>  >  > 

סקס,סקס,סקס זה מה שיש לך בראש

סקס, סקס, סקס, זה מה שיש לך בראש!
בעבודה, למרות שאינה אפורה ואף צבעונית, חולפות בראשי מחשבות מפותלות על זו עם השמלה השקופה.
הנחתי את הקסדה על שולחן משרדי ולא חלפה דקה עד ששובל ריחה הזרים את דמי בין רגליי. עיניי התחדדו וניסו לראות מבעד לפרחוניות השמלה.
קמתי כנשלטת על ידי יצריי והלכתי בשביל שסימנה עבורי, עיניי מהופנטות למטרה.
סגרתי מאחורי את הדלת.
''לקח לך הרבה זמן.''
''הסבלנות משתלמת'' עניתי לה.
היא הסירה את מעיל הרכיבה מעלי והעבירה אצבעות בשיערי הרטוב, אחזה בו ומשכה הצידה: ''אני רוצה אותך!''
בלעתי את הרוק והרגשתי את התשוקה מתחתית בטני בוערת. ראשי עדין בין ידיה וצווארי נתון לעוצמות נשיכותיה, ליטפתי בעדינות את מתניה והצמדתי אותה אלי.
''חלמתי עלייך בלילה מזיינת אותי על השולחן.'' אמרה והסירה את חולצתי, פתחה בזריזות את כפתור ורוכסן המכנס, החדירה אצבעות קפואות אל בין רגליי, חייכה ונשקה לשפתיי בסיפוק רטוב.
שלפתי את ידה מתוכי בכאב וכמתוך ריקוד סובבתי אותה עם הפנים אל השולחן, הריח שהוציא אותי משלוותי הציף את אפי, נצמדתי אליה מתארת בידיי את צידי גופה. היא קירבה את ישבנה אלי ורכנה קדימה, אני מעליה – לא לאבד את מגע גופה, מרימה את שמלתה לגובה האגן. היא לקחה את ידי וסימנה לי את רצונה ''אני רוצה אותך בתוכי'' היא דרשה באסרטיביות.
אצבעותיי החליקו את דרכן אל בין רגליה, מפתות מסביב וחודרות במהירות. ידי השנייה אוחזת בשדיה הגדולים מכפות ידי הרעבות, ביניהם עמק חם צפוף ומיוזע. היא הידקה את ישבנה אליי ''מהר יותר'' היא דרשה ונאנחה בשקט. אני נשכתי בעדינות את כתפיה ועשיתי כרצונה, פישקתי את רגליה עוד יותר והחדרתי אצבע למלא את תוכה. היא אחזה בכוח בקצה שולחנה, נושכת שפתיה ונואמת בקול כבוש וגואה. ידי השנייה נרתמה למשימה, מפשקת את שפתיה ומחליקה מעליה, מגששת ומוצאת די מהר את הנקודה החמקמקה. היא נשמה בכבדות לא מסוגלת להוסיף עוד מילה, ידעתי שזה קצה המרוץ וכל נגיעה צריכה להיות חשובה ומדויקת, הוספתי עוד אצבע בעדינות בטוחה. היא עצרה את נשימתה, הנה זה מגיע... שנייה לפני שאתעייף...
''שני, תספיקי להניח את הדו''חות אצלי במשרד עד 12?'' היא הבהילה אותי בשאלתה.
''כן, הרוב כבר מוכן'' עניתי ושובל ריחה התנדף מהר מדי.


אני צריכה להפסיק עם זה בעבודה!!!


סקס,סקס ועוד סקס זה מה שיש לך בראש

הימים האלו מוציאים אותי מדעתי, חזרתי הביתה וניסיתי להירגע: שתי כוסות מים, מקלחת קרה ונזרקתי למיטה.

