>  >  > 

ברצלונה - פרק י''ג

אזהרה - סיפור זה כולל תיאורי מין בשליטה. כל מי שסוג זה של סיפורים לא מדליק אותו, מוזמן לדלג לסיפור הבא באתר. כמו כן, בסיפור זה ישנו שימוש רב ב-Bareback, כלומר זיון ללא אמצעי הגנה. חשוב לנו לציין כי איננו מעודדים פעילות מינית לא מוגנת אך מבינים כי זאת פנטזיה שרבים נהנים ממנה. אנא, הקפידו על מין מוגן מחוץ לעולם הפנטזיות...

בעיטות בכפות רגליי וקול סמכותי העירו אותי בבוקר. אינסטנקטיבית ניסיתי להתרומם וחבטתי את ראשי בסורג שמעליי. המום ומבולבל אספתי את רגליי מתחתיי וניסיתי לקום שנית. לא הבנתי איפה אני נמצא ולמה מעירים אותי כך בגסות באמצע הלילה. אחרי שנייה נבהלתי כי לא ראיתי כלום והקול אמר שכבר בוקר. שלחתי יד לעיניי ולקח לי עוד שנייה לגלות את המסיכה שמחשיכה את עיניי. הקול הורה לי לצאת ובלי לדעת מה קורה איתי, גיששתי סביבי ויצאתי מהכלוב. הקול הורה לי לרחוץ את עצמי. הציות בא לפני ההכרה, אך כל מאמציי למצוא את מקור המים עלו בתוהו עד שידי נתקלה בצינור. עדיין מבולבל, כיוונתי את זרם המים לראשי מנסה לשטוף את הזיעה שהצטברה. שוב לא הבנתי למה ראשי נשאר יבש. סבלנותו של בעל הקול פקעה ונעלו פגעה בדייקנות ובכוח בביצים שלי. התקפלתי על מקומי ויללה נפלטה מפי. הרגשתי את הזין שלי נוקשה בין ירכיי המקופלות ועוד לפני שהספקתי לקשר בין המסיכה, החשיכה, הכלוב והזיקפה, ניחתה צליפת שוט על גבי והקול הודיע לי בכעס כי זאת תהיה תשובתו לכל צליל שישמע מגרוני. הרגשתי געש אדיר בבסיס הזין ואברי החל פולט מטחי זרע על הרצפה שתחתיי.

הקול הודיע לי שאין לו זמן לחכות לי ושעליי לגמור את הרחצה. ביד אחת התזתי מים על גופי ונבהלתי כשבעל הקול חטף את הצינור מידי בגסות והחדיר אותו לאחוריי. לפתע הבנתי. נזכרתי היכן אני ומה עלי לעשות. למזלי, בעל הקול לא הבחין בגמירה הספונטנית שלי ופירש את נשימתי הכבדה כתגובה לכאב. רציתי לבקש סליחה מהאדון אך ידעתי כי נאסר עלי לדבר. החלטתי שאת חרטתי אביע במילוי מיידי ומלא של כל ההוראות. שמעתי צעדים מתקרבים ולפתע הרחתי אדים של אוכל. מישהו הניח את מקור הריח לפניי. שלחתי יד לגשש אחרי המזון אך רגלו של הקול דרכה עליה בחוזקה. הנמכתי את ראשי לעבר האדים עד שהרגשתי את החום על שפתיי. שלחתי לשון זהירה לברר את הטמפרטורה ולשמחתי היא לא נשרפה. רכנתי קדימה והתחלתי ללקק מעיין דייסה מתוקה מתוך הכלי שלפניי. כך, בעוד המים זורמים אל מעיי ומהם גולשים החוצה, אכלתי את ארוחת הבוקר שלי.
''אתה מתפקד הכי טוב כששני הפתחים שלך עסוקים!'' צחק עליי הקול. ליקקתי את הטיפות האחרונות מהכלי וברגע שהרמתי את ראשי שלף הקול את הצינור מאחוריי. הוא הורה לי לשוב ולהרכין את ראשי, ודחף את הצינור בין העורף שלי והמסכה. המסכה התמלאה במים שזרמו החוצה מפתח האף שלי. הוא השאיר כך את המים לזרום דקות אחדות ולאחר שהוציא את הצינור, חיבר רצועה לקולר שלי והחל להוביל אותי.
''אם לא היה ברור עד עתה,'' אמר בקול חמור. ''אסור לכפות רגליך לגעת ברצפה ואסור לברכיך להתנתק ממנה ללא הוראה מפורשת ממני. גם אז, ברגע שסיימת את שהוריתי לך לבצע אתה מוריד ברכיים לרצפה.''

