>  >  > 

האחר - פרק ג'

''אל תשכח לקרוא את החומר לסמינריון על האחר, מחר יש עוד שיעור.'' בישר לי כשנפגשנו בערב בדירה, ''תוכל לפגוש שוב את הג'ינג'י שלך.''
''הוא לא שלי, ושמו לוקה, לא ג'ינג'י, מה יש לך נגדו?''
קלמן משך בכתפיו ושאל מתי גיליתי שאני הפוך.
''איזה הפוך? מה אני, קפה? אני הומו קלמן, וידעתי את זה תמיד, רק בגיל ההתבגרות גיליתי איך קוראים לזה, אבל תמיד ידעתי, ואתה?''
''לא יודע, אני חושב שגם אבל... ומתי... מתי היית עם מישהו?''
''אתה מתכוון מתי התחלתי להזדיין?'' העמדתי דברים על דיוקם.
פניו הסמיקו. ''אל תדבר ככה, זה גועלי.''
''אז מה להגיד? יש לך מילים טובות יותר?''
''כן, אבל אתה רק תתרגז ותצחק עליי.''
התיישבתי לצידו על הספה והנחתי יד על כתפו, ''סליחה, לא התכוונתי להעליב אותך קלמן.''
''בסדר.'' רטן קלמן והתרחק ממני לקצה הספה, שומט את ידי מכתפו.
''אתה כזה דוס.'' גיחכתי, ''זה שיצאת הומו זה פשוט צער בעלי חיים. אתה בטוח שאתה כזה? אולי רק נדמה לך?''
''לא נדמה לי.'' הבטיח לי קלמן בקדרות, ''ממש לא.'' ושוב הסמיק.
''אבל יצא לך... זאת אומרת... אתה יודע.''
''כן, יצא לי, אבל אני לא רוצה לדבר על זה, ולך?''
''כן, בטח. התחלתי בסוף התיכון, אבל אז עוד הייתי ילד פחדן ומבוהל, חוץ מקצת התמזמזויות עם ילד אחר, מבוהל עוד יותר ממני, לא היה כלום, ורק בצבא... רוב האנשים שאני מכיר התחילו את חיי המין שלהם בצבא, גם אתה עשית קצת צבא קלמן, לא?''
''רק טירונות ושירות מקוצר, וכולם שם היו דתיים כמוני, וחוץ מזה הייתי אז עדיין מאוהב ב... בבחור אחד שלמד איתי בישיבה, וגם היום...''
''מה, אתה עדיין מאוהב בו?''
''לא יודע, לא ראיתי אותו כבר שנתיים, אחרי שהוא התחתן הוא עבר לגור בבית''ר עילית ולא יצא לנו להיפגש יותר, שמעתי שיש לו כבר ילד, ושהוא השמין מאוד.''
היה ברור שמאוד לא נוח לו לדבר על העבר הרומנטי שלו, אבל הייתי סקרן והמשכתי לחטט, ''הוא ידע מה אתה מרגיש?''
קלמן הנהן ותקע את מבטו ברצפה. ''בטח, הוא ואני... אנחנו... ידענו שאסור אבל היה לנו קשה להתאפק. אחרי שהוא התארס הפסקנו ואז ניסו לשדך לי את הבת דודה של ארוסתו, הוא נורא ביקש ולכן נפגשתי איתה כמה פעמים, אבל כשהיא התחילה לדבר על תאריך לחתונה אני פשוט... פשוט ברחתי.''
''ומאז לא היה אף אחד אחר, אפילו לא סטוץ?''
''סטוץ? אתה מתכוון לסתם כזה, בלי רגש?''
''כן.''
''אני לא יכול.''
''תנסה, אני בטוח שאם באמת תהיה חרמן תגלה שאתה כן יכול.''
''לא רוצה, זה מגעיל, אני... אני פשוט לא רוצה להיות עם אף אחד סתם ככה, רק בשביל היצר, אני יודע שאתה לא יכול להבין אותי, אבל ככה אני מרגיש.'' אמר, וברח לחדרו.
''אתה טועה, אני בהחלט יכול להבין אותך.'' אמרתי לדלת חדרו הסגורה, והלכתי להתכונן לסמינריון של מחר. היה עליי לקרוא מאמר שכותרתו הייתה - ייצוגים ארוטיים של דמות האחר בספרות הישראלית – ולכתוב עבודה קצרה שתסביר למה דמותו של האחר מהווה מושא לתשוקות ארוטיות נסתרות.

