>  >  > 

שרה לך

על הבמה העצומה
זו אני וגרוני,
נשואות כל העיניים אליי
אבל אני כלום בלעדייך.

את נמצאת בקהל
לכאורה
מחט בערמה של שחת
נקודה זעירה ביקום,
אולי טיפה בים
או אחת מני אלפים.

במרכז-
זו אני וכל הזרקורים עליי
כאילו נמצאתי על האולימפוס,
אהובת הקהל הסוגד.

ובקהל הזה
מכירים את מילותיי כולן
ובקהל הזה שרים את כל שיריי.
הם לא יודעים
שבעצם הכול בזכותך,
הם לא מבינים את מקומך
ביצירה שלי ובעוצמת ביצועיי.

אני שרה את שירי האהבה
ומתכוונת אלייך,
רואה אותך בים האלפים
ואוהבת אותך רק איתי.
כותבת את שירי האהבה
ומתכוונת אלייך,
ממציאה מלודיות רוקיסטיות
שנוגעות באנשים רכות, מחוספסות
והן באות כשאני חושבת עלייך,
אוהבת אותך פשוטה.

בחשיכה נדלקים אלפי הנרות
הלהבות נישאות לפי המנגינה,
את מביטה בי מאוהבת
והנר שלך בולט לי מכולם.
התופים מכים בקצב היסטרי
הגיטרות מייללות את עצמן לדעת,
כינור מחשמל נפרט מתוך האקסטזה
ואורות הפרוג'קטורים כמעט משתגעים.
זיעה וחשמל ואלפי דציבלים וקהל שלא יודע את נפשו מרוב אושר רגעי.
והעיניים התכולות והשפתיים שלך
ששרות לי מילים שחודרות אליי פנימה
ועושות לי חפלה בלב.

ובדמיוני
את מפלסת אליי את דרכך בקהל
ואני מושיטה את זרועי
את עולה, ביישנית וקטנה.
אני מחבקת אותך שיידעו כולם
ונותנת לך נשיקה שאינה משתמעת אחרת,
אחרת משרציתי לומר.
אלוהיי... תראי-
הם מריעים לך כולם.
סוף-סוף הם מבינים כמה את גדולה
ומה גדולה השפעתך
...הלוואי ויכולנו לשיר דואט
אבל את...

בקהל נותרת.


בשורה התחתונה
בסיום כל ההדרן והתודות
זו את שמחכה לי תמיד
סבלנית ונאמנה
אחרי שכולם התפזרו.
מושיטה את זרועך
לשלב בשלי ולפסוע הביתה בחושך.

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...