>  >  > 

והטלפון כבר לא מצלצל - מחשבות של פרוד טרי

והטלפון שלי כבר לא מצלצל. וכבר אין את ההודעה שמחכה על הבוקר. 'בוקר טוב, חמוד שלי.' ואין את ההודעה של הלילה. אין.

אני חייב להתחיל להתמודד עם הידיעה, עם העובדה שאתה כבר לא חלק מחיי. אט אט, בטפטופים איטיים מדי, עם הימים ובעיקר עם הלילות הופכת המחשבה לידיעה ולהבנה שזהו, אנחנו כבר לא יחד ואני קצת מת וקצת חי. כלומר, אני בסדר, אתה יודע. אני אדם שמתגבר. אני בסדר, אבל יש עדיין את הגוש הזה בגרון, שעוד לא יצא. שעוד לא השתחרר. הבכי ההוא שעוד לא נבכה.

קצת קשה לחשוב בזמן עבר. קצת קשה לחשוב עליך. קצת קשה לחשוב עליך עם אחרים, או חוגג. אתה תמיד אהבת לחגוג. אני, אני רק מתגעגע. מאוד. איך אפשר להמשיך הלאה. וכל המחשבות האלה רק גורמות לי להתחרט. אבל בראש אני יודע שזאת טעות. שזאת רק הבדידות שמדברת מלבי. לא נעים להגיד את זה, אבל אני עכשיו בודד מאוד. מאוד. והחברים רוצים להתקרב ולחבק. אבל לא נותן לאיש להתקרב. שלא יגעו.

והטלפון שלי כבר לא מצלצל. כבר לא מתקשר. כבר לא עונה.

פתאום אין למי לבכות שחרא לי ושהחבר הכי טוב שלי עזב. הוא לא גר פה יותר. החבר הכי טוב שלי עזב. ואתה אומר שאני תמיד יכול להתקשר, אבל איך אני יכול? מה עוד פעם לבכות לך בטלפון? לא רוצה. אתה תמיד היית חזק ואני בטוח שגם עכשיו ואני שמח כל כך. תמיד הערצתי את התכונה הזאת שלך. צוק איתן מול פגעי הזמן. אני? אני תמיד הייתי זה שנשען. זה שצריך לדבר, לבכות לך כשקשה. היי ילד, אני רק מתגעגע אליך, ואלינו. ואני יודע שזה יעבור גם. איך זה ייתכן? אלו רק ייסורי מרפא של פצע שדימם כבר הרבה זמן.

והטלפון שלי כבר לא מצלצל.

בבקשה תן לי שוב לשתות ולברוח מהמציאות. מי אמר שלא טוב לברוח? לך יש את הילדים וחומם ואהבה גדולה שלהם, שאין שמש יותר חמה מזה. שמור עליהם, תגיד להם תמיד שאתה אוהב אותם, שתמיד תהיה שם בשבילם. ושוב הגוש הזה בגרון. לא יוצא, הבן זונה. לא משתחרר. רק מפריע לנשום ולישון. כאילו מצד אחד העולם שלי מתפרק ומצד שני הכול בו ממשיך כרגיל. רק בלעדיך. כ ר ג י ל. אנשים קמים, נושמים, הולכים לעבוד, אוהבים, שונאים, רבים, משלימים ואף אחד לא עוצר מלכת ואומר – 'וואו, אתה לבד'.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...