>  >  > 

Cry me a river - פרק ג'

סוף השבוע הגיע מהר. ביום שישי צלצלה אליי מיכל מניו יורק כדי לשאול לשלומי ושמחה לשמוע על ההתפתחויות ועל שבסוף נפגשתי עם ארז ושהזמנתי אותו אליי בשבת. ''סוף סוף אני שומעת בקול שלך קצת התלהבות ושמחת חיים.'' אמרה לי, ''אני מאחלת לך שיהיה לכם טוב בפגישה ומי יודע אולי גם טוב במיטה ביחד וכאשר אחזור בקרוב לארץ נוכל להיפגש שלושתנו וגם אני אוכל להתרשם מהגבר החדש בחייך.''
''אני לא בטוח אם ניכנס למיטה ביחד כל כך מהר ולפי התרשמותי הוא עוד באבל על בן זוגו אך בכול אופן התרשמתי שהוא אדם טוב אחראי ומקסים ואני בטוח שתחבבי אותו.'' אמרתי לה.
''יקירי אתה יודע מה אני חושבת?'' אמרה מיכל.
''לא, מה?'' אמרתי.
''אני חושבת שאחרי ששניכם הייתם לבד במשך שנים תצליחו למצוא את דרככם אל המיטה ביחד מאוד בקרוב.''
''ייתכן מאוד.'' נאלצתי להודות בפניה.
''ואיך אתה מרגיש עם זה?''
''אני מצפה לכך אך גם חושש, בטח שהוא מרגיש ככה גם.''
''כן, אני מבינה זה לא קל אבל...'' אמרה, ''העצה שלי - לך על זה! לכו על זה! תארגן לכם ערב רומנטי ופשוט תן לדבר אחד להוליך לדבר הבא. עם כל הכבוד לאבל שלו הוא רוצה וזקוק לכך לא פחות ממך. בקיצור מגיע לכם לאהוב, מגיע לכם לשכב ביחד. יקירי, שיהיה בהצלחה.'' אמרה מיכל וסיימנו את שיחת הטלפון.

בלילה בין שישי לשבת חלמתי שוב את החלום הקבוע שמדי פעם אני חולם. בחלום אני שוכב במיטה בחושך ומנסה להירדם ולפתע אור חזק בוקע מלמעלה וכשאני פונה להסתכל אני רואה שהתקרה נעלמה ובמקומה יש שמיים כחולים של אור יום ומהנקודה שממנה בוקע האור הלבן והחזק יורד לו לאט-לאט אדם-מלאך מכונף שנוצות כחולות נושרות מכנפיו. אני רוצה לקום או לזוז אבל אני קופא על מקומי למרות שאינני פוחד ואט-אט המלאך-אדם נוחת ברכות על סף מיטתי ואני רואה שיש לו גוף של אישה הצבוע במעין צבע תכלת זוהר ושגם כנפיה עם נוצות כחולות. המלאכית הכחולה הזו רוכנת מעליי ואני רואה את גופה העירום ופניה תכולים לבנים עם נקודות אור מנצנצות ואז היא גוהרת מעליי ומקרבת ללא מילה את פיה אל פי ואני לא מצליח להגות אף מילה. עיניה ננעצות לתוך עיניי והן תכולות ומושלמות כשמי קיץ ואז בדיוק לפני שהיא נושקת לי על פי אני מתעורר מהחלום ולא נותר לי אלא לתהות על קנקנו עד שאני חוזר לישון שוב.

