>  >  > 

בית מרקחת

זקוק לחבר עם זכויות שיוכיח לי שכדאי לחיות
לא רק בגלל שהחיים יפים, אלא כי הוא נמצא תמיד לצידי.
זקוק לידיד קרוב ומיוחד על מנת שאפסיק לבכות
כדי שלא אשקע בנבכי נפשי ואחקור מי אני.

דרוש לי ידיד נפש קרוב שיניח יד על כתפי,
ככה סתם, בשמחה או בעצב,
שיקרא לי אהוב נפשו, ויגרום לי להרגיש חי.

בגיל שמונה עשרה הייתי נער חרמן עם פנים מכוסות פצעי בגרות וצורך בלתי נדלה באהבה. במשך כל שעות היום והלילה סבלתי מהתקפים של תשוקה פרועה והשתוקקתי ללא הרף לפגוש גבר שיאהב אותי ויעזור לי לגלות מי אני.
כיום אני יודע שזו לא הייתה אשמתי אלא אשמת הטבע, כל הנערים בגיל הזה מסתובבים כשהם חרמנים במשך עשרים וארבע שעות ביממה. לא הייתי היחיד שרצה כל הזמן סקס, אבל לא ידעתי את זה, בתמימותי חשבתי שאני יחיד ומיוחד בתשוקות הללו, אף אחד מלבדי לא מרגיש מגורה כל הזמן, ואיש מלבדי לא מאונן כל כך הרבה פעמים ביממה.
לא הייתה לי שום שליטה על עצמי ולפעמים הייתי מקבל זקפה רק בגלל צילום של גבר, ואפילו לא גבר עירום, גם סתם תמונה של גבר הייתה מעוררת בי חרמנות חסרת מעצורים וצורך בלתי נשלט לשפשף את הזין הדק והקשיח שלי עד שיפלוט זרם של חלב מוקצף, וישאיר אותי קודח בתחושה של חוסר אונים.

כמה שנים מאוחר יותר, לאחר סיום השירות, שוחחתי על תחושותיי עם הפסיכולוג החמוד שלי, והיום אני יכול להבין הרבה דברים שלא הבנתי אז.
ד''ר טלמן הזכור לטובה לא פתר את כל בעיותיי, אבל עזר לי לפרוק את תשוקותיי. לעיתים קרובות ניצלתי את הפגישות השבועיות בנות חמישים הדקות שלנו כדי להשתעשע על הספה שלו עם אברו העבה במקום לשכב עליה ולדבר. הרומן שלי איתו נמשך שנה, וכיום אני כבר לא מרגיש אומלל כל כך, ואפילו מצליח לפעמים להיות מאושר.

אחרי שסיימתי את התיכון נותרו לי מספר חודשים עד הגיוס, התגוררתי עדיין עם אמי האלמנה ושלושת אחיי הצעירים באזור המרכז וחיפשתי עבודה כדי שאוכל לעזור בבית וגם להרוויח מעט כסף בשביל עצמי.
דודי גמליאל הבטיח להתעניין במשרד לתעסוקה בעבודות מזדמנות ולדאוג לי. דודי היה איש דוחה שחייך חיוך מחריד בגלל שיניו הצהובות מהסיגריות והעששת, הריח החריף שנפלט מבגדיו הזכיר לי שתן חתולים. הוא מצא לי משרה של עובד ניקיון, אחזקה ומשלוחים, בבית המרקחת השכונתי וכמובן שציפה ממני לתגמול על הטובה שעשה לי. לפעמים היה מלטף וממשש אותי בצורה מעצבנת ומפסיק למזמז את גופי רק אחרי שהייתי גוער בו בגועל, עוצר אותו לזמן מה.

