>  >  > 

שיר פשוט

יצאתי לנשום
אוויר צח
מחוץ לארון.

החלפתי את הטחב החשוך
באוויר פסגות של ממש-
אח,
איזו רוויה!

האור שחודר,
דרך החריץ,
מסנוור-
אבל, מתרגלים.

האור שחודר
בוודאי טוב יותר
מהחושך האטום
שממרר את הלב
ומוריד את הנפש.

והכובד, אוי הכובד!
כובדה של אפלה,
ומשקלו של מסתורין,
מעיקים,
מעיקים.
נו, לעוף ולהשתחרר-
לעוף ולחיות!

יצאתי לנשום
אוויר צח ומתוק,
מחוץ לארון.

ואם אמא שואלת,
תגידו לה אתם,
שאני כבר לא-
אבל ממש כבר לא-
בקטע של להיות
הזיוף של עצמי.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...