>  >  > 

צריך פה קשת - פרק י''א

נישקתי את שפתיו ואחרי שהוצאתי את כל הבגדים שלי התיישבנו שוב על הספסל ואני השענתי את ראשי על כתפו.
''זה נחמד.'' עומר חייך אליי.
''מם-המם.'' המהמתי בחיוב, עוצם את עיניי.
נרעדתי מעט כשידו של עומר חלפה מאחורי גבי והחלה ללטף את זרועי בהיסוס. זה היה נעים, לא רציתי שיפסיק.
כבר ראיתי במוחי איך מישהו נכנס לנו לרגע הזה והורס הכל אבל אף אחד לא בא ואנחנו נשארנו ככה עד שמכונת הכביסה סיימה.
''אין לי כוח לחכות למייבש.'' עומר אמר והוציא את הפלאפון שלו מכיס הג'ינס שלו.
צפיתי בו מתקתק איזה מספר ואז מחכה שיענו לו.
''היי, אחי. אני שמתי את הבגדים במייבש, בוא לקחת אותם עוד כמה זמן.'' עומר אמר.
אלדד כנראה מחה כי עומר אמר ''יש לי שיעורים לעשות, אלדד. ועדן כבר סיים עם הכביסה שלו.''
עומר ניתק אחרי החלפה של כמה 'ביי, אחי' והערות שוליים בעודו מכניס את הבגדים אל המייבש.
הוא קם על רגליו, לקח את שק הכביסה שלי ואני סידרתי את המחברות וספר המתמטיקה, לקחתי אותם והלכתי אחריו.
הדבקתי את צעדיו ועלינו זה לצד זה במדרגות. השתיקה הייתה לי נעימה לשם שינוי.
עומר הוציא את המפתח מהכיס השני של הג'ינס שלו ופתח את דלת החדר. החדר היה קצת יותר מסודר מבדרך כלל בגלל שהרצפה הייתה מרוצפת בפחות בגדים.
אני ועומר החלפנו מבטים כשהנחתי את הספרים על שק הכביסה שעומר הניח קרוב למיטתו, וכאילו הדבר נאמר התיישבנו על המיטה ואחרי רגע ארוך של מבטים שנראה לי כל כך קצר התנשקנו.
עומר חיבק אותי ואני פשוט נטיתי אחורנית וגרמתי לשנינו לשכב על המיטה בעודנו מתנשקים.
לרוב ברגעים כאלה עוברים בסרטים ליום למחרת ורואים את הזוג עירום כביכול אחרי סקס.
אז אני ועומר לא עשינו סקס אבל אני כן מצאתי את עצמי עם פחות בגד כמה דקות אחרי.
עומר נראה יותר פתוח והרגשתי כאילו גם משהו בי שונה. רציתי כל כך לבקש ממנו, ''תלטף אותי.'' לחשתי בקול מוזר וכרכתי את ידיי סביב צווארו של עומר, נושך את שפתו התחתונה. לרוב בקשה כזו נראתה לי כל כך טיפשית לבקשה אבל באותו הרגע עומר לא נראה מפוחד מהרעיון ואני רציתי את זה.
הוא העביר את הידיים שלו על הבטן שלי והשתדלתי כל כך שלא לגנוח כשהן עברו על החזה שלי. כשהגניחה כבר לא החזיקה בין שפתיי עומר לא נראה מוטרד, ולא רק זה - בליטוף הבא הוא הוריד מעליי את החולצה.
תהיתי מה הוא חושב כשבחן אותי, הוא קירב את פניו לחזה שלי ואני עצמתי את עיניי, מתנשם ומצפה כל כך. כבר הרגשתי את הנשימות שלו.
אבל זה לא הגיע.
פקחתי את עיניי והרגשתי את התשוקה שלי והחמימות בחזה נקטעים ברגע במבט שלו.
ההיסוס והגועל בעיניו כשהביט על הגוף שלי, זה הרגיש כאילו עומר לקח כרגע סכין וחתך אותי בחזה, קוטע את כל החמימות והאושר הזה שהציף אותי.
''תוהה למה לעזאזל החזה לא מלא יותר? למה אתה עושה את זה?'' הרחקתי אותו ממני וקמתי מהמיטה.
עומר אפילו לא הגיב.
