>  >  > 

רותם

רותם.
הלילה תם ואני לא כל כך כשאני חוזר למקלט שמישהו השאיר פתוח ובטוב ליבו סידר לי כבית. אתה עומד ליד החלון, עכשיו אני בטוח שאני לא מדמיין, בטוח כל כך שאני מתחיל לחכות לרגע שאעבור ליד החלון שלך ואתה תהיה שם. אתה שם. החלטתי שאני אנעץ בך מבט ואראה מה אתה רוצה ממני, לא ממש הבנתי ולא רציתי שתראה שאני נכנס למקלט. המבט שאתה נועץ בי חזרה ממיס אותי ואני לא מבין מה קורה לי, אתה נשען החוצה עם הסיגריה ואני בחוץ עם הג'וינט, מעשנים יחד בלי מילים ואז אתה נכנס פנימה. אולי תצא שוב, הרגליים שלי מסרבות לזוז למרות שאני מת מעייפות. נדרשות לי כמה דקות להתעשת ואני שמח שלא תראה אותי הולך לכיוון המקלט ופוחד בלב שלא תהיה בחלון מחר.

הדמות שלך רודפת אותי, העיניים הכחולות שלך חדרו לנשמה שלי והמחשבה עלייך לא עוזבת אותי עד שאני נרדם, אפילו כשאני קורא את זורבה היווני שמצאתי על ספסל אתה במחשבה שלי. עוד ג'וינט ואני מחסל קופסת עוגיות שנפלה לאיזה זקנה, לרגע חשבתי להחזיר לה אבל הייתי רעב. בוקר טוב ואני נרדם על השטיח שלי במקלט של הבלוק שלך, חושב עליך.

חמש בערב, אני קם מבוהל מחלום שבו שכבתי איתך וזאת הייתה ההרגשה הכי טובה שאי פעם הרגשתי, ושכבתי כבר עם הרבה גברים. לא ממש מבין מה זו ההרגשה הזאת. הבטן שלי הצילה אותי מהמחשבות הללו, הגיע הזמן לאכול מה שאנשים משאירים על השולחן במסעדה בסוף הארוחה שלהם, לפעמים זו ממש ארוחה שלמה כולל יין. בדרך אני רואה שהחלון שלך ריק ואני מקווה שתהיה שם בלילה בשעה שלנו, אבל קודם צריך להשיג קצת כסף. הגוף שלי נדרך ואני שונא את ההרגשה הזאת אבל אין בררה. שונא שהם מלטפים אותך וזה בדיוק מה שהוא עושה, מלטף את הפנים שלי ומוסיף שהוא הכי אוהב לראות אותי ולשכב איתי. אני מחייך, יודע שאיני יכול להגיד לו מה אני באמת חושב ומסתובב כי אני יודע מה תפקידי כאן. תמיד אני מצליח להתנתק בראש שלי ממנו וכמעט לא להרגיש אותו, הפעם אני מרגיש. מרגיש הכול וגם מה שאני רוצה לעשות לך, הדם שלי רותח ואני שונא את האיתמר הזה שמזיין אותי, שונא אותו יותר ויותר כל רגע. הוא סיים ונתן לי עוד מאה שקל ''כדי שיהיה לך'', אבל אני יודע שהבן זונה הזה פשוט מרגיש ככה יותר טוב עם עצמו.
מצפון = 100 שקל.
חייב לראות אותך, לדבר איתך, לעשות איתך מה שחלמתי עליו. אתה לא בחלון, אני אחכה עד שתצא, כאן על הספסל עם בקבוק הוודקה שלי. שותה, מעשן וכשהבקבוק כבר בחצי התורן אתה יוצא לעשן, הלב שלי עף, אני מרגיש שאני מסמיק כולי ולא מהאלכוהול. אנחנו שוב מעשנים יחד ללא מילים, אתה מסיים את הסיגריה, זורק את הבדל מהחלון ונכנס פנימה. אני לא מבין למה אני בוכה. משהו בלתי נראה פשוט מועך אותי, לחכות לך עד מחר זה בלתי נסבל. אני רוצה לעלות לבית שלך עכשיו וכל מה שאני יכול לעשות זה לסיים את הבקבוק לבד. שוב מתעורר בערב, רעב אך הפור נפל והחלטתי לחכות לך כל הלילה בספסל מול החלון שלך, אולי תראה אותי ותקרא לי לעלות אליך.
