>  >  > 

דיאלוג

ערב אחד ישבתי לי על הספה בסלון, וצפיתי בתכנית מעניינת בטלביזיה. הווליום היה בגובה נמוך מהרגיל, היות ורעייתי חשה ברע אותו יום וניסתה לישון מוקדם. האורות בסלון היו מעומעמים והשרו אווירת-נכאים בבית. בכיור עוד היו מונחים כל הכלים שנותרו מלוכלכים בסיום ארוחת-הערב, ואני חשבתי על כך שאני מוכרח להקל עליה ולשטוף אותם. אולם כעת כל בני הבית מלבדי כבר היו במיטות, והשקט הפך למצרך חובה. נראה אם-כן. אחכה לבוקר מוקדם כדי לברר מה מצבה הבריאותי, ואם עוד יהיה בכך צורך, אדיח את הכלים צ'יק-צ'אק בטרם אצא אל העבודה, ישר אל לב הארץ הפקוקה. 
בשעה שלקחתי בהיסח-הדעת את כוס הקפה המתקררת, ובקשתי לי לשתות עוד שלוק, הופיעה במסדרון מיכלי בתי בת הטיפש עשרה. היא נעמדה במקומה בכתונת-הלילה המשובצת שלה, ואני במבט זהיר הבחנתי כי אך זה הקיצה משנתה. ''לא מצליחה לישון?'' שאלתיה, וכמובן שלא זכיתי להתייחסות. לאחר שתי דקות בלבד של בהייה מול המסך, היא שמה פעמיה אל המטבח להכין לעצמה אייס-קפה מתוצרת עצמית. את דלת המקרר היא הטיחה בסיוע רגלה השמאלית, לא מקפידה כלל על השקט, ולאחר-מכן בחשה את גושי הנס-קפה היטב עם החלב, שוב ברעש חסר התחשבות. הצצתי בה במבט חמור אבל נמנעתי מלהעיר לה. ''חשוב ביותר להימנע מחיכוכים מיותרים עד כמה שהדבר ניתן. על-כן תנסו אפילו את ההערות המחנכות, אלה שנראות לכם חוקי-ברזל, לא להעיר באופן תכוף. הבליגו, מחלו לעיתים על כבודכם, ואתם כבר תראו איך חוזר הדיאלוג ביניכם ובין המתבגר לשרות בין כתלי הבית.'' כך שב קולה הפלצני של היועצת, זו שאליה הלכנו, כרמל רעייתי, ואני, בשבוע שעבר. 
מן המקפיא הוציאה מיכלי את מיכל הגלידה, מושכת ומושכת אותו ברעש דרך גושי הקרח. לא זו בלבד שכבר הרעישה די, היא התחילה עכשיו גם לדפוק עם הכף על השיש כדי להיפטר מגוש-גלידה אל תוך הספל. 'עד-כאן!' אמרתי לעצמי בתוקף. התכוננתי כבר להעיר לה הערה קולנית שלא תשתמע לשתי פנים, והנה ברגע האחרון צצה ועלתה אותה יועצת פדגוגית אל מול עיניי, ואצבעה המזהירה מונפת לפנים: ''בשום פנים ואופן אל תרימו את קולכם על המתבגר! אל תישמעו מאיימים ואל תציבו לו או לה כל אולטימאטום! הדבר עלול להיות מתורגם באופן מאיים, והנער או הנערה, עשויים לצבור נקודות זכות כנגדכם. הבלגה ומחילה על כבודכם בכל עת, תמיד תיחשב ככוח. זו הדרך היחידה לחנך ולשאת פרי במערכת היחסים הסבוכה הזו.'' אף-על-פי ששום-דבר מדברי ההבל הללו לא נראה לי נכון, הבלגתי ושתקתי גם הפעם. 
