>  >  > 

אותם אלה שאתה רוצה שיהיו נוכחים

עיניים ולב נשואות בתפילה, היכן פולחן הלב והריקנות הדואבת.

כשאני לבדי ללא ספק אין לי מספיק ממה שצריך להיות.
האם תרצה כוחי לקחת כאילו לא היה לי מעולם?
ואם תיקח, אז מה יהיה עלי, תניח לי לנבול כפרח נשכח?
האם תחפוץ בי כך כאילו לא הסתרתי מעולם?
נע ונד כמו נשמה שמחוברת לקיום באי שקט.

ההתגאות של עצמי במה שיש לי בתוכי, מתרחשת בלולאות עולות,
כמו חבלי האמת הדקיקים הרוטטים רטט עדין וזוהרים בעדנה.
אני נתקף בתחושה בלתי מתפשרת של חרמנות.
היא עולה בי ולא מרפה, אני רועד למגע ידי המשפשפת,
זכרותי הארורה בקומתה הזקופה, כול כולי מלא בחרמנות,
כתולעים קטנות המתפתלות כך וככה, מפרישות רעלן וממלאות,
אותי בניוון מחשבתי בלתי נגמר.
רק מילה של אמת בעינינו ואם לא תרצד נפשנו ותגווע מותירה אותנו מתועבים וטמאים כמו שאר אחינו, נרחף אנו הלאה משם שרויים עד סוף כל הזמנים בתקוותנו ובאורנו ובצבענו.

אתה כאן, היותך כאן מביאה רינה לתוך קיומי העלוב.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...