בשעה הקבועה שלך אתה יוצא לעשן, אני מדליק עוד ג'וינט ומעשן איתך, אתה לא מפסיק להסתכל עליי, מועך את הבדל על החלון וזורק אותו, הלב שלי נעצר, אתה מסמן לי באצבע בלי מילים לעלות, הלב שלי ממשיך לפעום. אחרי חודשים של מבטים אני רואה את כולך כשאתה פותח לי את הדלת. עד היום אתה הגבר הכי יפה שראיתי. בפתח ביתך ליבי מפרפר בידך ומה שאני מרגיש לא ברור לי, מה שברור הוא שמעולם לא הרגשתי כך. ידייך מלטפות את פניי ועומד לי בטירוף בתוך המכנסיים עד שזה כואב ואתה ממשיך ללטף את החזה שלי והבטן עד לזקפה. אני נבהל ולוקח צעד אחורה אתה מתקדם ושם אצבע לפי ושואל אם אני רוצה להתקלח. הבועה מתפוצצת ואני נוחת חזרה לעולם.
''אני מתנצל, לא התקלחתי בטח שבוע או יותר.''
הקול שלך כל כך שקט ''אל תתנצל, אני רוצה שתתקלח ותאכל.''
אתה מראה לי את האמבטיה ונותן לי מגבת. יש בי תערובת של רצון ופחד מזה שתכנס למקלחת. פתאום אתה נכנס ואומר ''אני רוצה לחפוף לך את השער.''
שיתוק אוחז בי ואתה פשוט מתחיל לסבן לי את השיער. עומד לי ואני קולט אותך במראה מחייך. השיער שלי כבר ארוך ואתה חופף הכול.
''יש לך פאות.''
''כן, הייתי דתי.''
''ועכשיו?''
''עכשיו כבר לא, אני לא מאמין באלוהים.''
סיימת לחפוף, רחצת אותי בכל מקום עם הספוג, ניגבת אותי וקשרת לי את המגבת על המותניים.
''עכשיו תאכל.''
אני רעב אליך אבל קצת קשה לוותר על ארוחה חינם והכנת ארוחה שכמוה לא ראיתי כבר המון זמן והיא מעלה בי זיכרונות וגורמת לי להרגיש שאני צריך לברך, לא מצליח כבר בקול רם - רק בלב. אני מתפטם כמו חזיר, אתה מביט בי ולא נוגע בכלום. אחרי שאני כבר לא יכול לאכול יותר אתה מביא לי קפה וממשיך להביט בי, אני רוצה להודות לך ולא יודע מה שמך.
''איך קוראים לך?''
''רותם.''
''רותם, תודה על הכול, לא התקלחתי הרבה זמן והייתי רעב ומה שעשית לי היה הדבר הכי נעים שהרגשתי אי פעם.''
אתה מסמיק, ''איך קוראים לך?''
''אבשלום.''
אתה צוחק וחוזר על שמי.
''כן, אני יודע זה שם של דתיים.'' אני מתבייש קצת אבל אתה קם ולוקח אותי ביד לחדר שלך ושם אתה שואל '' אני יכול לקרוא לך עדי?''
''כן.''
''אני יכול לנשק אותך, עדי?'' אני פשוט עומד ושותק כמו גולם ואתה משתלט ישר, פשוט מנשק אותי ודוחף את הלשון שלך לפה שלי. לא ידעתי מה לעשות אז אתה מפסיק, מסתכל בי ואומר ''תירגע, פשוט תמשיך איתי.''
זה מה שעשיתי והמשכנו ככה כמה דקות עד שהתנתקת ממני, ביד אחת אני תופס לך את היד ובשנייה את הלחי, קצת חזק מידי אבל נראה שאתה מתרגש מזה ואני לא מוכן לוותר עדיין על הנשיקה הזאת. הנשיקה הראשונה שלי, ברגע שהשפתיים הרכות שלך נגעו בשלי השתנה העולם. לא ידעתי שגברים מתנשקים, הייתי נותן את התחת שלי או את הזין שלי אבל בחיים לא התנשקתי עם אף אחד. הנשיקה הראשונה שלי שנמשכה שלוש שעות ואז שאנחנו מחובקים במיטה שלך אתה שואל אם אני רוצה לשכב איתך.
''כן רותם, אני רוצה, אם אתה רוצה.''
''אני רוצה.'' ואז אתה מוסיף ''כבר הרבה זמן.''