מיכלי לקחה את ספל האייס-קפה שלה בשתי ידיה, והתיישבה על הספה לצידי. היא פיהקה פיהוק גדול ולא טרחה בכלל לשים יד על פיה. ''מיכלי...!'' הערתי בקול רוטן. הגברת המכובדת שאי פעם הייתה ביתי הקטנטונת, הואילה לעשות חסד עליון עימי, וצווארה סב במתינות בכיווני. כל התייחסותה הסתכם בצקצוק-לשון קנטרני. הבטתי אליה עוד רגע אחד זועף ושבתי להתרכז בטלביזיה. קולו המינורי של מנחה סדרת הטבע על המרקע, היה הקול היחיד שנשמע. מיכלי הביטה אל מסך הטלביזיה ונראתה מרוכזת בעניין בסרט הטבע. כמעט מבלי שאשגיח היא הניחה את שתי רגליה על ברכיי, ועברה למצב שכיבה. תחת ראשה היא הניחה את אחת מכריות הספה עצמה, ואותי דחקה לשוליים. ''אבא, אתה יכול להוריד לי את הגרביים?'' הבטתי בה מנסה למצוא רמז לבדיחה, אך פניה אפילו לא חייכו. אחזתי בשולי אחת משתי הגרביים הכתומות, והתחלתי מסיר אותה בתנועות הנה והנה. אחר כך עשיתי את אותו הדבר עם הגרב שעל הרגל השנייה. כף ידי החליקה לה ברכות על כפות הרגליים החלקות של מיכלי. ''אם... זה נעים. אתה יכול לעשות לי מסאז'?'' בלי לעצור או לענות לה, אצבעותיי כבר עיסו את אצבעותיה במסירות ובעונג. הן החליקו על גב כף-רגלה, מיששו וסובבו במעגלים את האצבעות בזו אחר זו. בין השתיקות נשמעו פה ושם אנחות הרווחה של ילדתי המתענגת לה מפינוקי. שפתיה נשפו אוויר פנימה בצמרמורת, ואני לא יכולתי שלא להפליג שנים מעטות אחורה בזמן. אל ימים בהם מיכלי נהגה להתפנק בין זרועותיי, ואני הייתי מקדיש לה מזמני וממרצי ונהנה מכל הזדמנות כזו. יכולתי אז בקלות לגעת בכל חלקי גופה הרכים, יכולתי להעמיק עם פרצופי בתוך בטנה ולנשוף שם, כשתלתליה הזהובים הארוכים, מדגדגים באפי ובעיניי. היא הייתה פורצת בצחוק ילדותי מתוק וסוחף. אף-פעם לא חלחל אל תודעתי איזה רגע שבו נבהלתי מעצם מעשיי. היא הייתה ילדה ואני הייתי אביה והכול היה מורשה וחוקי ומוסרי! אבל עכשיו, בזמן שעיסו ידיי את אצבעות רגליה חשתי אי-נוחות הולכת וגוברת. אי-הנוחות הראשונה הייתה גשמית לגמרי! היה זה איבר-מיני שהיה עד עכשיו רדום לחלוטין, ופתאום התחיל להזדקר ולגדול נוכח המגע שיצרו ידיי. עצם ההתעוררות הזו שלו היא שהפעילה במוחי את אותו קול-מצפוני שגרם לי לשאול את עצמי שאלות. פתאום הרגשתי שאני עלול שלא להסתפק במגע התמים לכאורה שם, ולרצות להגיע עם ידיי אל איברים אחרים בגופה. 'דרכו של הטבע כל כך מוזרה... איך מידיים ורגליים כל כך קטנטנות ושבירות, בעלות אצבעות-בובה שיכולתי לנשוך וללעוס בצחקוקים, נהיו לה שתי כפות רגליים גדולות ונשיות. כשאני חושב להניח אותן בפי כעת, זה בכלל לא נובע ממתיקות ומבובות. איך מבטן פצפונת ושמנמנה בעלת צמד כפתורים מיניאטוריים, נהיה לה גוף-אישה שבדרך. עם מותני-אישה וגזרה דקיקה, ועם שתי בליטות חזה מפותחות למדיי.' בשלב הזה נמשכו פתאום ידיי מאליהן, ופסקתי מן העיסוי. כעבור רגע הרימה מיכלי את ראשה והביטה אליי בפליאה. ''למה הפסקת?'' 
''אה... אני חושב שכדאי להפסיק את זה כאן.'' 
''אבל אבא... זה נעים לי. אוף... עד שמשהו מצליח לך סוף-סוף...'' היא נתנה לי מעין מכות קלילות עם הרגליים בתור רמז שאמשיך בעיסוי. 
''מה זאת אומרת עד שמצליח לי משהו?'' 
''אוף... אתה מוכרח להיתפס לקטנות?'' 
