>  >  > 

צריך פה קשת - פרק י'

קפאתי כשחשתי בלשונו נכנסת לפי והבטתי בעיניו החומות שהביטו בי בריכוז.
חשבתי לדחוף אותו מעליי אבל עומר כאילו צפה את זה ואחז בכתפיי בעוד לשונו חוקרת את פי בצורה שגרמה לראש שלי להרגיש קצת מעורפל.
הוא ניצח בשניות. הייתה לו מטרה שלא התכוון לוותר עליה והוא שכח כמוני מהכל, גרם לתשוקה שלי אליו לגדול ולכל הכעס להתנדף עם כל מגע וליטוף של לשונו.
עומר עבר לרכון מעליי כשהתחלתי לשתף פעולה ותהיתי אם זו התשוקה, הנחישות או סתם איזה אומץ שגרם לו לזה, אבל זה היה נהדר.
לא נתתי לו להתנתק ממני, רציתי עוד. הוא צחקק כנגד שפתיי ואני רטנתי.
''כלב.'' אמרתי לו כשנתתי לו לנתק את שפתיו.
עומר התנשם בצורה שהזכירה כלב וחייך אליי. הוא העביר ליקוק על לחיי.
''תיקון טעות. טיפש.'' אמרתי, כורך את ידיי סביב צווארו ונושק לשפתיו.
''אתה נראה מוזר.'' עומר אמר, פניו אמרו לי שהוא לא מתכוון לזה בצורה הרעה של המילה.
''מוזר איך?'' שאלתי, גם נשמעתי מוזר.
עומר משך בכתפיו וחזר לנשק אותי. נעניתי לו מיד, כל כך רוצה שלא יעזוב. הוא התנתק ממני שוב אחרי כמה שניות וחזר להתיישב לצידי שואל במבט מתחנן ומשועשע ''ההתנצלות התקבלה?''
''מתקבלת עם אזהרה.'' השבתי בחיוך והתיישבתי גם אני, מרגיש קצת מטופש כשנשקתי ללחיו.
הבטנו זה בזה בשתיקה קצרה, מחליפים חיוכים מידי פעם. זה היה מוזר... לא היה לי מושג מה לעשות.
אז הוא חבר שלי.
''תגיד... דניאל גם-'' עומר נעצר פתאום ואני גלגלתי את עיניי.
''הומו?'' שאלתי. ''זה דיי ברור עם מה שהוא איים עליך.''
''הוא סיפר לך, הא?'' עומר חייך.
''הייתי צריך לסחוט את זה ממנו. אבל כן.'' אמרתי, רוטן מעט.
''אבל הוא יודע איפה ללחוץ.'' עומר חייך. ''הוא ממש מלחיץ.''
''אף פעם לא ראיתי אותך כמו אז במגרש. מה לעזאזל הוא עשה?'' שאלתי את עומר.
עומר נרעד, כנראה מהזיכרון ואמר ''היה לו ניצוץ ממש מרושע בעיניים. כאילו הוא הולך לתקוע בי איזו סכין או לא יודע מה.''
בתחושה שלי וכנראה של מי שראה, דניאל באמת יכול היה לעשות את זה, הבנים במגרש ממש נלחצו ממנו ונמרוד היה היחידי שהתקרב אליו וניסה לעצור אותו. אבל נמרוד תמיד היה האחד שהפריד מריבות.
שנה שעברה כששמעתי שההורים של נמרוד התגרשו בדרך לא נעימה אז העליתי השערה פסיכולוגית פלצנית שהוא זה שמפריד את כל הריבים כי הוא לא יכול היה לעשות כלום בנוגע להורים שלו.
עומר קם פתאום ומלמל ''איזה שיעור אמור להיות עכשיו?''
''תנ''ך או אזרחות, אני לא בטוח. אולי בעצם אנגלית.'' מלמלתי ועומר צחק. הוא קם על רגליו מהמיטה והושיט לי את ידו.
''הפכת אותי ממש לאישה, הא?'' אמרתי. אבל בכל זאת לקחתי את ידו ונעזרתי בה לקום. התנשקנו שוב לפני שיצאנו ואני יכולתי לשם שינוי לחייך ולהרגיש טיפש-מאוהב באמת. לטובה.

