>  >  > 

ההתערבות - פרק ד' (ואחרון.)

הדלת נסגרה ואני הובלתי את אדר בידה למיטתי, התיישבנו זו לצד זו על המיטה, שקטות, מקשיבות לנשימותינו ומתבוננות אחת בשנייה בריכוז, ריכוז שכמוהו לא היה בינינו קודם.
''חח... אני מרגישה קצת כמו שמסתכלים בראי. אותן פנים ואותו שיער, אותו צבע גוף... אפילו אותה ארשת רצינות...'' לשמע דבריה לא עניתי אבל זה הוליד בתוכי רעיון שמייד החלטתי לנסות. הבטתי אליה רצינית ולאט לאט הרמתי זרוע אחת והבאתי אותה בתנועה איטית מאוד עד לנקודה בחלל שהייתה ביני לבין אדר. היא הבינה היטב מה כוונתי ועשתה את אותה התנועה, כפות ידינו נעצרו במרחק כמה סנטימטרים אחת מהשנייה והחלו לעקוב זו אחר זו, כשהיא מניחה לי להוביל. השקט המשיך להיות מופתי, רק נשימות אפינו נשמעו. יד כאילו חברה ליד, ראשינו נעו לפנים ואז לאחור בתנועות מעגליות של הצוואר, התרוממנו מהמיטה ונעמדנו תחילה זו מול זו, אחר כך הובלתי אותה לפסיעה אחורה ולעוד פסיעה לאחור ונתתי לתנועות גופי פרשנויות שונות, עדה לחיקוי מושלם של אחותי התאומה לאותן פרשנויות מצידה.
ניצבתי לפניה בחדר הקטן, לשתינו היה מעט מאוד מרחב תמרון אם בכלל.
ניצבנו שקטות וזקופות ואדר ציפתה בסבלנות לתנועה הבאה שאעשה, ואני כבר ידעתי היטב מה הולכת להיות התנועה, אבל התרגשתי מאוד ולקח לי זמן לאזור אומץ ולהתחיל להתפשט מבגדיי.
ברגע שהסרתי את חולצת הטי הקצרה ונותרתי עם החזייה בלבד, חיוך תזזיתי נפלט מקצה פיה של אחותי, היא בקושי הצליחה להתגבר עליו ולשוב לרצינות שבה היינו. אני מצידי שמרתי על פוקר פייס.
ניצבתי בתחתוניי והבטתי בה מעבירה את רגליה מבעד למכנסיה אחת-אחת, ולא זזתי במשך שניות ארוכות כדי לסקור את גופה של אדר ללא מצמוץ. אז נשלחו ידיי אל אחורי הגו ובנחישות נלחמו כמה שניות מעצבנות בתופסן החזייה עד לחילוצו הסופי.
כשכל בגדינו מושלכים מסביב על הרצפה, עמדנו שתי אחיות תאומות שגילו פתאום זו את גופה של זו ללא מחיצות כלשהן, לראשונה מזה שש-עשרה שנים וכמה חודשים. מצד אחד נכלמתי וניסיתי להתגבר על ההתרגשות באמירות לעצמי: זאת אחותך בסך הכול... מה הלחץ...? ומצד שני עיניי חרטו היטב את מראה גופה היפה יותר מזה שלי, את האגן המושלם, את הבטן המושלמת שלה ואת זוג השדיים המעוצבים, בהן מאז ומתמיד קינאתי גם ככה. מבטי הלך וירד מטה מתעמק ביער הערווה השחרחר והמקורזל, מזדחל וגולש לברכיה ומשם מלטף את קרסוליה ואת כל אחת מעשר אצבעות הרגליים המדהימות שהיו בעובי הנכון ובאורך הנכון... ובהירות הלק שעל ציפורני רגליה שהתאים בדיוק לעורה החלק. ''אף פעם לא אמרתי לך אדר, אני חושבת שאת יפיופה אמיתית.''
''אף פעם לא אמרתי לך סיוון, אני חושבת שאת יפיופה אמיתית.'' התגלגל קולה כעבור שניות אחדות בצרידות רגעית, וכשאותו החיוך החמקמק ההוא מקודם שב לרגע והשתלט על פניה, 'מעדתי' גם אני וחייכתי בקצה פי.