''קטנות? את קוראת למשפט כזה קטנות? פגעת בי עכשיו!'' מייד בתום המשפט חזרה אליי היועצת לביקור. ''זה לא היה חכם בכלל!'' 
''למה? גם למנוע טרגדיה מינית מיותרת אסור לי?'' 
''יש דרכים יותר נבונות לפעולה מאשר להתריס בפניה!'' 
''התרסתי? בסך-הכול אמרתי לה שהדברים שהיא אמרה העליבו אותי.'' 
''ולך תדע מה גרמת לה עכשיו להרגיש... לך תצפה איך היא תגיב עכשיו כדי לפצות אותך...'' עוד היועצת מדברת אליי פנימה, חשתי פתאום את שתי כפות ידיה של מיכלי אוחזות בפניי ואת שפתיה נצמדות אל שפתיי. גם אם בכוונתי היה לזנק בבהלה מפניה לא הייתי מספיק לעשות זאת. היא נשקה אותי נשיקה נשית מלאת תאוות-יצרים מינית ולוהטת. בבת-אחת נעמד איבר-המין שלי מתוח כמו תורן-ספינה גאה במכנסיי. לשונה תרה בלהט אחרי שלי כדי להקפיץ אותה בניתורים בתוך הפה. לזה לא הייתי מוכן בכלל! 'מאיפה היא יודעת לנשק ככה? מתי לעזאזל היא הספיקה?' ''אבא, מתוק שלי. סליחה. לא התכוונתי לפגוע בך.'' אמרה לי מיכלי כשעיניה עצומות והיא מוסיפה לנשק אותי נשיקות רטובות על פניי. מאוד נבהלתי מפניה והזעתי ממש. הלב שלי חישב לצאת מתוך הגוף מרוב עוצמת דפיקותיו. אבל יחד עם זאת רציתי בה כל כך... רציתי להצמיד אותה אל הספה, לקרוע מעליה את כתונת הלילה, וללכת איתה עד הסוף. שתי ידיי הדפו את גופה של מיכלי ממני וניסיתי בכוח לקום ממקומי שעל הספה. ''מיכלי, די! הגזמת עם ההתנהגות הזאת! אני אבא שלך.'' 
''אבא תגיד את האמת, אתה לא נמשך אליי? מה, אני לא מושכת מינית?'' 
''אתה יודע טוב מאוד שאסור לך לשקר לבת המתבגרת.'' קפצה מייד היועצת כנגדי. 
''לא, תראי... זה לא שאת לא מושכת. פשוט...'' 
''אז אתה כן נמשך אליי?!'' הבטתי בה וליבי נקרע לשניים. 
''אל תסתכל אליי. זאת הבת שלך, לא שלי. תגיד לה בבקשה את האמת ורק את האמת.'' 
''אבל איזו מהן? יש אמת אחת ויש אמת אחרת. ושתיהן הן האמת לאמיתה!'' היועצת חייכה אליי ושתקה. מיכלי קרבה אליי והניחה את אצבעה האחת על פי. ''ש... ש... אבא. אתה תעיר את אימא.'' ניסיתי בכל-זאת להדוף אותה לאחור, משתומם להיכן נעלם הכוח שלי בשעה שאני באמת נדרש לו. מיכלי הובילה אותי אל הספה בחזרה, וכשהיא רוכנת על ברכיה בפרופיל אליי, פשטה מעליי את חולצת הטריקו. היא הניחה אותה בצד והעבירה את ידה ברכות נעימה ביותר בין תלתליי השחורים. אצבעותיה הדקיקות מוללו את פטמותיי הנפוחות-משהו, וציפורניה הארוכות שרטו בכוונה פסים מגרים עליהן. הרגשתי שאני הולך ומאבד את הרצון להילחם בה. המגע שלה בגופי היה כל כך נעים ומצמרר, וכל כך חרמן אותי שהרצון להישמע לקול-המוסרי שלי דעך כמעט לגמרי. מיכלי רכנה קרוב עם שפתיה אל הפטמות., ושפתיה נגסו בהן נגיסות קלילות ומטריפות. ''אוי... מיכלי, מה שאת גורמת לאבא שלך להרגיש...'' מיכלי הגיבה בחיוך גדול למחמאה שקבלה, וקרבה צמוד עד אליי להעניק לי נשיקה מחרמנת ביותר. השבתי לנשיקה שלה אנרגיות משלי, והפעם לשוני הייתה זו שלקחה את הצד האקטיבי יותר. ידיי תמכו בסנטרה ולשוני תרה אחר נקודות-חולשה בפניה. היא מצאה אחת כזו בתנוך האוזן. מיכלי הצטמררה ופלטה אנחה ממלוא גרונה, בשעה שלשוני סבבה לחה בתוך התנוך בתנועות סיבוביות. ''אני? מה אני עושה לך? אם היית יודע עד כמה אתה מצליח לחרמן אותי...'' 