יום שבת הגיע לו ואני התכוננתי לפגישה עם ארז שנקבעה לשעה שש בערב – לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. התקלחתי והתגלחתי, התלבשתי יפה בבגדים נקיים, שמתי בושם, הכנתי קצת אוכל ושתייה קלה ניקיתי וסידרתי את הבית כולל את חדר המיטה. החלפתי מצעים וסדינים במיטה וכמובן בדקתי את מלאי הקונדומים וחומר הסיכה שהיו מסודרים בקפידה במגירה שבשידה ליד המיטה. נראה לי שג'ינג'י החתול קצת היה המום ומוטרד מכל השינויים שאני עושה בבית וכנראה הרגיש שאני מתרגש ממשהו שהולך לקרות.
בשעה שש בדיוק נשמע קול פעמון דלת הכניסה ואני לקחתי נשימה ארוכה וניגשתי לפתוח את הדלת. הוא עמד שם לבוש בגדים נאים וכהים ובידו שקית. ''שלום, אלכס.'' בירך אותי בביישנות, על פניו היה מרוך חיוך אך שפת גופו הצביעה על מתח ועצבנות.
''שלום, אני שמח שבאת. בוא תכנס ותרגיש בבית.'' אמרתי לו, חייכתי והובלתי אותו בידו פנימה.
''דירה קטנה ונאה.'' אמר ארז לאחר הסיור שעשיתי לו בביתי.
''זו הייתה דירתה של סבתי זיכרונה לברכה.'' אמרתי מהמטבח. ''תרצה משהו לשתות? תה? קפה? שתייה קלה?''
''כן, יש דיאט ספרייט?'' אמר ארז, מתבונן בתמונות שמן שעל קירות הסלון.
''כן, יש.'' אמרתי והבאתי לשנינו שתי כוסות ובקבוק דיאט ספרייט קר.
''תמונות יפות.'' אמר ארז.
''הן כולן של אימי, היא ציירת חובבת ולמדה שנים ציור בצבעי שמן.'' גיליתי לו. ''בוא הבה נשב.''
''הבאתי איתי את התרופות שלי.'' אמר ארז בביישנות, ''אני מקווה שזה לא...''
חייכתי ''אני שמח שעשית כך.'' והוא חייך חזרה בביישנות.
''דרך אגב, איפה החתול שלך?'' שאל.
''הוא לא רגיל לזרים לכן כל פעם שמישהו זר בא לדירה הוא נעלם לו ומתחבא – אל תדאג מג'ינג'י הוא ייתן לנו פרטיות.''
ישבנו ושתינו דייאט ספרייט ודיברנו שיחות סלון קלילות כאלה ואני הבטתי על שפתיו ואל תוך עיניו החומות ועלתה בי הערגה לחוש את שפתיו על שפתיי. גם הוא כך, חשתי אותו מסתכל עליי במעין - ערגה?
אחרי חצי שעה של דיבורי סרק החלטתי לקחת את העניינים לידיים ועברתי לשבת לידו בספה ולפני שהספיק לומר משהו התקרבתי ונשקתי לו על פיו ולשמחתי הרבה הוא שיתף פעולה ועד מהרה התנשקנו שוב ושלחנו ידיים זה אל גופו של זה. הטעם וההרגשה של שפתיו ופיו על שפתיי ולשוני היו עבורי כמו להרוות צימאון רב שנים אחרי כל כך הרבה זמן. לנשק גבר נשיקה אמיתית והתשוקה התעוררה במלוא עוזה. המשכנו להתנשק ולהתמזמז על הספה. דבר הוליך לדבר הבא ועברנו לחדר המיטה שם התפשטנו או הפשטנו את הבגדים זה מזה. המגע בין גופינו החשוף בין עור לעור הטריף אותנו והלהיט אותנו יותר ולפני שיצאנו מכלל שליטה ונכנענו כליל לתאווה עוד הספקתי להוציא קונדום ושפופרת חומר סיכה מהמגירה שיהיו מוכנים בהיכון וכך דבר אחד הוליך לדבר הבא והתחלנו לקיים סקס נטול עכבות ונפלא.

שש בבוקר יום ראשון – ואני מתעורר לקול נחירות קלות ושומע את ג'ינג'י מרחוק מיילל. אני פוקח את עיניי ורואה את ארז ישן לצידי ושנינו עירומים מתחת לשמיכה. אני מחליט לקום ולצאת בעדינות ובשקט כדי לא להעיר אותו ומתחיל להרים את בגדיי מהרצפה ולהתלבש ואז אני יוצא לחפש אחר ג'ינג'י ומוצא אותו במרפסת. אני מרים אותו בידיי ומלטף אותו והוא מתחיל לגרגר כמו תמיד, ''היי חמודי שלי.'' אני אומר לו, ''נחש מה עשיתי הלילה?'' ועל פני נמרח חיוך שובב.

