>  >  > 

אדום ולבן

לעיתים יורד עלי עצב גדול.
לכאורה ללא כל סיבה.
החיים הפכו הרי להיות נפלאים,
כל חלומותיי כאילו התגשמו,
אני אוהב ונאהב עד כלות,
אפילו דרכי בחיים ידועה לי היטב,
דרכיי המקצועיות, הרעיוניות, הרוחניות,
דרך האהבה פתוחה לרווחה וסלולה,
אבל יחד עם זאת,
כך פתאום באמצע היום,
לכאורה ללא כל סיבה נראית לעין,
מגיעה לעיתים עננה שחורה ומתלבשת עלי,
בדיוק באמצע המצח,
חודרת פנימה אל תוך המוח
ומכסה באפלוליתה את כל האור
והדבר היחיד שמתחשק לי לעשות
הוא להתכנס אל תוך פינה נידחת
אי-שם בעולם
ולבכות את כל חיי החוצה.
לתת לזרם הדמעות לשטוף את כל המועקה,
את כל הרפש והסחי שצברתי בתוכי בשנים האחרונות,
לתת להם לפלס נתיב בגושי הסלע הקדמונים
בהם הקפתי את עצמי,
אולי כאמצעי הגנה מפני הסביבה,
אולי כדי להגן על הסביבה מפניי,
לאפשר להם למחוק,
פשוט למחוק את הזיכרונות המרים,
אלה שאני מנסה בשארית כוחותיי לדחוק אל מגירות חבויות
והם מסרבים להידחק לשם,
זיכרונות המעבירים בי צמרמורות של קור ושל שאת נפש.

''תמות'' אומר המלאך האדום הניצב על כתפי השמאלית.
''תחיה'' אומר המלאך הלבן הניצב על כתפי הימנית.
''אם תחיה – תצטרך כל הזמן להתמודד עם הזיכרונות האלה'' אומר האדום.
''אם תמות – תצטרך לשוב ולחיות את החוויות האלה עד שתלמד לפתור אותן'' אומר הלבן.
''אם תמות תדע במה שגית ותוכל לתקן'' אומר האדום.
''אם תחיה תוכל לדעת לא פחות ולתקן כאן ועכשיו'' אומר הלבן.

אני מקשיב לאדום, מקשיב ללבן,
מתבונן בחרב המונפת בידי האדום,
מתבונן במגילה הנפרשת בידי הלבן.

ואז, כבמטה קסם נעלמת העננה השחורה,
מתפוגגת לה אל מרחב-יה
מותירה אותי מרוקן משהו, חסר במשהו, מתוסכל בגלל משהו
שהלוואי וידעתי מהו.
כי אז אולי היה לי הרבה יותר קל
לפתור את העניין, להתמודד אתו.

אני ממהר להגיע לאהוב שלי, לנער לו נתתי את לבי,
מתפרק בו לרסיסים
והוא ממלא לי את כל החללים,
מנשק נשיקות של אור את כל פצעיי,
חובש באהבה את כל קרעיי ומלטף את מכאוביי,
מערסל אותי בזרועותיו
ושר לי ניחומים.

ואולי הכול היה שווה עבור רגעי פלא כאלה.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...