>  >  > 

The world won't understand

אוגוסט 1995

''והיינו כמטורפים כל הלילה שאגו בנו אריות...''
(יונה וולך)

כל הלילה החם התעלסנו ונחנו, ושוב פעם עשינו אהבה ונחנו, ושוב הזדיינו ונחנו דנה, אורן ואני. מחליפים נוזלי גוף וזיעה, והופכים שלושתנו לגוף אחד השלם יותר מסכום חלקיו. חווים אורגזמה אחר אורגזמה, כך עד עלות השחר במיטה של הוריי, שטסו לחודש לשווייץ והשאירו אותי לבדי בבית הגדול והמרווח. הם רצו שאבוא איתם אך אני סירבתי, ובמקום זאת הבית היה כולו לרשותי ואני הזמנתי את דנה ואורן לחלוק איתי את הבית ואת המיטה. שלושתנו כבר סיימנו את התיכון והבגרויות וחיכינו לצווי הגיוס. שלושתנו היינו חברים ואוהבים במשך כל שנות התיכון, והחלטנו לנצל את הקיץ האחרון הזה עד תום... לקראת עלות השחר נרדמנו שלושתנו עייפים ותשושים...

התעוררתי בסביבות השעה אחת-עשרה בצהריים לקול נחירותיה של דנה. אורן כבר קם ושמעתי אותו מכין משהו במטבח. קמתי גם אני, משתדל שלא להעיר את דנה, לבשתי תחתונים מהארון ויצאתי לכיוון המטבח. אורן אכן היה שם עומד לו כמו אל יווני, עירום לגמרי מול הכיריים ומכין חביתות וסוחט תפוזים למיץ.
''יופי שקמת.'' אמר לי וחייך, ''בוא תעזור לי ותכין סלט ירקות! נעשה לדנה הפתעה נעימה במיטה.'' אני התחלתי לחתוך ירקות. כשסיימנו, הנחנו את הארוחה על מגש ונכנסנו ביחד לחדר השינה. הערנו את דנה בעדינות בנשיקות ובליטופים, עד שפקחה עין אחת וחייכה ופקחה עין שנייה.

אחרי שאכלנו שלושתנו, דנה אמרה שהיא עוד עייפה ורוצה לישון. יצאנו שנינו וסגרנו את הדלת, ובמטבח שטפנו את הכלים והתלבשנו. אורן לבש רק את מכנסי הג'ינס, וכעת ניראה היה כמו ג'יימס דין הצעיר מ''מרד-הנעורים''. העברנו את הזמן בסלון.
אורן הדליק לעצמו מרלבורו והחל לעיין בארונות בסלון. ''אולי להורים שלך יש איזה משהו להרטיב את הגרון?'' הוא החל לפתוח את הארונות, בתקווה למצוא איזה וויסקי או ליקר או משהו, וכל מה שמצא היה ספרים.
''בוא אני אביא לך.'' אמרתי, והבאתי לו מהמחבוא של הוריי בקבוק ליקר-דובדבנים ושתי כוסות, אותם הנחתי על השולחן של הסלון. אורן בינתיים הוציא ספר אחד ועלעל בו, ואז החל לפתע להקריא בקול רם: ''והיינו כמטורפים... כל הלילה שאגו בנו אריות... די מתאים למה שעשינו שלושתנו הלילה אתה לא חושב?''
''כן. נשמע מתאים, אם כי לדעתי היא מתארת יותר מצב של חרדה ופאניקה מאשר של התעלסות.''
''חבל.'' אמר אורן, ''תגיד, כל הספרים שיש לכם בבית הם ספרי שירה?''
''ספרי השירה היחידים בבית הזה, שאחד מהם אתה במקרה מחזיק עכשיו בידך הם כולם שלי.''
אורן חייך. ''אתה באמת רוצה להיות משורר, אה? כלומר, לא סתם כל התיכון היית מראה לי ולדנה שירים שכתבת, אלא אתה באמת נכנסת עמוק לזה מה?''
''אני כותב את האמת שלי.'' אמרתי לו ולפתע הוא החל לצחוק.
''למה אתה צוחק?'' שאלתי המום
''אני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני לא חושב שהאמת מעניינת אף אחד. בייחוד כיום ועוד יותר בעתיד.'' אמר, והתיישב מולי נותן לי את הספר ופותח את הבקבוק ומוזג לשנינו כוסיות.
''אמיר,'' אמר לי לפתע, ''לדעתי, דווקא לך משלושתנו הולכים להיות חיים קשים במיוחד, לכן תן לי לנחם אותך בכוסית ולהציע לך סיגריה.'' והניח את קופסת המרלבורו על השולחן. שתינו את הליקר ואני לקחתי לריאות בפעם הראשונה. אורן הסתכל משועשע בהתקף השיעול שלי וטפח לי על הגב.
''תסביר את עצמך, אורן.'' בקשתי ממנו, ''למה האמת לדעתך לא מעניינת איש ולמה דווקא לי הולך להיות הכי קשה?'' אורן החל לפתע לדבר אליי כפי שמעולם לא דיבר ולא ידבר עוד.