''אז מה, מעכשיו אתם כאילו... כאילו יחד כזה?'' שאל קלמן אחרי שהודעתי לו שלוקה מגיע גם הערב.
''לא יודע, למה אתה שואל?''
הוא משך בכתפיו, ציין שאין לו חשק לצאת הערב לקולנוע ונעץ בי מבט מרדני.
''מי ביקש ממך ללכת? מצידי תישאר.'' הכרזתי, מפגין אדישות שלא באמת חשתי. האמת, הייתי די עצבני עליו. מתי הוא כבר ימצא לו חיים ויפסיק להתעלק עליי?
קלמן הפגין חושים מחודדים להפתיע, ועטה על פניו הבעה מתנצלת, ''אבל... לא יפריע לך אם אני אשאר?''
איזה דביל!
''אל תשאל שאלות קיטבג.'' נזפתי בו, ''כל זמן שלא תיכנס לחדר שינה שלי כשאני איתו זה בסדר.'' הוספתי, קצת יותר ברוך.
קלמן האדים, התחיל להגיד משהו והתחרט.
''מה רצית להגיד? נו, קדימה, שפוך, אל תתבייש.''
''אתה, אתם... אתה אוהב אותו?''
''הנה, לזה התכוונתי, זאת שאלת קיטבג קלאסית.''
''בסדר, אבל בכל זאת אני רוצה לדעת... תן לי תשובת קיטבג.'' התעקש קלמן.
''אני נהנה להיות איתו, הוא מדהים ואחלה זיון, כיף לי איתו, אבל אוהב... לא חושב שיש באמת דבר כזה אצל הומואים.''
''בטח שיש.'' נרעש קלמן, ''למה אתה מדבר שטויות כאלה?''
''טוב, אולי יש, אבל זה לא מה שקורה ביני לבינו.'' אמרתי, מקלל בליבי את קלמן שאילץ אותי להביט במבט מפוכח על המהומה המתחוללת בחיי. ידעתי שאני עושה שטויות שלא ייעשו, והעדפתי להיסחף בלי לחשוב, אבל לקלמן היו רעיונות אחרים.
''אז אם זו לא אהבה מה זה כן, סתם יצר?'' עלתה הבעת גינוי צדקנית על פרצופו העגלגל של שותפי לדירה.
''מה רע בסתם יצר?'' התגריתי בו.
''זה בהמי.'' פסק לי קלמן את פסוקו.
''נו, אז מה? ותדע לך רבי קלמן שאם גברים הם סתם בהמות, הומואים הם בהמות בריבוע.'' צחקתי, נהנה לזעזע אותו.
''זה לא מצחיק, ואני לא מסכים איתך. הנה, אני הומו ואני לא בהמה.''
''אתה הומו?'' לגלגתי, ''איזה מין הומו אתה? תראה איך אתה נראה? איך אתה לבוש? איך אתה מתנהג? אין לך פרופיל באטרף, אתה לבוש כמו דחליל ביום רע, לא הולך למסיבות, לא עושה עיניים לגברים, לא מטפח ריבועים בבטן, לא רואה פורנו.'' העוויתי לעומתו את פניי בבוז, ''האמת, אתה נראה כמו אחד שלא מעיז אפילו להביא ביד.''
''להביא ביד?!'' השתנק קלמן, ופניו בערו כאילו בלע זה עתה כף מלאה סחוג, ''זה מה שאני חושב שזה?''
פתאום התמלאתי בושה והצטערתי על גסות הרוח שהפגנתי. ''לא משנה, עזוב, לא יודע מה עבר עליי, סליחה שפתחתי את הפה.''
''אתה לא צריך לבקש סליחה, אני מודה לך שהארת את עיני, עשית מצווה.''
''לכלכתי עליך ואתה אומר שעשיתי מצווה?'' נדהמתי.
''כן, מצוות הוכיח תוכיח את רעך.'' הסביר קלמן, ושאל אם אני חושב שאם הוא ישפר את הופעתו ואת התנהגותו יהיה לו יותר סיכויים להיות מאושר.
''לא יודע, רוב הסיכויים שלא. אני לא מכיר הרבה הומואים מאושרים, כולם גומרים זקנים בודדים ואומללים, אבל אם תיראה טוב יותר לפחות תוכל בינתיים לבלות קצת.''