ההנחיות האחרונות השאירו לי מעט מאוד אפשרויות תמרון. למעשה אסור לי לשבת על ישבני, אסור לי לעמוד על רגליי כך שמה שנשאר הוא מגוון תנוחות עמידה והליכה על הברכיים. ידיי היו הראשונות להבחין כי הגענו למשטח מרוצף ולפי הרחשים סביב נכנסנו לחלל כלשהו. הקול הורה לי להסיר מגופי את כל הרצועות ולשכב על הבטן.
''אני רוצה אותו חלק ונקי מקודקוד עד ציפורני הרגליים.'' אמר הקול והבנתי שיש עוד מישהו איתנו. קשה להגדיר את החגורות שעיטרו את גופי כלבוש, זה כבר ימים רבים שאבריי האינטימיים לא כוסו, אך למרות זאת, חשתי מבוכה רבה בעת שהסרתי את החגורות אחת אחת. לפתע הרגשתי עירום, חושף את עצמי מול זרים שאת פניהם כלל לא ראיתי, מפקיר את גופי לעיניהם. כן, זה לגמרי לא הגיוני, אבל כל מה שרציתי זה להיעלם. הרגשתי שהזין שלי מתכווץ מבושה כמנסה להתחבא. נשכבתי על גבי על הרצפה הקרה והמתנתי. כדור גומי נדחף לפי. משהו חם נמרח על חזי ולאחריו הוצמד משהו גמיש. לא הצלחתי לזהות מה עושים לי, מעולם לא חשתי את הדבר הזה. רק הריח היה מוכר, אך לא הצלחתי לשייך אותו לשום דבר שנראה לי רלוונטי. כל השטח מכתפי הימנית למרכז החזה ועד למעט מעל הפטמה, צופה החומר הזר וכוסה. ואז זה הגיע... משיכה מהירה תלשה מעליי את הדבר הזה. הכאב היה חד אך שונה מכל סוג כאב שהרגשתי עד היום. הרגשתי כאילו קילפו מעליי את עורי. נשכתי את הכדור בחוזקה אך לא הצלחתי להבין מה זה היה. כשהמטפל בי החל למרוח את הצד השני, פתאום קישרתי את הריח והכאב ודברי הקול והבנתי כי מבצעים בי הסרת שיער בשעווה. גופי ממש לא היה שעיר, היו לי מעט שערות על החזה וסביב הפטמות שהצטמצמו אל מפתח הלב ופס שירד לטבור וממנו לשיער הערווה. כנראה, לפי הכאב שצרב את כל המחצית הימנית של חזי, נבע מתלישת פלומה דקה של שיער שאינו נראה. משיכת הבד מהצד השני כאבה הרבה פחות, כנראה בגלל שהייתי מוכן. כך קטע אחר קטע נמרח ונתלש. המטפל דילג על הפטמות וכשהגיע לשיער הערווה דילג לירכיי.

