>  >  > 

אולי סוף סוף?


''תבוא יהיה כיף, מדורה, על האש, כדורגל ואחלה חברה.'' ''איתי, אתה מתכוון החברה שחושבים שאתה סטרייט?'' ''כן בדיוק אלה, אז תזיז ת'תחת שלך, אני יודע שאתה אוהב לישון בחוץ ויהיה גם כדורגל אמרתי את זה כבר? אני יודע שאין לך משהו מיוחד לעשות חמישי שישי שבת חוץ מלחשוב על איך עמית בגד בך ואיך לא ראית את זה קודם.'' ''אני יודע שאתה צודק אבל אין לי מצב רוח לזה עכשיו.'' ''נו מה יש לך להפסיד, תבוא אני מבטיח שתהנה.'' איתי קצת מתחיל לשכנע אותי ומתי כבר ייצא לי לשחק כדורגל מודה בתבוסתי אמרתי לו: ''סבבה אני יהיה שם.''
חמישי בערב, הגעתי לחוף קצת מאוחר יותר מהשעה שאיתי אמר לי להגיע ולהפתעתי רק איתי היה בחוף אבל עדיין הייתי בטוח שהאנשים שאמורים להגיע מאחרים למרות, שזה נראה קצת מוזר.
איתי נראה קצת לחוץ והציע לי בירה. ''תודה, אבל אתה יודע שאני לא שותה.'' ''אה כן, אסור לך אתה נרקומן.'' ''כן, ולך יש טאקט.'' והנה החיוך של איתי שהופך הכול לבסדר ומאפשר לו להגיד כל דבר לא משנה מתי. ''אה שיט, מצטער עדי.'' ''זה בסדר אני לא מתבייש בזה.''
מדורה, אוהל, ים רגוע, כמעט שקיעה, כל כך שקט וכל החוף רק שלנו, התחלתי לחשוב שעבדו עלי ואף אחד לא הולך להגיע. ''איתי מה קורה פה? איפה כולם?'' ''הם יגיעו מחר היום רק אנחנו כאן.'' ''איתי מה הולך פה למה רק שנינו כאן?'' איתי פשוט התפשט ואמר לי ''בא למים?''
הייתי קצת המום בגלל שאנחנו לבד ובגלל שאיתי ערום לגמרי אבל מה כבר יכול לקרות, איתי החבר הכי טוב שלי וחוץ מזה שמאז הקעקועים החדשים עדיין לא הייתי בים ואני מת להיכנס למים. נכנסתי איתו למים שנינו ערומים ואיתי התחיל לשחות לעומק כשהגעתי אליו הוא חיבק אותי, הצמיד אותי אליו ונישק אותי. דחפתי אותו ממני.
''איתי מה אתה עושה?'' ''עדי, אני לא ממש יודע איך אבל אני חייב להגיד לך משהו.'' ''אוקיי דבר.'' ''עכשיו שאין את עמית אני יכול להגיד לך, אני אוהב אותך, אוהב אותך מהפעם הראשונה שראיתי אותך'' ''מה? על מה אתה מדבר איתי? כמה שתית?'' ''אני לא שיכור שתיתי שתי בירות זה לא העניין, העניין הוא שאני אוהב אותך כבר כמעט עשרים שנה ולא יכולתי להגיד לך בגלל רותם ועמית.” בקושי נשמתי, תפסתי את הפנים שלו ונישקתי אותו על השפתיים.
''אתה יודע שאתה יקר לי, אני לא רוצה לפגוע בך אבל...'' איתי עשה פרצוף כאילו הוא מחקה אותי. ''עדי, אני יודע מה אתה הולך להגיד: איתי, אני לא מסתבך עם הומואים בארון או נשואים ובעיקר שאתה מת מפחד מלהיות פסיבי.'' עכשיו כבר בלי פרצוף ובשיא הרצינות, ''אני יודע מה קרה לך ומי הכניס אותך לבית חולים, אתה אמרת שאתה רוצה שהאחיזה שלו עלייך תגמר ושהסיוטים שלך ייעלמו, אני יודע הכול על זה אני שכבתי במיטה לידך בבית חולים זוכר?'' ''אני זוכר איתי, אני לא יכול לשכוח את זה . זאת הבעיה.''
איתי חיבק ונישק אותי שוב הגוף שלי לא התנגד, קצת מוזר אבל רציתי את הידיים של החבר הכי טוב שלי עלי. עדיין אוחז בי איתי לחש לי באוזן: ''נשמה שלי, אני יודע שאני יכול לתקן את הלב שלך ולעקור משם את הפחדים שלך.''
