>  >  > 

פעם בחיים

סוף סוף הסכמתי לצאת מהשגרה שלי בדיור המוגן ולהיפגש עם עידן ורותם – שני חברים וותיקים שבמשך השנים אחרונות שמרתי איתם רק על קשר טלפוני. עידן כבר היה מתלונן בפניי, שנמאס לו כבר להיות רק חבר טלפוני שלי, שהוא לא ראה אותי כבר איזה שלוש שנים וכמעט שכח איך אני נראה. רותם, מצידו, היה אומר לי שאני מסתגר והולך אחורה, שזה לא טוב ולא בריא, והיה מזכיר לי איך פעם, לפני המשבר והאשפוז האחרון שלי לפני ארבע שנים, לא היתה לי בעיה להיפגש איתם ולצאת לבילויים בתל אביב, גם באמצע הלילה בסופי שבוע. הם לחצו עליי עוד ועוד שניפגש, אפילו רק למשהו סולידי- כמו בית קפה או מסעדה טובה, עד שלבסוף הסכמתי.

שלושתנו היינו חברים ותיקים, מאז היינו ביחד בפנימייה השיקומית בירושלים. אי שם, לפני כמעט חמש עשרה שנה במחצית השנייה של שנות התשעים של האלף הקודם, עידן ואני גרנו כל אחד בדיור מוגן בעיר אחרת, ואילו רותם הוכר כנכה צה''ל, שכר דירה קטנה משלו וגם הוציא רישיון והיה לו אוטו. רותם היה הנהג שלנו לאותו ערב שישי, שאסף אותנו והביא אותנו למסעדת ''מצדה'' על חוף הטיילת בתל אביב, בה הזמנו מראש מקום.

ישבנו שלושתנו והזמנו אוכל ושתייה קלה ודיברנו על הדברים הרגילים: כמו על הבעיות והקשיים הרגילים, בדיורים המוגנים שלי ושל עידן, ורותם, מצידו, התלונן על הרגשת בדידות וגם שעמום בבית ובעבודה שלו ודברים כאלה. אחרי אלו, התחלנו פתאום לדבר על הפנימייה ולהעלות זיכרונות מ''הימים ההם.''

''אין לכם מושג כמה אני מתגעגע לפנימייה, לתקופה ובייחוד לאביב...'' אמרתי להם, נאנח.
''הו! יובל יובל, מתי תחליף קסטה כבר, אה?'' גער בי עידן בחצי חיוך, ''מתי תתעורר ותפסיק כבר עם הנוסטלגיה שלך...? אני לא מאמין בלחיות בעבר כל הזמן, ואם לומר את האמת, ככל שעובר הזמן, אני זוכר פחות ופחות את הפנימייה, וטוב שכך.''
''נשמע כמו אלצהיימר מוקדם, עידן.'' צחק רותם.
''אתם יודעים בכלל שאהבתי את אביב?'' שאלתי אותם פתאום, והאווירה הרצינה.
''עוד פעם הוא מתחיל.'' אמר עידן, ''מתי תבין שאתה אהבת את אביב כמו ידיד נפש וחבר קרוב וטוב, ולא מעבר לכך?''
''זה שאביב היה שותף לחדר שלך, שהייתם חברי נפש קרובים וזה שבסוף בסוף, לפני שעזב את הארץ סופית, הוא יצא מהארון ואמר לכולם שהוא הומו, לא אומר שגם אתה כזה, יובל?'' שאל רותם.
''אני יודע שהייתי מאוהב בו וזה לא היה סוד בכלל, אלא כל הפנימייה ידעה את זה, כולל הצוות וכולל אתם... אני בטוח שאתם, וכל יתר המשתקמים, הייתם צוחקים עליי מאחורי גבי כעל ה'מאהב הקטן' של אביב, שכל הזמן רצה להיות במחיצתו ו'לך תדע מה הם עושים ביחד בלילות, בחדר המשותף שלהם, אחרי כיבוי אורות'...''
''יכול להיות שצחקנו קצת,'' הודה רותם, ''כי זה היה מוזר. אולם, מצד שני היה ברור לנו שאתה לא הומו ולא ביסקסואל.''
עידן נאנח בקוצר רוח ומיד הוסיף, ''תראה, אביב היה נשי - מאוד נשי, למי שהיה לו קצת שכל ויכולת להבחין בכך, וכמעט כולם, אפילו אתה, כבר חשדו מההתחלה שהוא הומו... היו כאלה שהתרחקו ממנו בגלל זה והיו כאלה שדווקא נמשכו אליו כמו פרפרים לאש, ואתה היית מאלה שנמשכו אליו והוא בלבל אותם. אותך במיוחד הוא בלבל עד היום, פשוט סובב לך את הראש לגמרי, אם אחרי שעברו כל כך הרבה שנים אתה עדיין מתגעגע אליו. פתאום החלטת שהיית מאוהב בו ושאתה ביסקסואל או הומו – בחייך, יובל, מה זה השטויות האלה?''
''אתם פשוט לא מבינים'' אמרתי, משפיל את ראשי בעצב.

