>  >  > 

הרגע

עד שפגשתי אותך, לא ידעתי שיש דברים טובים בעולם הזה, ריככת את כל מה שקשה, חוץ מהזקפה שלי. הייתי נותן הכל כדי שתהיה הפעם הראשונה שלי ולא הפעם אני לא יודע כמה. רוצה לחשוב מה היה אם היינו רק אני ואתה והייתי חודר אותך ראשון, לא אבא שלך. אם הייתי חודר אותך ראשון ולא נחדר ראשון על ידי מישהו שאני לא מכיר שלא טרח להגיד לי שצריך חומר סיכה אבל נתן לי 50 שקל. מה היה קורה אם היה לך אבא אחר ואמא שלא הייתה עוזבת? מה היה עלייך? מה היה אם לא הייתי הולך מכות עם אבא שלי מהגיל בו יכולתי להחזיר ולא רק לחטוף, אם הייתי נשאר בבית ולא קם והולך, עוד לא חתן בר מצווה. אם הייתי מאמין באלוהים ונשאר בבית ספר דתי? הייתי נשוי לאישה צדיקה, היו לנו 20 ילדים? הייתי אבי? כמוהו מרביץ לילדיו? לאשתו?
היית? מה היית? היית סובל פחות? מסיים את חוק לימודייך? מתגייס? משכיל גבוה? גבר שבגברים? מתחתן, מוליד ילדים? חי מעבר ל27 שנותייך? מזדקן ומחכה לנכדים? היינו נפגשים במקרה, מסתכלים אחד לשני בעיניים ומרגישים אהבה שהייתה אי שם במציאות אחרת? או שהיית מי שאת מלכת דראג שלי? אשתי היקרה? היקרה באמת?
בלי זכרונות שצריך למחוק, בלי כאב שצריך לחיות, בלי סמים, בלי לקוחות, בלי קריז, בלי גמילה.
היינו מרגישים את הרגעים הטובים שחלקנו, השניות בהם היינו מאושרים? הייתי מרגיש אותך? איתך?
יכולנו להיות רק אנחנו? אני ואת בלי שום דבר אחר?
כל עוד היית איתי, כל החיים האלה היו נסבלים, כשהלכת רציתי להכנס איתך לקבר. לחפור את האדמה הטרייה ששפכו עלייך, לחדור לקבר שלך, לכסות אותנו ולהיות רק אנחנו שוב לבד, לשכב לידך שוב לעצום עיניים ולחכות לשלווה.
אפילו חשבתי, כבר ידעתי מה אעשה, פשוט אחכה שיגמר האוויר ולא אהיה שוב. כל מה שהיה אני, יתמזג חזרה ליקום שלא קיים בלעדייך. אולי האטומים שלנו יתרכבו יחד לתרכובת חדשה? אולי אהיה איתך שוב?
כרעתי ליד קברך עם דמעות שלא יבשו מאז שנשמתך התפוגגה לה מזרועותיי למקום שלא יכאב לך בו. הזזתי את הפרחים ופתחתי את הקבר, כמעט הגעתי, זרועות אדירות הרימו והניפו אותי על כתף אדירה, בעטתי, אגרופיי הכו בגב שהחזיק אותי, פניי לכיוון קברך ואת מתרחקת ממני לעולם אך השניות הטהורות שלנו יחד, לנצח בליבי. יודע שלא תהיי עוד שלי אלא תהיי העצים והפרחים, האהבה והצחוק, השמש, הירח ואין ספור כוכבים, כל מה שחיים בשבילו.
התאבדות היא לא אופציה.
אין אחריה מה שאפשר לתקן. אין דרך חזרה. לא ניתן לזכור את השניות הטובות שהענקת לי.
הרגע הזה הכי חשוב.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...