אתה נכנס מתחת לשמיכה ומלקק את כל מה שיש לי שם ואני משתגע, אף גבר לא גרם לי להרגיש ככה. אתה חוזר אליי ומלקק את השפתיים. אני מנשק את כולך וגם מטפל בזין שלך, אני בולע אותו ואתה גונח. אני אוהב לשמוע אותך נהנה. אתה נוגע בראש שלי ומושך אותי למעלה בעדינות.
''מה אתה רוצה לעשות עדי?''
''לשכב איתך.''
''כן.'' אתה אומר וצוחק ''כן, אבל איך?''
''אני רוצה את התחת שלך.''
''קיוויתי שתגיד את זה.'' לא יודע מאיפה הבאת ווזלין אבל פתאום מרחת את הזין שלי.
''מצטער, לא יכול להתאפק.'' בשנייה שאמרתי את זה גמרתי ביד שלך. ''עומד לי עליך כבר כמה חודשים, לא יכולתי יותר.'' אתה מחייך כמו מלאך ומסתכל על היד שלך ואני מלקק ממנה את הזרע שלי אתה ממשיך לצחוק, תופס את הזין שלי וצמרמורת עוברת בי.
''אני עדיין רוצה אותך, עדי.'' עומד לי שוב תוך אלפית השנייה ואתה מכוון אותי אליך.
''רותם, איך? אף פעם לא עשיתי את זה ככה.''
אתה מנשק אותי ואומר לי להירגע ותוך שנייה הרגליים שלך על הכתפיים שלי ואני כמעט בתוכך, בקושי נכנס ואתה מושך אותי אליך, עוד נהנה מהכאב שהזין שלי גורם לך אבל אני לא רוצה להכאיב לך.
''לא רותם, רגע.''
''לא, אני רוצה אותך בפנים חזק יותר, חזק עדי, עד הסוף.''
המבט שלך אמיתי ומשכנע אותי לתפוס את המותניים שלך ולהזיז אותך אליי, מה שגורם לך להתפתל ולגנוח בהנאה. אני גומר יחד איתך ואתה רץ ישר למקלחת.
''רגע, אני רוצה את מה שיש לך על הבטן.''
''בטח מותק, אתה ממש אוהב את זה?''
''כן.'' אני מלקק אותך וקולט שאתה מביט לשעון.
''רותם, אני צריך ללכת?''
''כן, אבא שלי יבוא עוד מעט.''
''אני יכול נשיקה אחרונה?'' התנשקנו נשיקה ממש ארוכה עד שנבהלת ואמרת לי ''הבגדים שלך, קח אותם וגם את אלה זה במידה שלך וגם נקי.''
''תודה רותם.''
''עדי?''
''כן.''
''תבוא גם מחר?''
''ברור, בשעה שלנו?''
''כן.''
אני כל כך שמח שאני לא חושב על כלום עד שאני מגיע למקלט, מדליק ג'וינט ומאונן עליך עד שאני נרדם.

התעוררתי מאוחר מהרגיל, עדיין לובש את הבגדים שנתת לי עם הריח שלך, אין לי סבלנות לחכות במקלט או לצאת לראות אנשים. רוצה לראות רק אותך ולמרות שרק שמונה בערב אני הולך לספסל עם ג'וינט ובקבוק וודקה.
אני לא מבין איך דבר אסור יכול להיות כל כך טוב ולמה זה אסור בכלל, איך עם איתמר זה כזה חרא ועם רותם זה ההפך המוחלט. למה אני נהנה עם רותם, אני לא אמור לרצות לשכב עם בנות? איך לעזאזל רותם יודע לבשל ככה? למה הוא נשאר לבד בבית בלילה? איפה אימא שלו? ולמה הוא כל כך פוחד מאבא שלו? איך הוא יודע כל מה שהוא יודע לעשות במיטה? יש לי כל כך הרבה דברים לשאול אותו מזל שכבר חצות והוא מופיע בחלון וקורא לי.
עליתי למעלה ודבר ראשון שעשיתי אחרי שהוא פתח את הדלת היה לנשק אותו. הוא משך אותי לאמבטיה. ''אני לא זוכר מתי התקלחתי פעמיים רצוף.'' אתה לא עונה לי, רק מחייך, מוריד את הבגדים שלך ואני את שלי, אתה מלטף ומחבק אותי עד שאני משתגע. אנחנו נכנסים למקלחת ואתה יורד לי כל כך טוב שאני לא יכול לעמוד כמעט, וכשאני גומר אתה בולע הכול.