זה היה כמו להגיד לי כן.
תמונה של פופי עומדת מולי ואומרת 'אמרתי לך' עלתה בעיניי יחד עם הדמעות.
לבשתי את החולצה שלי וגיחכתי במרירות, לוחש בקול נשבר ''מרוצה? בעניין החזה זה לא ממש עבד אבל לפחות גרמת לי לבכות כמו נקבה.''
שמתי את המחברות שלי בשק הכביסה שעומר השאיר לצד מיטתו ויצאתי משם, רצתי אל המדרגות ועליתי אל הקומה למעלה. היה לי מזל שאף אחד לא היה שם.
נכנסתי אל החדר, זרקתי את סל הכביסה לכל הרוחות וצנחתי על המיטה שלי, נותן לעצמי להתפרק.
''עדן...?'' דניאל לחש ממיטתו, אני רק קברתי את פניי בידיי, כל גופי רועד מבכי.
''פופי—צדקה. טעית. הוא לא אוהב אותי אפילו קצת-'' הקול שלי יצא חנוק לפניי ונקטע, ניסיתי להפסיק את הבכי המחורבן אבל הוא התחזק כאילו דווקא.
''אוי, עדן.'' שמעתי את דניאל פולט וחשתי במיטה שוקעת כשדניאל התיישב ליד גופי ואז נשכב לצידי וכרך את ידיו סביב גופי.
רעדתי כנגד גופו וניסיתי להפסיק שוב את הבכי אבל דניאל העביר את אחת מידיו אל מאחורי ראשי והצמיד אותו אל כתפו, זה גרם לבכי להתחדש.
בידו השנייה דניאל ליטף את גבי ואני לא יודע כמה זמן חלף עד שהבכי עבר, אבל מה שדניאל עשה עזר.
פניתי לקבור את פניי בחזהו כשהכתף כבר הייתה רטובה מידי ולחשתי ''דניאל-''
דניאל הניח את ידו על פי וכשפניתי להביט בו הוא לחש ''זה בסדר, עדן.''
שמעתי את הלב של דניאל דופק קצת מהר מהרגיל למרות שכל גופו ופניו נראו שלווים.
שקעתי בחצי שינה באיזשהו שלב וכשפקחתי את עיניי היינו בדיוק אותו הדבר רק שבחוץ השמיים כבר היו כחולים-סגולים.
''אתה לא רוצה ללכת לאכול?'' לחשתי אל דניאל בקול צרוד מהבכי ממקודם.
''מה איתך?'' דניאל שאל.
''תצחק עליי ותקרא לי נקבה אבל אין לי חשק לאכול ולא נראה לי יהיה לי בימים הקרובים.'' לחשתי בעודי בוהה למולי בריקנות.
''אצל בנות זה לא הפוך? הן תמיד טוחנות מלא ממתקים בסדרות.'' דניאל אמר וצחק, הוא הצליח לגרום לי לחייך.
חיבקתי את דניאל מעט, נצמד אליו קצת. דניאל לא הגיב. היה לי טוב כל כך שלא הייתי צריך לחשוב מה כל מגע שלי יוביל, כי הבליטה בג'ינס של דניאל הייתה דיי ברורה אבל הוא לא נתן לי שום סימן כאילו זה משנה לו.
''אני מרגיש אגואיסט.'' לחשתי.
''כנראה שכרגע מותר לך.'' דניאל חייך אליי והסיט קצוות שיער מפני.

כאילו כדי להוציא אותי יותר פרימדונה, למחרת כשדניאל העיר אותי שמעתי אותו ממלמל לגיא שיש לי חום.
רציתי ללכת ללימודים רק כדי להוכיח לעומר שאני לא בורח אבל כשפקחתי את עיניי ומלמלתי שאני בסדר ראיתי מטושטש.
דניאל מיהר למסמר אותי חזרה אל המיטה כשניסיתי לקום בכל זאת. רטנתי כשאיים לרצוח אותי אם אקום שוב.
''אני רק רוצה להיות בארוחת הבוקר.'' הדיבור יצא בלחישה.
''אני אביא לך אוכל. אתה נשאר כאן.'' דניאל התעקש. ''יחד עם אקמול או משהו.''
