>  >  > 

Cry me a river - פרק ב'

ישבתי באותו בוקר עם ג'ינג'י החתול שלי על בירכיי במרפסת עד שהבוקר עלה והופיע. שמעתי את שירת הציפורים בזריחה, ראיתי איך השמיים מתבהרים והכוכבים נעלמים והירח מחוויר ואת השמש זורחת. את האנשים קמים רעננים ויוצאים לעוד יום עבודה ולסידורים ואת תלמידי התיכון הולכים להם, צעירים לנצח, לגימנסיה לשעת אפס גוררים את עייפותם הרעננה. כל אותה העת המשכתי לשמוע שירים בנגן שלי וג'ינג'י התכרבל ונרדם בחיקי. הרגשתי שזהו זמן קסום ומואר אולם לא יכולתי להישאר כך לנצח ולהפוך לפסל של סלע כמו בת הים הקטנה מהאגדות. לבסוף קמתי, למורת רוחו של ג'ינג'י, ונכנסתי חזרה לבית לארגן ארוחת בוקר קלה ולהכין ולקחת את התרופות ולהמשיך בשגרת יומי הקבועה, אשר לזכותה ייאמר שהיא מצילה אותי מליפול למרה שחורה ולמלנכוליה.

בדיוק אחרי שסיימתי את שגרת הבוקר שלי הטלפון צלצל.
''שלום, האם אני מדבר עם אלכס?'' דיבר קול עמוק וגברי.
''כן, זה אני.'' עניתי, ''ומי אתה?''
''שלום לך אלכס, אני הוא ארז, הבחור שהבריז לך מהפגישה אתמול.''
''או.'' הייתי קצת המום – מה לעזאזל הוא רוצה ממני אם הבריז לי?
''אני רוצה להתנצל על שלא עמדתי במועד הפגישה. האמת היא שהייתי מחוץ לבית הקפה וניסיתי לאזור אומץ להיכנס ולהיפגש אולם עד שנדמה לי שהייתי מוכן להיכנס כבר הלכת משם.''
''ואתה מתקשר כי אתה רוצה לתת צ'אנס נוסף ולקבוע פגישה שנייה?'' שאלתי בתקווה.
''אכן כן, זו הסיבה שאני מתקשר.''
חשבתי שנייה ועניתי, ''בסדר למתי נוח לך?''
''קיוויתי שאם אין לך תוכניות להיום נוכל להיפגש באותו מקום ובאותה שעה?''
''לפני שאני אומר כן או לא תוכל קצת להסביר לי מה מנע ממך להיפגש איתי אתמול?''
אנחה נשמעה מהצד השני של הטלפון, אנחה קורעת לב.
''זה לא לטלפון, רק אגיד שזה היה חרדה חוסר ביטחון וגם דיכאון. בקיצור זה לא היה בגללך זה היה בגללי וכשניפגש אסביר את עצמי יותר טוב.''
''בסדר אז קבענו.'' אמרתי.

שוב השארתי את ג'ינג'י לשמור על הבית והגעתי לבית הקפה וארז כבר חיכה לי שם הפעם. זיהיתי אותו לפי התמונה שלו, יושב ליד שולחן פינתי. שיער שחור פחם מסורק בקפידה, אף נשרי, שפתיים דקות, לבוש בגדים כהים ומכובדים. הוא נראה היה נרגש ובחוסר ביטחון, אולי חשש מנקמה שלי בו שגם אני אבריז לו. ניגשתי אליו והיה אפשר לחוש שהוא מתרגש ואף שמח לפגוש אותי כאילו אבן כבדה ירדה מליבו, הוא קם ממקומו ולחץ את ידי.
התיישבנו והמלצר הביא את התפריטים.
''ובכן אני פה ואתה פה אז סוף-סוף נפגשנו.'' אמרתי, מסכם את המעמד והחוקים הלא כתובים של מהלך דייט תקין ''מי יספר על עצמו קצת ראשון?''
''אני אתחיל,'' אמר ארז. ''אני בן 36 ועובד למחייתי כרופא שיניים, כיוון שאני נשא אני מטפל רק בנשאים. הנה קח.'' אמר ושלף ממעילו כרטיס ביקור 'ארז דובני רופא שיניים' ''אם אי פעם תזדקק לטיפול שיניים כלשהו, אני לוקח מחירים נוחי,ם זה למקרה ולא יצא מהפגישה הזו כלום לפחות הרווחתי לקוח פוטנציאלי.'' אמר וחייך כמתבדח, שיניו היו לבנות ומושלמות. ''אני טיפוס מונוגמי וחייתי לי עם בן זוג כשבע שנים עד לפני כשלוש שנים...'' אמר ולפתע התקדרו פניו ואז הבנתי הכול מבלי שהמשיך –
''אני מצטער לשמוע,'' אמרתי ורחמיי נכמרו עליו, ''זה בטח לא היה קל ללוות אותו בדרכו האחרונה.''
ארז הרים גבה, ''אני רואה יש לך אינטואיציה חזקה או לא יודע מה כי בדרך כלל בהתחלה כשאני מספר חושבים שפשוט נפרדנו.''
''אנא המשך, כולי אוזן.'' אמרתי לו.
''מאז מותו של יובל ז''ל, בן זוגי, הייתי באבל עד שלקיתי בדיכאון ומאז אני מטופל בנוגדי דיכאון. תראה, זה לא קל לי לחזור לחפש אהבה אחרי שראיתי את אהובי הולך דועך ונגמר לי מול העיניים. אני אבין אם לא תרצה להיפגש שוב, אני אבין אם תגיד לי שזה גדול עליך ושאינך מעוניין להיכנס לנעליו הגדולות של מישהו אחר.'' הוא השפיל את עיניו לשולחן.
''חכה רגע אתה סיפרת לי מעט עליך, אז עכשיו תורי לספר על עצמי.'' אמרתי. ''אני בן 34 בוגר מכללת רידמן בעיסוי ורפלקסולוגיה אך לא עוסק בכך כיום וחי מקצבת נכות ותמיכה כלכלית מהמשפחה. גר בדירה לבדי עם חתול.'' ואז התחלתי לספר לו בגלוי על עברי הפרוע שכלל הרבה מין מזדמן, התמכרויות לסמים ולאלכוהול ולאחר מכן עם גילוי הנגיף גמילה ושיקום ארוכים. ארז הקשיב והיה קצת מופתע. ''לא הייתי בקשר כלשהו, מיני או רומנטי, כבר חמש שנים.'' אמרתי גלויות וסיימתי לספר על עצמי, ''אני גם אבין אותך אם תחליט בעקבות מה שסיפרתי על עצמי שאינך מעוניין בפגישה נוספת. אני אבין אם תרגיש שאינך מוכן להיות בקשר עם מישהו כמוני שהוא מתמודד עם בעיות התמכרות ובעל עבר עשיר של חוסר נאמנות.'' אמרתי ובזאת סיימתי לדבר.