הבעת המבוכה והבלבול על פניו של קלמן הייתה נוגעת ללב, ''אתה צוחק, נכון?'' שאל בהיסוס, מביט בי במבט שכולו פליאה ואמון תמים.
''כן, סוג של... לא יודע, אל תתייחס אליי, עוד לא קלטת שאני סתם הומו שרוט?''
''שרוט?'' התבלבל קלמן, ''זה כאילו... כאילו מבולבל?''
''לא, אבל לא משנה, עזוב, בוא נלך לארגן ארוחת ערב.''
''עוד רגע, תגיד, איך מטפחים ריבועים בבטן, בחדר כושר?''
''כן.''
''ואיפה יש חדר כושר?'' הפגין קלמן בורות משוועת.
''מתחת לספרייה, אתה יכול לרדת אליו במדרגות, או ללחוץ קומה אפס במעלית.''
''באמת? לא ידעתי.'' השתומם קלמן, ''מיקום מאוד סמלי.'' הוסיף מהורהר, והלך להביט בראי.
''מה סמלי במיקום של חדר הכושר?'' תהיתי.
''זה סמלי שהמקום שמיועד לתרבות הגוף נמצא במרתף, ומעליו נמצאת הספרייה שבה מעשירים את הרוח.'' הבהיר לי קלמן, משתומם איך לא ירדתי לסוף דעתו, ושאל מה דעתי על התספורת שלו.
''איומה.'' העברתי את כפי על תלתליו המבולגנים, ''אני לא אתפלא לגלות שהספר שלך התחיל את הקריירה שלו כגוזז כבשים.'' חייכתי אליו כדי לרמוז שאני מתבדח אבל הוא נותר רציני, ואחרי שגיליתי לו איפה אני מסתפר, וכמה עולה לי תספורת הוא כמעט נחנק מתדהמה.
''מאה ¤ לתספורת של גבר, ועוד צריך לנסוע עד חיפה?''
''לא סתם לנסוע אלא לקבוע קודם תור, מישל לא מספר כול אחד שנכנס אליו סתם ככה מהרחוב, הוא לא ספר רגיל, הוא מעצב שיער.''
''מעצב שיער? מה אני, דוגמנית?''
''אין ברירה, אם לא תשקיע בהופעה שלך זמן וכסף חיי המין שלך ישקעו עד שייעלמו.''
''מה חיי מין? אבל עדיין אין לי חבר?''
''ואם תמשיך להיות מוזנח כזה גם לא יהיה לך, ובכלל, מה הקשר של חבר לסקס, אם תחכה בלי פעילות לאהבת חייך הזין שלך עוד ינשור מחוסר שימוש.''
קלמן בהה בי בהבעת פנים קלמנית טיפוסית ושתק, נבוך.
''מצטער חמוד אבל אתה לא בירושלים יותר, אף אחד לא יסדר לך שידוך. אם לא תדאג לעצמך תתייבש. כדי להכיר גברים צריך להירשם באטרף, לפתוח פרופיל, להתחיל להיות ייצוגי ולהסתובב במקומות של הומואים. אלה החיים, הומו זה מוצר שהופך להיות פג תוקף מהר מאוד, ואם לא תשווק את עצמך עכשיו, כשאתה עדיין צעיר... אל תחכה יותר מידי כי הזמן עובר מהר, ובעוד כמה שנים אף אחד כבר לא יסתכל עליך.''
''אבל...'' התחיל קלמן למחות נגד שטף דבריי, ואז הפסיק, נאנח ושאל איך פותחים פרופיל באטרף.
''כל דבר בזמנו, קודם תקנה בגדים סבירים ותסתפר, אחר כך נראה.''
''ומה עם הגוי שלך, הלוקה הזה, לא נראה לי שהוא משקיע בעצמו כמו שאמרת ובכל זאת אתה... אתם...'' ושוב התלהטו פניו התמימות במבוכה.
''קלמן, לוקה צעיר ויפה, יש לו גוף נהדר של אל יווני וזין ש... עזוב, לא משנה, הוא פשוט נולד שווה, יש כאלה, זה נדיר, אבל קיים, הוא יכול ללבוש אפילו שק, אבל אני ואתה, אנחנו, כמו כל רוב האנושות צריכים להתאמץ ולהשקיע, במיוחד אתה.''