בחדר שלך אנחנו מעשנים יחד ג'וינט בחלון, עדיין לא ממש מדברים ואני חייב לדעת עליך הכול.
''איך אתה יודע את כל הדברים שאתה עושה?''
''כמו מה?''
''כמו לבשל, לכבס, כל מה שאתה עושה בבית וגם את כל הדברים האלה שאתה עושה לי?''
אתה מחייך, לקח את הבקבוק ושותה ישר ממנו. ''גם את זה לא ידעתי שאתה עושה, לא ידעתי שאתה שותה ככה.''
''אני אוהב אלכוהול, לאבא שלי יש מלא בקבוקים והוא מרשה לי תמיד לשתות מהם, הוא מרשה לי הכול.''
''ואו, איזה כיף זה רותם, אבא שלי לא הרשה לי וכשהוא גילה, טוב זה לא היה ממש נחמד.''
''למה, מה הוא עשה לך?''
''סתם. אתה יודע, הרביץ לי. אבל עכשיו אני לא פוחד ממנו, אני חושב שאני אפילו יותר חזק ממנו.''
''אתה ממש חזק עדי, ראיתי את זה אתמול, היה לי ממש טוב איתך ועכשיו אני רוצה אותך שוב.'' אתה דוחף אותי למיטה, יושב עליי ומנסה לנשק אותי אבל אני עוצר אותך ומתחרט באותו רגע. פוחד שנפגעת ממני, אני מצמיד אותך אליי ופשוט בולע אותך, לא יכול להפסיק לנשק אותך. אנחנו מתחרמנים המון זמן עד שאתה פותח את המגרה שלך ומוציא משם משהו לשמן את הזין שלי ופשוט מתיישב עליו ואני הכי מסטול בעולם, לא מגראס - ממך.
''זה כל כך אחרת איתך רותם.'' לא ידעתי אם אתה יודע שאני זונה אבל אתה לא עונה, רק לוקח אותי לחדר של אבא שלך ומראה לי את אוסף האלכוהול שלו ואני טועם משקאות שבחיים לא שמעתי עליהם. אני מנסה לשאול אותך שוב.
''רותם איך אתה יודע לעשות את כל מה שאתה עושה בבית?''
''זה קל, אבא שלי מלמד אותי ואומר לי מה צריך לעשות.'' אתה עונה הפעם אבל אני רואה שאתה לא ממש רוצה לדבר על זה כי באותו זמן אתה מתחיל להראות לי את הפורנו של אבא שלך שהוא ממש מרשים וכולל חוברות וספרים עם איורים מטורפים, רובם של גברים.
''איפה הבנות?''
''אין בנות עדי, יש גברים שאוהבים רק גברים, הומואים.''
''איך זה אפשרי? חייבים בנות אסור רק בנים.''
אתה מתקרב אליי, מחבק אותי ושואל ''היית פעם עם אישה?''
''לא.''
''אתה חושב על נשים כמו שאתה חושב עליי?''
''לא.''
''אתה אוהב לשכב איתי? אני עושה לך טוב?''
''כן, אבל אני לא אוהב לשכב עם השאר, לא כיף איתם כמוך.''
''עדי, אני חושב שאתה הומו.''
''אני לא הומו.'' ברגע שאמרתי את זה התמוטטתי על המיטה של אבא שלך בבכי, ''לא יכול להיות שאני הומו, זה בלתי אפשרי.''
''אבל אתה כן עדי, וגם אני וזה בסדר, אתה רואה - טוב לנו ביחד, זה יכול להיות גם טוב, לא רק רע ומגעיל.'' אני מנגב את הדמעות בשרוולים ומנשק אותך וזאת הפעם האחרונה שהתכחשתי לעובדה שאני הומו.

בחדר שלך אנחנו שוכבים שוב ואחר כך מדליקים עוד ג'וינט ''איך אתה יודע כל מה שאתה יודע לעשות? איפה אימא שלך?''
אתה מספר לי הכול, לפחות אז חשבתי שזה הכול. ''אימא שלי פשוט הלכה, אני לא יודע איפה היא ואבא שלי מלמד אותי הכול, כל מה שעושים בבית. הוא לא יודע אבל אני מסתכל בפורנו שלו ואני אוהב את זה, לא שכבתי עם הרבה אנשים, רק שלושה וגם לא הרבה פעמים.''
פתאום אתה קם מבוהל ומתחיל לסדר הכול באטרף, רציתי לעזור לך אבל אמרת שאני חייב ללכת לפני שאבא שלך יגיע ושאני אבוא מחר.