''עד כמה?'' 
''הנה, בוא תרגיש בעצמך!'' ובשעה שהצליחה בקושי להגיד לי את זה, לקחה את כף-ידי אליה והעבירה אותה על גבי בד הכותונת הרטוב. כשהיד עברה לה שם בין הרגליים היא החליקה ונגעה בתחתוניה, שהיו ממש חמים ורטובים. באזור החלציים שלי נהייה צפוף להחריד. הוא היה נפוח וניסה להזדקר לי בכל דרך אפשרית. חשבתי בליבי- כמה זמן עוד אוכל למנוע ממנו חופש פעולה? עד מתי יעמוד לי כוחי למנוע ממנו לפרוץ ולקיים את זממי? מיכלי ניחשה כנראה את מה שחשבתי לעצמי, ופתחה את כפתור המכנסיים שלי. הוא עמד לי מוצק ורוצה מבעד לתחתוניי, כשמיכלי פתחה בהנאה גלויה את הרוכסן. ''פששש... אבאל'ה... איזה זין ענק אתה מחביא מהעולם... לא חבל?'' 
(''אני מזכירה לך לא לחבל במחשבות היצירתיות של המתבגרת! זה עלול לדכא את היצירתיות שלה בעתיד. ואת זה הרי אנחנו לא רוצים. נכון?'')את מה שרציתי לומר למיכלי בתגובה, לא הצלחתי להגיד. גם בגלל שהיועצת הארורה שוב קפצה בראש, אבל גם ובעיקר כי מייד הרגשתי איך היא מכניסה אותו אל תוך פיה ומוצצת. ניסיתי לצאת לרגע מתוך הגוף שלי, ולהתבונן במחזה המגוחך מלמעלה. מה שראיתי הביך אותי כהוגן. אולי בזכות העובדה שפתאום נהייתי אובייקטיבי ואמרתי את המילים בדיוק כמו שהן היו. אני, אבא של מיכלי בת השש-עשרה וחצי, בעל נאמן ביותר לכרמל רעייתי, עם אפס רגעי בגידה בה לאורך עשרים ושמונה שנות-נישואין, שרוע עכשיו עירום ועריה על ספת ביתי בתאורה מינימליסטית, ומתמוגג ממציצה הגונה של בתי מיכלי. ולתפארת מדינת-ישראל. כשחזרתי אל גופי ואל המציאות הקשה לעיכול, שלפה מיכלי את שפתיה מאיבר-המין העומד ולחשה לי באוזן: ''אבא, אני רוצה שתגמור לי בפנים. בבקשה אבא. אני כבר לא עומדת בזה.'' 
באופן אוטומטי ציפיתי לקולה של הגברת הפדגוגית שיעלה בתגובה למשפט סנסציוני כזה. אחרי הכול, כשהבת שלך מבקשת ממך יפה כל כך שתחדור אליה ותביא אותה לאורגזמה, כדאי לך להיוועץ במומחה. ''טוב, אתה כבר יודע שאני בעד דיאלוג. אם יש אפשרות להורה לחדור בעד קרום-ההגנה של המתבגר, אין לדחות הזדמנות כזו. אתה אבא בר-מזל!'' 