''אנחנו עכשיו בשיא, אמיר. הלילה הזה היה השיא, הלילות הבאים יהיו גם הם השיא – השיא של חיינו. מעכשיו, מהחודש הזה ומהרגע שיסתיים והוריך יחזרו מחו''ל, ומהרגע שבו נתגייס וכל מה שיהיה לאחר מכן, הכול יהיה ירידה אחד גדולה. תחשוב על זה: לעולם לא נהיה עוד כפי שאנחנו כעת, אמיר! תחשוב על זה טוב-טוב. איפה ואיך אתה רואה את עצמך בעוד עשר או עשרים שנה? אני אגיד לך איפה נהיה: עם כרס ומקריחים ומזדקנים ולבד, אמיר. לגמרי לבד. לא! תן לי לסיים את מה שהתחלתי לומר! נראה לך שהעולם בחוץ, שהאנשים סביבנו ובכל מקום יכולים להבין מה בדיוק אני אתה ודנה עשינו הלילה במיטה של הורייך? העולם לא יבין לעולם, אמיר. העולם בנוי על הגדרות, על חוקים, על דיכוי. מה שעשינו הלילה היה אהבה-חופשית ללא גבולות וללא שיפוט וללא הגדרה. ואת זה האנשים הרגילים והמקובעים שמרכיבים את העולם הזה, לעולם לא יבינו או יקבלו. הם מיד יצטרכו לשפוט ולקבוע ולהגדיר, ולכן גם אנחנו נצטרך להגדיר את עצמנו, ולהחליט כיצד אנחנו מציגים את עצמנו לעולם. ואם אנחנו מוכנים לשחק לפי כלליו ולשלם את המחיר של ההגדרה. נראה לך שבעתיד תוכל למצוא עוד אוהבים כמונו? כמוני וכמו דנה, שמוכנים להיכנס ביחד לאותה מיטה ולזיין ולהזדיין מבלי לשאול שאלות והגדרות? מבלי לשאול אותך אם אתה הומו או סטרייט? נראה לך שסטרייטים והומואים או לסביות, יכולים בכלל להבין מה זאת אהבה חופשית? מה זאת ביסקסואליות או דו מיניות, או איך שלא מגדירים את זה? אני אגיד לך מה דעתי – סטרייטים רוצים ילדים. הומואים רוצים סקס. ולסביות רוצות מונוגמיה. אלה הסטריאוטיפים שאני בחרתי לעצמי על החיים ולדעתי הם הנכונים. השורה התחתונה: אף אחד בעתיד לא מתכוון לשים קצוץ על האמת הביסקסואלית שלך. אתה לעולם לא תוכל לרקוד על שתי החתונות. תמיד תצטרך לבחור, אמיר, בין ההגדרות ובין אותן הגדרות - האהבה כבר לא תהיה חופשית. העולם לעולם לא יוכל להבין אותך, איך אתה מסוגל לאהוב ולהימשך גם לאישה וגם לגבר. זה תמיד יהיה מבחינתו פשע. הומואים יחשבו אותך להומו בוגדני, הפחדן מדי מכדי להיות הומו גאה. סטרייטים יחשבו אותך לסתם הומו בארון המתחזה לסטרייט, והלסביות ישנאו אותך על שאתה מתחרה איתן על ליבן של האהובות שלהן. בקיצור, אחרי שתתבזבז בצבא בהכנת קפה ובשליחת פקסים בשלישות, אתה לא הולך לזיין או לאהוב הרבה אמיר. החודש הזה איתי ועם דנה הוא השיא של חייך...''

הסתכלתי בו המום, ואילולא אהבתי אותו, השנאה כבר הייתה גואה בי כלפיו. הוא הבחין כנראה במה שמתחולל בי ואמר: ''אני רק אומר את מה שאני חושב, אמיר. אולי אני צודק ואולי לא, אבל זו לדעתי האמת. והאמת תמיד קשה. ואתה, שעוד בחרת לכתוב את האמת שלך בשירים... ובכן, זו הסיבה למה אמרתי, כי מצפים לך חיים קשים. מפני שלא ניראה לי שאתה הולך להתפשר על האמת שלך בניגוד לי ולדנה.''
''אתם הולכים להתפשר?'' שאלתי בקול חנוק.
''בקשר לדנה-אני לא יודע ולא יכול לדבר בשמה. אבל לדעתי, גם היא תתפשר על האמת שלה ותתאים את עצמה למשבצת הנכונה.''
''ומה בקשר אליך?'' שאלתי.
''אני הולך לקרבי, ואם אצא חי מהג'בלאות של לבנון: אני יוצא מהארון כהומו ועובר לגור בחו''ל.'' אמר אורן נחרצות. ''אני לא רואה את העתיד שלי בביצה של תל אביב.''

אותו אוגוסט היה באמת כולו שלנו. היינו הולכים לים שלושתנו, או מטיילים בת''א, או קופצים למועדונים בלילה בסופי-שבוע, אך כל לילה היינו שוב עולים למיטה ושוכבים ביחד. היינו הופכים לגוף אחד אשר חווה אורגזמה אחר אורגזמה עד לסף-היכולת, ואז נפרדים שוב לשלושה חלקים ונרדמים לתוך שינה שלווה.

אוגוסט 2006

אורן נעלם לו אחרי הצבא אי-שם באירופה. ודנה? דנה גילתה את אלוהים, התחתנה וגרה לה במושב דתי עם בעלה וחמשת ילדיהם. היא לא רוצה ליזכור או להיזכר באותו אוגוסט או אותי או את אורן. ואני? אני איבדתי עם השנים את העניין במין או באהבה או ביחסים. אולי כי אורן צדק, או אולי בגלל התרופות שאני לוקח מאז שחליתי, ואולי בגלל שניהם. אבל על דבר אחד לא ויתרתי! על הכתיבה של השירים שלי ועל האמת שלי, ובכך אורן צדק שוב. אני ממשיך לכתוב את האמת שלי על אף שאולי את איש זה לא מעניין. ואיש לא יכול באמת להבין אותה או לקבל אותה.

''והיינו כמטורפים כל הלילה שאגו בנו אריות...''

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...