עכשיו אני כבר לחוץ השתחררתי מהאחיזה שלו והתחלתי לחזור לחוף איתי שחה אחרי עצר אותי וסובב אותי אליו. אמרתי לו כל מה שהיה לי בראש באותו רגע: ''איתי אני לא יודע מה לעשות, כבר לא אכפת לי שמי שיהיה איתי יהיה בארון העיקר שיהיה בן אדם ולא זבל, נשוי אתה לא, אני אוהב אותך מאוד, אתה החבר הכי טוב שלי אבל אתה אקטיבי ואני לא מסוגל להיות פסיבי, מאז, אתה יודע שאני פשוט לא מסוגל וזה לא מה שאתה רוצה אז למה זה יהיה טוב? אתה תמיד אקטיבי אתה לא רוצה משהו אחר למה זה יהיה טוב?'' התחלתי לשחות בטרוף לחוף מנסה לברוח מאיתי. מתכנן להיכנס לרכב ולעוף מהמקום הזה. כשכבר פתחתי את הדלת שמעתי את איתי מתנשף קצת מאחורי על החוף וקורא לי ''חכה עדי, חכה שנייה.'' משום מה חיכיתי ואיתי הספיק להגיע ובקול העמוק שלו ניסה להרגיע אותי. ''עדי, אני יכול להיות פסיבי למרות שגם אם לא הייתי זה לא היה מפריע לנו. אני יודע על הטראומות שלך, אני יודע שאתה רוצה להתגבר עליהן, כל הקעקועים שלך בשביל לכסות את הצלקות זה בולשיט, אני רוצה לטפל בלב שלך, אתה לא היחיד שעבר דברים בחיים גם לי יש סיוטים אני יודע מה זה לנסות לשקם הריסות.'' ''אני יודע שאתה יודע, אני לא רוצה לאבד אותך ואני בשוק ממה שאתה אומר לי עכשיו.''
איתי לא בזבז זמן ותפס אותי שוב, נישק אותי והדף אותי לחול. נישק את הדמעות שלי, את הלחיים, הצוואר, נשך את הפטמות שלי, חרפן אותי, תפס את הזין שלי ופשוט בלע הכול, קלטתי שהייתי באופוריה רק שאיתי נשק לי שוב ואמר ששנים הוא כבר רצה לרדת לי ואז הוא חזר למטה ועשה כל מה שאני אוהב עד שגמרתי לו עמוק בבטן. בלי לנסות אפילו פעם אחת לתפוס את התחת שלי ויותר גרוע מזה להתקרב לחור תחת שלי. ידעתי שהוא הקשיב לכל מה שאמרתי לו באינספור שיחות נפש שעשינו, רציתי לחשוב שהוא מבין. דברנו כל הלילה יושבים ליד המדורה עדיין ערומים כאילו הכי טבעי לנו ככה. למחרת כשהחברים שלו הגיעו, פשוט לא יכולתי להישאר והוא נשאר איתם לבד.
אחרי הערב בים איתי היה אצלי כמה לילות וניסינו בהם כל מיני דברים שלא ממש עבדו, שהיינו יחד במיטה לא הצלחתי להירגע שלא לדבר על לתת לו להוביל או להתגבר על בעיית השליטה שלי ולהרפות, החלטתי שאני צריך זמן לסדר את הראש שלי אז איתי נסע להורים שלו לשישי שבת ואני חשבתי על כל מה שאיתי אמר לי בשבוע האחרון ובעיקר על זה שכנראה אני לא יכול להרפות ובאמת הרבה דברים שאני עושה הם כדי לא לאבד שליטה...
איתי חזר אלי ביום ראשון בלילה נכנסו לחדר שלי כבר חצי ערומים וישר נפלנו למיטה התגלגלנו שם כמו בני שש עשרה. ''איתי אני רוצה אותך, אני רוצה שאתה תהיה זה שיפתח אותי.'' איתי קצת נלחץ וניסה לעצור אותי ''עדי, תירגע קצת אתה זוכר שלא הצלחתי להכניס לשם אפילו את האצבע שלי.'' מרחתי את הזין שלו ואמרתי לו: ''עכשיו, איתי.'' זה קורה. איתי קצת בתוכי, תפסתי את התחת שלו והחדרתי אותו אלי עד הסוף, לא נותן לו להשתחרר ממני (ככה אני מוותר על השליטה שלי). איתי כולו בתוכי, הגב שלי התקמר ומכל המחשבות שמלאו את הראש שלי הצלחתי לאתר את המחשבה שיודעת שאני עכשיו עם איתי ושום דבר רע לא יכול לקרות, הוא קלט שכל זה קורה, תפס את פני בשתי ידיו קרא לי בשמי מוודא שאני איתו וכל הזמן שהזדיינו הוא הסתכל לי בלבן של העין בודק שהוא לא מאבד אותי. התקלחנו ביחד, חזרנו למיטה ואיתי נרדם עם הראש על החזה שלי . קמתי בשקט להכין קפה, אמנם כבר שתיים בלילה אבל אצלי בדרך כלל בוקר בשעות האלה. יושב במרפסת שלי שותה קפה רותח ומסתכל על החזה הרחב והשעיר של איתי עולה ויורד עם כל נשימה שלו, על השרירים המנופחים שלו ועל הזין שלו שלפני רגע היה בתוכי וגרם לי להרגיש מה שלא הרגשתי מגיל 17. מה עם כל הבחורים הנשיים שלי? אני פסיבי? איתי, היית כאן כל הזמן הזה לידי? כל השנים האלה? אני אוהב אותך איתי ?...

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...