>  >  > 

חברים

20 בנובמבר, לילה

''לך תזדיין!'' הוא אמר לי.
''תודה.'' עניתי. אח''כ הוא זרק עליי את התמונה שלנו מהלונה-פארק. ''אתה עושה הכול ממש כמו בסרט.'' אמרתי לו במבט וקול חתומים. ''אני מרחם עליך.'' הוא התחיל לבכות. ידעתי שזה ישבור אותו ורציתי כל-כך להתקרב ולחבק, אבל לא יכולתי. ידעתי שאסור לי לעשות זאת. במקום, רק הבטתי בו מתפלש בדמעות של עצמו, מחבק את הכרית.
''עוף מפה!'' צעק עליי. ''צא לי מהחיים!'' אבל אני המשכתי לעמוד בפתח הדלת.
''מזל שההורים שלך לא כאן, הם עוד היו נבהלים מהצעקות שלך. עכשיו תירגע ותפסיק לבכות, אתה לא ילדה קטנה!'' התעצבנתי עליו כבר. היה שקט. מלבד קולות הבכי החרישיים שבקעו מגרונו יכולתי לשמוע רק את תקתוק השעון שתלוי על הקיר. מבעד לחלון ראיתי, כסרט אילם, את עץ האלון הגדול מתנודד ברוח.
''לך מפה...'' הוא התחנן חרישית.
''איך שאתה רוצה.'' אמרתי ולא חזרתי.


תחילת אוגוסט

''מה המצב, יוגב?'' שאלתי כשראיתי את השם שלו מהבהב לי על צג הטלפון.
''נפרדנו, חוץ מזה הכול דבש.''
''וואו, לא ידעתי, מתי זה קרה?'' הייתי המום.
''עכשיו, זאת אומרת, לא בדיוק עכשיו כי עכשיו אנחנו מדברים, אבל קודם, לפני רבע שעה.'' כזה הוא, יוגב, גם ברגעים הקשים ביותר הוא מצליח לשמור על קור רוח ולדייק בפרטים הכי קטנים.
''רגע, מה הסיפור?'' ניסיתי להבין.
''תראה, הוא החליט לנהל שתי מערכות יחסים. הוא יצא עם עוד מישהו מאחורי הגב שלי.''
''רגע, אתה לא נשמע רע, להפך. אתה נשמע כאילו ידעת מכל העניין הזה.''
''נכון, ידעתי.''
''אבל איך?'' שאלתי.
''תראה, אני לא אידיוט ויש לי חברים.''
''ומי גמר עם מי?'' הייתי סקרן.
''הוא איתי.'' ענה.
''מה?! אתה ידעת שהוא מנהל מערכת יחסים עם מישהו אחר, ובכל זאת הוא סיים את הקשר איתך?''
''כן.'' ענה בשלוות נפש. ''רציתי בזה.'' ואז הוא התחיל להסביר.


תחילת ספטמבר

חיפשתי אותו ב''אוויטה'', ידעתי שהוא יושב שם. אני, אישית, לא כל-כך אוהב את המקום, יותר מדי עשן ואנשים. זיהיתי אותו, וחיכיתי שיביט לכיווני. התלבשתי הכי טוב שיכולתי להתלבש, זאת אומרת, דברים שיבליטו את השרירים וימשכו מבטים. אין מה לעשות, אני נראה טוב, ואני אשיג את מי שאני רוצה. הוא הסתכל. חייכתי אליו, והזמנתי לו משקה. כשהוא קיבל את המשקה הוא החזיר לי חיוך נוסף. איזה הומו קיטשי הוא! הוא עבר לשבת לידי ודיברנו. למזלי הצלחנו למצוא תחומי עניין משותפים, ועוד באותו ערב הלכנו אליו הביתה. נישקתי אותו בפה, והוא התחיל לחבק ולעבור לי על הגוף. עשיתי הכול כאילו אני בעניין. נישקתי אותו בחזרה, הרמתי לו את החולצה, נישקתי לו את החזה והבטן. ירדתי לכיוון המפשעה, הפשלתי לו את המכנס, וליטפתי לו את התחתונים. היה מיותר, כי הוא כבר מזמן היה מוכן. התרוממתי ונישקתי אותו בפה.
''אני חייב לזוז.'' אמרתי לו. הוא קפא במקום עם מבט המום. ''יש לי עבודה על הבוקר, ואני ממש חייב לזוז. תתקשר אליי.'' אמרתי ויצאתי מהדירה.


תחילת ספטמבר, למחרת

''היי, זה אופיר.'' בקע קול מהטלפון. ''הבחור מאתמול.''
''כן, אני זוכר, קצת קשה לי לשכוח.'' עניתי לו. ''אני שמח שהתקשרת.'' הוספתי בקול קצת זימתי.
''אז מה?'' הוא שאל.
''בא לך לצאת לאיזה מקום שנוכל להכיר קצת יותר?'' שאלתי.
הוא ענה לי מהר: ''כן!''


