>  >  > 

ואז הגענו לסוף (היום שאחרי המילה: ''נגמר'')

ואז הגענו לסוף. נפרדנו.

לא ביום בהיר אחד. לא בהפתעה מוחלטת. לא בסטירה מצלצלת. לא בצעקות. לא בשבירת צלחות. לא בטריקת דלתות. נגמר. פשוט נגמר לנו. התעייפנו מלהיות מתוסכלים. מלכעוס. מפנקסנות. מלהבטיח הבטחות שאיש לא מצליח לקיים. לא כי לא רוצים, אלא כי כנראה ויתרנו. ויתרנו? כנראה שכן. מעולם אחד הפכנו להיות שני עולמות שלמים, כל אחד בפני עצמו, עם מעט נקודות השקה. מעט מידי. לאט לאט ובטפטופים.

כל זוג צריך שיהיה בו מישהו אמיץ שיעז להגיד בקול רם את מה ששניהם חושבים. להגיד את המילה ההיא, הארורה כל כך, שבידה להפוך עולמות ולשנותם מהקצה אל הקצה. מילה אחת. נגמר. כן, כל זוג צריך את השוטר הרע והשוטר הטוב. לי היה נוח עם הטוב. לזה אני רגיל. את זה אני מכיר הכי טוב.

היום אנחנו הזוג הזה. הזוג שעומד בצומת עם רכב מקרטע, מנסים לדחוף אותו כי המנוע כבר לא מה שהיה פעם. והרכב הזה? כמה פעמים שיפצנו קצת. שמנו צבע, השתדלנו למלא דלק בזמן, שנייה לפני שנתקעים, אבל החלודה... הו, החלודה... אימת כל זוג חדש. אבל כל זה לא קרה ביום אחד. כמו אצל כל זוג שנמצא ביחד לא מעט שנים, לאט לאט ובטפטופים קטנים, מטרידים, מאלו שמפריעים לישון בלילה, מחלחל לו השינוי. האם מי שאני היום זה מי שאז חיפשת ומצאת? מי זה הגבר הזה שישן כאן לצידי? מה נשאר לנו במשותף? וואו. מי היה מאמין - הפכנו להיות קצת ההורים שלנו, מינוס השנים. מזל שאהבה גדולה תמיד הייתה כאן. גם עכשיו לדקה לא הפסקנו לאהוב. אבל האהבה הזאת, אמרת, היא לא הכול. אנחנו לא מקבלים בה את מה שאנחנו רוצים.

ובכל זאת, לפני הכול ולמרות הכול, איך נפרדים מהאיש שהיה הכי קרוב אליך בשש השנים האחרונות? נדמה לי שזה בשישית מחיי, ואף פעם לא הייתי טוב בחשבון. איך ממשיכים מכאן הלאה? ומה פתאום לצאת עכשיו לשוק. מי מחכה לנו שמה? אתה יודע, קודם באה ההכחשה. זה לא הגיוני שזה קרה לנו. לנו מכולם. אחר כך שלב נפילת האסימון. שלב השעון המעורר. שלב הבית הריק. שלב השיחות היומיות שלא מתקיימות. שלב ההבנה. אתה לבד. לא נשכח גם שלב החברים. איך מספרים להם? אנחנו 'הומואי המחמד', שחברינו הסטרייטים התהדרו בנו והרעדנו להם את הקרקע מתחת לרגליים בזה שמשכנו יותר זמן מהם, מרעידים להם שוב את הקרקע. ואז מתחיל שלב העצות. 'אולי תלכו לטיפול זוגי?', 'אולי תנסו שוב?' חברים יקרים, אני יודע שכוונותיכם טובות, אבל איפה הייתם כשקולומבוס גילה את אמריקה? עזבו אתכם כבר ממי אמר למי ובאיזה הקשר. זה באמת משנה מי אמר למי?

אז כל כך מהר הגעת לאטרף? מי אני? הממ, לא... זה לא כמו שזה נראה. עוד לא דיברתי פה עם אף אחד. אני, אני סתם נכנסתי לכאן ברגע של חולשה, אחרי שש שנים (תורידו ארבעה חודשים שלקחנו הפסקה באמצע, להתגעגע ולהיזכר)... אני רק מסתכל... סתם להבין עם מי אין לי בכלל סיכוי. ויש לא מעט כאלה. ראבק, לא היינו פה שש שנים. ואיך פתאום מתחילים? מי מחכה לנו בחוץ? מי יאהב אותנו שוב? למה היינו צריכים את זה? אנחנו כבר לא אותו גחל לוהט שהיינו פעם. ובכלל היינו גחל לוהט פעם?

אז אולי יצא לי קצת מפוזר ואולי קצת מריר. אולי קצת מרחם. אולי קצת מפוכח. אבל אתה יודע, כזה אני. ואם הגעת עד לכאן, אתה יודע. לרגע אחד אני לא מצטער על השנים האלה. אין כמוך.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...