יושבת פה מול נופי ישראל
שלוות ההרים חודרת לנשמה
השמש מצמצמת את עיניי
יוצרת מבט תוהה
עולים בי קולות הלילה שחלף
לוקחת נשימה עמוקה
אל מול זיכרונות אנחותייך
מכווצת את שריריי עת חוזרת
לריגוש התכווצויותייך
עליי.
עוצרת נשימתי כשחיה מחדש
את קיפאון גופך
רגע לפני.
מותחת צווארי ורואה בעיניי העצומות
את קימור גבך
וידי שנשלחה
אוחזת בעודך
מגיעה לפורקנך.