משיכה אחרי משיכה הרגשתי כיצד נתלש עורי מעליי וכל גופי בער אך אחרי נשיכת הכדור הראשונה, נשארתי רפוי לאורך כל הטיפול, מתמסר לרצון אדוני כמו שהבטחתי לעצמי. אחרי הקטע האחרון של הרגליים נמרחו שתי פטמותיי. שתי פיסות הבד נתלשו ביחד. הפעם היה הכאב כמו ברק שפגע בי ועצר את נשימתי. זה היה מעבר למה שציפיתי. הרגשתי את עיניי המכוסות מתמלאות דמעות. הזין שלי לעומת זאת זינק כנחש והזדקף נוקשה ופועם. 
''וואו, הכלב אוהב שמכאיבים לו.'' שמעתי לראשונה את קולו של המטפל. ''נראה מה יקרה כשתנקה לו את הביצים...'' אמר הקול. ''הבוקר נתתי לו בעיטה והוא גמר במקום. אני עוד צריך להעניש אותו על כך.'' כן, הוא הבחין בגמירה שלי. כל כך התביישתי ועתה החלטתי שלא אניח לזין שלי לירות מתי שהוא רוצה. השעווה נמרחה על שיער ערוותי. זה כאב כשנמשך הבד ושוב הזין שלי חגג בריקוד היסטרי. כשנתלשה השעווה מהביצים שלי הוצפתי בכאב שלא השאיר למוחי יכולת לדאוג לשום דבר אחר. כשירד מפלס הכאב לרמה שאיפשרה לי להבחין מה קורה איתי כבר היו חזי ובטני מלאים בשלוליות זרע. ''תנקה!'' הורה לי הקול. ''אחר כך כבר תשלם.'' ביד רועדת אספתי את זרעי וניקיתי את כף ידי עם לשוני עד שלא נותר סימן למה שקרה. אכן בטני וחזי היו חלקים לגמרי. המטפל הורה להסתובב ואני התהפכתי על בטני. הפעם הוא התחיל מהרגליים וכשהגיע לתחת שלי הורה לי לעמוד על ארבע ולפשק את הישבנים בידיי. עוד לפני שחלף כאב התלישה בחריץ התחת שלי, חדר לתוכי זין גדול ונוקשה. המטפל הורה לי לשכב חזרה על הבטן והזין נשאר בתוכי. הוא ניקה את גבי כשהוא נעוץ באחוריי. עם כל משיכה בא הכאב ועימו אינסטנקטיבית התכווץ גופי. כיווצי החור שלי עינגו את המטפל וכשסיים לתלוש את גבי, הספיקו פמפומים ספורים עד שהתמלאה מערתי בשפיך.

הקול הורה לי להתרומם על ברכיי וללא התרעה מוקדמת הוסרה באחת המסיכה מראשי. עיניי הוכו בסנוורים ואף שעצמתי אותן בחוזקה, האור שחדר מבעד לאפעפיי הכאיב לעיניים שהיו שרויות החשיכה גמורה יותר מיומיים.
''שלא תעז לפקוח את עיניך!'' אמר הקול, כאילו שזאת הייתה אפשרות בכלל. ''מצמוץ קל והמסיכה חוזרת.'' עמדתי על ברכיי בעיניים עצומות בעוד המטפל מגלח את ראשי עם תער. מהראש עבר לפניי שזקן בן שלושה ימים עיטר אותן ומלחיי עלה וגילח את גבות עיניי. עתה לא נותרה שערה על כל גופי.
''אדוני,'' שמעתי את קולו של המטפל. ''אני מחזיר לך את העבד חלק.''

ריתמה נקשרה לראשי מאבטחת כיסוי עיניים מעור שסגר כל כניסה של אור לעיניי. הוקל לי, זה היה טוב יותר מהמסיכה. ידיים, כנראה של המטפל, חגרו לגופי את הרצועות. משיכה בקולר הורידה אותי חזרה על ארבע והובלתי משם להמשך פעילות. אחרי זחילה קצרה נעצרנו.
''העבד גמר פעמיים ללא רשות.'' אמר הקול. קול אחר, חמור, פסק כי המעשה מחייב ענישה מדרגה שנייה. מאחר ולא הכרתי את דירוג העונשים לא ידעתי למה לצפות. הרפיתי את גופי, הרכנתי את ראשי והתכוננתי לספוג כל מה שיגיע. צליפה שוט בישרה את בוא המכה. הרצועה הגמישה היכתה בדיוק בין שכמותיי וכמו בהילוך איטי הרגשתי אותה מתגלגלת מטה לאורך גבי, היא חדרה לחריץ התחת שלי ואז פגעה גולה שהייתה בקצה בדיוק בשק הביצים שלי. הכאב הגיע בהשהייה קצרה, זאת הייתה צריבה חזקה שעקבה אחר מסלול הרצועה. כמו פתיל נפץ רצה הצריבה והתפוצצה בין האשכים שלי. גופי קרס בבת אחת.
''קום!'' פקד המכה. ''זאת הייתה רק הראשונה. קח בחשבון שכל תזוזה שלך מאפסת את הספירה. כך שבעצם העונש עוד לא התחיל.''