היינו שישה עובדים בבית המרקחת - ארבע נשים ושני גברים. רובם עסקו במכירה ובניהול חשבונות, חוץ מגילה השמנה שהייתה הקופאית וממני - רועי הכולבויניק, העובד החדש ששטף רצפות, הבריק שמשות וחלונות ראווה, הביא פריטים מהמחסן, ניקה וסידר מדפים ולא נרתע מאף עבודה שהטילו עליו.
הייתי נער ביישן ושקט, בעל פנים חיוורות מנוקדות פצעי בגרות, שיער מתולתל ועיניים גדולות. גופי הרזה והמגושם התנועע בחוסר חן של ברווז רטוב המתנהל ברוח סוערת. בקבוקים וצנצנות החליקו מידיי ונשברו ברעש גדול, הייתי מפיל כוסות שתייה, מתנגש בדלתות הנעות, או מסבך את המטאטא שלי בין רגלי העובדים.
שולמית, מנהלת בית המרקחת הייתה גרושה רזה, שתלטנית ומכוערת בעלת מזג רע ופרצוף דמוי קקטוס. היה לה שיער דליל ואף נשרי, ולמרות שמעולם לא הייתה בהריון, עד כמה שידוע לי, בטנה בלטה מגופה הצנום. היא תיעבה אותי במיוחד ותמיד לטשה בי מבט מלא גועל, פקדה עליי לנקות שוב ושוב מדפים שהיו מאובקים לדעתה, ומעולם לא החמיצה אף הזדמנות לגעור בי שלא ניקיתי טוב, ששיערי ארוך מדי, שהעיניים שלי מודלקות או שבגדי לא נקיים ולא מסודרים מספיק כראוי לעובד בבית מרקחת.
העובדות האחרות טענו שהיא מרירה וכעסנית כי מעולם לא חוותה זיון טוב, ובגלל דייקנותה כינו אותה ''שעון שוויצרי'', היא לא איחרה אף פעם, ולא נעדרה אפילו יום אחד מהעבודה, למעט בחופשתה השנתית. היו שמועות שהיא אוהבת לשתות יין, ולפעמים וודקה, ולא פעם ראו אותה מסתובבת בערבים כשהיא שיכורה.

ידעתי שאם אני רוצה לשמור על עבודתי עליי לציית לה והקפדתי מאוד לא לזלזל בה. היא ניצלה אותי כל הזמן ותמיד היו לה בקשות דחופות ''חשובות מאוד'', אם כי מאחורי גבי הייתה מקטרת עליי בפני בעל הבית.
יום אחד התמזל מזלי ונקמתי בה. בהפסקת הבוקר הכנתי כהרגלי שתייה לכל העובדים והענקתי טיפול מיוחד לתה הלימונית שלה, פיזרתי בתוכו מלח אנגלי, משלשל חזק, שהבאתי מהבית והגשתי לה את הכוס. לא חלפה שעה והיא החלה להתפתל מכאבי בטן ורצה לשירותים מבוהלת, היא שלשלה שוב ושוב ובילתה את כל אותו יום בטיולים לשירותים.
מאז אותו יום היא חדלה להציק לי, או כי חשדה בי, אבל לא יכלה להוכיח את חשדה, ואולי כי חשה חולשה.
שולמית מיררה את חיי עד כדי כך שאפילו התשוקה המינית שלי אבדה. במחיצתה נעשה איברי ישנוני ומכווץ כמו אקורדיון בזמן נגינת נעימת טנגו עצוב ומיגע.
הייתי חוזר הביתה מצוברח, חסר תיאבון ומוטרד מכל דבר, החל מצעקותיה של אימא ועד הרעשים והקולות של אחיי.
בתום יום העבודה הייתי ננעל בחדרי, נשכב על מיטתי באלכסון, רק תחתוניי לגופי ומעלעל באוסף המגזינים שלי. מגזינים של הומואים שהכילו בעיקר תצלומי גברים עירומים ומזדיינים ששמרתי מתחת למזרוני, נסתרים מעיניי כל. הדפים היו מודבקים מזרע, עדות לימים טובים של אוננות נעימה לפני השינה.
נהגתי לאונן כשאני שוכב על בטני, דוחף תחתי את הכרית הרכה ומשתפשף עליה בתנועת משגל עד שאיברי היה נעמד כמו טיל. תוך מבטים לוהטים בחוברת, וגירוי עצמי על הכרית, הייתי מוציא את כל הכעס והתסכול שלי בפריקת זרעי, עד שהייתי גומר בתחתוניי, נרגע ונרדם.
לא פעם חלמתי על שולמית, מדמיין איך היא נדרסת וראשה נמעך עד דק תחת גלגלי מכונית, או שהייתי מקלל אותה בקללות עסיסיות תוך כדי שינה.
כל יום ראשון הייתי חוזר לשגרה: מטאטא, מכבס, מנקה, מרתיח מים חמים והולך לנקות את המרתף, עובר עם סמרטוט על מדפי הזכוכית והארונות, ומסדר התרופות. בערבים הייתי עולה על אופניים ויוצא לחלק הזמנות לבתי הלקוחות, הייתי מאושר ברחוב כי לא נאלצתי לסבול את קרקוריה של שולמית.

