>  >  > 

תזוזה ללא ניע – ספסל רכבת בזווית העין – זווית נוספת לרצון מוכר - פרק ב'

שמעתי אותו צועד בשדה ונעלם.
איני יודע כמה זמן חלף אבל הרגשתי את היום דוהה ואת צבעיו של הלילה,
מתחזקים ומתחדדים.
חשתי את הלילה, שמעתי וקצת הרגשתי את הגשם
מצליף בעולם בשמחה זדונית כאומר עכשיו תטבע עולם מטופש.
בנקודה עלומה כלשהי האוטו זז אחורה והוא, הופיע מעלי.

יתדות.

הוא אמר קום.
קמתי.
הוא הביא בי ואמר מאום.
הוא התקרב ליטף את לחיי בעדנה איומה ורטטתי, הוא עצם את עיניי בחיוך של עיניו.
הרגשתי את קרבתו, חיבוקו ונשיקה מרפרפת.
הוא התרחק והוביל אותי השרוי לא כאן.



כשפקחתי את עיניי הייתי עומד מול תחנת רכבת מפוייחת ומרירה, על כתף תיק ובידיים חפצים.


מולי מאבטחים עם עין חשדנית.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...