שתינו רק קפה ודיברנו עוד וככול שעבר הזמן חשתי שהוא מוצא חן בעיניי, שיש בינינו כימיה ושאני כן אהיה מעוניין בפגישה נוספת ארוכה יותר איתו. ''אני מקווה שאתה לא אלרגי לחתולים.'' אמרתי בחיוך ולשמחתי השיב בשלילה.
''תהיה מעוניין להיפגש שוב?'' שאל אותי בסוף הפגישה.
''כן,'' אמרתי ללא היסוס ''אשמח להזמין אותך בפעם הבאה אליי הביתה.'' הוא הבין את הרמז ואני קיוויתי שזה לא מהר מדי עבורו ושזה לא מהר מדי גם עבורי.

בערב בדירה שלי הסתגרתי בחדר השינה והשארתי את ג'ינג'י מחוץ לחדר – זה לא מצא חן בעיניו – והסתכלתי בדי וי די על סרטי הפורנו שלי ואוננתי אחרי שלא עשיתי זאת כבר חודשים. זה היה טוב לדעת שהתשוקה עוד חיה בי, קיימת בי ולהרגיש שמשהו בי התעורר לחיים אחרי שהיה בתרדמה יותר מדי זמן. אחרי שגמרתי עם כל זה הלכתי למטבח ולקחתי מהפריזר ארטיק מגנום שוקולד ויצאתי למרפסת בפיג'מה וחלוק צמר חם ונתתי לאוויר הקריר ולגלידת השוקולד הקרה הנמסה לה בפי לצנן אותי מעט. ג'ינג'י בא והתחכך ברגליי. ליטפתי אותו, ''בשבת הזו מגיע לבקר אותי חבר, ג'ינג'י.'' סיפרתי לו, ''אני מצפה שתתנהג למופת ותהיה חתול טוב ותיתן לנו פרטיות.'' לקחתי אוויר וחשבתי לעצמי לפתע על חמש השנים התמימות בהם לא נגע בי אף אחד. לעזאזל! למה חיכיתי? למה אני מחכה? מבזבז זמן בלשחק אותה קדוש מיוסר, נזיר מתבודד. הרי גם לי יש צרכים וגם לי מגיע קצת אהבה איזה מין חיים הם אלה, לחיות בבדידות? ועם זאת עלה גם הפחד - הפחד מפני איבוד שליטה ומשמעת. האם אני אוכל לעמוד בפני שברון לב? בפני שלל הקשיים שבקשר זוגי? כשברקע עוד עומדים מחכים ומאיימים כמו תמיד ההתמכרויות הישנות ומעליהם הנגיף המרושע שמאיים לטרוף את כל הקלפים. טוב כל זה לא ממש משנה כי אני יודע שקיימת הערגה וחש בה בכול עוזה. בערגה למגע ידו של גבר בגופי, בערגה לקשר, לאהבה, לסקס, לסוף לבדידות ואין לי ברירה אלא להיכנע לערגה ותשוקה זו – לא יעזור כלום אם לא אכנע לה אהיה אומלל. אין ברירה אלא לקחת סיכון ולתת סיכוי לאהבה ולקשר. סיימתי לאכול את הארטיק ונכנסתי עם ג'ינג'י חזרה הביתה ובליבי תקווה שהלילה לא אחוש בחילות ולא אקיא חלילה.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...