>  >  > 

המאפרה

זו הייתה שנה רעה לשנינו. לי ולדניאלה. שנינו היינו ידידים שהכירו לפני שנים אחדות במועדון החברתי של אנוש ושמרנו על קשר מאז. הייתי נוהג לבקר אותה במוצאי שבת בדיור מוגן שלה.

זו הייתה שנה רעה לשנינו מפני שלי התחילו בעיות בשיניים. בתחילת השנה עברתי עקירות שיני בינה ואת כל הסבל הכרוך בכך ואז חשבתי שבכך נגמרו בעיותיי, אולם כעבור חצי שנה לאחר צילום סטאטוס שיגרתי ובדיקה אצל הרופא, הסתבר לי שזה הולך להיות דווקא רק הסיפתח, וששיניי במצב ''לא טוב'' ושאני צריך לעבור ניקוי אבן שן אצל שיננית, ואז לעבור טיפולים נוספים.
תמיד פחדתי פחד מוות מהביקור אצל השיננית, ולקח לי כחודשיים לאזור מספיק אומץ כדי לקבוע תור. עד לאותו מועד כשהייתי פותח את פי בפני המראה ומסתכל על שיניי – דבר אשר לא עשיתי שנים – הייתי מזדעזע ולפעמים פורץ בבכי. שיניי הלבנות, הבריאות והחזקות שהיו לי בצעירותי הפכו לצהובות ומלאות פלאק שחור, אבן שן, עששת, חורים ודלקת חניכיים. ואני ידעתי כי רק אני אשם בכך – שנים של זלזול ושל עישון ושל שתיית קולה עשו את שלהם.

זו הייתה שנה רעה לשנינו, מפני שלדניאלה גילו במקרה גידול סרטני בריאות והיא עברה ניתוח להסרת רבע ריאה. דניאלה, הייתה כמוני מעשנת כבדה ולא הצליחה להפסיק לעשן, לא משנה כמה ניסתה לאחר הניתוח. ולאחר שהתאוששה מהניתוח והתחילה שוב לנסות לעבוד ולחזור לשגרה, ולשכוח מהפחד והאימה של הסרטן, לאחר ארבעה חודשים בבדיקה שגרתית גילו ששוב חזר הגידול. הפעם החליטו הרופאים שעליה להתחיל לקבל טיפולי כימותרפיה.