עשיתי צעד לכיוונה והיא צעדה אליי, צעדתי עוד צעד ואדר ניצבה מולי, מצמידה את בהונותיה לבהונותיי וכפות ידינו שהושטו קדימה לכיוון הקיר המדומה נגעו אלה באלה הפעם. קרבתי את פניי ועיניי היו עצומות כששפתיה באו לבלוע את שפתיי. ידיי פלשו אל בין שיערותיה של אדר והרשיתי לעצמי לשקוע עמוק לתוך הנשיקה מלאת התאווה. השפתיים נישקו ונגסו בקטנה לגרות זו את זו והידיים הרגישו חופשיות לטייל לאורך הגוף עד שעצרתי אותה. ''רגע! עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו.'' אדר נפנתה והתיישבה על מיטתי. ''נכון שהייתה לנו מציצה?''
''הייתה.''
''זאת אומרת שאת הפסדת ואני ניצחתי בהתערבות, נכון?''
''או.קי. אני נר לרגלייך.'' אמרה, ואני חייכתי חיוך רב משמעות.
''אז... את צריכה לענג אותי ככה שאני ארגיש שזכיתי. יש שאלות?''
''כן, יש לי אחת. מתי אפשר להתחיל?''

עצמתי עיניים ונתתי לה לנשק אותי נשיקות עדינות, מרפרפות סביב צווארי וסנטרי. הרמתי מעט את הצוואר מעלה והנחתי לה להתקדם עם מגע השפתיים על גרוני, משרבבת את לשונה ומחליקה אותה לאורכו הלוך ושוב מספר פעמים. הלשון הגיעה גם למצחי ומשם גלשה בעדינות למטה על קו האף שלי.
רטיבות קלילה נשארה לאורך האף כשאדר עצרה והשהתה את המשך פעילותה, כדי למתוח אותי וכדי לתת לי לנסות לנחש מאין יגיע הגירוי הבא. אז הוצמדו שפתיה לשפתיי ובהתחלה רק שיחקו איתי, נותנות לשפתיים שלי להרגיש ולרצות ואז להישאר מיותמות. ככה פעם, פעמיים, השפתיים נוגעות בקליק רטוב וחושני, בשרניות כאלה ותאוותניות כאלה... ושוב אין שפתיים. התחלתי כאילו לצוד אותן מהר... לנסות להשיגן בטרם תברחנה ממני שוב. בסוף היא הניחה לי להרגיש אותה בנשיקה רווית תאווה וחרמנות. זה כשלעצמו העביר לאורך גופי גל של חרמנות. אדר סימנה לי לעשות לה מקום לצידי על מיטתי ואני הבנתי והצטמצמתי לכיוון הקיר. שכבנו ככה ערומות כשגופינו צמודים, מתחככים זה בזה ומביטות זו לזו ישר לעיניים. ''איך אבא נהנה, נכון?! האמת... ממש לא הייתי מאמינה אם לא היה לי חלק בזה.'' אדר אמרה לי את הדברים האלה תוך כדי שידה הימנית מטיילת לאורך גופי ועושה לי צמרמורות נעימות ועדינות מהקודקוד מטה לכיוון הכתפיים ומשם יורדות לחזה. הנהנתי בראשי לאות הסכמה איתה ועצמתי עיניים כדי להתרכז במגע שלה. ''תגידי, זה גירה אותך?''
''מה?''
''האקט הזה... המציצה ו... כל המיניות הזאת עם אבא.''
''אהה... ואותך זה גירה?''
''בהתחלה לא. ראית בעצמך איך הגבתי, כמעט הקאתי שם על הרצפה מאחורי אבא.''
''אז מה עשה את ההבדל?''
''את האמת? את גירית אותי. משהו כשהסתכלתי עלייך ככה מוצצת בהתלהבות כזאת, כאילו העביר בי מה זה חרמנות... תיכף הייתי גומרת רק מלהסתכל עלייך כשמצצת לאבא ברעבתנות כזאת.''
''מה, באמת?''
''לגמרי. בגלל זה גם התחרמנתי אחרי זה מאבא, כאילו... מלמצוץ לו את הזין וכמעט לבלוע.''
''ואם הוא היה מבקש לגמור לך בפנים?'' שאלתי אותה אחרי היסוס קל.
''וואי... לא יודעת. את האמת, זה מפחיד אותי.''
''כמו שלפני זה לא האמנת שאבא ייתן לנו למצוץ לו?!''