ברגע שחשתי את הרצועה פוגעת שנית בגבי, התנתקתי. יכולתי לראות את הגוף העומד על ארבע, את הרצועה הקורעת את הגב ומנפצת את הביצים. רק עכשיו כשאני נזכר באירוע, אני שם לב שלא ראיתי דבר מלבדי. לא ראיתי את האוחז בשוט, לא ראיתי את הסביבה. הרצועה נכנסה לתמונה משום מקום והיכתה בי. ואז ראיתי גם את הזין שהיה תלוי רפוי מזדקר ומתקשח. במכה הבאה עברה הגולה את הביצים ולאחר שהרצועה הפרידה בניהן פגע הקצה בזין הנוקשה. נשמע קול כמו נקישת שתי אבנים והזין הטלטל תחילה מעוצמת הפגיעה ואחר מדופק הדם שמיהר לזרום לתוכו. הסתכלתי על הזין המרוגש וחשבתי: 'רק שלא יתפרץ, רק שלא ירטיב.' הרצועה פגעה לסירוגין, פעם בביצים ופעם בזין. שמעתי את המכה מכריז 12 והרצועה פגעה שוב. הפעם הכתה הגולה בדיוק על החור. משיכה בקולר החזירה אותי לגופי. התנהלתי בכבדות אחרי הקול. כל גופי כאב, עם כל צעד הרגשתי את הצריבות בגבי, למרות שהרצועות הכרוכות על גופי חצצו בין השוט לחלקים מגבי. אבל הקשה מהכול היה חוסר הוודאות המוחלט שבו הייתי נתון. כבר יותר מיומיים שעיניי סגורות, אני בסביבה שאינני מכיר וסביבי מספר לא ידוע של אנשים שאפילו אינני יודע מי הוא מי. אני מצליח להבחין בין הקולות כשמדבר בסביבתי מישהו נוסף, אני שומע רחשים שלא את כולם אני מצליח לפענח, לעיתים נדמה לי שמישהו מתקרב אליי אך אחר כך לא קורה כלום והרחש מתפוגג. זה היה מבחן ההתמסרות האולטימטיבי, ולא המכות או הזיונים כשלעצמם. 

התחנה הבאה הייתה על משטח עץ שקטעים ממנו היו מכוסים גומי עבה.
''הוא שלך לשעתיים הבאות.'' אמר הקול.
''מצויין.'' ענה קול אחר. ''בושה, איך שהוא נראה, ממש כמו סמרטוט.'' ואז פנה אליי הקול ואמר: ''פה אתה תעבוד בכל הרצינות. כל חיפוף יתקל במשימות קשות יותר. תבצע כמו שצריך אז יש סיכוי שנצליח להפוך אותך לעבד שאפשר להופיע איתו בציבור בלי להתבייש.'' כעסתי על הדיבורים האלו, כאילו שלא הקפדתי על גופי עד היום. נכון, אני לא ספורטאי דגול, אבל נחונתי בגוף אתלטי וגם השרירים שלי לא מנוונים. רציתי לענות לו, רציתי להגיד לו שאין לו זכות לדבר אליי כך, אבל העובדות היו אחרות. אני הייתי משולל הזכויות בסיפור הזה ובגלל כמה מילים לא אפר את הכללים. צליל מתכתי נשמע מתחתיי. ''יש לך מים מולך, תשתה לפני שאנחנו מתחילים.'' רכנתי וגיששתי עם ראשי אחרי הקערית. שתיתי תוך שאני שואב את המים לפי עד שנשארו רק קצת מים בתחתית הכלי, ליקקתי את המים עד הטיפה האחרונה כמו כלב. בעודי שותה הבחנתי ברחשים מאחוריי, הרגשתי נגיעה בירכי ומיד אחריה חדר זין לאחוריי. הוא פמפם לאט כך שלא התקשתי לשמור על איזון ולהמשיך לשתות. 'אז זה מה שעושים עכשיו?' חשבתי. נעתי לקראתו כשחדר וכיווצתי את החור כשיצא. הוא גנח וגמר בתוכי. ברגע שיצא הרגשתי משיכה בקולר והובלתי כמה צעדים קדימה. ידי נתקלה במשקולת והקול הורה לי לקחת אותה ואת בת זוגה, לעמוד על ברכיי ולהניף את המשקולות לצדדים עד גובה הכתפיים. זאת הייתה הפתיחה לשעתיים של אימון משקולות. שמעתי את ההפתעה בקולו של המאמן כשהרמתי בקלות משקלים שהניח שיהיו כבדים מדי בשבילי. זאת הייתה מבחינתי התשובה הטובה ביותר להעלבות שלו. 

