>  >  > 

דלתות הזזה

אהובי מגיש לי קפה, רותח ומר עשוי בדיוק כמו שאני אוהב . קפה כמו שמי שמכיר אותך 20 שנה יכול להכין. ''יום שבת אתה בא איתי לספר להורים שלי נכון?'' ''ברור שכן, אני לא עוזב אותך לבד.'' ''אני רוצה לספר להם עלינו, אתה בן בית אצלם, אולי הם ידאגו פחות.'' ''מה שתרצה ואני בטוח שהכול יהיה בסדר, אמא שלך אפילו אמרה לי שהיא רק רוצה שתהיה שמח, אל תדאג הם יקבלו אותך, הם אוהבים אותך.'' ''לא ספרת לי אף פעם איך יצאת, יש לך סיפור כזה בכלל? איך סיפרת לאחותך?'' ''אחותי קראה ספרים חילוניים, היא ידעה הרבה לפניי.'' ''וההורים שלך?'' ''זה סיפור מחורבן, עזוב אותך.'' ''אני רוצה לדעת הכול עלייך, אני אוהב אותך.'' אני לוגם מהקפה ומנסה להתחמק, להרוויח עוד שנייה כדי להתאפס על עצמי ואתה לא מוותר, מתקרב אליי, מחבק ומנשק ''אני לא מאמין, עד כדי כך קשה לך להיפתח, אפילו אליי?'' ''טוב אבל זה לא ממש סיפור עם סוף טוב.'' ''ספר לי כבר.''
נכנעתי, רוצה לספר לך הכול ולהירגע בזרועותייך עד אחרון ימיי.