''הבנתי. אבל אמרתי לך כבר, את היא זו שהדליקה אותי תאכלס.'' אני חושבת שלאדר נמאס קצת מהשיחה כי היא אוטומטית הניחה אצבע בודדה על הפה שלי, ובעקבותיה הגיחה נשיקה נעימה על הפה. נשיקה שאני נפתחתי לקראתה והתענגתי עליה, נותנת חופש ללשון שלי להשתרבב פנימה לתוך פיה שלה ולהתערסל כמו צמד נחשים בסלסלה, כשפאקיר הודי דמיוני מחלל לנו. אדר הביאה את משקל גופה להיות מעליי. יכולתי עכשיו להרגיש איך תלתליה הקטנים שקפצו להם מעל הפות הענוג, מדגדגים את רגליי כשהיא נעה מעליי, מחפשת תנוחה נוחה בשבילה. קצוות שיערה הארוך הזדחלו, בהתחלה באופן מקרי, ונעו מעלה מטה יוצרים בפטמות השדיים הקטנים שלי זרמי חשמל מרנינים. היא שמה לב מה זה עושה לי ונתנה לזה דגש, לוקחת בכוונה צרור שיערות ומחליקה אותו הלוך ושוב כמה שיותר על פני הפטמות הדרוכות שלי. אחר כך החליטה להעסיק את צמד האגוזים שלי עוד יותר ונפנתה עם שפתיה, מחליקה את לשונה על פני השפיצים הקטנטנים וסוגרת את פיה ושואבת פנימה את כל החזה, פעם השמאלי ופעם הימני. הרגשתי בהחלט עליית מדרגה במעשה האהבה בינינו, ניצוצות חשמליים נעימים הלכו והתפשטו לי בכל הגוף, מזכירים לי שובלי נחלים דקיקים הזורמים לים. אדר הרגישה במה שעובר עליי ונהנתה במיוחד. ''אחותי, את נהנית? בואי נשמע אותך נהנית. אל תשמרי הכול לעצמך, שתפי אותי בהנאה שלך.'' הבטתי בה ורציתי לשאול למה היא מתכוונת. כאילו... איך בדיוק היא רוצה שאני אשתף אותה. אלא שמשהו קרה בדיוק וחסך ממני לשאול. כשהיא סיימה להגיד היא נפנתה לעבודת לשון זריזה, מגלגלת אותה על פני אחת הפטמות, נוגסת נגיסות זעירות וזהירות וממשיכה בגלגול. משהו באינטנסיביות הפעולה הזו הדליק אותי בזרם פתאומי של חשמל שלא בדיוק שלטתי במה שפי הפיק. והוא הפיק יבבה, שעה שבין רגליי הרגשתי חגיגה של ממש. ואוו... אימא... זה היה חזק... אדר חייכה חיוך רחב של שביעות רצון גדולה. ''או.קי יפה שלי, אפשר לומר שאנחנו מתקדמות לאנשהו.''
שפתיה קרבו לפרצופי ונשפו משב רוח דקיק וחמים כשעיניי עצומות כמובן, חייכתי ושרבבתי לשון ארוכה המנסה לגעת בה בחטף, היא הצליחה לחמוק ושבה עם משב חדש. צחקתי צחוק מתגלגל וצרוד קצת, אותה צרידות שחמקה לתוך צחוקה של אדר קודם לכן.

''אני רוצה להפתיע אותך.''
''בהקשר שלנו אני מקווה...''
''בטח שבהקשר שלנו.''
''סבבה. לכי על זה... אני כבר לא יכולה לחכות.''

אחרי דקות ארוכות של המתנה, שאולי היו רק שניות ארוכות אבל נראו יותר... היא שבה ועלתה למיטתי. ראשית, בדקה שוב את הקשירה של הבגד שכיסה את שתי עיניי, נכחה בהידוקו בשביעות רצון גמורה ואז נפנתה לזרועותיי. היא לקחה אותן מעלה מעל לראשי ואני הנחתי לה כמובן לעשות כרצונה, ואז הבחנתי ברצועת חבל הנקשרת סביב מפרקי ידיי, מהדקת אותם זה לזה היטב ומושכת אותם בחוזקה למשען הראש של המיטה שהיה בנוי מעץ קשיח. ''...אי... את בטוחה שאת יודעת מה את עושה...?''