המשכנו להיפגש ככה כמעט שנה ולמרות שחייתי ברחוב, מוכר את עצמי, ידעתי שתמיד תהיה שם ותדאג לי וזה הדבר היחיד שהחזיק אותי חי. עד שיום אחד הכול התפוצץ ,פתחת לי את הדלת והפנים שלך היו אחרות, ראיתי שכואב לך ולא היית מוכן לספר לי מה קרה לך. ישבנו, שתינו והבאת לי משהו לאכול, אבל לא אתה הכנת את זה היית גמור מעייפות ובקושי הלכת. רק כשכמעט סיימנו בקבוק ויסקי אמרת שאתה מבקש שלא נשכב הלילה. העצמות שלי בערו, אתה לא צריך לבקש רק תגיד לי ואני יעשה או לא יעשה.
''כואב לי.''
תמיד חשדתי שאבא שלך עושה לך משהו אבל אני איתך כמעט כל לילה, הייתי רואה משהו.
''מי הכאיב לך? אבא שלך?'' ראית שאני עצבני וניסית להרגיע אותי.
''לא, לא. אבא שלי אף פעם לא מכאיב לי.''
''אז מי?'' כבר צעקתי וקצת הפחדתי אותך אבל לא יכולתי לסבול את המחשבה שמישהו פגע בך ולא הגנתי עליך אחרי שטיפלת בי כל כך הרבה זמן. אני אכזבתי אותך.
''חבר שלו, אבא שלי אפילו נתן לי משחה לפצעים, זה בסדר עדי, באמת שזה בסדר.''
''מה בסדר? אבא שלך יודע שזה קרה לך וזה בסדר? תראה לי!''
עזרתי לך להתפשט וראיתי את הסימנים האדומים על הגב שלך והתחת שלך ואת הדם שהיה לך בתחתונים. הייתי כל כך עצבני, רציתי לשבור את כל הבית הזה, סוף-סוף גיליתי את הסוד של המשפחה שלך.
אתה מנסה עדיין להגן על אבא שלך, ''הוא אף פעם לא פוגע בי, אני רק מטפל בו ויורד לו לפעמים, אני ישן איתו אבל זהו. הוא לא מזיין אותי.''
אני רותח, לא מאמין שהמילים האלו יוצאות מהפה שלך וכל מה שאני מצליח להגיד זה ''רותם יש לך שתי בררות או שאני מחכה לאבא שלך או שאתה בא איתי עכשיו.''

בחרת לבוא איתי וסידרנו כמה תיקים עם אוכל ואלכוהול, עזרתי לך לרדת במדרגות ולמקלט כי רצית לראות איפה ישנתי ורציתי את הספר שלי. ספרת לי שאתה הנחת את הספר על הספסל בשבילי כי אהבת את החופש של הגיבור. גם אני אהבתי את הספר בגלל זה.
''יש לי חבר שגר קצת רחוק מכאן, נישן אצלו.''
''אוקי עדי.''
בכל הכסף שנשאר לי אני תופס לנו מונית, אתה בקושי יכול לשבת ואני מנשק אותך על הלחי. ''אל תדאג הכול יהיה בסדר מעכשיו.'' אנחנו עוצרים ליד המקום של ערן, הוא לא שם אבל אני מכיר את הטריק שלו כדי לפתוח את הדלת הגדולה. אני פותח לך את הדלת מבפנים, מביא לך מזרון לישון עליו ואתה נרדם תוך שנייה. אני מסדר את התיקים לידך ועולה על הגג לחכות לערן, עוד מעט יעלה האור והוא בטח בדרך לכאן.
ערן מופיע משום מקום, אף פעם לא שומעים שהוא בא הוא פשוט מופיע.
''אבשלום, מה אתה עושה פה?''
''באתי לישון אצלך כמה ימים, זה בסדר?''
''בטח שזה בסדר אבל חשבתי שיש לך סידור עם הרותם הזה.''
''הוא גם כאן, אבא שלו אונס אותו ואני לא משאיר אותו שם.''
''אה, אז ברחתם, אתה לא ישן במקלט?''
''לא, כבר לא.''
''הלוואי ומישהו היה לוקח אותי מהבית של אבא שלי גם, אבל אף אחד לא לקח אותי.''
''למה, מה אבא שלך עשה לך?''
''הכול אבשלום, וגם אח שלי. אני לא סובל אותם. אז הוא חבר שלך? חבר-חבר?''