''מה יש פה להבין? תן לי לשאול אותך מספר שאלות, אוקיי? ותענה, בבקשה, בכנות.'' אמר עידן, ''אתה מרגיש, או הרגשת אי פעם משיכה מינית לגברים?''
''לא, לא ממש.'' עניתי.
''אתה שכבת פעם עם גבר? או עם אביב, שאתה טוען שכול כך אהבת? שכבת בכלל עם מישהו או מישהי אי פעם? חוץ מאותה נערת ליווי, שהלכת אליה כשהיית בן 23, בשביל אחרי זה לספר לכולם שאתה סוף סוף לא בתול?''
''לא.'' אמרתי.
''היה לך קשר רומנטי או מערכת יחסים עם גבר או עם אישה אי פעם? האם אי פעם היה לך אותה הרגשה שהרגשת כלפי אביב, כלפי מישהו או מישהי אחרים?''
''לא ולא'' הודאתי בעצב.
''כשאתה מאונן, אתה מפנטז על גברים, על נשים או גם וגם?''
''בעיקר על נשים, אבל לפעמים לא רק.'' עניתי בעודי מסמיק.
''בחייך, עידן, מה זו החקירה הזו?'' התקומם רותם, ''עוד מעט תיכנס לו לתחתונים.''
''אני מנסה לגרום לו להבין נקודה חשובה!'' אמר עידן בכעס, ''ועכשיו תסלחו לי, אבל אני צריך לשירותים, אז תיכף אחזור, ואתה, רותם, מוזמן להמשיך במקומי.'' אמר עידן וקם והלך לו. אנחנו ליווינו אותו במבטינו, עד שנעלם לו אי שם באגף השירותים לגברים...
רותם ואני שתקנו כמה דקות.

''זה רק נידמה לי, או שעידן מתנהג קצת כמו הומופוב?'' שאלתי בעצב.
''יכול להיות,'' ענה רותם, ''אבל יכול גם להיות שהוא מנסה לגרום לך להבין, שלהיות הומו או ביסקסואל זה לא איזה משהו אפלטוני שאפשר להחליט עליו – זה לא רק להתאהב רגשית בגבר, אלא גם להימשך אליו מינית ולשכב איתו, כולל הכול – מין אוראלי ואנאלי וזה רק בתור התחלה... אתה חושב שאתה מסוגל לזה? היה לך אומץ ליזום ולנסות את זה פעם? למשל, האם נכנסת לפורומים או צ'אטים של הומואים, או נרשמת לאתרים כמו אטראף?''
''ניסיתי טיפה, אבל זה מרתיע אותי, הכול נע שם סביב יצרים וסקס וסטוצים נון-סטופ, הכול שם שוק בשר.'' אמרתי.
רותם חייך, ''אני מתאר לעצמי שזה כך... ותגיד, כשאתה ניתקל בארוטיקה או פורנו של הומואים, מה זה גורם לך לחוש?''
''קראתי כמה סיפורים ארוטיים באינטרנט, ותיאורי המין שם לרוב גרמו לי רתיעה או סלידה ולעיתים נדירות משיכה.''
רותם הביט בי במבט רך ואמר, ''אוקיי, יובל, ועכשיו שאלת מיליון הדולר... אם אביב היה יושב פה איתנו היום והיה בא ואומר לך כי הוא אוהב ורוצה אותך, רוצה לשכב איתך, שתהיה בן הזוג שלו ושתגורו ותחיו ביחד וכולי – מה היית עונה לו?''
''הייתי מסכים ללא היסוס.'' אמרתי בעודי מתכוון לכל מילה.
''מעולם לא היית במערכת יחסים זוגית, לא עם גבר ולא עם אישה – אז מאיפה לך לדעת אם זה היה מצליח? מאיפה לך לדעת שבסוף אביב אהובך היקר לא היה עוזב ונוטש אותך ומשאיר אותך עם לב שבור לחתיכות?'' שאל רותם, מקשה.
''בשביל אביב, הייתי מוכן לקחת גם את הסיכון שזה לא ילך בינינו ושהלב שלי ישבר.'' אמרתי מבלי למצמץ.
רותם חשב רגע ואמר, ''טוב אז אולי יש לך פוטנציאל לכך, רק שזה תלוי בבן אדם איתו אתה הולך... אולי באמת הייתה לך אהבת נפש לא ממומשת של פעם בחיים, ואם כך אני יכול להבין אותך, על שאתה מתייסר בשאלה 'מה היה יכול להיות, אילו הדברים היו אחרת?'''

עידן חזר מהשירותים והצטרף שוב לשולחן, ויותר לא דיברנו באותו ערב על הנושא, אלא עברנו לדבר על נושאים אחרים...

אחרי המפגש במסעדה, החזיר אותנו רותם באוטו שלו, כל אחד לדיור המוגן שלו. קודם את עידן, שגר קרוב יותר למרכז, ואחרי זה נסענו רק רותם ואני, לעבר הדיור המוגן שלי, ובדרך המשכנו לדבר...