הטיפשות הזו נשארה, זו של האהבה. מה שדניאל עשה לעומר עבד. הודיתי לו בליבי בכל פעם שאני ועומר יצאנו מההצגה של 'ידידים' בהפסקה גדולה או בחלק מההפסקה של ארוחת הצהריים והערב.
אבל במקום להנות לגמרי מכל זה אני רק חיכיתי למשבר. ידעתי שהוא יבוא,
ידעתי שאם עומר היה עכשיו עם בת הוא לא היה רק מנשק אותה. זה לא שאני חושב שעומר היה פשוט שוכב איתה אבל בי הוא אפילו לא נגע, לא עבר את הרף המזורגג של לשבת לצידי ולנשק אותי.
ניסיתי לא להיות מוטרד מזה אבל כשנשארנו ככה גם אחרי סוף השבוע מצאתי את עצמי יושב לבד עם ליאור מתחת לעץ המחורבן ההוא.

''אז מה הבעיה בעצם?'' ליאור ניסתה לעקוב אחרי התלונה שפלטתי בגמגום נבוך.
''שהוא רק מנשק אותי. שבוע.'' אמרתי.
''גם בסוף שבוע? אין ליטופים חמודים או משהו כזה?'' ליאור שאלה.
''אפילו לא זה. כמו שאמרתי, תקוע.'' עניתי, תולש קצת דשא יבש.
''אז למה אתה לא מדבר איתו על זה או עושה משהו כדי לקדם את זה?'' ליאור שאלה כאילו הדבר ברור, זה באמת נראה הגיוני אבל אני מיהרתי לגונן על עצמי.
''כי ברור לי שהוא רק יילחץ יותר ונריב.'' השבתי.
''עדיף לריב מאשר שתישאר מתוסכל.'' ליאור אמרה, מנמיכה את קולה בגלל כמה תלמידים שעברו בשביל. הם הביטו עלינו והתלחשו ביניהם.
''חשבתי שהם כבר יעברו נושא.'' ליאור סיננה בעצבים.
''למה? מעניין ממש הסיפור הזה. הבנות מי' לא צריכות את הטלנובלות המפגרות שהן רואות.'' אמרתי.
מאז התקרית במגרש רצו שמועות שאני ועומר התאהבנו שנינו במישהי וזה מה שגרם לריב בינינו. גם שמעתי שעלו על העבר של דניאל, על ההורים שלו שנרצחו. אפילו שאלו אותי בחוצפתם אם לדניאל יש התפרצויות אלימות בגלל הרצח.
לגביי ולגבי עומר – השמועה פנתה לצד הטוב. עוד לא הייתי מוכן לצאת מהארון בפני בית הספר, ולא היה לי אפילו ספק קטן לגבי הצד של עומר בזה.
וזה מה שהפריע בקשר בינינו - עומר היה תקוע במחשבות על היחס של אנשים. ידעתי שכל פעם שהוא מנשק אותי עולה לו לראש תגובה של החברים שלו אם הם היו רואים אותנו.
יכולתי לגרום לו לשקוע בתשוקה כמוני אבל ידעתי שאחרי מעשה עומר רק ירגיש לא טוב עם עצמו.
אז לא עשיתי כלום.
הפניתי את מבטי מליאור, תופס פתאום בזווית עיני את גיא ורוני מתנשקים על הדשא קרוב לבניין בית הספר.
זה לא היה הוגן! למה אני ועומר לא יכולנו פשוט להתנשק ככה? מתוק. בלי שאני ארגיש כאילו לפעמים הוא מנשק אותי כדי לעשות לי טובה.
ליטופים על הלחי וחיוכים, חיבוק. זה נראה כל כך פשוט בין גיא ורוני.

העניינים לא הסתדרו מאז ממש ותקופת החופשות החלה. דניאל החליט להישאר במעונות לראש השנה כי סוף השבוע היה רק יומיים לפני החופשה, ואני שכחתי מזה לגמרי כשחזרתי מלא תסכול מהחדר של עומר כששוב פשוט ישבנו בחדר שלו, התנשקנו מידי פעם ולא דיברנו על כלום.
הוא הפנה את מבטו ממחברת הציור שלו אלי ואמר ''מישהו מתוסכל.''
פלטתי צחוק מעושה וציני והתיישבתי לצד גופו על המיטה שלו.