ללא אומר ודברים עזרתי למיכלי להשתרע על גבה. פיסקתי את שתי רגליה והרמתי את הכותונת מעלה עד הבטן. הרחתי ממנה ריח חריף מאוד של הורמונים פעילים, הורמונים שהתחננו לחדירה. בעודי עירום, מרגיש איך הישבן השעיר שלי מצטנן בקרירות הלילה, הורדתי את גופי מטה-מטה, כדי שיהיה לי נוח בבוא פניי אל המפשעה שלה. אצבעות ידיי טיילו להן בין שערות ראשה של ביתי המתבגרת, ציירו פסים דמיוניים בתוך הקרקפת שלה, ומוללו את קצוות שיערה בקצות האצבעות. שפתיי נצמדו אל תחתוניה הרטובים והלשון שלי לחצה היטב במרכזם. שיחקתי עם הלשון שלי במעגלים קטנים שוב ושוב, מקפיד ללחוץ שם. ''אוי... אבא... אוי כן. זה נעים לי וזה מגרה אותי. עוד אבא. אני רוצה עוד. בבקשה.'' מעודד ומחוזק ממילותיה, ובעיקר צעיר בהרבה שנים מכפי גילי, התרוממתי פתאום וגחנתי אל פניה של מיכלי. שפתותיי העניקו לה נשיקה לחה וארוטית למדי. שנינו עצמנו עיניים וחרטנו את הרגעים האלה שלא ישובו. ירדתי שוב אל המקום הקודם ונתתי דרור לידיי להסיר ממיכלי את תחתוניה. הצמדתי את אפי אל האזור הקדוש הצעיר כל כך בשנים, שמעט מאוד שיערות-ערווה בהירות כיסו אותו, ונחיריי שאפו מלוא תכולתם פנימה את ריח המיצים החריפים שמיכלי הפרישה. הלשון שלי באופן זהיר, רגיש ומתגרה נחתה רטובה ממש על הפיקה הגמישה שצצה בולטת ונפוחה. מיכלי הזדעזעה בכל גופה ברגע מתוק אחד, ונשימתה חדלה. השפתיים נצמדו אל פיקת-הדגדגן וינקו אותו בוואקום קל. אחר כך שחררו אותו והלשון שלי הקפיצה אותו והרקידה אותו במקום. ילדתי נאנקה וזעה במקומה ונאנחה אנחות עונג חושניות. נתתי ללשוני מרחב מחייה והרחבתי את המעגלים המהירים שהיא ציירה. אלה, בתוספת מציצה תכופה של הפיקה הרגישה, הוציאו ממיכלי ציוצים ואנחות, ונהימות ואפילו צעקות חרישיות הולכות וגוברות. כל הזמן הזה היא לא חדלה להפריש נוזלים ריחניים למדי, שרק דרבנו אותי להוסיף ולענג אותה עד אבדן-החושים. בשלב הזה החלטתי ללכת צעד אחד קדימה. אצבע אחת קרבה בזהירות אל הפתח הצר והרטוב, והחדירה את עצמה בגלישה חלקלקה פנימה. הרמתי את צווארי והסתכלתי על הבעת-פניה של מיכלי בשעה שהאצבע חדרה. הבחנתי איך מצחה מתקמר ועווית של עונג עילאי מהול בסבל קל, עוטף את פניה. היא שאפה אוויר מלוא הריאות בתנופה אחת, ואחרי שניות ספורות שיחררה אותו. ''יו... אתה לא נורמאלי, אבא. זה פלילי מה שאתה עושה לי. פשוט פלילי! גם אימא זוכה לזה?'' 
''מותק, תעזבי בבקשה את אימא עכשיו. כבודה במקומה מונח. או.קי?''(איך זה שעד עכשיו כרמל בכלל לא הוזכרה בינינו...?) מיכלי רק הנהנה בראשה לחיוב, ונשימותיה הלכו וקצבו ככל שמיהרתי בתנועות האצבע הלוך ושוב, בתוך הפות הלח. הוספתי עוד אצבע מגרה ומיכלי לא ידעה את נפשה. 

פתאום קמתי והתרוממתי מן הספה. 
''מה? לאן אתה הולך, אבא?'' 
''אל תזוזי חמודה. תישארי ממש ככה, טוב? אני חוזר עוד רגע!'' 
''אבל... איך דווקא ככה... ולאן?'' עשיתי לה תנועה של שתיקה עם אצבעי (שהניחוח שלה היה עליה) על שפתיי. ''אני חוזר ממש בעוד רגע.'' 