חוץ ממני עבד בבית המרקחת עוד גבר אחד בשם דניאל הממונה על המעבדה. דניאל היה גבר אתלטי, שחרחר ושחום כבן שלושים שמשך את תשומת ליבי בגלל גופו השרירי והחטוב. העובדות האחרות סיפרו שדניאל חובב רכיבה על אופניים, ומדי פעם הוא משתתף בתחרויות. היה לו גוף ספורטיבי של מי שמקפיד לבקר בחדר הכושר, ולדעתי הוא נראה מדהים למרות שחלוק התכלת שלו היה תמיד צר על כתפיו הרחבות, וקצר מידי בשביל גבר גבוה כמוהו.
העברתי את רוב שעות העבודה בהצצות לכיוונו, נזהר ששולמית לא תתפוס אותי על חם. לא יכולתי להפסיק להתפעל מגופו החסון, מרגליו הארוכות שהמכנסים שלבש לא הצליחו להסתיר את חיטובן השרירי. כל פרט בו הקסים אותי, זרועותיו השעירות, כל כך שונות מזרועותיי הרזות והחלקות, עגיל הזהב שענד בתנוך אוזנו, תנועותיו ומחוותיו הגבריות, הילוכו הבטוח והיציב, הברק של עורו הכהה, נעליו הענקיות, ישבנו המלא והבולט, והחבילה הגדולה שחשתי שהוא מחביא בסתר מכנסיו השחורים.
הוא השתמש בסבון ריחני ובמי קולון בריח הדרים שאהבתי לשאוף לקרבי, ונהגתי להתנגש בו כאילו בטעות בזמן שטיאטאתי את המעבדה רק כדי להריח את ריחו. בתוך העולם הנשי של בית המרקחת שהדהד מקולות גבוהים וחדים של נקבות הייתי ממוגנט אל הנוכחות הגברית של דניאל, גברית בדיוק כמו זו שלי למרות השוני הגדול ביני לבינו. הוא היה גבר יפה תואר ובוגר, בעוד שאני הייתי נער מגושם וחסר ביטחון שהעריץ אותו בסתר. לא פעם הבחנתי שהוא מרים את עיניו, ומבטו נפגש במבטי, ואז הוא ממהר להסיט הצידה את עיניו.
לפעמים הייתה באה בחורה ברכב כחול לאסוף אותו מהעבודה, מישהו סיפר שהיא חברה שלו ושקוראים לה דינה.