שלוש שעות לפני היא פתחה בפני את הדלת, ידענו שהזמן קצר והמלאכה מרובה, ללא מילים ניגשנו אל חדרה, הנהנתי לשלום לשני שותפיה, היא סגרה מאחוריה את הדלת וניגשנו לעבודה.
הספק די מרשים, שעתיים של עבודה רצופה, איזון דו''חות ומציאת פלאג נאמברס לא מעטים. לא העזתי להרים את ראשי גם כששיערה גלש ודגדג את ידי. הפיתוי עומד שם וממתין למבט.
''שיט'' היא כעסה בקול רם והבהילה אותי. ''הסתדרת עם התרגיל?'' היא קימטה את המצח בצורה חמודה. ''אני לא מצליחה לעלות על הטעות שלי'' רטנה והגישה לי את הדף שלה ''תראי אם את מזהה את הטעות שלי.'' ידה ליטפה את פנים ידי והיא הביטה ישירות אל תוך עיניי.
תתעלמי מזה! ציוויתי על עצמי.
''הנה, לא שמת לב לנתון הזה.''
''חשבתי שנכון להתעלם ממנו.'' היא ענתה במבוכה.
''את לא יכולה להתעלם מהנתונים האלו, בלעדיהם תגיעי למלאי חסר הגיון''.
היא לקחה בחזרה את הדף, נשכה בקצה העיפרון, מתוך מחשבה עמוקה ליקקה בסיבוב את קצה המחק. הרגשתי את הפיתוי מזדחל אל קרבי.
מחקתי את כל הקשקושים מהדף וניסיתי לפתור תרגיל חדש. אני חייבת להתרכז! בפזילה קטנה הצידה ראיתי אותה מעבירה את אצבעותיה דרך שיערה החלק ושיערותיה מתפזרות בצורה סימטרית סביב פניה. שוב שערה הפריע להלך מחשבתה והחליטה לאוספו. היא התמתחה על הכיסא במלוא גופה. שדיה נעמדו לצידי, קטנים ואיתנים, ישבנה נצמד למשענת הכיסא וצווארה השחום נחשף לפני.

למראה הזה שלחתי את ידי אל שדי השמאלי מושכת וצובטת את קצה פיטמתי.

''להתרכז'' נזפתי בעצמי. היא קמה ממקומה להביא לנו פירות, הטייץ שלה לא השאיר מקום רב לדמיון. כמה שהשתדלתי לא לתת לו חופש. אין לי ספק, רואים שהיא מתאמנת.

ידי השנייה זחלה את דרכה כלפי מטה ולא הופתעתי למידת הרטיבות.

''יש לנו רק אגסים בבית, השותף שלי תמיד מביא לנו מלא.'' היא התכופפה והניחה את הצלחת לידי, השתדלתי לא להציץ להזדמנות שנחשפה בפני. ''אני לא יכולה ללכת עם החולצה הזו מחוץ לבית, תראי: אני קצת רוכנת קדימה ורואים לי עד הפופיק.'' היא הדגימה ואני אישרתי את האמירה בחיוך.

האצבע החליקה בתחילה מסביב בתנועות איטיות ושמעתי את עצמי מתנשמת מעט בקול.

היא לקחה את האגס, נגסה בבשרו בתאווה ומצצה את מיצו, חלקו נטף על סנטרה. ראיתי את ידי מנגבת את סנטרה וטועמת את שאריותיו בלשוני. היא לקחה ביס נוסף מבשרו של האגס והפעם המיץ נטף על חולצתה והיא צחקה בחן: ''למה זה תמיד קורה לי?''
מזגתי לי כוס מים והסטתי את מבטי, איפה כל ההתחייבויות שלי? איפה הנכסים?

המעגלים הולכים ונסגרים ובמהירות גוברת כשהדופק עולה והנשימות מתקצרות.

עצמתי עיניים ונגסתי באגס שהציעה לי. הסרתי ממנה את החולצה המלוכלכת, היא השכיבה אותי על גבי במיטתה, הצמידה את ברכה אל בין רגלי ונעמדה זקופה מעלי. פטמותיה הזדקרו מבעד לחזייתה הדקה והטייץ השחור נצמד כעורה השני. ניסיתי להתיישר ללא הצלחה, היא הצמידה אותי בעדינות למיטה, הסרתי נעליי בשליפה והיא משכה מעלי את המכנס.

גבי מתקמר והקצב גובר אני יודעת שכעת אין אפשרות לעצור, הזרמים בי מתעצמים וגוברים.

היא אחזה בידיי מעל ראשי, ריחפה מעלי נוגעת בעדינות בקצה פטמותיה בשפתיי, מסביב לשד ימין ושמאל, מציירת ציורים על בטני, מעל התחתונים שהחליטה להסיר בזריזות.
היא פיסקה את רגליי כשלשונה בין שפתיי מזכירה לי כיצד ליקקה את קצה המחק. ידה פולשת אל מתחת חולצתי.

הקצב אינו מספיק נשימותיי עמוקות וכבדות, עמוק יותר, חזק יותר, ממוקד יותר, אני עוצרת את נשמתי...