גיששתי עד שמצאתי כמעט מתחת לספה, את התחתונים שלי. לבשתי אותם והרגשתי איך הפין הזקור הולך ומאבד מאונו. הרהרתי לעצמי, האם יש צורך ללבוש גם את מכנסיי... והחלטתי שכן. ליתר-ביטחון! מצאתי גם אותם וחיש לבשתי אותם עליי. מיכלי הביטה בי ופניה נפולות. עיניה תמהו למעשיי אבל לא טרחתי להסביר. גם לא טרחתי לברר מה יש ליועצת לומר לאבות, שעוצרים בנות מתבגרות ממש רגע אחד לפני... סימנתי שוב למיכלי שעוד רגע אשוב ופניתי משם ונכנסתי אל חדר השינה המשותף לי ולכרמל. כרמל רעייתי ישנה שינה עמוקה ונחרה קלות. אט-אט עשיתי את צעדיי בלט אל ארון הבגדים. הבטתי בה בזהירות, לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את דלת הארון החורקת. הרעש שהשמיעה הדלת דמה באוזניי כאילו כל בני-הבית התעוררו ממנו מייד. התמקדתי היטב בפניה של כרמל בטרם אמשיך לאן-שהו. היא אכן נעה במקומה ונחירותיה קיבלו מפנה דרמטי. אבל לגודל מזלי היא לא פקחה את עיניה! 
רכנתי מטה ופתחתי בשקט את המגירה התחתונה. שם, בין חפיסות שונות באריזות מפלסטיק מרשרשות שלפתי אריזת קונדומים חדשה וסגורה. סגרתי בחזרה את המגירה ואת דלת הארון עצמו, ועצרתי את מעשיי, עד להתהפכותה של רעייתי לצד השני. חרש-חרש על קצות בהונותיי יצאתי מחדר השינה חזרה אל הסלון. 
מיכלי ישבה על הספה, מנסה לנקות את כל הגלידה שנמסה כבר אל תוך הספל. היא הביטה בי מעט צוננת כששפתיה מוצצות את יתרת האייס-קפה מתוכו. ''מה היה כל כך חשוב להפסיק אותי ברגע כזה מכריע?'' 
''על קונדום שמעת ילדונת?'' גיחכתי קלות ושלפתי את החפיסה, מנופף בה למולה. 
''תביא לראות איך זה נראה סוף-סוף.'' היא נטלה ממני את האריזה וקרעה בכוח את הפלסטיק הקשיח. הפלסטיק היה גם רעשני למדי, ותנועת הקריעה הוציאה ממנו את מירב הווליום. מן החדר הסמוך שמעתי פתאום את קולה של כרמל. 
''דני, בוא רגע!'' הבטתי כועס אל מיכלי. היא עיוותה את פניה בבהלה מחויכת ועצרה מייד בפעולת הקריעה. ''ששש... אל תעשי שום-דבר. תהיי בשקט. אני חוזר.'' נתתי לה נשיקה על השפתיים, חייכתי ונכנסתי אל כרמל. היא התרוממה מטושטשת עם חצי מגופה ונאנחה. 
''מה השעה? למה אתה לא איתי במיטה?'' 
''מוקדם. את חולה, שכחת כבר? וחוץ מזה אני רואה סרט טבע בטלביזיה.'' 
''אהה... נכון. המצח שלי קודח ממש. נראה לי שיש לי חום גבוה.'' 
''אל תזוזי. אני מביא לך אספירין.'' עזבתי אותה והלכתי אל המטבח. בדרכי חלפתי על פני הסלון והצצתי לרגע במיכלי. פרצופה היה נפול ומאוכזב. 'אני מוכרח לחזור אליה ולהשלים את מה שהתחלנו.' חשבתי לעצמי. מילאתי כוס זכוכית במי-ברז, ומשם פניתי למקלחת. מארון התרופות שלפתי כדור אספירין, ומיהרתי חזרה אל כרמל. ישבתי לידה והגשתי לה את הכדור על הלשון. אחר כך ראיתי איך היא שותה ושותה. ''בוא כנס איתי למיטה. עצוב לי לבד.'' אמרה לי כרמל במבט מתחנן. 
''הייתי בא בכיף. אבל אני חייב לראות את סוף הסרט. פשוט חייב.'' 
''מה הבעיה שלך? תקליט בוידיאו!'' 
