>  >  > 

החקלאי - פרק ג'

מחשבות התרוצצו במוחו בהבזקים מהירים אך כל האופציות היו גרועות זו מזו. הוא לא רצה את אילן כאן בביתו למרות שחיכה בסקרנות ובקוצר רוח לערב. אולי זה אחד מבניו? אבל מי? מי שזה לא יהיה צפה בו וראה אותו חרמן כמו שלא היה מעולם. הוא חשב שעוד רגע ימות מבושה, אך החרמנות הגואה השתיקה את הבושה והריצה אותו קדימה. 

בשתים או שלוש השניות שבהן הציפו אותו המחשבות, נלחץ הזין הדקור שמאחוריו, החליק אל בין פלחי ישבנו והתמקם על החור הפתוח שלו. ברור כי מי שעומד שם מתכוון למעשיו. דני הרגיש כי זה זין אחר מאלו שחדרו לו היום. הוא היה עבה יותר ונוקשה יותר. דני רצה את הזין הזה בתוכו. בכניעה רגעית לחרמנותו הבלתי נשלטת, הדף דני לאחור את אגנו, התכופף והשעין את מרפקיו על השיש. כיפת זין ענקית נלחצה לחור שלו, הוא פישק עוד את רגליו והכיפה קרעה את הפתח וחדרה פנימה. דני עצר, מנסה להשתלט על הכאב. 'של מי הזין הזה, לעזאזל!'' חשב, אך פחד לגלות ולהרוס את הרגע. בהחלטיות, מתעלם מהכאב המשיך דני לשפד את אחוריו על הזין שהחליק באטיות פנימה. הוא אכן היה עבה והחדירה הכאיבה, הוא היה ארוך ודומה שהמסע לאורכו לא נגמר אך דני לא עצר עד שנתקל בגופו של בעל הזין שהגיע למחוזות שטרם נכבשו בגופו של דני. מספר שניות קפאו השניים עד שהזין החל לנוע פנימה והחוצה. הכאב פינה את מקומו לתענוג עצום ודני עצם את עיניו והחל לגנוח בקול רם, ראשו מונח על מצחו מונח על גב ידו שהיתה מונחת על השיש. דני הרגיש את זרעו מתאסף, מתכונן לפריצה הגדולה. הוא ניסה לשלוט בחלציו כדי למשוך את העונג. פה חם עטף לפתע את אברו הלוהט ושבר את כל המגננה. תוך שניות מילא את הגרון האלמוני בזרעו, אך זה לא נסוג וגם הזין שבאחוריו המשיך לפמפם מגביר את הקצב ומתקשה עוד ועוד. דני כמעט וגמר שנית כשלפתע התפוצץ הזין שבמעיו ומילא אותו בנוזל סמיך וחם. עוד כמה שניות השתהה הזין לפני שיצא. הגרון שעטף את אברו נעלם אך ברגע שיצא הזין, החליפה אותו לשון שליקקה את חורו המעונה ואספה את הזרע שזרם החוצה ממעיו של דני. 

יד חזקה הרימה את דני מהשיש וזרועות עטפו אותו בחיבוק. רק אז, לראשונה פקח את עיניו וראה את אדם, בנו, מחבק אותו ובצד עומד כרמי חברו. דני הביט בעיניו של אדם שהיו מלאות אהבה. הוא לא ידע איך להגיב ולפתע מצא עצמו מנשק את בנו על שפתיו. אדם קיבל את פיו של דני בשפתיים פשוקות ולשונו החלה לחקור את פי אביו. אברו הנוקשה של דני היה לחוץ בין גופיהם ודני הרגיש כי אברו של אדם מתמלא גם הוא מחדש ומנסה לפלס לעצמו מקום ביניהם. 

כשהתנתקו, התרחק דני צעד אחד לאחור והתבונן בגופו של בנו. בגאווה ציין לעצמו כי בנו שלו, נושא את הזין הענק הזה, כ 23 ס''מ אורכו וכחמישה וחצי רוחבו. דני לא יכול היה להתאפק וירד על ברכיו. במאמץ רב הצליח להכיל בפיו כשליש מהזין. הוא ליקק ומצץ העביר את לשונו לאורך התורן המתוח, ליקק את הביצים החלקות שהיו תלויות ברפיון ושב ולקח את הכיפה האימתנית לפיו. כרמי, שהתחרמן ועדיין לא גמר, חדר לאחוריו של אדם ואחרי כמה דקות הזהירו השניים שהם גומרים. דני העמיק את אחיזתו בזין של אדם והצליח להכניס כמחציתו לפיו כשמטח של זרע היכה בגרונו. הוא לא הניח לזין עד שלגם את הטיפה האחרונה. 