דניאל הניח את המחברת שלו על ברכיו והתרומם לישיבה לידי. ''מה קרה?'' הוא שאל. עד עכשיו לא אמרתי לדניאל שום דבר על הבעיות שלי ושל עומר.
אחרי כל העניין במגרש קצת פחדתי מהתגובה שלו אבל עכשיו כשנחשפתי לא הייתה לי ממש ברירה.
''אפשר לומר שמאז היום הזה שאיימת על עומר לא התקדמנו. לא אמורים ללכת יותר רחוק עם הזמן?'' אמרתי במאמץ להחניק גיחוך מריר.
תהיתי אם הוא יקום כמו אז בלי כל אזהרה הישר אל עומר, אבל במקום זה הוא הביט בי ושאל ''חשבת שאולי אין לו מושג מה לעשות איתך והוא חושב במונחים של סטרייטים? שהבת צריכה להוביל כדי שהוא לא יעבור שום רף?''
''ממם.. הוא נראה כאילו הוא רק חושב מה היה קורה אם שמיל היה נכנס לחדר ורואה אותנו.'' השבתי.
''אז תעשה לו ביד. אני בטוח שהוא יפסיק לחשוב.'' דניאל אמר וידעתי שהחיוך על שפתיו עולה בגלל שהתחלתי להסמיק.
''כן, בטח.'' דחפתי את דניאל קלות.
הוא נשכב על מיטתו ואני נשכבתי לצידו אחרי שהזזתי את המחברת שלו אל הרצפה, ממלמל ''למה הדברים לא פשוטים כמו שאתה גורם להם להראות?''
''כי אתה עושה אותם לא פשוטים.'' דניאל השיב.
''אאוץ'.''
צחקקתי אבל זה היה נכון, אמת נכונה וכואבת. כמה פעמים פופי העירה לי על זה...
זה הזכיר לי שלא התקשרתי אליה המון זמן. קמתי ממיטתו של דניאל וניסיתי להיזכר איפה קברתי את הפלאפון הפעם.
מצאתי אותו במזוודה שלי. היו לי שתי שיחות שלא נענו מפופי בימים שונים. היא שלחה הודעה.
תהיתי אם יש טעם לבדוק אותה בעודי נכנס לתיבת ההודעות.
''פופי אהובתך?'' דניאל חייך ממיטתו.
''יש לך עוד מתחרה.'' חייכתי וקראתי את ההודעה. פופי רק כתבה לי להתקשר אליה כשאזכר שיש לי פלאפון.
התיישבתי חזרה על מיטתו של דניאל, נשענתי על בטנו והתקשרתי אליה.
היא לא ענתה אבל רגע אחרי שניתקתי הפלאפון שלי החל את הצלצול המעצבן שלו.
''היי פופי.'' אמרתי.
''עדן, חמוד. מה שלומך?'' פופי שאלה.
''יהיה טוב.'' חייכתי מעט, יכולתי לפתור את זה ב-'בסדר' אבל שנאתי לשקר לפופי. גם רציתי לספר לה על עומר ולא הייתה דרך טובה יותר מזו.
''ולמה לא טוב עכשיו?'' פופי שאלה.
''את תחנקי אותי,'' הזהרתי מראש.
''אז עדיף שלא תדחה את המועד.'' פופי הזהירה.
''יש לי חבר.'' אמרתי בפשטות והרחקתי את הפלאפון מייד.
פופי לא צווחה כמו שציפיתי והחזרתי את הפלאפון לאוזן שלי.
''זה החדש ההוא?'' פופי שאלה בהתרגשות, זה נשמע כאילו היא עומדת לבכות.
''לא.'' עניתי.
דניאל התיישב וקירב את פניו לפלאפון שלי, קורא ''למרות שהייתי רוצה!''
''סתום.'' סיננתי ומרפקתי אותו.
''ואתה אמרת שלא יהיה לך חבר אף פעם.'' פופי לחשה בהתרגשות, תיארתי לעצמי שהדמעות כבר עמדו בעיניה. ''מי זה?''
''עומר.'' השבתי.
''אז כמובן שהכל לא טוב אצלך!'' פופי אמרה מיד.
''פופי! אמרתי לך שיהיה טוב.''
''אבל לא טוב.'' פופי התעקשה.
''מה יש לך נגדו?'' שאלתי בהתגוננות.