פעם בשבוע בית המרקחת היה בתורנות לילה. אחד העובדים ושני בעלי הבית התחלפו לסירוגין בתורנויות הלילה, סגרו את הדלתות ומכרו את התרופות דרך חלון מסורג.
ערב חורפי אחד בחודש פברואר עמדתי לסיים את העבודה כשלפתע בקשה ממני שולמית להגיע מיד למשרדה, היה לה פנצ'ר בתורנות הלילית משום שאחת העובדות שהייתה צריכה להישאר לתורנות הלילה של אותו שבוע חלתה והלכה הביתה עם חום.
היא פנתה, כמעט מתחננת, שאסכים באופן חד פעמי להחליף אותה למחרת בתורנות הלילה. ידעתי שאסור לחייב צעיר בגילי להישאר למשמרת לילה, ועמדתי לסרב כשהיא הזכירה שהתורן השני יהיה דניאל. מיד הסכמתי ולבי פעם בחוזקה כששולמית אמרה שתבקש אישור מאמי שאעבוד בלילה.
פנטזתי על ההזדמנות להיות עם דניאל לבד, בלי התערבות של העובדות, של שולמית הנודניקית ושל הלקוחות הטרדניים. לבלות שעות בלי לחץ של זמן עם הבחור שמגרה אותי כל כך, שאני אוהב בסתר, להביט בעיניו, להריח את הבושם שלו, להתיידד איתו. לרגע אפילו העזתי לחשוב על משהו יותר אינטימי אבל מיהרתי להדחיק את הפנטזיות הללו.
נרגש ומבוהל רציתי ששעות ההמתנה עד המשמרת יחלפו מהר, אבל גם שהיא לא תסתיים אף פעם. במשך כל היום העיניים של דניאל ושלי נפגשו מספר פעמים. בהתחלה, כמו תמיד, הוא היה מסיט את מבטו כדי להימנע מלפגוש בעיניי, אבל בהמשך היום נראה כי הוא עייף ממבטיי הסקרניים הפונים לעברו בהערצה ובמקום להסב את ראשו הוא חייך אליי בפנים ידידותיות, והוסיף קריצה שגרמה לגופי לרעוד מרוב התרגשות ולזין שלי להתקשח ולעמוד זקוף כמו אסיר בכלוב מכנסיי.
הזקפה החזקה גרמה לי לאבד את שיווי משקלי ומרוב בלבול העברתי את המטלית על רגליה של שולמית.
''רועי! תסתכל מה אתה עושה, אידיוט!'' נזפה בי בהבעת גועל, ההבעה היחידה שהצלחתי להעלות על פניה.
לפני שהלכתי לתורנות הערב התקלחתי באופן יסודי, סירקתי את שיערי ולבשתי את הבגדים היפים והאהובים עליי ביותר.
''לולא הייתי יודעת שיש לך תורנות בבית המרקחת הייתי נשבעת שאתה הולך לרקוד.'' העירה אמי
כשעמדתי לצאת, ''יש לך תעודה עליך?'' חקרה.
התעלמתי ממנה, אני תמיד נושא תעודות, מטפחת, סוכריות מנטה, מסרק שחור קטן, קצת כסף לנסיעות וחרמנות עזה. רק המחשבה שעוד מעט אהיה עם דניאל הרטיטה אותי מרוב עונג. בזמן שנסעתי באוטובוס לבית המרקחת פרצה סערה חורפית עזה. עננים אפורים הורידו גשם זלעפות וברקים חצו את השמיים האפלים. 'איזה לילה מתאים להיות בתורנות עם דניאל.' חשבתי וחייכתי לעצמי.

הגעתי לבית מרקחת והוא כבר היה שם, ממתין לי. התבוננתי בו בביישנות, אף פעם לא היינו לבד וגם אם הייתה לו חברה והוא היה הטרוסקסואל, עדיין השליתי את עצמי שאוכל לגעת בו בחסות החושך, ללטף את שריריו העבים, להעביר את ידי על חזהו המקומר, לחוש בחום שפתיו. רציתי שיחבק אותי, שירגיע את נשמתי, שילטף בידיו השעירות את ראשי כמו שמלטפים חיית בית מפונקת - חלומות אוננות שהס מלהזכירם.
בחוץ ירד גשם חזק שהתערבב עם מטחים כבדים של ברד, מאחורי תריסי המתכת של בית המרקחת נשמע קול זרימת המים השוטפים את הרחוב ומתנקזים בפתחי הביוב, ושל משבי הרוח הנושבת ברחובות, מטאטאת ניירות ועלים לחים לתוך החשכה. בלילה קר וסוער כל כך צפוי שרק מעט לקוחות יבואו לבית המרקחת. רק מישהו נואש הזקוק מאוד לתרופת חירום ילך בגשם הסוחף מתחת למטריה מטפטפת, נאבק ברוחות העקשניות המנסות לקחת אותה ממנו, פניו חיוורות, שיערו פרוע, מביט סביבו בחרדה בצללים החשודים המתגנבים ברחוב, או פוסע בעצבות כיודע שהלילה מישהו עומד למות.