כשנרגעו, עם כוס משקה קר ביד, התוודה אדם כי מאז בר המצווה שלו מפנטז על הגוף של דני. דני סיפר לו שרק היום הבין פתאום שאדם הומו. הוא התוודה שנמנע מלהביט בגופו של אדם כשהיה מסתובב בבית עם תחתוניו הקטנים, כי חשש מהרגשות שהמראה עורר בו, הרגשות שהדחיק כל השנים. דני הפתיע את עצמו בקלות שבה סיפר לאדם את חוויותיו מהבוקר בים וכשסיים חש הקלה. 

''אני רוצה שתזיין אותי.'' אמר אדם והם צללו לזיון משוחרר וארוך. 

השעון של דני צלצל. השעה הייתה שבע בערב. הוא קם ואמר שצריך להתארגן לצאת. תחילה לא חשב לספר לאן הוא הולך אך לבסוף, ומבלי שנשאל סיפר. אדם שאל אם הוא רוצה ללכת מצויד כמו שצריך. 
''מה זאת אומרת?'' שאל דני שלא הבין. 
''חכה ותראה...'' אמר אדם ושלח את כרמי לחדרו. כרמי חזר עם סט רצועות וחגר את גופו של דני. קולר לצוואר, חגורת חזה, חגורת מותניים, ורצועה שיורדת מהקולר, מצטלבת עם רצועות החזה והמתניים ממשיכה לטבעת ברזל דרכה הושחלו אבריו של דני. מתפצלת לשתי רצועות שעולות בצידי פלחי התחת לחגורת המותניים מאחור, וחזרה דרך רצועת החזה לקולר. 

''אתה נראה נהדר, אבא!'' אמר אדם. ''ממש מחרמן. איפה אמרת הפגישה שלך? רגע, שב וקח את זה, זה יקל על הכאב ויגביר את התענוג.'' אמר אדם והגיש לדני סיגריית גראס. 
''גם אתה?'' שאל דני בפליאה ולקח את הסיגריה. 
''לא, אתה.'' ענה אדם. ''אתה מגדל לי את הגראס סביב החממה ואפילו לא יודע שזה זה.'' צחק אדם. 

כשסיים דני לעשן את הסיגריה, היה ראשו בעננים וחיוך גדול מרוח על פניו. 
''ככה אתה לא נוהג.'' אמר לו אדם. ''בוא איתי.'' הוא קשר רצועה לקולר ודני הלך לצידו על ארבע כאילו שכך הם נוהגים תמיד. אדם הובילו דרך המטבח למוסך, השכיבו על המושב האחורי של המכונית, כיסה אותו בשמיכה והורה לו להישאר. הוא חזר לבית ואחרי כמה דקות הופיע לבוש בג'ינס שחגורתו בקו שערות הערווה ווסט עור פתוח על חזהו. 

אדם החנה את הרכב צמוד לכניסה לבית והוביל את דני פנימה. הדלת היתה פתוחה והם נכנסו לסלון. 
''אילן! מיד לכאן!'' רעם קולו של אדם בעוצמה שהבהילה את דני. 
אילן הופיע מיד, מבטו נע בין דני לאדם. ''ומי אתה?'' שאל. 
''שתוק ורד על הברכיים!'' אמר אדם בטון סמכותי. דני מעולם לא שמע את בנו סמכותי, החלטי ומאיים כל כך. להפתעתו, ירד אילן על ברכיו והביט במבט שואל על דני. ''אני הבעלים של הכלב הזה,'' אמר אדם. ''שמעתי שביקשתם להשכיר את שירותיו להערב. חמור מכך, שמעתי שזיינת לי את הכלב. אז קודם כל תשלם על הזיון ואחר כך תקבל את הכלב להערב כי הוא אמר שהוא מעוניין לשרת אותך.'' 
''סליחה אדוני,'' אמר אילן. ''לא ידעתי שיש לכלב בעלים. אעשה מה שתאמר.'' 
''תחשוף את התחת ותניח את הבטן שלך כאן על השולחן.'' פקד אדם. אילן ציית ונשכב על השולחן. 