את התרגיל הבא ביצעתי בשכיבה על גבי על גבי ספסל נמוך. לא ידעתי כמה משקל נושא המוט שהיה על המתקן מעליי. אחזתי במוט בחוזקה כשאני מתכונן למשקל כבד. הנפתי את המוט ומיד החזרתי אותו למתקן. מישהו הרים את רגליי, פישק אותן וחדר לאחוריי. המתנתי שיגמור ואחזתי במוט שנית. הפעם הצלחתי להניפו שש פעמים ולהחזירו למקומו. לא ידעתי אם יש שם מישהו ששומר עליי כמו שמקובל בהנפות מסוג זה, במיוחד כשלא יכולתי לראות אם החזרתי את המוט באופן סדיר למקומו. אחרי עוד שתי סדרות של הנפות התיישב פתאום מישהו על פניי והחדיר זין ענק לגרוני. פתחתי את פי ככל שיכולתי את לא הצלחתי למנוע מגע בין שיניי לאיבר האדיר. למזלי הוא אהב את זה ולא נענשתי על כך. הוא זיין את הגרון שלי במרץ, השאיר שם את זרעו ונעלם. כך, מדי פעם, תוך כדי האימון, חדרו אליי איברים חרמנים, ולעיתים המאמן לא הניח לי לעצור את התרגילים אלא הייתי צריך להמשיך תוך שמישהו מפמפם אותי. רק פעם אחת הוא הורה לי להתמקד בזיון ואני הסקתי כי זה בעל דרגה גבוהה ממנו. הרוב ניצלו את תנוחת התרגול וחדרו לאחוריי אך גם גרוני זכה למספר ביקורים. מיד אחרי האימון קיבלתי מנה נוספת של הדייסה החמה, שאותה נאלצתי ללקק מהצלחת אלא שהפעם, על פי הרחשים סביבי, היו אנשים רבים נוכחים, ולחלקם היו אף הערות על המחזה. לפחות נתנו לי להתרכז באוכל בלי שאאלץ לחלק את תשומת ליבי עם זין שחופר באחוריי. במהלך האימון הייתי מרוכז כל כך בתרגול ששכחתי כליל את צליפות השוט בגבי ואפילו ביצעתי תרגילים בשכיבה על הגב. עתה, משהובלתי למשימתי הבאה, שבו הצריבות בגבי להציק. 'מגיע לי.' חשבתי. 'התנהגתי כמו פחדן והתנתקתי במקום לקבל את הצליפות ולהתמודד איתן כמו גבר.'

