>  >  > 

כתב גלוי אל נשא הפילוסופיה היהודית

כוחי תש מלערוג אליך,
אני כורע ברך לצד המיטה
שעות וימים,
רק כדי לחוש את מגע הקסם של הלא כלום,
שאתה – במו ידך שאינה בנמצא,
אוחז בלבי ומוחצו למוות.
אוני כלה מתוך שעלי לחוות
את משמעות המקום הריק של ההסתברות,
המלווה אותי
ממש כמו שבת המלכה
החפה מתוכן ומאמירה
וחולפת ללא שוב על בהונותיה.
ואף על פי כן ולמרות הכול
אתה ממלאני בתשוקה,
קדומה, מרתיחה, מבעבעת,
שכמעט איני יכול לרסנה,
אפילו שמראך הפוך
מכל מה שאני אוהב,
מכל מה שאני מייחל לו,
מכל מושא תשוקותיי,
מתארך אינו עושה לי דבר
רק בורא בי כוח משיכה וכבידה
המכריעים אותי ארצה
ומייבשים אותי כדרדר עזוב בלב קיץ,
כוח שלא ידעתיו,
שאין לי הסבר לקיומו,
מין נוכחות של משהו קדום
חסר פשר
חסר הבנה
חסר פשרות,
המושך אותי לקרוע את בגדיך מעליך
אפילו שאני מכירך רק בעירום,
שגורם לי ללקק את צחותך עד לעילפון
אפילו שאני יודע אותך רק בתמונה,
שמעלה בי תשוקות וחלומות
אפילו שהלילה עבורי כבר הפך ליום,
שמכריח אותי לגמור באורגזמה
חסרת גבולות וחסרת מעצורים
אפילו שאתה עבורי מוחשי כאוויר.
ולא רק יפי שפתיך, לובן גופך החלק,
שערך הארוך המשוך לאחור,
לא רק חלקות עורך,
משחקי האור והצל בצלעותיך,
פטמותיך הנובטות מול עיניי,
מעטה השיער השחור, האפל,
המבצבץ בשיפולי בטנך,
גם מילותיך, גם הבעותיך,
גם תיאוריך, גם כל נגיעותיך,
גם שפתך, גם גן הקסם
הניבט מכל מה שידך נוגעת בו,
גם רוחך המרקדת באקסטזה
וצדה אותי בלחש פיתויה,
ריקוד זימה קפוא
השפוך על עולם ומלואו,
מבצבץ באלם בין השורות,
זועק ללא קול מתוך מיתרי אובדן תומתי,
אוחז באשכיי ולוחץ עד אובדן חושים.
כי נגעת בי בבשר החי,
במקום החשוף והצורב והמדמם,
שרפת אותי באש,
העלית אותי בעשן תשוקה
של יצרים קדמונים,
של תשוקות אפלות,
של איבוד רסן
שזמנם
עוד מלפני המבול
ואין לי אפילו פינה אחת משלי,
פינה טחובה בין פילים לאריות,
בירכתיים,
להציל את נפשי,
להוליכני אל חוף מבטחים מפניך.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...