בתוך בית המרקחת דלק קמין ישן שחימם את החדרים המוארים למחצה, ואורו ריצד על ארונות התרופות המסודרים לאורך הקירות. האור המועט אפשר לקרוא את הכתובות על מגירות התרופות שהסבירו מה הן מכילות. בחדרים הלחים והחשוכים שלט ריח סליצילטים, אתר, כלורופורם, ציפורן, אלכוהול רפואי וניחוחם של עשבי התערובת התערבב בריח של תרופות כימיות, תחבושות ישנות, חומרי חיטוי, תמציות וצבעי מאכל שנספגו בקירות ובתקרות. הגשם והרוח שטלטלו את ענפי העצים בחוץ הסעירו את דמיוני הקודח. הבקבוקים והקופסאות המונחים על המדפים שכפלו את הצללים שריקדו על הקירות הכהים, משווים לבית המרקחת מראה מסתורי.
כיום אין יותר בתי מרקחת ישנים כאלה שריח של תרופות מרחף בחללם, אבל בבתי המרקחת בנוסח הישן של פעם, שלא היו בהם אריזות אלומיניום או מחסן מקורר מילא ריח התרופות את חלל בית המרקחת.

מאחורי דלפק עשוי מתכת נחבאה ספה שנפתחה למיטה מרופטת, צמודה לקיר. דניאל פתח את המיטה לאורכה והזמין אותי לשכב עליה אם ארצה. לפני שנשכבתי במיטה חלצתי את נעלי ופשטתי את מכנסיי, אבל נשארתי בגרביים. היה לי קר מאד והיית אחוז תערובת של ציפייה וחרדה. הוא הוציא שמיכה מאחד הארונות וניגש אליי, חום גופו הקרוב אליי, מגע עורו המחליק על עורי כשכיסה אותי וקולו השקט והגברי צמררו את גופי.
''אני אמתין ליד הדלפק ללקוחות, אם אצטרך עזרה אעיר אותך.'' אמר לי והלך. אחרי זמן מה שמעתי את צלצול פעמון הכניסה שהעיד על נוכחות לקוחות, וראיתי את צילו מוטל על קיר חזית בית המרקחת, שם היה קרוע החלון המסורג דרכו היו מוכרים תרופות.
נמנמתי תוך כדי המתנה לדניאל ומאוחר יותר, לא ידעתי בדיוק מתי, הוא השחיל את עצמו מתחת לשמיכה, ונשכב לצידי על הספה הצרה. שכבנו צמודים זה לזה, מכוסים בשמיכה ומוגנים מהקור, מאזינים לקולות הרעשניים של הגשם שאיים להפוך לשיטפון.
הרגשתי את נשימתו על צווארי ושאפתי לקרבי את אדי החום המבושם שנפלט מגופו השרירי, הערום למחצה. בעוד זרועו השעירה מחבקת את גופי מעל השמיכות חשתי את הקור של כפות רגליו היחפות שנצמדו לכפות רגליי המגורבות, את רגליו השריריות והחמימות, ואת החבילה שלו, שעקב הנסיבות נצמדה לעכוזי הרך.
עצמתי בחזקה את עיניי, מעמיד פנים שאני ישן והתקמרתי לעברו כדי להיטיב לחוש את איברו נלחץ אל ישבני המשתוקק, ולרמוז לו שנוכחותו נעימה לי. הוא הופתע לרגע כי חשב שאני באמת ישן, ומתוך חשש שאני לא מודע לנוכחותו ניסה להתרחק, אבל מיד התחרט, חזר בו והצמיד את אגנו לגופי בהחלטיות. זז כאילו ניסה לחפש תנוחה נוחה יותר ותוך כדי כך שפשף את איברו המזדקר כנגד ישבני, מלטף ומגרה אותי, ומעורר בי תשוקה עזה לחוש אותו צמוד עוד יותר.
כמעט שהפסקתי לנשום, עוצר במתיחות את האוויר בריאותי, משחרר אותו רק כשזרועו התהדקה סביבי בעקשנות, ולשונו טיילה על עורפי ואוזני בעוד ידו החזקה אוחזת באיברי בעוז. לרגע עוד ניסיתי להטעות אותו שאני ישן, אבל הוא כבר הבין שאני ער ומבין מה הוא עושה, הוא נישק את לחיי והידק את אחיזתו סביב מותניי, מקרב אותי לזקפתו המשתוקקת. לאט ובזהירות התהפכתי אליו, פוגש את עיניו השחורות, המבריקות בחשכה, ונישקתי את לחייו עטורות הזיפים בני יומיים. הוא הסב את ראשו, מניח ללשוני לסייר על לחייו, מבלי שהשגתי את פיו.
שמעתי אנחת עונג והוא חיבק אותי בחזקה כאילו ביקש להתמזג איתי, וכשהוא אחז בי בחיבוק אוהב חשתי לראשונה בחיי מוגן מכל רע.
לא יודע איך אזרתי אומץ להחדיר את לשוני לפיו, להסתייף בלשוני עם לשונו, לנשק אותו, ולהריח את ריחו, ריח של טבק וסוכריות אניס. בעדינות אבל בהחלטיות פשט ממני דניאל אחד לאחד, את מעט הבגדים שעוד לבשתי וליטף בידיו השעירות את הפטמות, החזה, הבטן, הגב, התחת, הזרועות, הרגליים וכפות הרגליים שלי, ומפי נפלטה יללת חתולה מיוחמת מהדהדת בחללים החשוכים, המוארים רק בהבהובי השלט החשמלי שהודיע – 'בית מרקחת בתורנות.'