רציתי להתווכח אבל ממש לא היה לי כוח. עצמתי את עיניי וניסיתי להתעלם מהסחרחורת הבלתי פוסקת שתקפה אותי אפילו שהראש שלי נח על הכרית.
לא הצלחתי להירדם אבל לא היה לי הכוח לפקוח עיניים. הרגשתי מוזר. שמעתי מסביבי את גיא ודניאל מתארגנים במה שניסה להיות שקט במחשבה שאני ישן.
גיא עזב לפני דניאל ואז דניאל רכן ליד מיטתי, נשק למצחי ולחש ''הוא צריך להתקשר לפופי.''
''אתה סתם לחוץ. תביא אקמול ותראה שזה יהיה בסדר.'' חייכתי אליו ופקחתי את עיניי.
דניאל הנהן ומלמל ''אני מקווה.''
הוא קם מהמיטה שלי ואחרי שנתן בי מבט אחרון יצא מהחדר.
בהיתי בדלת והשעמום קפץ עליי ממש מהר. ניסיתי לחזור לישון אבל זה לא הלך.

דניאל טיפל בי והחום, שהיה דיי גבוה, עבר חלקית אחרי יומיים. כשהתיישבתי עם דניאל בארוחת הבוקר ליאור מיהרה להתיישב מולי ואמרה ''שמעתי מדניאל שחלית. אתה עדיין נראה חיוור. אולי תיקח עוד יום חופש?''
''אני כבר מת משעמום.'' רטנתי, אוכל את הקורנפלקס שלי באיטיות.
''וישפר את המצב שלך לשבת בשיעור.'' ליאור סיננה בציניות.
''את מצב השעמום, כן.'' השבתי בדיוק כשהבחנתי בעומר בפינת ההגשה. הוא כנראה שם לב אליי לפני כי הוא ממש נמנע מלהביט בי.
ידעתי שזה מה שיקרה, היה לי מספיק משעמם בחדר כדי להריץ כמעט כל תסריט אפשרי ולבחור באחד שעומר מוותר ומתעלם ממני.
המשכתי לאכול כמה שיכולתי ואז פשוט ישבתי וחיכיתי לדניאל וליאור.
''תאכל יותר.'' ליאור ביקשה.
לא היה לי הכוח להתווכח איתה. לא עם אף אחד, אז פשוט שתקתי. נראה שזה עצבן את ליאור עוד יותר.
''מה יש לנו היום?'' שאלתי כשליאור נראתה קצת פחות מעוצבנת בתקווה להסיט אותה מהדאגה ממני.
''שעתיים אנגלית על הבוקר.'' דניאל אמר.
''שעתיים מתמטיקה אחרי,'' ליאור הוסיפה בשעמום. ''אחרי זה לך יש כימיה אם אני לא טועה ואז יש לנו שעה ספרות.''
''ספרות.'' דניאל אמר ורטן.
חייכתי. דניאל לא סבל את המחנך שלנו מאז היום הראשון.
קמנו והלכנו, נעצרתי ליד רשימת התורנות בכניסה לחדר האוכל כדי לראות אם התורנות שלי בקרוב. היא לא הייתה בקרוב אלא בדיוק היום! בערב!
''עדן?'' ליאור שאלה כשראתה את המבט שלי משתנה.
''יש לי היום תורנות בערב.'' רטנתי וניסיתי להיזכר מי שאר התלמידים שעושים איתי תורנות.
''אתה לא יכול לעשות אותה! לך לאחות ותבקש ממנה אישור שיעבירו לך את התורנות ליום אחר.''
משכתי בכתפיי לכיוונה, לא רציתי. לא היה לי כבר מה לעשות בערב ויומיים להיות כלוא בחדר ולראות כל יום אותו הדבר ולהיות חסר יכולת לזוז שיגעו אותי.

במהלך היום הייתי צריך בכל תחילת שיעור להסביר למה נעלמתי. אנה, המורה לאנגלית ואתי, המורה לתזונה שאלו למה לא חזרתי הביתה, שרה פשוט ביקשה ממני לעשות כמה שאני יכול בשיעור הזה ואמרה לי לבוא להשלמה באחד מהערבים להשלמה של החומר שלמדו ביומיים האחרונים והמחנך שלי רק סימן במחברת שלו ומלמל משהו על להודיע לשאר המורים וההורים שלי.
