>  >  > 

אסף

חצות. מנסה לכתוב על אסף , לא זוכר כרגע את השם שאסף נולד איתו, שם ערבי, אבל אפילו אני לא זוכר .
מה אני זוכר? זוכר שאמא של אסף יהודיה ואבא שלו נוצרי ואסף הוא פרי אהבת אמת. זוכר שהאחים של אסף מהנישואים הראשונים של האב קבלו אותו. המשפחה מהצד היהודי לא. זוכר שהאב נפטר מסרטן, יש שאומרים מעצב שלא עזב אותו אחרי שאמא של אסף נהרגה בתאונת דרכים . זוכר שאסף היה מאוהב בשכן שלו ושהשכן היה מאוהב בו .
אז מה הבעיה?
הבעיה היא שהעולם הזה מעדיף מלחמה וכבוד על פני שלום ואהבה.
הבעיה היא שאהבה בין שני גברים קשה לה להתקיים. אדרבה אם אחד מהם ערבי נוצרי והשני חצי ערבי וחצי יהודי והם גרים בכפר ערבי. עד פה זה נשמע כמו בדיחה גרועה. ערבי וערבי מעורב עם יהודי עולים למטוס... או כמה כאלה צריך בשביל להחליף נורה?
לא זוכר גם את השם של השכן , אני כותב כי אני מקווה להיזכר.
אסף בילה את כל ילדותו עם השכן שהיה בן גילו בצורה הכי תמימה וילדותית והתאהב בו בגלל הקרבה שלהם ועצם זה שהייתה בין שניהם אמת מוחלטת שלא הייתה להם במקום אחר וגם בגלל שהשכן היה מנגן בכינור והוא היה מנגן מדהים בצורה שהייתה גורמת לך לרצות להוציא את הלב מהחזה, לסחוט אותו ולהחזיר בחזרה לסיבוב נוסף. השכן, החזיר את האהבה ובגיל הנעורים למרות, שהם הזוג הקלאסי מזן הגורילה השרירית והפסיבי הנשי אף אחד לא חשד וכן אסף היה הנשי. בגיל 20, מה שאסף מכנה גיל הבלות, התחילו מחשבות על חתונה . אז למה גיל הבלות? הבלות של אסף והחתונה של השכן. מחד גיסא, אסף ניסה להתעלם וחשב שזה לא יקרה. שום חתונה, מה פתאום, אין סיכוי. מאידך גיסא, השכן ניסה לשכנע את אסף להתחתן גם כן ולגור בבית ליד והחאפלה תמשך והמוזיקה תמשך. ביום החתונה אסף עזב את הכפר ועבר לחיות כבגפו בעיר שרצה לחיות בה מאז שהיה בה בפעם הראשונה בחייו והיא איך לא – ירושלים עיר הקודש. השכן ניסה להחזיר אליו את אסף ואף מצא לו שידוך כדי שיתחתן ויגור בבית ליד. הוא הפך את כל ירושלים בשביל למצוא את האמת, את אהבת חייו. אפילו החזיר אותו לכפר כמה פעמיים אבל אסף לא רצה להתחתן או לחלוק בשכן והעדיף לקחת את הקלפים שחולקו שהיו גרועים ביותר ולהעלם. כך שבמקום לחבק ערבי שרירי וחסון אסף התחיל לחבק בקבוק ובעיקר לשתות אותו וכמו שבדרך כלל קורה לנפשות מתות בודדות גם אסף התחיל לאבד צלם אנוש ונפל למחט ולאהובתה המשלימה אותה, העבדות הלבנה הלוא היא הידועה בציבור - זנות. דרכינו הצטלבו כשטיילתי בירושלים וקלטתי אותו בפינת הרחוב מקבץ נדבות. בקלות יכולתי להיות אסף. הייתי אסף. יושב בפינת רחוב אכול מסמים, מחורר ממזרקים וורידים שקרסו לחורים במימדים מטורפים. יותר חור מבן אדם. ניסתי לדבר איתו אבל כל ניסיון כשל עד שהרמתי את השרוולים ונתתי לו לראות את הצלקות מהחורים והחתכים שלי וכמובן הבטחתי לו ארוחה אם הוא יספר לי את הסיפור שלו. הבחור היה בשוק שהכנסתי אותו למסעדה הוא היה בטוח שאני אקנה לו פלאפל או שווארמה וזהו. זה לא הסגנון שלי. השיחה לא זרמה עד שאמרתי לו שישאל כל מה שעולה על רוחו כי אי אפשר סתם ככה לשבת במסעדה ולשתוק. ''אתה נשוי? יש לך ילדים? אני לא רואה טבעת... '' ''לא, אין ילדים. הייתי רוצה בעתיד אבל כרגע אין ונשוי הייתי אבל הוא נפטר''. אסף התנצל כמו שצריך כשאומרים שמישהו נפטר אבל באותו רגע גם קלט שאמרתי הוא ולא היא. ''הומו?'' ''כן אסף אני הומו''.
מכאן הכל זרם והוא פרס את סיפור חייו לפני. באותו לילה אסף כבר לא היה ברחוב ובמשך השבוע נכנס לגמילה ומה שנקרא עלה על ניקיון והכול היה טוב ויפה חוץ מבדיקות הדם שהכרחתי אותו לעשות ואז לעשות שוב. עדיין חיובי. נשא. אסף לקח את זה בצורה הכי טובה שאפשר לקחת, אפילו יותר טוב ממני, ''זה מה יש אבל אני עדיין חיי, יש לי עוד כמה שנים פה ואני אחיה אותם כמו מלך'' זה היה המשפט שלו וחוץ מכמה מעידות אסף היה נקי והכי חשוב, שמח. שמרנו על קשר קרוב על בסיס יום יומי. רק שהמחלה התפרצה מהר והוא נפטר חמש שנים אחרי שפגשתי אותו. במקרה.
נזכרתי בשמות. אני לא חושב שאני יכול לרשום אותם כאן כי השכן קבור דיי עמוק בארון או בכבוד שלו, אחד מהם. אבל אני זוכר.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...