''אתה יודע,'' אמר לי רותם לפתע, ''הייתה תקופה בפנימייה, שגם אביב היה מאוהב בך.''
''מה? מאיפה אתה יודע את זה? הוא אמר לך?'' הייתי מופתע.
''כן, גם לנו היו שיחות נפש, לא רק לכם, והוא באמת אהב אותך ואמר לי זאת במפורש.'' אמר רותם.
''מה הוא עוד אמר לך?'' שאלתי.
''הוא אמר לי שהוא נמשך אליך קצת, ונורא היה רוצה לעזור לך, ושהוא יודע שאתה מאוהב בו מבלי להיות מודע לכך באופן מלא. אבל תבין אותו, ידיו היו כבולות – הוא לא רצה ופחד להתוודות בפניך על אהבתו, כי היית הפכפך ואימפולסיבי ולא צפוי, כמו רבים מאיתנו אז, כשהיינו צעירים, והוא פחד מדחייה. חוצמזה, הוא עדיין היה בארון והתמודד עם הלבטים שלו בעניין. כמובן שחוקי הפנימייה הנוקשים, נגד יחסי מין וזוגיות, עמדו כמכשול והוא לא רצה שיעיפו אותו או אותך מהפנימייה, בגלל התנסות בעלת אופי מיני כזה או אחר, וגם הוא כבר נכווה רבות בעבר, ונרתע להתחיל קשר עם מישהו כמוך, שהוא לגמרי חסר ניסיון וגם חסר מודעות ובגרות נפשית, שבלעדיהם אין בסיס לקשר או זוגיות...''
''לא ידעתי שהוא דיבר איתך ככה חופשי עליי... איך זה יכול להיות?''
''פשוט מאוד, יובל.'' אמר לי רותם לפתע, ''הסיבה שאני ואביב דיברנו חופשי עלייך וגם על עוד דברים, שכמעט אף אחד לא ידע שדיברנו עליהם, היא מפני שגם אני, כמו אביב, הומו...''

''אתה? הומו?'' שאלתי, המום.
''כן, אני הומו, ובפנימייה רק אביב ואני ידענו זה על זה, הרבה לפני שאביב יצא מהארון.''
''ואתה עוד בארון?'' שאלתי.
''לא בדיוק. אני החלטתי, בניגוד לאביב, לצאת בהדרגה מהארון, ולא בבת אחת, אלא לאט לאט ורק בפני מי שאני חושב שהוא בשל מספיק, בכדי לחשוף מידע זה בפניו... זו מעין פשרה.''
''אוקיי אבל למה החלטת לגלות את זה גם לי?''
רותם שתק לרגע, כאילו מנסה למצוא את המילים הנכונות, ולבסוף אמר: ''תראה, אני בסך הכול מעוניין לעזור לך, אם אתה מעוניין בעזרה.''
''עזרה? איזו עזרה בדיוק?''
''נראה לי, שמה שחסר לך זה מידע וניסיון – אתה עוד לא החלטת סופית מי ומה אתה ומה אתה מחפש ורוצה בדיוק, ואין לך את מי לשאול או להתייעץ איתו, וגם לא עם מי להתנסות ולנסות דברים, ואתה צריך, לדעתי, מישהו שיהיה מוכן לעזור לך וללמד אותך, אז...''
''אז אתה מציע לי את עזרתך?'' שאלתי.
''אם אתה מעוניין בכך... תחשוב על כך.''
''אבל אין לך מישהו?''
''אני בודד מזה הרבה זמן, יובל, ואין אף אחד בחיי כרגע, אז אני פנוי.'' התוודה בפניי.
''טוב, תודה, אני בהחלט אחשוב על זה.'' אמרתי.
''קח את הזמן שלך ושקול זאת ברצינות ולעומק, כי ההצעה שלי כנה... אנחנו מכירים כבר חמש עשרה שנה, אם לא יותר, יש לך את מספר הטלפון שלי, ובניגוד לאביב, אני לא הולך לברוח לשום מקום. הדבר האחרון שארצה הוא לפגוע בך, ואתה הרי יודע שתוכל לבטוח בי, לא?''
''אני יודע,'' אמרתי, ''אבל אני צריך זמן כדי לעכל את מה שאמרת לי, לפני שאתן לך תשובה.''
''קח את כל הזמן שבעולם, יובל, ואני אהיה פה בשבילך, אם תרצה.''

בסוף הגענו לדיור שלי, אני ירדתי מהאוטו ורותם המשיך לנסוע לו, הלאה חזרה לדירה שלו.
בלילה, במיטתי, התהפכתי מצד אל צד, ולבסוף קמתי, הלכתי למטבח, הכנתי לי כוס תה ושתיתי אותה בפינת האוכל בדממת הלילה – כל השותפים ישנו שנת ישרים... הייתי עייף, אך חשבתי על הצעתו של רותם. אומנם הוא לא אביב, אבל... אבל אולי כדאי לי בכל זאת – כי אחרי הכול, כמה פעמים כבר אפשר לדעת אהבת אמת, אם לא רק פעם בחיים?

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...