התרכזתי במשחקי חשק סביב הזין החם והקשיח שבלט מתחתוניו, בזמן שהוא גישש באצבעותיו הארוכות ומחרמנות אחרי חור התחת שלי.
מתחת לשמיכה לא שמעתי את דבריו, אבל קלטתי בחושי שהוא פוקד עליי להפשיט אותו, ולשחרר את איברו העבה והארוך המתחמק, לח ורותח מבין אצבעותיי. פתחתי את פי ככל האפשר כדי לאפשר לאברו הפועם, התלוי מעליי, לחדור בשלמות אל בין שפתי המשתוקקות, ובעודי ממשיך ללטף את אשכיו מלאי הזרע ינקתי אותו בהתלהבות של עגל רעב, פוער את פי כדי לאפשר לגזע הגברי שלו לחדור לתוך גרוני בשלמותו, מתאמץ להכיל את החנית המחליקה לגרוני בלי להקיא.
המשחקים המוקדמים שלנו הלכו והסתיימו, הכול היה מוכן, הוא הפך אותי על בטני בעודו מנשק אותי נשיקות רכות ולוחש לי מילים מתוקות על אהבה חמה, ואז נישק את ישבני, ליטף אותו בלשונו, ליקק את החור שלי, מענג אותי עד שצעקתי מרוב תשוקה. קולות העונג שלי הוטחו בבקבוקי הזכוכית, והדי צעקות וגניחות החשק שלי התנגשו במדפי הזכוכיות ובחלונות הראוה, והדהדו בחלל בית המרקחת, מסתחררים סביבנו במערבולת קולנית של תשוקה חסרת מעצורים.
הרגשתי את אצבעותיו חודרות לחור התחת הבתולי שלי וצעקתי מכאב, אבל הוא לא נרתע מתלונותיי ובלי למהר או לוותר המשיך, מנשק, מלקק וחודר לתוכי, בהתחלה עם אצבעותיו, ואחר כך עם איברו האימתני, האיבר שחפצתי בו כל כך הרבה זמן ודמיינתי אותו לעצמי בזמן שאוננתי.
התעלסנו בחשק עצום לקול הגשם המתופף על הרחוב עד שסיימנו בשיטפון של זרע חם שהתפרץ כמו הר געש רותח של זרע, משאיר אותנו שוכבים מותשים ועצובים בעצב המיוחד שתוקף גברים בתום המשגל.
זה מה שקרה במשמרת לילה חורפי אחד בבית המרקחת הישן שלא אשכח לעולם.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...