''לא! זה ממש לא אותו הדבר. עכשיו אני כל-כולי כבר בתוך הסרט. אחר כך כבר לא יבוא לי עליו. צריך להכות בברזל בעודו חם!'' כרמל רק הביטה בי כאינה מבינה דבר, וכנראה שהעייפות והחולשה הכריעו בסוף את הכף. כיסיתי אותה ונתתי לה נשיקה על הראש, והבטחתי לה לשוב במהרה בעודי יוצא מהחדר. 

התיישבתי ליד מיכלי על הספה וליטפתי את שיערה. היא סירבה בהתחלה להביט אליי ושמרה על ארשת-פנים אדישה. קרבתי אליה ונישקתי לה את עיניה העצומות, חולף עליהן ברפרוף קליל עם הלשון הלחה. 
סוף-סוף הרגשתי שהחשק שב אליה, כשהסבה את פניה אליי והשיבה לי נשיקה ארוטית כמו זו מקודם. לחשתי אל מיכלי באוזן: ''עכשיו נלך עד הסוף. כלום לא יוכל למנוע מאיתנו את הגמירה המיוחלת!'' היא חייכה חיוך מלא אושר, ופשטה ברגע אחד את כותונת הלילה מעליה. לראשונה הלילה הבטתי אל שדיה הקטנים והמפותחים. התמקדתי בפטמות החומות שהלכו והזדקרו לכבודי, ממש בה בשעה שאיבר-מיני הלך ותפח והזדקר לכבודה. ידי הושטה אל אחד השדיים וציירתי לה מעגלים נעימים מסביב לחזה. מיכלי נשפה בשפתיים נושכות בהנאה גוברת, וכשפי נסגר על השד ולשוני קיפצה על הפטמה, היא פלטה גניחה טיפה קולנית מידי. כשהשכבתי את ילדתי היפיפייה והמתבגרת לאחור, משיב אותה לאותה תנוחה מקודם, הרהרתי רגע. הרי היופי הזה שהוא כמו חומר ביד היוצר, אכן נוצר ממני ממש. אותו גוף שעיר שרוכן אל הגוף הנשי הרענן, הוא עצמו יצר אותו וממנו הוא הגיע לעולם. לא רק ממנו אבל גם. 
כשירדתי עם שפתיי לפותה המתעורר של מיכלי, כשאני גם עתה מפשק את רגליה בפישוק רחב, היה איבר המין שלי זקור כתותח-על. במהירות חזרה מיכלי למקום שממנו הפסקנו קודם, ונדמה שהפעם הייתה עוד יותר רטובה ולוהטת, ומיציה הריחניים לא פסקו לרגע מנביעתם הטבעית. ברגע שמעשה האצבעות שלי בתוכה הכין אותה לשלב החדירה עצמה, עצרתי ושלפתי את אחד הקונדומים מהחפיסה. מיכלי הפשיטה אותי במהירות, ומעט בהנחייתי, וכל היתר על פי אינטואיציה בריאה, שלשלה את הגומי על פני הפין המגורה. הכול היה מוכן, כשהיועצת החינוכית נזכרה פתאום להופיע ולצנן קצת את ההתלהבות שלי. ''תזכור אבא'לה! מיכלי היא לא רעייתך. אנחנו רוצים לצאת מתוך הנחה שהיא עדיין בתולה. נכון? אי לכך ובהתאם לזאת, סבלנות! עדינות! אל תלחץ! ברור?'' 
''ברור! ומעכשיו את מפוטרת. ברור?'' אבל רק צחוקה הלך והתרחק באוויר, מכפיל ומשלש את עצמו. 
נשקתי למיכלי נשיקה רטובה ומלאת תשוקה, אמרתי לה שאני נכנס, והיא הנהנה בראשה שהיא מוכנה ומזומנה לקראתי. המבט בעיניה היה נוצץ ומלא בחיים. אחזתי ביד אחת בשורש הפין וכיוונתי אותו בזהירות מחושבת אל שפתי הפות החלקלק. כובעו הנפוח גלש מבעד לחריץ הצר והחלקלק. הגומי השמיע רחש כמו שגומי יודע, אבל החדירה הייתה חלקה ומיידית, והסבה לשנינו הנאה גדולה. ''כואב לך, מיכלי? שאוציא קצת?'' 