רק זה היה חסר לי. קיוויתי שאמא שקועה בהררים של עבודה כדי שלא תענה לו, ואם אבא יטרח לענות ידעתי שלא יזכור להגיד לאמא.
אמא שנאה שהתקשרו אליה מבית ספר. מבחינתה זה שהייתי חולה היה מטרד כמו שהציון שלי התדרדר.
בית הספר לפעמים שכח את ההיגיון הבריא שאם תלמיד מעדיף להישאר בחופשים, סופי שבוע וכשהוא חולה בבית הספר, אז כנראה שלהורים שלו לא בדיוק אכפת.
כשחזרתי לחדר לפני ארוחת הערב ובדקתי את הפלאפון שלי לא הייתה שום שיחה שלא נענתה. קיוויתי שרמי פשוט שכח לעשות את זה או חשב שזה לא נחוץ בגלל שאני כבר הבראתי.
לקחתי את הפלאפון איתי, למקרה ואמא תתקשר, ויצאתי החוצה. אמא שנאה כשלא עניתי. לרוב כשחזרתי אליה רק הפרעתי.
בדרך למטה פגשתי את אלדד, דיברנו קצת ואני המשכתי החוצה.
הערב התחיל לרדת מוקדם יותר. כשישבתי על הדשא מחוץ למגורים כמה אנשים חולפים הביטו בי עד שדניאל הגיע.
''איפה היית?'' שאלתי אותו.
''סידרתי דברים.'' דניאל חייך אליי חיוך קטן.
נעצתי בו מבט אבל הוא הסיט את מבטו ממני ונשכב על הדשא.
''היי! עדן, דניאל. לא הולכים לארוחת הערב?'' ליאור שאלה, הולכת לעברנו מהמגורים.
''לא בא לי.'' השבתי בשקט.
''אנחנו באים.'' דניאל חייך אליה. לא הבנתי על מה כל החיוכים שלו. דניאל לרוב חייך רק כשהייתה סיבה טובה או בגלל שרצה להסתיר משהו אחר שהתנהל בתוכו, או פשוט כדי לעצבן אותי.
משהו קרה לו.
גיליתי יותר מאוחר מה העניין, אחרי שדניאל וליאור הכריחו אותי לאכול קצת ודניאל נשאר לשבת לצידי כשכולם התחילו לעזוב.
''סידרת איזו החלפה עם מישהו בתורנות?'' שאלתי, מבין ברגע הזה מה היו הסידורים של דניאל.
דניאל הנהן והבחנתי ששפתיו זזות כאילו אמר משהו בעודו מחייך.
''מה?'' שאלתי.
''כלום.'' דניאל אמר והביט בי בתהייה כאילו רצה לגרום לי לחשוב שדמיינתי את זה.
''ממש כלום.'' סיננתי.
''אז תסביר לי. לאן מורידים את כל המגשים?'' דניאל שאל, מביט מסביבו.

''השרירים שלי תפוסים.'' התלוננתי כשעלינו במדרגות. הרגליים שלי הרגו אותי עם כל מדרגה.
''אם היית עושה ספורט אולי זה היה אחרת.'' דניאל אמר.
''ואיזה ספורט אתה עושה?'' החזרתי לדניאל. ''בטוח שלא משחק כדורסל עם הבנים.''
''עם האחים שלי, כן.'' דניאל אמר.
''וזה ספורט נהדר.'' חייכתי אליו.
דניאל משך בכתפיו ופתח את הדלת, שירי אהבה ישראליים באנאליים עלו מהמערכת של דניאל, וגיא שכב במיטה שלו עם חיוך על הפנים.
''בוודאי רוני.'' לחשתי לדניאל, גיא פנה להביט בנו.
''היא מדהימה.'' הוא אמר לי.
''תן לי לנחש,'' דניאל אמר בעודו סוגר את הדלת. ''שכבתם.''
גיא השתנק אבל אז חייך ואמר ''כן.''
''פושע.'' צחקתי עליו.
''פושע פעמיים. מי אמר שאני נותן לך לשים זבל במערכת שלי?'' דניאל שאל את גיא, לחץ על סטופ וזרק על גיא את הדיסק שלו.