היא בכלל לא טרחה לענות וזה רק הגביר את הסקרנות שלי, כשידיי היו קשורות חזק מאוד למשען ואדר ניסתה אותן, מתעלמת מקריאות הכאב נטולות הלצון, היא פנתה לרגליי. ''אוי... הגזמת אדר. מספיק.'' להפתעתי היא המשיכה במשחקה המסתורי ואני עוד רגע התפקעתי. פניה קרבו סמוך לפניי והדביקו לי נשיקה צרפתית עסיסית מכל הלב. נתעטפתי בן רגע בחרמנות-על וחשתי מצוין איך זה מתבטא בנקודות שונות בגופי בו זמנית. הסתבר לי בהדרגה שיש לי עסק עם מישהי שיודעת את רזי העניין. היא לא הוסיפה לנשק ולא אמרה דבר, רק פישקה את שתי רגליי פישוק רחב. קודם רגל שמאל, מעבירה חבל גס סביב כף הרגל והקרסול, אפילו מלפפת ליפוף אחד סביב אחת האצבעות (אלוהים יודע למה?!) ואז משכה את זנב החבל והידקה אותו לרגל המיטה. כשסיימה עם השמאלית פנתה לימנית ועשתה את אותו הדבר בדיוק. ''מתי הספקת להיות בצופים?'' שאלתי אותה רגע לפני שתסיים, לשווא כמובן. כששתי הרגליים היו מפושקות ומהודקות לרגלי המיטה משני עבריה, והידיים היו מלופפות באופן שלא אפשר לי כל תמרון ובנוסף לזה הייתי שרויה בעלטה גמורה, מצאתי את עצמי נתונה לגמרי לחסדיה של אחותי שלא חדלה להפתיע אותי מתחילתה של ההתערבות בינינו.
הס מוחלט הוטל בחדר, היא לא יצאה, אחרת הייתי מרגישה בזה ושומעת את טפיפות רגליה על הרצפה, הייתי שומעת כמו מקודם תזוזה, דלת נפתחת ונסגרת, מגע שלה במיטה... עכשיו כלום. היא וודאי ניצבת דום באיזו פינה, הרהרתי לי, ממתינה שאני אאבד את הסבלנות ואתחיל ליילל לה שתתיר אותי. נורא רציתי ליילל כי נלחצתי באמת. השקט המטריף וחוסר האונים המוחלט שהייתי נתונה בו הלחיץ אותי יותר ויותר. את נשימותיי שמעתי בבירור אבל ממנה לא נשמע שום רחש, זר היה לי כל העניין הזה מאוד, זר ומסתורי וחדש ומעט מפחיד אפילו... ואז חוד של נוצת יונה חלף אותי ברפרוף מהיר, מסמן לי אולי את העתיד להתחיל.
כשרגל ימין חשה בצמרמורת המהירה כבזק העוברת לכל אורכה, החל מן הפות לכיוון הברך ומטה, נחרצת על ידי פס דמיוני ועדין בקרסולי שחמק בין אצבעותיי, היא ניסתה להשתחרר מן החבל ברפלקס מהיר. עוד זו לא הספיקה לעכל את שעבר בה, חלף אותו הבזק לאורך בטני, מטייל במהירות על פני אחת מפטמותיי, נבלם שם לרגע ומתעכב עם צידה השעיר של הנוצה, ולאחר משחק מבודח ממשיך ועובר לכתף ועולה למצח, לקרקפת, גולש במדרון אחורי הראש, יורד במהירות מהגב לעכוז, נחרץ בין שני פלחיו ונגוז. מהר מאוד כל הגוף שלי התחיל מרקד ומקפץ באינסטינקטים יצריים, לא ידעתי לצפות היכן תתחיל הנוצה את מסעה והיכן תסיימו, לא ידעתי לצפות מאין יבוא העונג הבא. שפתיי ננשכו פעם אחר פעם והיבבות שנפלטו מתוכי הלכו ורבו, מלוות באנקות ונהמות ותחנונים. לשווא נעו הרגליים והידיים, מנסות לשחרר אותי מהמצב שבו ניסיתי לגונן על עצמי מיתר עינוגים ומעודף הנאה שהלכה וחרמנה אותי. מבלי לראות הבחנתי כיצד אדר נהנית לשגע אותי ומתבדחת לה על חשבוני. ''... אח... חכי תראי מה יקרה לך כשאני אשתחרר...'' סיננתי בין התזוזות של גופי.
בדיוק אז הנוצה נעלמה והשקט שב למלוך.
פתאום משום מקום צצו שפתיה מעל הפות שלי וריירו שם ריר לח ונוטף, היא הניחה לנוזל להצטבר פנימה, ואז כשאני נעה עם גופי בטרם הרגשתי אותה ממש, יצאה לשונה ונחה ממש על הרוק והחלה משחקת בו ומשתעשעת, ובתוכי החלו מעגלי חשמל מתחזקים להתכווץ ולגרות.
מכשיר כלשהו הופעל כשהוא מטרטר מעט...