''כן, חבר-חבר וקוראים לי עדי עכשיו. אף פעם לא ספרת לי על המשפחה שלך.''
''כן עדי, שיהיה עדי, אתה יודע מה עדי?''
''מה?''
''אני חושב שאנחנו מאבדים כל הזמן חתיכות מהנשמה שלנו ברחוב, נותנים אותה לאנשים שאנחנו לא מכירים בכלל, נראה לי שאתה היחיד שתישאר עם נשמה בסוף, נראה לי שאתה היחיד שתישאר בכלל ולמשפחה שלי אין סיפור, עדיף לשכוח.''
''על מה אתה מדבר חתיכת מסטול? ערן? ערן?''
צללת מהגג לידי, אתה והמשפטים שלך ואין עם מי לדבר. אני יורד לבדוק מה עם רותם, לוקח עוד ויסקי, עולה שוב לגג ומסיים אותו לבדי.

ארבע שנים היינו משוטטים ברחובות כמו רוחות רפאים, ההתמכרות שלנו נהיית קשה יותר וחלק מהלקוחות קבועים. היו תקופות שלא ראינו את ערן ותהינו מה קרה לו ואז הוא פשוט הופיע. התרחקנו אחד מהשני ושכבנו הרבה פחות אבל תמיד היית שם, מחכה לי. ערן סיפר לי שיש איש אחד שכולם קוראים לו ''השוחט'' ואם הולכים אליו לבית לשבוע ועושים מה שהוא רוצה מקבלים המון כסף וכל עוד אתה אצלו הוא ממן לך את הסמים. אחרי כמה חודשים שאלתי את ערן איפה האיש הזה גר והלכתי אליו. נשארתי שם שבועיים שאחריהם קבלתי עשר אלף שקל במזומן ואת מה שהוא לקח לי לא הצלחתי להחזיר עד היום. ביום שחזרתי רותם לקח אותי לבית חולים ושם נשארתי שלושה חודשים. באת אליי כל יום ונתת את הכסף לרופא שרצה לטפל בי כי המצב שלנו נגע לליבו. עברתי גמילה בבית חולים, לא מרצון, אבל זה היה נס כי אחרת לא הייתי נגמל. הרופא התברר כמלאך בעל לב זהב והוא סידר לנו דירה קטנה, המשיך לטפל בי, סידר לי עבודה, לא הפסיק לקנות לנו אוכל והחזיר לי עשר אלף שקל. היום הוא גרוש וחי עם גבר ואני מודה לו על שהציל את חיי.
חשבתי שהחיים שלנו יסתדרו מכאן, יש בית, יש לי עבודה נורמלית, אני נקי כבר כמעט שנה. רציתי שתהיה נקי גם יחד איתי והתחלנו לדבר על טיולים לכל מיני מקומות ואפילו מצאת עבודה. אבל הצל של אבא שלך עוד ריחף מעליך וכל הזמן נפלת שוב לתהומות של הייאוש. נגמרת לי מול העיניים.
לא הצלחתי להוציא אותך מהסמים, לא הצלחתי להוציא את הזיכרונות של אבא שלך מהראש לך, לא הצלחתי למלא את החור שהוא פער לך בנשמה. נתתי לך כמה שנים בלעדיו ועד שהבנתי שהרבה אנשים זרים בעצם מחליפים אותו ושאתה צריך משהו שאני לא יכול לתת לך היה כבר מאוחר מידי. שבוע לפני תאונת הדרכים כתבת על היד שלי ''שייך לרותם'' וזה היה לקעקוע הראשון שלי.
היית האהבה הראשונה שלי.
הנשיקה הראשונה שלי.
הסקס האמיתי הראשון שלי.
אתה גילחת את הפאות שלי.
היית איתי כשהוריי סגרו בפני את הדלת בפעם האחרונה ואבא שלי ישב עליי שבעה כי שבר אותו שאמרתי לו שאני חי עם גבר.
היית איתי כשאמי לא התערבה ולא הגנה עליי כי היא פחדה פחד מוות מאבא שלי. היית איתי תמיד.
אתה הצלת אותי ממנת יתר.
אכזבתי אותך, אתה הגבר שצריך להיות כאן איתי עכשיו.
ערן צדק ונשארתי אחרון, קברתי את כולכם, הייתם המשפחה היחידה שהייתה לי. גם היום אחרי שאני נקי שמונה עשרה שנה ויש לי אישה ואת האישה שלה ואת הילד הראשון שלנו, אני חושב עליכם כל יום.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...