>  >  > 

ההתערבות - פרק ב'

לקראת שבע בערב אבא דפק על דלת חדרנו.
''מה נסגר בנות? אוכלים בחוץ?''
''לא, אני מצטערת אבא, שכחתי שתום ישנה אצל חברה.'' עניתי תוך כדי קריצה לאדר. ''אני כבר יוצאת מהחדר להכין משהו, טוב?''
''לי מספיק חביתה וסלט.''

יצאנו שתינו יחד מהחדר כעבור חמש דקות בלבד ומייד התחלנו בהכנת ארוחת הערב, אני לקחתי פיקוד על הסלט ואדר הייתה אחראית לערוך את השולחן ולטגן חביתות עם בצל ירוק.
בצורה מופתית ובשקט מעורר חשד סודרו על שולחן האוכל צלחות החרסינה הלבנות, בצידן נערכו כלי הסכו''ם וכוסות הזכוכית, הוצבו קנקן המיץ ומתקן הפלפל השחור והמלח, המפיות, בקבוקון שמן הזית, בלעדיו אבא לא מסוגל היה לגעת בסלט, גביעי הגבינה הלבנה וגבינת הקוטג' וכיכר הלחם השחור שנפרסה לכמה פרוסות מבעוד מועד.
אני קצצתי דק-דק את פלחי העגבניות ואת פרוסות המלפפונים, את חלקי הבצל היבש ואת הגמבה וכן את שני הגזרים השמנמנים, כולם לתוך סלט צבעוני חי ותוסס ומתובלן היטב.
לקערה קטנה ונפרדת קוצצו מלכתחילה- כמה טבעות בצל ירוק עבור החביתות.
אדר שברה בין שש לשמונה ביצים לקערה עגולה, והקציפה אותן בזריזות. אחר כך העלתה להבה בכיריים, חצתה ריבוע מרגרינה לתוך המחבת והניחה אותו על האש. כשהבצל הושחם, נותר לה רק לשפוך בזהירות את הביצים ולטגנן.
כאשר מי הברז פגשו במחבת הרותח בכיור בפכפוך רעשני, קראנו לאבא לשולחן.
לא שוחחנו יותר מידי במהלך ארוחת הערב.
פה ושם אדר המליחה לעצמה את החביתה, אבא הזליף קצת שמן זית מעל הסלט שלו במעגלים, אדר השמיעה אנקת כאב ונזכרה לא ללעוס בצד ימין... ואני אכלתי בעיניים עצומות כאילו אני מתמוגגת מן הטעמים, כשבעצם הכנתי את עצמי לבאות בהתרגשות עצומה. תוך כדי לעיסת פרוסה מרוחה בגבינה, ניסיתי לדמיין לעצמי מה יהיה טעמו של הזין של אבא. הייתי מוכרחה להכין את עצמי כשזה היה קרוב כל כך ולסקרנותי לא היה גבול.

''עזוב, עזוב אבא, לך שב.''
''לא, זה בסדר, אני אדיח כלים.''
''עזוב, לך שב בסלון. אנחנו נגמור כאן צ'יק-צ'אק.''
אבא היסס כמה שניות, מנסה לפענח מה קורה כאן... קודם ההיענות המהירה והשקטה להכין ולערוך, ועכשיו זה שאנחנו מתנדבות מרצוננו החופשי לשטוף ולסדר... משהו כאן חריג, הוא בטח אמר לעצמו בזמן שהתיישב בנחת על ספת שלושת החלקים, הרים רגליים על גבי השולחן, פשט את הגופייה והשליך אותה הצידה, נשען אחורנית ותקע גרעפס בטעם בצל.
אנחנו, לעומת זאת, 'התלבשנו' בזריזות על השולחן ועל הכלים, אספנו לכלוך, העברנו סמרטוט לח, שטפנו, קרצפנו, התלחשנו, התרגשנו, צחקקנו וניגבנו את הידיים היטב.
''all the single ladies, all the single ladies, put your hands up, ho, ho. Ho…''
זמזמה ופיזזה אדר כשזרועותיה מונפות אל על וצחוקה חרישי אבל מעצבן.
''מצטערת לקלקל לך את התכניות, אבל עוד רגע המלך שיושב לו שם יקבל את הקינוח של חייו.''
''ביונסה ביונסה אני שלך ואת שלי...''
''תמשיכי לחלום, אחותי היקרה.'' סיכמתי אני.

ניצבנו שם באזור המטבחון מגחכות אחת לשנייה ומנסות לתכנן את צעדינו הראשונים, פתאום הבנתי שככול שזה קרוב זה מלחיץ יותר, ליבי הלם בחוזקה והמבט המבוהל-משהו הלחיץ את אדר עוד יותר. ''טוב, אני פורשת לחדר. היה אחלה.''
''את לא פורשת לשום חדר, את נשארת איתי כאן ואנחנו הולכות עד הסוף!'' תפסתי בבהלה בחולצתה ולחשתי שעה שהיא הסתובבה לברוח.
אבא הרים את מבטו מהטלוויזיה לרגע, מופתע. ''תגידו... הכול בסדר?''
''בטח, בטח.'' ענינו במקהלה כמו צמד מפגרות. הבטנו לחוצות אחת לשנייה ואדר אילצה אותי לקחת יוזמה. נשמתי נשימה עמוקה מאוד, סימנתי לה עם עיניי לכיוון הסלון וניגשנו לאבא.