''די... לא נכון...'' נהמתי כלא מאמינה. זיהיתי מה זה אבל לא האמנתי שאדר תבוא לי איתו...
''תיהני מותק. זאת הזכייה שלך.'' נשמע סופסוף קולה הנאלם. היא העבירה אותו בכוונה תחילה בצמוד לאחת מאוזניי והטרטור התחזק. אני התחלתי לנוע באי נוחות לא מעצמת הרעש כי אם מההרגשה הפנימית של מה שעומד להתחולל. ידיי נלחמו ורגליי זעו לשווא כשהוויברטור נגע בי לראשונה. השפתיים משום מה סרבו להניח לאנקה שנזעקה להגיח מתוכי, אולי מפני שרצו שיישארו לי מיתרי קול להמשך.

המכשיר הקר הונח רוטט מעט מעל שיער הערווה ואני התרגשתי מאוד, היא החלה מניעה אותו על גבי השיער ויורדת משם עדיין מבלי לחדור פנימה. למרות שהופעל תחילה על מהירות נמוכה, ואני ידעתי לזהות את זה, הרי שבשום פנים ואופן לא יכולתי להישאר אדישה. מה גם שפעולת הוויברטור הגיעה אל איבר מיני כשכבר הייתי מגורה מלכתחילה. הוא נע, רועד ומטרטר כצעצוע נפלא, חולף על פני בשרי המגורה מעלה ומטה, מחשמל אותי ומחזק את הגירוי עוד ועוד. השתגעתי כמעט מאי היכולת להזיז הן את שתי רגליי והן את ידיי. זה שהרגליים לא יכלו לזוז מילא, יכולתי לחיות עם זה אני מניחה, אבל מה שבאמת הטריף אותי היו הידיים הקשורות. האינסטינקט פקד עליי להושיט אחת מהן ולתפוס את המכשיר המענג בכל פעם שהועבר שם וחרמן אותי, צולל וחודר פנימה לכוס ומוציא ממני יבבה או גניחה ארוכה וגרונית, וכשניסיתי לשווא לשחרר אותה ולהיאבק בזה, נכשלתי ונותרתי מתוסכלת. אני חושבת שמבעד למנוע הזעיר שהרעיש יכולתי לשמוע את צחקוקיה החרישיים, מתענגת משועשעת מלראות אותי קרבה יותר ויותר לאורגזמה נפלאה.
מדי פעם בפעם היא הסיטה הצידה את הוויברטור ורכנה אליי, חשתי את אצבעותיה ממששות דרכן על פני הפות החם, ציפורניה שרטו אותי ולאחר ששפשפה קלות את הדגדגן, נתנה ללשונה להקפיץ אותו, רטובה וזריזה. הפעולה הזו הייתה פי מאה יותר אפקטיבית מפעולת הוויברטור. העדפתי את הדבר החי והבשרני, את אדר, מאשר את הצעצוע המכאני הרועש. אבל חרף ההתפתלויות האנרגטיות שגופי הביע מעצמו, חרף האנקות המייבבות שנאנקתי קרובה כל כך לגמור בכל פעם כזו, היא לא סיפקה את מבוקשי וחדלה בבת אחת מהפעולה מניחה לי להירגע ואז שוב מפעילה את המכשיר.
ואז, לאחר זמן שאין לי מושג איך למדוד אותו והאמת, למי זה בכלל משנה?!
אחרי הפוגות קצרות בין הוויברטור ללשונה ואצבעותיה, כבר לא עמדתי יותר בהתאפקות וכשהוא מטרטר את עצמו ממש לתוך הפות החלקלק וזרועותיי נאבקות בכל כוחן ברצועות, חשתי את ההתכווצות העצומה משתלטת עליי והופכת אותי בתוך רגע אחד להר געש שכל הבערה בתוכו בעבעה ובעבעה והעונג היה עצום ממני והתפרצתי בצעקה שנקטעה לאנקות קצובות אחדות: ''אני גומר... ת... אני גומר... ת... אני... גו... מ... ר... ת... אוי אלוהים... זה היה טוב... זה היה מדהים...''

כשנשימותיי עוד כבדות ומהירות וכולי מסוחררת, התירה אדר את רצועות החבל מרגליי ומידיי ובסופו של דבר גם את הכיסוי מעיניי. המראה הראשון שראיתי היה החיוך הגדול שהיה נסוך על שפתיה.
''נו....? עמדתי במשימה? נתתי לך להרגיש שזכית בהתערבות?''
''חח... עמדת במשימה?! הרבה יותר מזה. מבחינתי את המנצחת.''

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...