ארז התעורר בשבע.
''כואב לי קצת הראש.'' הוא אמר וחייך אליי בעצב, ''כנראה הגוף שלי כבר שכח את המאמץ שנקרא סקס.'' שנינו ישבנו במטבח ושתינו קפה.
''היה לי נפלא,'' אמרתי לו, ''תודה לך.'' ונישקתי אותו שוב.
ארז נאנח וחייך חיוך עצוב משהו, הרגשתי מטריד אותו.
''קרה משהו?'' שאלתי.
''אני תמיד קצת עצוב בבוקר, אל תשים לכך לב, זה חלק מההתמודדות שלי עם הדיכאון.''
''חשבתי שאתה לוקח נוגדי דיכאון. זה לא פותר את זה?''
''לא, התרופות שאני לוקח נגד הדיכאון לא פותרות את הכול וחוץ מזה...''
''וחוצמזה מה? אתה יכול לספר לי.'' ניסיתי לדובב אותו
הוא נאנח, ''אני נזכר בבן זוגי יובל ז''ל וזה מעציב אותי, כנראה אחרי שידעתי ואיבדתי אהבה שכזו קשה להמשיך הלאה. אבל אין ברירה.''
''אני מבין.'' אמרתי.
''לא, אני לא בטוח שאתה מבין בדיוק.'' הוא לפתע התקשח, ''אתה בעצמך אמרת שמעולם לא היו לך יחסי אהבה מונוגמיים עם מישהו אלא רק חיי הוללות ומין מזדמן, אז איך בדיוק תבין אותי? תגיד, ביקרת או ליווית פעם מישהו בדרכו האחרונה בהוספיס לחולי איידס?''
לא ידעתי מה לומר, לא ידעתי מאיפה פתאום זה הגיע, כנראה נגעתי בנקודה רגישה.
''לא אני לא ליוויתי אף אחד בדרכו האחרונה ומעולם לא ביקרתי מישהו בהוספיס.'' התוודיתי. ''אבל שלא תחשוב שאין יום או רגע שאני לא מצטער על העבר שלי ועל הטעויות שלי, עליהם אני משלם ואשלם למשך כול שארית חיי ובאשר על לשמור על קשר זוגי ומונוגמי למרות שלא היה לי או לא הצלחתי בעבר אני מייחל ליום בו כן יהיה לי קשר כזה ויהיה לי בן זוג קבוע שאהיה נאמן לו ואין לי כל כוונה לחזור על טעויות העבר שלי.'' אמרתי הכי באסרטיביות שיכולתי.
ארז שתק לכמה דקות ולבסוף לגם מהקפה, ''טוב, אני מצטער בוא לא נריב.'' אמר לשמחתי ''ודרך אגב הקפה נהדר.''
צחקתי, ''הקפה הראשון בבוקר הוא תמיד הכי נהדר אתה לא יודע?''

בשמונה לקחנו את התרופות ואז אמר לי ארז כי בעשר הוא צריך להיות במרפאה שלו ולעבוד. ''אני אשמח לארח אותך אצלי בקרוב.'' אמר, ''היה לי נורא טוב ונפלא מה שעשינו ביחד ואני ארצה לשמור על קשר.''
ובתשע יצא ארז לדרכו אך התנשקנו שוב לפני שעזב. וכך נשארתי שוב לבדי בדירה, רק שהפעם חשתי נדהם כיצד יכולתי לחיות כך לבדי חמש שנים עד לעצם היום הזה. הבית נראה היה לי לפתע ריק כול כך ואני חשתי לפתע את טעם הבדידות וג'ינג'י בוודאי לא הבין מדוע אני מתרפק עליו כל כך לכול משך שארית היום.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...