''גמרתי את התרגיל, איפה את?''
''אה...'' היא קטעה את מחשבותיי ''נראה לי שאני הוזה נתונים, זה זמן טוב לפרוש!''


אני צריכה להפסיק עם זה בלימודים!!

סקס, סקס ורק סקס, זה מה שיש לך בראש!

מצחיק איך חמש שנים של עבודה מתנקזים למבחן של יום אחד בלבד. זה שלי, קטן עליי!
אני לא יודעת אם זה האוכל או סביבת הטסטוסטרון אבל הליבידו שלי סובל שבועיים של חוסר יחס.

יום חמישי, הבוקר של הפרזנטציה, החומר בידי מוכן במצגות. אני במיטב הידורי: חליפה שחורה שכוללת חצאית הדוקה וז'קט שאינו תואם את מזג האוויר ועלול להוות נקודת חולשה בעת ההצגה.
תחנת בנימינה נקודת איסוף מרכזית וישירה לתל אביב מרכז. אני עולה על הרכבת ראשונה ומתיישבת עם הפנים אל מול הדלת, שולפת את הלפ- טופ לחזרות אחרונות ומוכנה לנסיעה. שנייה לפני שהדלת נסגרת היא קפצה אל הרכבת, אפשר היה להתבלבל ולחשוב שפורים הגיע, אך בבדיקה מהירה שמחתי לגלות שיש עוד נשים כאלו שמזינות את הפנטזיה שלנו. עצרתי לבהות בה ונשאבתי להילוכה המהדס עם התיק שנראה כבד ממשקלה.
כמו שרציתי שתשב ברבעיית הכיסאות שלי, כך רציתי שתינתן לי ההזדמנות להתרכז ותשב במקום אחר.
''תוכלי לעזור לי להרים את התיק?'' הופתעתי כשהיא פנתה אלי, יש חוק לא רשום שאוסר על נשים בלבוש כמו שלי להרוס אותו בהרמת משקולות ברכבת.
היא הוסיפה חיוך ומבט מבקש- נרתמתי למשימה.

יום חמישי, סוף שבוע אחרון בקורס, ארזתי את כל מה שאגרתי בחדר לתיק. עליתי על מדים, משקפי השמש האהובים עלי, התזת בושם ויצאתי לדרך. כשהגעתי לתחנה, הרכבת כבר המתינה ברציף והדלתות צפצפו את עצמן להיסגר. אזרתי את הכוחות האחרונים מהשבועיים וקפצתי לקרון. מחיתי את טיפות הזיעה הזעירות ממצחי והרגשתי אחת נוטפת בין שדיי - אני שונאת את מדי הדקרון האלו! בחנתי את אגף ימין ואגף שמאל תפס את עיניי: לפ טופ לבן מעוטר באישה יפה ומאורגנת בתוך חליפה שנראית בתולית. מקרוב רגליה נראו מרשימות וארוכות, הגרביונים תאמו את גוון עורה- בחירה טובה ציינתי לעצמי.
''תוכלי לעזור לי עם התיק?'' שאלתי ובחנתי את תגובתה, הוספתי חיוך להמתיק את הגלולה. כשהעלינו את התיק ביחד החצאית עלתה וחשפה עוד חלק נכבד מרגליה שגמעתי בשקיקה.


חזרתי לשבת ולנסות לעבור על הפרזנטציה: ארבעה רבעונים אחורה של השוואה מבלי להזכיר את בעיות 2009. להיות רשמית, לדחות שאלות לסוף ולמרוח בשרביט הפוליטיקה את אלו שלא נוחות. קטן עליי, שיננתי במנטרה. מבעד למסך הלפ טופ ראיתי אותה מביטה אלי דרך עדשות המשקפיים שלה. היא נראתה משועשעת, כנראה ממני. היא שלחה את רגלה קדימה והציבה אותה בין כפות רגליי. הבטתי שוב לראות שאני אכן רואה נכון- הילדה החצופה הזו מעצבנת אותי ומשגעת אותי בו זמנית!
המדים הכחולים שלה נחו רפויים על החזה שלה ונצמדו לצידי גופה, המכנסיים היו הדוקים, מעט קצרים וגילו נעלים שהזכירו לי את ימי הצבא. שערה טבעי ומתוח לאחור נוצץ ממגע השמש עליו. פניה חלקות מאיפור וחיוכה רמז כששאלה אותי אם אני צריכה עזרה. גיחכתי בהתנשאות קלה: ''מה את רוצה?'' שאלתי בטון שאינו משתמע לשני פנים- ילדונת, כאן זה עסק למבוגרים!