20 בנובמבר, בוקר

''בוא אליי היום בערב, עשיתי לך הפתעה לרגל שלושה חודשים!'' אופיר התקשר אליי והתלהב בטלפון.
''וואו, אני מתרגש!'' אמרתי ושאלתי מתוך נימוס: ''להביא משהו?''
''שום דבר, רק את עצמך, ותלבש משהו עם כפתורים.'' הוא הסביר לי. הוא חולה על כפתורים. הוא רואה אותי בחולצה עם כפתורים וישר נעמד לו הזין. זה מדליק אותו רצח שהוא צריך לחשוף את הגוף צעד אחר צעד: חזה, פטמות, בטן עליונה, פופיק ובטן תחתונה. איזה שם אידיוטי זה ''פופיק''. אם היה לי חתול הייתי קורא לו פופיק.


20 בנובמבר, צהריים

''זהו, מספיק.'' יוגב היה נחוש בדעתו.
''זאת גם דעתי.'' הסכמתי. ''אז זהו, חותכים?'' שאלתי כדי להיות בטוח.
''כן.'' אישר. ''לפי מה שאמרו לי ולפי מה שאתה מספר – זה הזמן המתאים.''


20 בנובמבר, ערב

הגעתי אליו בערב, והוא פתח את דלת הכניסה. הבית היה אפלולי ומלא בנרות דולקים. היה ריח רומנטי באוויר. הוא נישק אותי ואמר לי שהוא שמח שהגעתי. אכלנו ארוחה שהוא הכין. במהלכה דיברנו, וכשסיימנו לאכול הוא אמר שהוא מודה לאלוהים שיצא לו להכיר מישהו כמוני. הנהנתי בהסכמה. הוא התרומם ממקומו, עקף את השולחן, והתיישב עליי. הוא נישק אותי בפה, ומשם עבר לצוואר. לקחתי לאט את הטלפון מהשולחן, בלי שישים לב. נישקתי אותו נשיקה ארוכה, הרגשתי את הלשון שלו מעסה את הלשון שלי. זה היה מדהים. הרגשתי איך הלב שלי מאט לפתע, ממש מחסיר פעימה. הוא פתח לאט את הכפתור הראשון בחולצה שלי, ונישק את החזה. פעמון הדלת צלצל.


20 בנובמבר, צהריים

''תמתין למטה וכשאשלח לך הודעה, תעלה ותצלצל בדלת.'' הורתי ליוגב.
''אין בעיה.'' הוא אמר ונמתח לו לאט חיוך על הפנים.


20 בנובמבר, המשך הערב

''מי שם?'' אופיר עצר לפתע ושאל.
''תפתח את הדלת.'' אמרתי לו.
''לא רוצה.'' ענה והמשיך לנשק אותי. עצרתי אותו.
''תפתח את הדלת.'' חזרתי בשנית והפעם הסתכלתי עליו במבט שלא משתמע לשני פנים. הוא קם ופתח את הדלת.
''יוגב?'' הוא היה המום. ''מה אתה עושה פה?!'' יוגב נכנס לדירה.
''היי, חמוד.'' הוא אמר לי.
אופיר היה מופתע. ''אתם מכירים?'' שאל אותי.
''בערך...'' עניתי, ויוגב נעמד לצדי.
''אני לא מבין.'' אופיר עמד מבולבל לגמרי. יוגב הסתכל על אופיר, ותוך כדי התכופף אליי ונישק אותי צרפתית. נישקתי אותו בחזרה.
''היי, חמוד.'' אמרתי לו.
אופיר היה בשוק טוטאלי. ''מה קורה פה, לעזאזל?!'' הוא צרח. קמתי, נעמדתי מאחורי יוגב וחיבקתי אותו.
''זה חבר שלי.'' אמרתי. אופיר פער עיניים ופה. הוא לא הצליח להגיד כלום. הוא פשוט היה קפוא במקום. יוגב ניתק ממני והתקרב לאופיר.
''לא נעים שמנהלים מערכת יחסים אחרת מאחורי הגב, נכון?'' שאל את אופיר שהיה עדיין קפוא במקום, נישק אותו לשניה על השפתיים, ועזב את הדירה. התקרבתי לאופיר, וסגרתי את הדלת שנותרה פתוחה. נצמדתי אליו מאחור והחזקתי לו במותניים.
''מי שמתעסק עם חברים שלי חוטף בגדול.'' לחשתי לאוזנו ונישקתי אותו קלות בצוואר. הוא רץ לחדר שלו בוכה. נשארתי בסלון, והתחלתי לנקות את שאריות הארוחה. סיימתי את הניקיון אחרי עשר דקות, וניגשתי לחדר שלו. נעמדתי בפתח הדלת והסתכלתי עליו בדממה, עד ששם לב אליי.

''לך תזדיין!'' הוא אמר לי.
''תודה.'' עניתי. אח''כ הוא זרק עליי את התמונה שלנו מהלונה-פארק...

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...