''לא, אבא. זה בסדר. אתה יכול להמשיך לנוע. אני בסדר.'' התחלתי להתנועע קדימה ואחורה בעזרת גופי. עכוזי נע גם הוא לפי הקצב. הגברתי את הקצב עוד יותר. החיכוך הנפלא של שורש הפין הצית בי את העונג והטירוף. נכנסתי ויצאתי בקרבה של מיכלי במהירות, נושף ומתנשף. מיכלי הידקה את אחיזתה בעורפי, והרגשתי איך ציפורניה החדות ננעצות בבשרי ללא-רחם. היא נעה וזעה איתי מתואמת לחלוטין לקצב שלי, הולכת ונושפת וממלמלת רסיסי מילים קטועות. כפות רגליה שולבו סביב גבי התחתון ונתהדקו שם בחוזקה. שנינו כל כך רצינו לתת דרור לגרוננו לצעוק ולגנוח בקול-רם, אבל התאפקנו איפוק אמיץ וכמעט בלתי אפשרי. היטב נשמע קול חבטת העכוז במפשעה, קול חדירת הפין לתוך הפות הלוהט וספוג הנוזלים, וקול הגופים הפוגשים זה את זה בקצב מואץ. 
''אוי, אבא... אני גומרת! אני גומרת...'' זעקה מיכלי בקול חנוק מאונס. מייד הושטתי את כף ידי לתוך פיה. ''תנשכי! תנשכי את היד שלי במקום לצעוק!'' לחשתי לה תוך כדי המשך התנועה שלי ממנה ואליה. גם אני עצמי הגעתי לרגע, שבו ידעתי שזהו! אני עוד שנייה משפריץ ממני נוזל לבנבן וסמיך ישר לתוך הגומי. מיכלי רעדה בכל גופה, גבה התקמר כמו קיפוד לשנייה והיא עצרה את נשימתה. הביס שהיא נתנה לכף-ידי היה כל כך כואב, שרק ממנו כמעט וזעקתי בקולי קולות. אבל הכאב הזה נמהל בעונג אדיר בו-זמנית. מייד אחרי מיכלי גמרתי גם אני, מתיז סילונים-סילונים של שפיך לגומי. 
נותרתי שוכב כשהפין שלי עודו בתוכה, מתנשם ומתנשף בכבדות רבה. מיכלי התירה את אחיזת כפות הרגליים מגבי, והורידה את רגליה המפושקות לספה. ציפורניה, שוודאי השאירו בגבי העליון סימני חריצים מדממים, השתחררו גם הן. פתאום בבת-אחת הכה בי עניין דם קרום-הבתולים. ביראה הורדתי את מבטי לבד הספה וחיפשתי כתמי דם. החושך היחסי הקשה עליי למצוא אותם. ''מיכלי. אפשר לשאול שאלת-תם?'' 
''אם הייתי בתולה?'' נשכתי את שפתיי הן ממבוכה והן מחשש לתשובתה. האמת, כבר לא הייתי בטוח לאיזו תשובה לקוות יותר. שהיא אכן הייתה בתולה, ושהנה אני, אביה, גאלתי אותה מכך. או שמא אגלה שהבת שלי כבר מזמן ''זכתה בגאולה הנכספת.'' 
''לא, אבא'לה. כבר מזמן אני לא בתולה. לא שמת-לב?'' 
''מזמן? מה זאת אומרת מזמן? באיזה גיל, אחת-עשרה?''(היועצת חלפה זחוחה לחלוטין למולי מחויכת.) 
אבל היא לא ענתה. היא השתחלה החוצה מתוכי, מעוותת פניה ברגע החליצה, ולפני שקמה מן הספה העניקה לי נשיקה אמיצה ולחה. ''מה זה משנה מי גאל אותי ומתי? זיון מלא באהבה כמו שאתה הענקת לי הלילה, אף-אחד אחר לא יעניק לי בחיים.'' 
מיכלי פסעה לכיוון חדר-האמבטיה, מלקטת את תחתוניה ואת כותונת הלילה בדרכה. אני חלצתי את הקונדום המשומש והתרוממתי לכיוון פח האשפה שבמטבח. 
ויועצת החינוך התרווחה על הספה מרוצה, משלבת רגל על רגל, ולוגמת את שאריות האייס-קפה של מיכלי שנותר על השולחן בסלון. ''לזה אני קוראת דיאלוג!'' 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...