אחרי זחילה ארוכה, הרגשתי את הקולר מושך את צווארי למעלה. המוביל שלי התעסק בחגורה וכשנרפתה, שמעתי את צעדיו מתרחקים. חשבתי לנוח קצת אך מיד גיליתי שהרצועה נקשרה כך שראשי לא יכול לרדת מתחת לגובה עמידה על ארבע. הנמכתי את ישבני על קרסוליי כשידיי מתוחות וכך ישבתי ישיבת כלב ממתין לבאות. ההמתנה הייתה ארוכה מאוד. חשבתי שהוא שכח אותי. כל קול או צליל אנושי לא נשמע, רק הרוח וציוץ ציפורים מרוחק. הרגשתי את הצל נע ממני והלאה ושמש הציפה את גופי. בשלב כלשהו מצאתי פוזה שבה הרצועה מתכה את ראשי והרשיתי לעצמי לנמנם עם אוזן כרויה לבאות. השמש המשיכה במסלולה ושוב נחת עליי צל. לאט לאט החלו להישמע רשרושים של אנשים המתקרבים אליי. נדרכתי והתחלתי לשמוע לחישות. קיוויתי שהגיעה שעתם של העבדים הנמוכים, כי זה היה אות לסיום היום. אכן, לפתע שוחררה הרצועה ועוד לפני שהספקתי להתייצב על ברכיי, חדר אליי הזין הראשון של הנמוכים. אחרי אתמול, שלא כולם הספיקו לנצל אותי, קיבלו המקופחים זכות ראשונים, אך היה גם אחד שהגביל את הזמנים והאיץ במזיינים לגמור ולפנות את החור לאחר. ידעתי שאחרי השעה הזאת, הם נכנסים לשרת את המבקרים בווילה ולכן עשיתי מאמצים רבים לגרום לכל אחד את מירב התענוג האפשרי. לשוני עבדה ביסודיות ונמרצות על האיברים שחדרו לפי ונחלה הצלחה רבה כל כך עד שבמהרה העדיפו רבים את פי על החור האחורי. אך גם אלו שחדרו לאחוריי לא נשארו נטושים. כיווצתי ללא הרף את שריר הסוגר שלי, מחבק בעוצמה את אורחיי וסוחט את נוזליהם. נהניתי לשמוע את מחמאותיהם שנאמרו בלחישה. ידעתי שאני מוקף עמיתים שיודעים כמה דברים בהילכות זיונים, ואם אותם אני מצליח לספק ועוד לסחוט מחמאות, הרי שאני בדרך הנכונה להיות עבד מקצועי.

הלילה ירד אך המנוחה שלה חיכיתי כל כך לא הגיעה. כשבישר הקול על תום שעת העבדים, מיהר מישהו אחר ועל פי הוראות הקול הוביל אותי אל המרתף, כך הוא אמר. זה לא היה המרתף שזכרתי, אלא מקום רועש, מלא ריח אלכוהול ועשן סיגריות, אילו המסריחות במיוחד שהספרדים אוהבים. נשלחתי אל מתחת שולחן ארוך כשההוראה הייתה ללכת לאורכו הלוך וחזור עד שמי מהיושבים יעצור אותי לטיפול. עוד לא הספקתי להיכנס ורגל חסמה את המעבר וכיוונה אותי לכיסא מסויים. ראשי נלכד בין שתי ירכיים שלחצו עליו בחוזקה ושחררו. שלחתי יד אל בין הרגליים, פתחתי את הרוכסן ואספתי לפי את האיבר המדולדל שמצאתי שם. למרות מאמציי לא הצלחתי להעמיד את הזין השיכור אך להפתעתי הוא לפתע גמר. השני שעצר אותי, רק רצה להשתין, וברגע שסיים גירש אותי מאברו. מתוך כל עשרה האיברים שביקרו בפי באותה מסיבה, רק שניים עמדו ולפחות שישה רק רצו להשתין. זה היה שירות מלא, שתה, אכול והשירותים יבואו אליך... הקולות סביב השולחן שמעל לראשי, כבר נשמעו כקולות של תום המסיבה כשרגל נוספת עצרה אותי. הזין שוב היה רפוי, כמו ברוב המקרים הערב, אך להפתעתי הוא מיהר והתרומם ומיד היה לי ברור שיש לו פוטנציאל גדול ביותר. החלטתי לחבק את בסיסו החוזקה בשפתיי ולהשאיר את העבודה ללשוני, בתוך חלל פי. הזין הלך וגדל ממלא את פי וגולש לגרוני. בתוך זמן קצר, לא נותר ללשוני כל מרחב תנועה. התחלתי לסגת עם שפתיי מטפס לכיוון כיפה הזין. המסע היה ארוך ומהנה. הייתה לי תחושה מוזרה כשליקקתי את הזין הזה ופתאום נפל לי האסימון, זה הזין של אנטוניו. גיששתי עם לשוני סביב שולי הכיפה ומצאתי את אותם סימנים שהיו מוכרים רק למי שמצץ את הזין הזה. פתאום שכחתי את כל אותם איברים שחדרו אליי מאז שראיתי אותו לאחרונה, שכחתי מכמויות השתן ששתיתי מתחת לשולחן הזה ושכחתי שאני מתחת לשולחן. 

