>  >  > 

מודה אני לפניך

כשאתה ניתש במיצרי
עיניי,
שני הזאבים שהנצת
בי
אינם ניצים לדמי,
ואני פרוש כנפיים לשעת
מה.

טעמך המתוק אינו מש
משפתיי,
ולשוני דבקה
בכמיהה לזכרותך
הצודקת
ברעב נרדם
שאינו כבה.

הברותיך העדינות
נסוכות בי כ
נהר שליו
המגלגל
מתק זעמו
לים ההכרה שאינו דל.

ומבטיך
אולמים בחרדת
יגוני
את דוק השעות
משהלכת.

מודה אני לפניך
על שאהבת
ככל ש נפקחה
ידך.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...