מזל שיש עדשות כהות, כל המבטים והזוויות העסיסיות שאני נהנית בעזרתם שווים את מאות השקלים שהשקעתי בהם. היא הייתה שקועה כולה בלפ טופ ומלמלה מילים בין שפתיה שגרמו לי אפילו לחייך. החזייה השחורה שלה קרצה אלי מהשתקפות החלון. חולצה לבנה, חזייה שחורה... שילוב מסקרן. נראה היכן עובר הגבול שלה תהיתי ביני לבין עצמי.
שלחתי רגל קדימה במטרה להחליק ליד רגלה ופספסתי את ההזדמנות, הנחתי ברוגע את רגלי בינה. היא הביטה בי במבט מחנך וזו הייתה יריית הפתיחה שלי. ''את צריכה עזרה? יש לי המון ניסיון בעמידה מול קהל''.
''מה את רוצה?'' היא זרקה אלי בטון שגרם לי להסתיר חיוך סורר.
''מה שאני רוצה לא משנה כרגע'' השבתי לה בטון נמוך, ''אני קהל טוב, יש לי משובים עניינים- תנסי אותי.''


שמעתי בעיקר את סוף המשפט ''תנסי אותי''. כל סיבה מדוע לא לתת לילדונת שנראית שזה הרגע חצתה את גיל העשרים, עם חוצפה לא קטנה ויכולת להסיח את מחשבותיי אל גופה שנראה לפי בקשתי וטעמי המדויק, נפסלה מטעמים חסרי הגיון.
''למה לא?'' השבתי לה.
היא חייכה אלי בחיוך מבויש ומפתיע.
תוך כדי תנועה ומבט מצועף היא הסבירה ושכנעה שכדאי שתשב לצידי ותקרא מן המצגת וכך היא תוכל לראות אם אני זוכרת היטב את הנקודות החשובות.
''אז ככה שוברים דיסטאנס בצבא?''
''לא צבא, משטרה. ככה שוברים דיסטאנס, רק לא עם גורמים עוינים.'' היא הרצינה ואני סירבתי לקנות את המבט הרציני, אך החלטתי להמשיך במשחק שלה ולהמתין להזדמנות שהשליטה תעבור לידיי.


זה מסתמן כמו פיצוי הולם לשבועיים רצופים בסביבת גברים בלבד שכל דקה פנויה מדברים על בחורות ומעלליהם הבדיוניים. התיישבתי לידה וידעתי שעכשיו אני צריכה לתת לה את התחושה שהמושכות בידיה. ריככתי עמדות והסרתי את משקפי השמש, היא הביטה בעיניי, חייכה והסירה גם את שלה.
''הנה ההזדמנות שלך, אני הבוסית שלך שיושבת מולך- תני לי את המיטב.''
היא עברה בצורה יסודית על המצגת, התנסחה בקלילות ולא היה ניכר ממנה מתח, נראה היה שהיא שוחה במים רדודים עבורה. שפת הגוף שלה שידרה סקסיות מאופקת ולא יכולתי להימנע מלדמיין אותה במיטה. היא כנראה מעדיפה למסור את השליטה לצד השני והיא נמסה כמו חומר בידי היוצרת.
לאורך החזרה שלה שלחתי מבטים מחזקים ולבסוף חיוך מסופק, היא לא המתינה לתגובה שלי, היא ידעה שהיא טובה. אני אוהבת אתגרים!

''את טובה'' היא קבעה בקול וחייכה בממזריות. מהיכן היא הגיעה אלי הילדה הזו והייתכן ששתינו חושבות את אותן המחשבות עכשיו?
''זה המשוב הענייני שאת כל כך טובה בו?''
''אני רק התחלתי. את טובה, שומעים שאת יודעת להוביל לנקודה, נעים לשמוע אותך אבל...''
היא החליקה את עיניה על גופי, ''היה לי קשה להתרכז'' הוסיפה חיוך.
''זה לא תחום השליטה שלי, סביר שיהיה לי קשה להתרכז''.
החצופה הקטנה הזו מנסה עלי את ניסיונות הטיזינג שלה, מעניין לראות אותה נדחקת לפינה. הסרתי מעלי את הז'קט, נעמדתי לצידה היא הייתה גבוהה מספיק להגיע עם ראשה לגבול העליון של החצאית. דחקתי אותה לקצה המושב שלה, הסתובבתי והנחתי את הז'קט לצד התיק הענק שלה.