מצצתי לאנטוניו כאילו זאת הייתה פגישתנו הראשונה. הזין שלו חירמן אותי ולשוני תינתה עימו אהבים ללא גבולות והגבלות. בשלב מסויים הניח אנטוניו את ידו על ראשי ושיפד את גרוני על הזין שלו. הרגליים שלו הצמידו אותי אליו והוא נהיה כמעט אלים כשהרים והוריד את ראשי על אברו. הבנתי שהוא לא יודע שזה אני, אבל גם אם כן, אני מחויב להעצים את שביעות רצונו. פתאום הוא עצר וידו הכבדה מצמידה את אפי למפשעתו. נסיונותיי לנשום נחלו הצלחה מוגבלת והרגשתי איך גופי נהיה כבד. רגע לפני שהתעלפתי, הוא הרים את ראשי והורידו פעמיים מהירות ושטפון של נוזל סמיך שעט בגרוני. הוא המשיך להחזיק בראשי עוד דקות אחרי שגמר והזין שב והתרכך בפי. שמעתי אותו צוחק ומדבר עם הסובבים אותו בעוד רגליו משאירות אותי אסור למקומי.
''אצל מי העבד?'' שאל מישהו.
''הוא עסוק...'' ענה אנטוניו. שמחתי שהוא נתן לי הזדמנות לנוח. ראשי היה מונח על ירכו כשהזין הרפוי מונח בין שפתיי. אנטוניו הצליח להחזיק אותי אצלו זמן רב עד שהאחרים איבדו את סבלנותם והוא נאלץ לשחרר אותי. מאבק של רגליים מתחת השולחן הביא אותי לבסוף אל בין רגליים שריריות עטויות ג'ינס צמוד. עד שמשך אותי אליו, הופנתה תשומת ליבו למשהו אחר ואותן רגליים שריריות הדפו אותי מהן והלאה. פתאום כולם קמו מהשולחן והאולם התרוקן במהירות. קרסתי על מקומי והמתנתי. שמעתי את קולות העובדים שניקו את המקום אך איש לא קרא לי או חיפש אחריי. כשנהיה שקט והרצפה הקרה החלה להציק לי, נזכרתי שכשנכנסתי למקום היה מול הפתח שטיח והחלטתי לחפש אותו. לא היה לי כל מושג על צורתו וגודלו של המקום והאם מישהו צופה בי או לא. החלטתי לא לשבור את הכללים והתחלתי לנוע על ארבע מגשש את דרכי בין רגלי הכסאות. הגעתי לקיר והתחלתי ללכת לאורכו. אחרי זמן ארוך מצאתי את השטיח. נשכבתי על בטני ונרדמתי.

לחיצה על ידיי העירה אותי ועוד לפני ששבה אליי הכרתי המלאה, שמעתי את ה'קליק' של האזיקים הנסגרים מאחורי גבי. יד אחזה ברצועת החזה שלי, מאחור, בין השכמות, והרימה אותי. נלקחתי ממקום משכבי כשרגליי נגררות על הרצפה. אני לא יודע כמה זמן ישנתי שם. אחרי גרירה לא ארוכה נעצרה התנועה והונחתי על הרצפה. שכבתי כשפניי על רצפת עץ שהריחה מווקס. צרחות עמומות נשמעו מימיני. מדי פעם הן התגברו לכמה שניות. הבנתי שיש דלת ביני לבין הצורח ובכל פעם שהיא נפתחת דומה שעוצמת הקול מתגברת. במקביל להתגברות הצרחות נשמעו באותן שניות גם קולות של דיבור ולעיתים צחוק. פתאום נפסקו הצרחות בבת אחת. עברו כמה שניות ואז שמעתי בבירור: ''הוא התעלף, תביא את הבא.''

לפרק הקודם לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...