>  >  > 

פיוס

חושך.

אני עומד מאחוריך, במסדרון החשוך והצר, וצופה בך דומם - בעודך יושב על הכיסא, בפינת האוכל. אתה משעין את מרפקיך על שולחן העץ המרובע, מניח עליהם את ראשך. אתה יושב שם ללא חולצה, ואני בוהה בשיערך השחור, הקצר, ובגבך הרחב. אתה לא זז, ואני חושב על הדברים שאמרנו דקות מעטות קודם. אני מהסס. צועד לעברך בשקט. אתה נושם נשימה עמוקה, כאילו אתה יודע שאני נע לכיוונך, ואינך חש בנוח. אני עומד ממש מאחוריך, ואתה עוד לא שמת לב, שאני כאן.

שקט.

אני שולח יד הססנית, ומניח אותה על כתפך השמאלית. אתה נבהל. כולך מתוח. אתה מסובב אלי את ראשך מימין, מרים אותו אל על, ומישיר איתי מבט.

לא אומרים מילה.

אתה מסובב את ראשך לשמאל, ומחכך את לחייך השמאלית בידי, שעדיין ממאנת להיפרד מכתפך.

הקלה.

הדם שלי זורם מהר יותר בתוך גופי. אני חש את זה. תחושת לחץ טובה מבזיקה אצלי, בלב ובריאות, ונעלמת במהירות. אתה מסובב את ראשך בשנית, ושולח יד אל חולצתי. אתה מושך אותה מעלה, חושף את החלק התחתון של בטני. אתה מביט בי, ואז נושק לי. נשיקה מהירה בבטן, ואז הפסקה, ואז עוד אחת, קצת יותר ארוכה הפעם. אני מעביר את ידי מכתפך לצווארך, ומשם לשיערך השחור. אני אוהב את השיער הזה.

ביטחון.

אתה קם ממקומך, מסתובב לעברי, ונעמד. אנחנו סנטימטרים ספורים אחד מן השני, שקועים זה בעיניו של זה. אני נושק לך בשפתיים נשיקה קרה. אתה עומד ללא נוע. אתה מלטף לי את הצוואר עם ידך הימנית, ואת השמאלית אתה מניח על חזי. אתה נושק לי בצוואר. אני שומט את ראשי לאחור.

הנאה.

אני מרים את ראשי חזרה, ואנחנו מתנשקים.

תאווה.

ושוב מתנשקים.

תשוקה.

אנחנו להוטים אחד מן השני, מסרבים להיפרד, אבל בכל זאת מפסיקים את הנשיקה.

רגיעה.

מפסיקים את המגע.
מביטים זה בזה באור האפל של המנורה הקטנה, שמעצימה את האווירה שמרחפת באוויר.

דממה.

אני מצטער, שנינו אומרים בתזמון מושלם, כאילו אנחנו משחקים איזה תפקיד, ותרגלנו מבעוד מועד את הדיוק.

חיוך.

אתה מחייך, העיניים שלך שמחות.
גם שלי.

השלמה.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...