בעיצומו של פלרטוט מרמז היא החליטה בלי התרעה מוקדמת לקום מסיבה שלא הייתה לי מובנת והשאירה אותי מבולבלת לרגע. היא נעמדה ותפארת גופה נמתח לפניי, הכפתור הראשון בחולצתה גירד את קצה אפי והתאפקתי לא לשלוח את ידיי. הרגשתי את הדופק מתדפק בגרוני ופי התייבש. לפני שהיא שבה למושבה היא סובבה אלי את גבה, רק עיוור היה מפספס את ישבנה שנראה קטן ומוצק, סגרה את הלפ טופ שלה וקיפלה אותו לתיק הקטן מתחת לשולחן. לא יכולתי להיות יותר מופתעת מהמופע שזכיתי לו, אין לי ספק שאלו חומרים שייחרטו בזיכרוני לנצח.
''את מתאמנת בחדר כושר?'' שמעתי את עצמי מגמגמת. ממתי אני מגמגמת?
''למה את שואלת?'' היא שאלה ושוב הסתירה את עיניה במשקפי השמש שלה. אוצר המילים שלי התדלדל בשליש, כנראה עקב זרימת הדם הדלילה לאזור המוח.
''את נראית מעולה'' עניתי בישירות ''אולי גם לי כדאי להצטרף להתאמן איתך בחדר הכושר הזה.''
''את לא תעמדי בקצב שלי במקום שבו אני מתאמנת'' היא קבעה.
''אני משחקת כדור עף ארבע פעמים בשבוע, אני לא לליגה שלך.''
''לכי תדעי, אם תזמיני אותי להתאמן איתך אולי תופתעי. אני בכושר לא רע בעצמי.''

אני מתחילה לחבב את הישירות הזאת. יהיה נחמד להזמין אותה לאימון ביתי על תנוחות הגשה או קבלת כדור על הרצפה. יצא לי להכיר מקרוב הרבה כמוה, עשרים דקות בבית שלי והיא משאירה את היהירות והחוצפה מאחוריה ומתמסרת כולה אליי.
הנהנתי למשמע ההזמנה הישירה שלה. למרות המדים המשעממים והחסודים נטפה ממנה הסקסיות והלשון החלקלקה שלה ידעה להוביל אותה לידיי, חשקתי בה במהירות של עשר תנוחות לשנייה. המתנתי מעט כדי להשאיר אותה יותר בחוסר הוודאות לגבי התשובה שלי, נהניתי לראות אותה מנסה להסוות את הסקרנות לגביי ולענות אותה עוד מספר שניות קטנות.
בעודי הופכת בראשי את התשובה שאענה לה נבהלתי לשמוע את קולו של הכרוז ברכבת: ''התחנה הקרובה עזריאלי, נא לא להשאיר תיקים וחפצים אישיים ברכבת, נסיעה נעימה.''
לעזאזל! אספתי את חפציי במהירות שיא ורצתי לדלת הקרובה.


תהיתי מה היא תעשה עם המשפט שזרקתי לה, כל החושים שלי עכשיו מחודדים ומפוקסים לתשובה שאקבל, אולי בסוף הערב אאסוף אותה ונגמור את הדיאלוג הזה בצורה הטובה ביותר שעולה על דעתי. הבטתי בה חוככת בדעתה שפתיה הבשרניות נלחצו תחת שיניה מבלי לשם לב ועיניה נראו זוממות מאחורי משקפי השמש. המתנתי בסבלנות לתשובה שממאנת להגיע והדופק התרגש שוב בגרון, זעתי באי נוחות מסוימת במושב סקרנית לתשובה.
קריאת הכרוז הקפיצה אותה ממושבה וירתה אותה כחץ אל הדלת הרכבת.
''רגע... התיק...'' צעקתי בניסיון כושל לעצור אותה, אולי גם להצליח להשיג מספר טלפון או הזמנה לכתובת.
שלפתי את הטלפון ושלחתי הודעה לחברה שלי :''3:2 לי, הצלחתי לעכב עוד אחת''.
אני חייבת להפסיק לעשות את זה ברכבת!


השעה עשר ועשרים, איך פספסתי את התחנה?! שיט, שיט אני לא אספיק להגיע לפרזנטציה בזמן!
אני חייבת להפסיק עם זה ברכבת!

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...