''אבאל'ה... תעשה לי מקום לידך.'' התיישבתי צמודה לאבא ועם הישבן דחפתי אותו בקטנה לפינה. אדר התיישבה נבוכה בספה השנייה, שיחקה בעצבנות עם כפות ידיה ולא ידעה מה לעשות איתן. שפתיי סימנו לה בהברות גדולות וברורות ''לכי מאחוריו ותעסי לו את הגב!'' אחר כך החלקתי את כפכפיי והרמתי את הרגליים, מוודאת שהאצבעות שלי תחלקנה בנעימות על כפות רגליו.
אבא נדרך פתאום במקומו.
ראשי הונח על אחת מכתפיו, מתפנק ותלתליי דגדגו אותו, אצבעות רגליי הנעימו לו גם הן, אחת האצבעות שלי החלה משחקת בעדינות בקודקודו, והכי מפתיע שאדר ניצבה מאחורינו והחלה לעסות לו את הגב. לא סתם לצבוט ולהכות, אדר נחשבת מלכה בלעשות מסאז'ים-רק שעד היום אבא לא ידע את זה.
''מה קורה, בנות...? במה זכיתי...?''
שכנעתי את אבא שיניח לשאלות ויתמסר למסאז' הנפלא של אדר. לשמחתי, הוא עצם עיניים והתמסר לתענוגות שנחתו עליו מהשמיים. ''אם זה מה שאני הולך לקבל בכל פעם שאימא תטוס לחו''ל, אז מצידי היא יכולה להישאר שם.'' מלמל.
''חכה אבאל'ה... עוד לא ראית כלום.'' אמרתי לו.
מאחוריי אדר לא עמדה בזה ופרצה בצחוק קולני. הסתובבתי אליה ורציתי לבלוע אותה. היא ענתה עם העיניים שאין לה שליטה על זה וביקשה רחמים. הבנתי שנצטרך לזרז את ''החלק העיקרי'' לפני שאבא יתמרד.
''המממ.... זה כל כך נעים, בנות... מה פתאום החלטתן לענג אותי ככה?''
''כבד את אביך ואת אימך...'' שלפה אחותי יש מאין. ''והיות ואימנו לא פה אנחנו מכבדות את אבינו פעמיים. פעם בשבילה ופעם בשבילו.''
די. כאן נפלתי שדודה, נמרחת על אבא ומחרחרת תוך כדי צחוק עד דמעות. זה כמובן השפיע על אדר שהתקפלה גם היא על הרצפה. אני הייתי משוכנעת שאחרי זה אבא יעיף אותנו לאלף עזאזל, כבר ראיתי את עצמי בחנות דיסקים תרה אחרי החדש של ביונסה...
דווקא לא. הוא חיכה שנירגע ונחזור לעצמנו וחייך חיוך מאושר ברגע שאני מזמזתי אותו מקדימה ואדר שוב מאחורה.

הגיע רגע האמת.
אדר הציצה אליי ושפתיה לחשו לי ''נו!!!'' שלא השתמע לשתי פנים.
ראיתי שהוא מחייך בנעימות והסקתי מכך שאת עיקר העבודה עושות ידיה של אדר, עובדה שמשחררת את הידיים שלי למשימה העיקרית. החלקתי יד אחת על מכנסיו באזור החלציים ובדקתי בהתרגשות גדולה את מידת היענותו, אבא חייך ונהם ואני הידקתי את מגעי והתחלתי לחוש בבליטה המזדקרת ומתרוממת לו שם.
את פעימות הלב שלי שמעו עד קצה הרחוב שלנו, אבל אבא התנהג כאילו שום דבר מיוחד לא קורה כאן. הוא שידר כאילו רק ממסאז'ים אותו בגב וזהו. שום צמד ידיים לא מפשפש לו שם וגורם לאיבר המין שלו להזדקף במכנסיים. אדר ואני החלפנו מבטים ומתנו לצחוק שוב. עכשיו נעו האצבעות לכפתור המכנסיים. עיניי דילגו ממבע פניו לכפתור מכנסיו וחוזר חלילה, קצת התאמצתי כשזה סרב להיחלץ מבעד לחור, אבל בסוף-בינגו, המכנסיים נפתחו בקליק חרישי. עין אחת נפקחה ואבא פזל אליי, הבנתי שזה רגע מכריע בהתערבות כי ארשת פניו הרצינה והיה חשש גדול להמשיך מפה הלאה. אני חושבת שהרגשות של שלושתנו התאחדו לכמה רגעים. שקלתי ברצינות רבה להפסיק את כל העניין בשלב הזה, בתקווה שאבא יתעלם ויעמיד פנים כאילו נפתח לו הכפתור מעצמו. גופו נדרך והוא ביקש להתנער מאיתנו ולקום מהספה. אני סרתי הצידה ואדר חדלה מעיסוקה והתבוננה אליי. המתנו, ואני התחלתי להרגיש נבוכה ונכלמת. צמרמורת קרה עברה לי בכל הגוף.

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...