''זה היה בתקופה שעוד יכולתי להיכנס לבית שלהם, אבא ואמא שלי, הורים לא מאהבה, הורים כי זה מצווה. אני חושב שהייתי בן 16 אבל אני לא זוכר בדיוק. נתקפתי רצון מוזר לראות את המשפחה שלי ותכננתי ללכת לאחותי אחרי שאלך לאמא שלי. ידעתי שאבא שלי לא נמצא ואמא שלי בטוח תכניס אותי ותיתן לי לאכול ולהתקלח ובטח אוכל בשביל רותם. כשהיא פגשה אותי במדרגות בדרכה לשוק, לא זוכר בעצם לאן, היא ישר חיבקה אותי והכניסה אותי מהר פנימה שלא יראו אותי. אבל אני חושב שהיא באמת התגעגעה ורצתה לפטם אותי באוכל שלה יותר מכל דבר אחר. אני זוכר שהיא רצתה שאתקלח קודם כדי שהיא תראה את הבן שלה נקי, איך שהוא באמת. במקלחת חשבתי שאני כבר מזמן לא נקי, לא בראש, לא בלב, לא בנפש, בעיקר לא בדם ולא משנה עד כמה אני אתקלח. עשיתי מה שהיא רצתה וכשיצאתי מהמקלחת היא הושיבה אותי לשולחן שעליו היא העמיסה בערך את כל מה שהיה בבית. ברכתי על האוכל כדי שלא תשאל אותי שאלות שאענה עליהן בשקרים שאפשר לחסוך ממנה וטרפתי את כל מה שהיא הכינה. בינתיים היא ארזה קופסא לילד הזה שתמיד מסתובב איתי.'' ''רותם?'' ''כן לרותם, אני חושב שאז היינו ביחד 3 שנים, אולי קצת פחות, בשבילה זה היה הילד שמסתובב איתי.''
''ישבנו ודברנו, שיקרתי לה כדי שלא תדאג: כן, בטח אמא. אני עובד, בטח מתפלל וגם רותם, כן המשפחה שלו דתיים גם, כן אני שומר כשרות בעודי חושב האם למזרקים יש כשרות. אבא שלי הגיע מוקדם והפתיע אותנו, ברגע שהוא ראה אותי ההבעה על פניו הפכה לשנאה והוא התחיל לצעוק על אמא שלי ''אמרתי לך שאני לא רוצה את החרא הזה בבית שלי!''
אמא שלי בגלל שהיא האכילה את הבן שלה קבלה סטירה שהעיפה אותה לצד השני של הסלון. אבא שלי הכה עם האגרופים שלו על השולחן וכמעט שבר אותו, הוא העיף את כל מה שהיה על השולחן, כל מה שאמא שלי עמלה בשבילו. לא פחדתי ממנו, לא מצמצתי לשנייה, קמתי מהשולחן וניסיתי לעזור לאמא שלי לשבת. אבא שלי רדף אחריי ואמר משהו כמו: ''אל תיגע בה, אל תעז, זה מגיע לה והכול באשמתך, אתה הרסת את המשפחה!''
באותו רגע הוא הניח עליי יד כדי להעיף אותי החוצה, אני רק זוכר שהתעצבנתי על זה שהוא חושב שהוא יכול עדיין לגעת בי כאילו אני ילד, הכעס על כל מה שהוא עשה לאמא שלי, לאחים שלי ולי התנקז לתוך רגע אחד והתפרצתי כמו שבחיים לא התפרצתי. הסתכלתי על היד שלו תופסת את היד שלי ואז על הפנים שלו. ''אתה חושב שאתה מפחיד אותי, אני לא פוחד ממך, אני כבר לא בן שש!'' להפתעתי הוא לקח צעד אחורה, נצמדתי אליו ודחפתי אותו אחורה עוד יותר, השתחררתי מהאחיזה שלו, תפסתי את החולצה שלו בצווארון ונגחתי בו עד שדם ירד לו מהאף והוא החליק מהקיר לרצפה.
''אני הורס את המשפחה הזאת?! לך לא אכפת מהילדים שלך ואני הורס את המשפחה הזאת?!''
אבא שלי צעק עליי מהרצפה, ''שלא תבוא לכאן יותר חתיכת נרקומן מלוכלך, זונה! זה מה שאתה שלא תחשוב שאני לא יודע איך אתה משיג את הסמים שלך.'' ''אני זונה, אני נרקומן מלוכלך ואני גם גר עם גבר שאני אוהב כבר שלוש שנים, אבל לפחות אני לא מרביץ לנשים וילדים.''
''חי עם גבר?''
''כן, עם גבר, חי איתו, אוהב אותו, שוכב איתו.''
''אתה לא הבן שלי יותר, אני יושב עליך שבעה, שבעה ימים אני לא אקום מהרצפה הזאת איפה שהפלת אותי בידיים שלך, אתה מת בעיניי.'' הוא קרע את החולצה שלו.
''על הזין שלי אתה ומה שאתה חושב, גם כן קורא לעצמך אבא.''
הסתכלתי על אמא שלי בוכה בפינה עם הידיים שלה למעלה, אומרת ''אלוהים למה? למה?'' ויצאתי מהבית בפעם האחרונה. ''רק על הבכי של אמא שלי והעצב שלה אני מצטער.'' אחר כך הלכתי לבית של אחותי שראתה אותי מהחלון ויצאה לרחוב עם משקפי שמש, הרמתי אותם למרות שהיא התנגדה ומה שחששתי מפניו היה על כל העיניים היפות שלה. אחותי הפצירה בי ללכת כי בעלה בבית, התעלמתי, הייתי חייב לספר לה כל מה שקרה בבית ושאני באמת גר עם רותם. היא חבקה אותי ואמרה שזה לא משנה לה ואני תמיד אהיה האח הקטן שלה ושהיא עכשיו מתקשרת לאמא והולכת אליה לטפל בה ולהרגיע את אבא. אמרתי לה שאת אבא היא לא תרגיע אבל אולי את אמא כן, ושיום אחד אני אוציא אותה מהבית הזה והבעל הזה שלה.
מכאן אתה כבר יודע, אין לי קשר איתם רק עם אחותי.'' ''נשמה, לא ידעתי שזה קרה ככה, אני מצטער.'' חיבקת אותי כאילו אתה מנסה לאסוף את החתיכות שהם אני. ''זה בסדר, אני חי עם איך שזה ובגלל השנאה של המשפחה שלי הייתי חייב לבנות משהו אחר שזה כל מה שאתה מכיר.'' ''מותק תן לזה לצאת, אני רואה את הדמעות בעיניים שלך, תן לזה לצאת.'' מרחיק אותך ממני וקם להכין עוד קפה, לא בוכה עוד על אבא שלי אבל הכעס לא שכך.

הקרב נגמר, הבסתי את השדים. אני יכול להישען על החברים שנותרו ולנקות את הפצעים.
לא יכול לנוח. הקמתי משפחה, מצאתי אהבה, הגיע הזמן להירגע.
לא יכול לנוח.
השדים נושפים בעורפי, מחפשים פרצה, חור של מחט מספיק להם. לא יכול לנוח.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...