באותו מוצאי שבת, כשבוע לפני התור שלי לשיננית וכמה ימים לפני שתתחיל בטיפולים בבי''ח, באתי לבקר את דניאלה בדיור מוגן שלה.
ישבנו בחדרה ועצבות הייתה אפופה סביבנו. היא סיפרה לי על הטיפולים שהיא הולכת לעבור ואני שיתפתי אותה בבעיות השיניים שלי, אך שנינו ידענו שזה כלום לעומת הבעיות שלה. החדר שלה היה קר והתריסים היו פתוחים כדי לאוורר את עשן הסיגריות. דניאלה ניסתה לשווא לעשן פעם בשעה ולאחר מכן פעם בחצי שעה עד שהתייאשה וחזרה לעשן רגיל. אני ניסיתי לעשן לידה הכי פחות שיכולתי. היא נתנה לי לשתות קולה זירו ולעצמה הכינה נס קפה עם סוכרזית. שנינו עישנו ואיפרנו לתוך המאפרה הגדולה. רק לפני שבועיים בישרו לה שהגידול חזר והיא שקעה לדיכאון שכעת הייתה בשלבי יציאה ממנו, מנסה להתמודד עם הלא נודע העתיד לבוא.
''אומרים שהשיער נושר וחלק גם מאבדים את הגבות. בכל מיקרה אמרו לי לקנות פאה ושיש החזר כספי מהקופה ונתנו לי כתובות של מקומות בהם ניתן לקנות פאות'' אמרה בעצב. ''אמרו לי שיהיו תופעות לוואי לאינפוזיות של הכימותרפיה - חולשה ובחילות ונתנו לי כבר זריקה של B12 וגם מרשם לכדורים נגד בחילות, ואמרו שאני אהיה חייבת לאכול גם אם לא יהיה לי חשק.''
שאלתי אותה היכן תתאושש בין הטיפולים.
''אני אהיה אצל אחותי והיא ואימי יטפלו בי ויעזרו לי.''
''זה חשוב שיש לך תמיכה ושאת לא תעברי את כל זה לבד'', אמרתי מנסה לנחם אותה.
''כן, האחות בבי''ח, בשיחת הכנה, אמרה שתמיכה חשובה'' השיבה.
הסתכלתי לעיניה ונידמה היה לי כי מלבד העצב יש בהן סימנים שהיא על סף דמעות.
ניסיתי לשנות נושא ודיברתי על שיניי ועל כי קבעתי באומץ תור לשיננית כצעד ראשון.
''אני שמחה שאתה לא מנסה לברוח מזה והולך לטפל בשיניים'' אמרה.
''כן, הבנתי שאולי יכאב לי אבל אני לא אמות מזה וכמו שאמרו לי כולם – אי אפשר לברוח מזה. אני הולך לשם עם האם בית שלי, היא תתמוך בי ותדבר עם השיננית לפני ואני גם אבקש זריקת הרדמה לפני.''
''כולם עוברים את זה'' אמרה דניאלה. ''אני עברתי הרבה כאבים ומכאובים מהשיניים שלי, עד שאיבדתי אותם, את כולם בגיל 40 וכבר בגיל צעיר היו לי בעיות איתם. לא מתים מזה ואי אפשר לברוח מזה וכולם עוברים את זה, אז אתה עושה את הדבר הנכון.'' הוסיפה, יודעת תמיד לומר את המילים הנכונות שיעזרו. ''תאמין לי! בעיות בשיניים זה שטויות מול גידול בריאה.''
היא תקעה את עיניה העצובות במאפרה ואני החלטתי שוב לנסות לנחמה איכשהו.
''את יודעת, יש לי בדיור מוגן שלי שותף מבוגר שהוא אדם מאמין – הוא מאמין באלוהים וביהדות, בגלגול נשמות ובביאת המשיח. הוא מאמין למשל, שכאשר יבוא המשיח המתים יקומו לתחייה ולא יהיו בתי חולים או רופאים ומחלות וכולם יהיו בריאים. ובנוסף, הוא מאמין בקיום הנשמה שהולכת לגן עדן לאחר המוות וששם מתגשמות כל משאלותיה.''
דניאלה חייכה חיוך עצוב. ''גם אני מאמינה בגוף ובנשמה אבל אני לא יודעת – אני לא יודעת לאן הולכת הנשמה לאחר המוות, ואני לא יודעת למה קורים או קרו הדברים כפי שקרו ולמה דווקא אני חליתי, ולמה דווקא אני קיבלתי סרטן. בקיצור אני לא יודעת ולכן אני לא יכולה לומר שאני יכולה להאמין בכך.''
''כן, גם אני לא יודע בוודאות'' הודאתי. ''יש לפעמים שאני מאמין בכך יותר ויש לפעמים שאני לא מצליח להאמין בכך כלל, כי גם אני לא יודע מדוע חליתי במחלת נפש ולמה אני צריך לעבור את מה שאני הולך לעבור עם השיניים...'' והשתתקתי, מידיעה שאני לא יכול להשוות את הסבל שלי לשלה.
נשארתי עוד חצי שעה עד שנגמרו נושאי השיחה שלנו, ואז ידענו שנינו שהגיע הזמן שאלך.
''תשמור איתי על קשר, בסדר?'' אמרה לי דניאלה, מקווה שהפחד לא יגרום לי לברוח.
''בסדר, אני מבטיח להתקשר בסופי שבוע ואם תרגישי טוב אבוא גם לבקר.''
''אני לא יכולה להבטיח כלום לגבי איך ארגיש'', אמרה לי דניאלה מלווה אותי לדלת. נשקנו נשיקת פרידה על הלחי ולפני שיצאתי לחצתי לחיצה חזקה את ידה שהייתה קרה ולחה. הבטתי עוד שנייה בעיניה ויצאתי מהדלת.

בחוץ היה לילה חורפי קר, ואני עצרתי ליד דלת הכניסה של הבניין וחשבתי לעצמי שהיא צודקת במה שאמרה – גם אני לא יכול לדעת מדוע קורים הדברים כפי שהם קורים. הסתכלתי על הסיגריה הדלוקה שבידי, וניסיתי לדמיין מה היה קורה אילו לא היה קיים העישון בעולם. אבל גם אפשרות זו נשארה לא נודעת – כנראה היינו מתים ממשהו אחר, והשיניים היו מתקלקלות בכל מקרה ממשהו אחר או בקיצור הכול היה נישאר אותו דבר. מדוע אנשים חולים במחלת נפש? מדוע אנשים מתמכרים להרגלים קטנים וקטלניים? מדוע אנשים חולים בסרטן גם אם לא עישנו סיגריה אחת בכל חייהם? מדוע קיים סבל בעולם? אין תשובות לשאלות האלו, ובאין תשובות-אין נחמה והעתיד נישאר לא נודע כערפל מפחיד ומאיים. חשבתי על כך ועצב ירד עליי, ועם אותו עצב שאין לו נחמה או תשובה הלכתי לדרכי לתוך העתיד הלא נודע...

זאת הייתה הפעם האחרונה, שיצא לי לראות את דניאלה פנים מול פנים. בשבועות ובחודשים הבאים היא דחתה את כל ניסיונותיי להיפגש, בטענה שהיא לא חשה בטוב. עד שהתייאשתי פשוט והפסקתי להרים טלפונים אליה... כעבור שמונה חודשים, לי היו חמישה כתרים בפה ודניאלה נפטרה בהוספיס לחולי סרטן, לאחר שהגידול שלח גרורות לכל עבר בגופה.
אני בכיתי כשנודע לי על מותה ולמרות זאת לא היה בי האומץ ללכת להלווייתה, או לנחם את משפחתה בשבעה... אני עד היום זוכר אותה ומדי פעם מתגעגע אליה, ואל השיחות או היציאות שהיו לנו במוצאי שבת... מדי פעם, עד היום כשאני ניזכר בה אני חש בעצב ובגעגועים... היא הייתה נשמה טובה. אישה עם לב טוב, ולא הגיע לה לדעתי לסיים כך את חייה... זאת הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...