''למה במיוחד אני?'' נפגע קלמן, ''מה, אני כזה מכוער?''
''אתה... בוא נגיד שאין לך נתוני התחלה כל כך טובים, זו לא אשמתך כמובן, אלו הגנים שקיבלת, והבעיה שגם את מה שיש אתה מזניח...''
קלמן קם ואמר שאין לו תיאבון והוא חושב שבמקום לאכול ארוחת ערב הוא ילך לבדוק מה קורה בחדר הכושר. הוא פנה לצאת אבל נעצר על הסף, נאחז בידית הדלת ושאל אותי בביישנות איפה אפשר למצוא פורנו של הומואים.
''באינטרנט, אני אראה לך אחר כך איפה.'' הבטחתי, כובש חיוך.
''תודה אור, אתה חבר אמיתי.'' אמר קלמן בהכרת תודה, והסתלק.

הפעם לוקה הגיע עד לדירתנו בכוחות עצמו, נושא שוב שקית מאכלים מדיפי ריח לא כשר בעליל. קודם הוא התקלח ואחר כך היה סקס סוער ומיוזע, ושוב מקלחת ואוכל, ושוב סקס ממושך וקשוח שהותיר אותי רוטט מעונג, דומע וחסר נשימה.
''אני חייב לזוז, אור.'' אמר לוקה, קם מהמיטה מוקדם מידי לטעמי, הסיר את הקונדום וחמק מחיבוקי כדי להתקלח עוד פעם אחת אחרונה. הוא יצא רטוב ומטפטף מהמקלחת והתחיל להתנגב בעוד אני שרוע ערום על המיטה, בוהה בערגה בגופו הלח, ופתאום נשמע קשקוש המפתח בדלת הכניסה.
''זה רק קלמן.'' הרגעתי את לוקה שהפנה את ראשו במתיחות לעבר הדלת, ''השותף שלי לדירה.'' הוספתי הבהרה.
''השמנמן הזה עם התלתלים והמשקפיים?'' שאל לוקה, וכשהנהנתי פתח לתדהמתי את דלת חדר השינה ונעמד במערומיו בפתח, ''שלום קלמן.'' אמר בשלווה אולימפית שעוררה בי רטט הערצה.
מעבר לכתפו הרחבה, הערומה, הבחנתי בפניו המזועזעות של קלמן שלטש בו מבט מבוהל, מלמל סליחה מבוישת, ונמלט לחדרו. לוקה גיחך לעצמו וחזר להתלבש בלי לטרוח להסביר לי את פשר מעשיו.
''לא יפה מצידך להתנהג ככה, הבכת אותו.'' נזפתי בו כשליוויתי אותו לתחנת האוטובוס.
''זה לא יזיק לו.'' השיב לוקה בקור רוח, ''ואותי זה מצחיק.'' הוסיף הסבר קלוש, לקח בלי ויכוחים את שטר הכסף שדחפתי לכפו, הבטיח לבוא שוב בעוד יומיים והסתלק.

בדרך חזרה לדירה חישבתי בליבי את כמות הכסף שנותרה בחשבון החיסכון שלי, וחילקתי אותו במספר השבועות שנותרו בטרם יסתיים החוזה של לוקה והוא יאלץ לשוב לארצו. הגעתי למסקנה שאם לא יקרה שום דבר לא צפוי אוכל להרשות לעצמי לתת לו שטר של מאתיים ¤ פעמיים בשבוע, מה שירוקן את חשבון החיסכון שלי ויעמיד בסכנה את המשך לימודיי בשנה הבאה.
בחלק השפוי וההגיוני של מוחי ידעתי שההתנהלות הזו היא טיפשות חסרת אחריות, ושאני נוהג כאידיוט מושלם, ושעצם הידיעה שאני שוגה לא תעזור, אני אמשיך לנהוג כך ולבזבז עליו כסף שלא יכולתי להרשות לעצמי לבזבז כי אני אבוד, מכור לזין העבה והלא נימול הזה, לעור השזוף המנומש קלות, לידי הפועל הגדולות והחזקות שלו, ולדרך האגבית חסרת הגינונים בה אחז בי בגסות, ופרק בתוכי מטעני חרמנות גברית, מסעיר אותי עד עמקי נשמתי, הופך על פיו את כל עולמי המסודר בעודו מחייך אליי חיוך חתולי אדיש וחסר רחמים.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...