>  >  > 

שין

מזיע ומתנשף אני עוד רגע פורק את עצמי בתוך גופה, אני לעצמי אבל מדמה כתמיד את עצמי לחית, בעלה. חית, בר המזל, מרקיד את גופו קדימה ואחורה, מרוכז בלגמור לתוכה ולשמוע אותה צועקת. ידיי דביקות, זיעה ניגרת ממצחי בזורקי את השמיכה מעליי. עודי מתנשף ומתנשם ומנסה להסדיר את נשימותיי. שין מביטה בי ומחייכת, מנשקת לשפתיי ומסתובבת עם כל גופה אליו.

אלף תשע-מאות שמונים ושבע.
לילה אחד בראשית הקיץ בבניין הפנימייה, כך נקרא מבנה המגורים שאך זה נחנך לטובת ''בית ראשון במולדת'', אבל הלכה למעשה ולפנים משורת הדין, זכינו בו אנחנו, החיילים בני הקיבוץ. יללות מן הסוג שטרם שמעתי בחיי הקצרים הקפיאו אותי דום על גרם המדרגות לחדרי. עצרתי את נשימתי בחשכה והקשבתי רוב קשב. כעבור דקה אולי, חזרו ונשנו היללות, קצרות, חסרות אונים ועם זאת מלאות תשוקה ורצון עז מצידי לגונן עליה. ליבי הלם בי בחוזקה, שמעתי את הדופק בקודקודי כמו הלמות תופים. היו נשימות כבדות, היו גם קצרצרות. מצאתי את עצמי נעוץ למקומי נפעם, נרגש, שיכור מגודל המעמד. היטבתי את מסתורי בחסות אפלת המדרגות והמתנתי שהקולות יישנו. כשהם נשנו, הלך מעשה האהבה הזה ותפס תאוצה. מחלון מטבחה היטב נשמעה מיטת העץ שזעה בחריקה צורמת, נמהלת בנשימותיהם ובקולה שהלך וגבה והרעיד את המבנה כולו. היא ייללה וצעקה, היא גנחה ונהמה, היא ייבבה וזעקה והתחננה ופקדה ובתרועה רמה עלתה לשיא ואז השתרר שקט.

כל הקיץ ההוא הקפדתי על חלון פתוח.
למטה טרטר מכשיר הקשר מתוך הג'יפ שחנה ממול חדרה של שין. הג'יפ הזה הפך לי לסימן. אם הבחנתי בו חונה, ידע ידעתי שהסגן חית כאן ולפי כך יש למה לצפות הלילה. נהגתי להגיע בהקדם, מעריך את זמן התכוננותם להיכנס למיטה, את דקות הנשיקות והצחקוקים ואת השקט שישרור אחר כך... השקט שלפני הסערה. את הלילות הללו ליווה תקליט יחיד, ששיריו, בכל פעם שאני שומע אותם מאז ועד היום, מחזירים אותי באחת אל הנשימות העמוקות, היללות והיבבות ולחריקות המיטה. יהודית רביץ באה מאהבה רבה לחייהם ולחיי ובהחלט לא בשבתות ובחגים בלבד! אני הקשבתי דרוך בכל לילה, מקלל בליבי נביחת כלב שהפריעה לי לשמוע אותם, או קול מכוניות שחלפו על הכביש הסמוך. וכשהם גמרו הייתי מתפרק, תוך כדי שאני משחזר את המשגל שאך זה שמעתי ומייחל כבר לרגע שתהיה לי עצמי חברה קבועה ושאוכל לקיים איתה יחסי מין.

עבר כמעט חצי יובל מאז, אבל הזמן לא עימם את הקולות הייחודיים שבקעו מגרונה של שין. קירותיהם של חדרי רווקים במושב עובדים וקיבוץ שיתופי, הכילו בתוכם את הדם כאילו אך זה נשמעו. גם אי שם במגורי הצוות של אכסניית נוער מדברית לחופי ים המלח, ולהבדיל, בכמה מבסיסי חיל האוויר בדרום הארץ ובאוהלי בד בעתות מילואים. גם בין כותלי מעונות הסטודנטים של בית הספר לבישול - תדמור, בואך הרצליה פיתוח, התרגשתי לי ביחד עם שין. הקולות לא פסחו אף על דירת קרקע ברחוב הירקון בתל אביב. יתרה מזאת, מוטלים ומלונות ופונדקי דרכים ברחבי ארצות הברית ואירופה, זכו לביקורה של שין המייללת באמצעותי, ועד רכסי ההרים הגבוהים בעולם, בהימלאיה ההודית, הגיעה היא ואיתה הדי המשגלים של קיץ אלף תשע-מאות שמונים ושבע! איפה שלא נעתי ונדתי בנתיבי חיי והיכן שלא קבעתי לי את מגוריי, ארעיים ככל שיהיו, תמיד ליוו אותי זוג האוהבים. הקולות הללו פלשו עד לתוך מערכות היחסים השונות שרקמתי לי עם נשים שונות בחיי, כולל לתוך הזוגיות שלי עם אשתי, גרושתי לימים. עם מי שלא הייתי באינטימיות, תמיד נדחפה לה שין נושפת ומתנשמת ומייבבת רגע בטרם תגיע לאורגזמה.

בניין הפנימייה עודו ניצב במקומו, כמעט לא השתנה בו דבר!
שין וחית גרים בסך הכול שני בלוקים ממני.
בבית עוד מתגוררים איתם שלושה מהילדים.
הגדול אוטוטו מתגייס.
אני פוגש אותה מדי בוקר בלכתה הליכה מהירה במסלול הרגיל.
על אף שגדלנו יחד עוד מימי הישיבה על הסיר והמקלחות המשותפות, לעולם כבר לא אצליח לנהל איתה שיחה שוטפת. כשהיא מתרחקת וזרועותיה נעות לצדדים בקצב, אני לא יכול שלא להפשיט אותה מבגדיה ולשמוע אותה נאנחת.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...