''הוא לא טוב בשבילך,'' פופי אמרה. ''עדיף לך להיות עם השותף שלך לחדר. הוא לפחות מתעקש להיות איתך.''
''איך את יודעת שעם עומר זה אחרת?'' שאלתי את פופי ופניתי להביט בדניאל.
''עשה לי טובה! הוא כזה... סטרייט.'' פופי אמרה.
''אז עיקמתי אותו.'' אמרתי לה ודניאל גיחך.
''תחזיר אותו למצבו הקודם ותהיה עם בן אדם שאוהב אותך, אתה רק תסבול ממנו.'' פופי אמרה ואני הרגשתי פגוע. ציפיתי שממנה תהיה לי תמיכה.
''אבל הוא אוהב אותי...'' לחשתי, דניאל התחיל ללטף את ידי משום-מה. האם היה כל כך ברור שאני לא בטוח במה שאני אומר?
''אתה אוהב אותו, אתה מתכוון.'' פופי אמרה. ''תביא לי את החבר הזה שלך.''
''פופי, את לא מכירה את דניאל.'' רטנתי.
''תביא לי אותה.'' דניאל אמר בחיוך והושיט את ידו.
נאנחתי בייאוש ונתתי לו את הפלאפון.
הבטתי בדניאל בעוד מבטו משתנה לאט. לא יכולתי לדעת למה כי מה שפופי אמרה נשמע לי כהמהום לא ברור.
''אני לא אכריח את עדן לעשות כלום. עדן אוהב אותו.'' דניאל אמר פתאום בטון רציני שלא הכרתי אצלו.
שמעתי את פופי מתווכחת אבל לא הבנתי מה אמרה ודניאל קטע אותה ''אז שיפגע וילמד, אני אחכה לו.''
דניאל הרחיק את הפלאפון שלי מאוזנו והחזיר אותו לי.
''דניאל?'' שמעתי את פופי שואלת כשהצמדתי את הפלאפון לאוזני.
''זה אני.'' אמרתי, לא בטוח למה דניאל התכוון.
''עדן, תוותר על עומר. יש לידך בן אדם שאוהב אותך והוא נשמע חתיך. אני לא רוצה שתיפגע.'' פופי אמרה.
''פופי... זה חסר טעם ואני מבזבז לך את הכסף.'' אמרתי לה.
''בסדר. אבל אני כאן למרות שאתה מתעקש להיות טיפש.'' פופי אמרה.
''ביי.'' לחשתי.
''תחשוב על זה, עדן. ביי.'' פופי אמרה.
ניתקתי ובהיתי בפלאפון באכזבה. רק רציתי לספר לה על משהו שמח בחיים שלי והיא גרמה לתקוות שלי לשאוף לאפס.
''היא טועה.'' דניאל אמר.
''במה?'' שאלתי, נשכב לצד דניאל ובוהה בתקרה.
''עומר אוהב אותך.'' דניאל לחש.
''לא עדיף לך להגיד לי אחרת?'' חייכתי אליו.
דניאל הביט בי בעיניו הכחולות ולרגע קלטתי כמה אנחנו קרובים. זה גרם לזרם קטן לעבור בעמוד השדרה שלי.
דניאל התקרב לרגע או לפחות ככה זה נראה לי אבל אז פשוט הניח את ראשו על הכרית שלו.
לא הבנתי מה קרה ממש עכשיו, מה זה הזרם הזה, רק הרגשתי פתאום צורך עז לשירותים ולא בגלל פיפי.
דניאל חייך אליי ולחש ''נראה שעומר לא היחידי שצריך לעשות לו ביד.''
יכולתי להרגיש איך הלחיים שלי מאדימות! הן נעשו חמות כל כך.
דניאל רק המשיך לחייך והייתה לי תחושה שהוא עוצר את עצמו מלעשות מה שאמר. ומשום מה חלק בי רצה את זה.
התנערתי כשנזכרתי בעומר, קמתי ממיטתו של דניאל וניגשתי אל דלת השירותים.
פניתי לרגע אחורנית ודניאל עוד חייך אליי ממיטתו וכשתפס את מבטי אמר ''תהנה.''

כשיצאתי דניאל נכנס אחריי ואחרי כמה דקות יצא גם הוא וחזר לשבת על מיטתו ולצייר.