''היי!'' גיא קרא וכשראה שדניאל רציני השתתק וחזר לשכב על מיטתו.
''שוב אני ראשון במקלחת?'' שאלתי את דניאל והוצאתי מהמזוודה את תיק הרחצה. לדעתי דניאל היה קצת מרושע לגיא אבל לא היה לי כוח להתערב.
''לא הפעם.'' דניאל חייך אליי ומשכתי בכתפיי. לא ממש היה לי אכפת.
''מה יש לו?'' גיא שאל אותי כשדניאל סגר אחריו את הדלת.
''כלום.'' עניתי.
''זה כלום?'' גיא גיחך.
''זה דניאל. הוא מוזר.'' עניתי בקצרה, מקווה כבר להפטר מהשאלות שלו.
''מה איתך?'' גיא שאל פתאום אחרי כמה שניות של שתיקה, אני בינתיים כבר הספקתי להישכב על המיטה שלי ולבהות בתקרה.
''איתי מה?'' שאלתי.
''חברה וכאלה.'' גיא שאל.
'פאק.' חשבתי ומיהרתי לחפש פיתרון. ''התנשקתי כבר.'' פלטתי.
''ומה איתה?'' גיא שאל.
''לא הלך.'' השבתי.
''עשיתם יותר מנשיקות?'' גיא שאל, מביט בי בעניין.
''מממ... בלי חולצה וכאלה.'' השבתי במבוכה.
''זה טוב, הא?'' גיא חייך, נושך את שפתו התחתונה.
''אם לא היינו נפרדים אחר כך.'' אמרתי, מגלגל את עיניי.
''מה? מהר מידי?'' גיא שאל.
''משהו כזה.'' עניתי, תוהה למה הכנסתי את עצמי לזה.
''בנות הן לפעמים מוזרות, בעיקר בקטע הזה. כאילו סקס זה משהו מיוחד.'' גיא מלמל לעצמו.
'תודה על המידע.' חשבתי והבטתי על המקלחת בתקווה.
זרם המים נפסק אבל היה עוד זמן עד שדניאל יתנגב ויתלבש.
''כן, הא?'' פלטתי רק כדי שגיא יפסיק לצפות ממני לתשובה.
''עדן! תביא לי מגבת!'' דניאל קרא מהמקלחת.
לא הספקתי אפילו לחשוב כמה מביך זה. רק הייתי עסוק בלחשוב שניצלתי מגיא.
לקחתי את אחת המגבות של דניאל מהתיק שתמיד לקח לגליה וניגשתי אל המקלחת, פותח את הדלת.
דניאל היה עם הגב אליי וצחצח את שיניו. זה אילץ אותי להיכנס.
''קח.'' אמרתי.
''תביא.'' דניאל השיב בפה מלא משחת שיניים.
התקרבתי אליו, תוהה אם לסגור את הדלת, נבוך כולי.
הגוף של דניאל היה סקסי, לגמרי.
למה הוא גרם לי לראות את זה?!
זרקתי עליו את המגבת ואמרתי ''צא מהר.''
מיהרתי לצאת, דניאל מלמל משהו על שאני לא נחמד. מי שמדבר.
נשענתי לרגע על הדלת ומיהרתי אל המיטה שלי בתקווה שגיא לא יראה את הסומק על פניי.
לקחתי את תיק הרחצה שלי ואת המגבת שלי.
''לא מביך אותך להיות ליד בן עירום?'' גיא שאל, החטטנות שלו גרמה לי לרצות להעיף לו סטי- רגע. סטירות זה של בנות. אגרוף היה יותר טוב!
''אני בן. ממה יש להיות מובך?'' שאלתי ופניתי אל גיא, נותן לו מעין רמיזה שהמשפט הבא יהיה 'מה אני הומו?'.
''טוב, צודק.'' גיא אמר. דניאל יצא עם המגבת, נתן בי מבט ואני מיהרתי להיכנס למקלחת.
זה היה מעבר למביך. נותרתי עומד מאחורי הדלת לכמה שניות, מבולבל כולי.
התנערתי לבסוף ולאחר שפשטתי מעליי את הבגדים, נכנסתי לתוך המקלחת. הייתי צריך לעשות ביד. בגלל דניאל.
כמה מביך.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...