אני פניתי להכין עבודה קטנה בספרות ולעשות שיעורים במתמטיקה וכימיה.
חשתי קצת מתוח למרות שידעתי שאצל דניאל שתיקה אומרת שאין דבר להגיד. הריכוז שלי נגמר כשסיימתי עם שיעורי הבית בכימיה וחלקית את העבודה בספרות.
פניתי לקחת את ערימת הבגדים המלוכלכים שלי שהייתה בתוך שקית כביסה שלקחתי מפופי. ''יש לך כביסה?'' שאלתי את דניאל.
''לא משהו ששווה את הטרחה שלך. חולצה, מכנסיים. כרגיל. אמא מכבסת באוטומט.'' דניאל מלמל בעודו ממשיך לצייר.
חייכתי ופניתי אל הדלת. לדניאל לא התאים פשוט להתעלם ממשהו שקרה ותהיתי אם זו הכוונה שלו. יכול להיות שהוא לא רצה לגרום לי מבוכה?
חשבתי על זה כשישבתי בחדר הכביסה וחיכיתי עם שיעורי הבית במתמטיקה עד שהבגדים שלי יתנקו להם.
מישהו נכנס לחדר הכביסה והפניתי את מבטי. אלו היו אלדד ועומר.
''חבורת ההומלסים נפגשים שוב בחדר הכביסה.'' אלדד אמר בחיוך והחלפנו כיף.
''אל תקרב אליי את הזיעה עם הבגדים שלכם.'' אמרתי כשעומר, שאחז בשק הכביסה התקרב אליי.
''תתחיל להצטרף אלינו למשחקים ותתרגל לריח.'' עומר חייך אליי, עזב את השק והחליף איתי חיבוק שנראה לי תמיד מפגר בין בנים. הגוף רחוק, אזור הידיים חובק את הצוואר והידיים טופחות על הכתפיים עד משהו שהייתי מגדיר יותר מכה.
אלדד ניגש אל השק ורכן מול מכונת הכביסה השנייה, מתחיל להכניס את הבגדים שבשק אל המכונה.
עומר התיישב לצידי והביט בשיעורים שלי. ''במתמטיקה? אני צריך עזרה עם השאלה השנייה. נתקעתי בזה.''
''אפשר שנעלה לחדר אחר כך ונעשה אותם ביחד.'' אמרתי והבטתי על אלדד שסיים עם הפעלת המכונה.
''אני אלך החוצה. מתמטיקה עושה לי רע.'' אלדד חייך.
''נמרוד נשאר, לא?'' עומר שאל.
''כן. אני אחפש אותו במגרש.'' אלדד אמר ואז נעצר. ''אתה נשאר עם הכביסה?''
''כן.'' עומר אמר וחייך אליי.
''ביי עדן.'' אלדד נופף לי ויצא מחדר הכביסה. פניתי להביט על עומר וחזרתי אל השיעורים, עומר התקרב אליי ורכן מעל למחברת שלי.
''אם תסתכל על התשובה בטוח שלא תדע איך לפתור משהו כזה פעם הבאה.'' אמרתי לו.
עומר חייך אליי והחזרתי חיוך, פנינו קרובים.
הפעם אני הייתי האחד שהסתכל על הדלת לפני שהתנשקנו.
לא ידעתי על מה אלדד דיבר עם עומר ואם היה לזה קשר... אבל הנשיקה הייתה מתוקה כל כך.
הזזתי את המחברת הצידה כשהתנתקנו וחיבקתי את עומר, מצמיד את ראשי אל חזהו בתנוחה קצת מצחיקה.
''עדן?'' עומר שאל.
''רק רציתי חיבוק.'' השבתי, התנתקתי ממנו וניגשתי אל המייבש.
המייבש בדיוק סיים ואני לקחתי את שק הכביסה שלי והוצאתי את הבגדים מתוכו, שמעתי את עומר רוכן מאחורי וקפצתי כשהוא כרך את ידיו סביבי בלי להזהיר או לומר משהו.
עומר צחק ואני הבטתי בו בשאלה, ''רצית חיבוק.''
חייכתי אליו, העליתי במוחי את התמונה של רוני וגיא ועשיתי להם זין בדמיון. עומר היה מתוק, היינו מתוקים לא פחות מהם.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...