אדם לקח מגבת מטבח שהייתה מונחת בצד, קיפל אותה ונתן לאילן לנשוך. אילן דחה את המגבת ואדם לא התעקש. אדם שלח את דני ללקק ולהכין את החור. דני שידע כבר מה עומד להיכנס לתחת הגלוי, הקפיד להכינו הכי טוב שיכול. כשפינה דני את החור, ניגש אדם, הצמיד את כיפת הזין שלו לחור הרטוב ובתנועה אחת חזקה הטביע את כולו במעיו של אילן. אילן צרח בכל נשמתו. 
''שתוק!'' אמר אדם. ''סירבת לנשוך את המגבת אז תהיה גבר עד הסוף.'' 
''קרעת אותי!'' יילל אילן. 
''זה מה שעשית לכלב שלי היום.'' ענה אדם. ובלי שהיות החל לפמפם בפראות. אילן המשיך לצרוח וליילל. 

לשמע היללות הופיע רונן הלום שינה. ''אילן אתה בסדר?'' שאל אך לפני שסיים קלט את המחזה שמול עיניו. הוא ראה מהצד את המוט האדיר של אדם נכנס ויוצא לחור הקרוע של אילן והופנט אל הזין. 
''וואו, מי זה?'' שאל לאוויר. ''איזה זין ענק.'' 
''שתוק, מטומטם,'' צרח אילן. ''זה כואב!'' 
''לא פלא...'' הוסיף רונן. ''ראית איזה זין דופק אותך?'' 
''בוא הנה, טמבלץ'' אמר אדם. ''שים פה את התחת שלך, בטח גם אתה זיינת את הכלב שלי.'' 
''דווקא הוא זיין אותי.'' אמר רונן אך מיהר להניח את גופו על השולחן ליד אילן. 

אדם שלף את אברו מאילן ובלי כל הכנה קרע את החור של רונן וחדר למעיו. 
''מטומטם! תרטיב קודם!'' צרח רונן. 
''שתוק!'' ענה לו אדם וצרף מכה על עורפו. ''בוא הנה, כלב,'' קרא לדני. ''שב כאן על השולחן ותן לאדון הזה למצוץ לך.'' דני התיישב על השולחן ואילן רכן והחל למצוץ. דני מניח את ידו בכבדות על ראשו של אילן מועך את אפו של זה אל תוך שיער ערוותו של אביו. אילן השתנק וניסה להיאבק אך ידו החזקה של אדם היכתה בעוצמה על ישבנו והבהירה לו כי מוטב שימלא את המשימה על הצד הטוב ביותר. אדם העביר את הזין הענק שלו אל החור של אילן ואחרי כמה פמפומים חזר אל זה של רונן וכך המשיך לדלג בין שני החורים. 

דני הופנט מגופו של בנו. פתאום ראה מולו גבר בנוי לתלפיות, שרירי ומרשים. אדם התנשא לגובה של 189 ס''מ, כתפיו רחבות זרועותיו וחזהו שריריים, בטנו שטוחה משורטטת ריבועים, רגליו השריריות הופרדו משרירי בטנו בזוג תלמים עמוקים שירדו באלכסון אל תוך השיער המועט שעיטר את חלקו העליון של שורש גברותו המגודלת. לאדם היו מעט שיער פנים והוא התגלח לעיתים רחוקות, חזה ובטן חלקים לגמרי, ביצים, תחת וירכיים חלקים ומעט שיער על שוקי רגליו. את צבע עורו השחום קיבל מאימו. בכל פעם ששלף אדם את אברו, במעבר מחור לחור, נעתקה נשימתו של דני. האיבר הענק התקשת מעט כלפי מעלה וצבעו, אחיד לכל אורכו ומעט כהה יותר משאר הגוף. בקצהו נשא כיפה רחבה שהדם במילא אותה נתן לה גוון חום-אדמדם. שני ורידים השתרגו לאורך המוט ובלטו כעומדים להתפקע. דני התמלא גאווה על יציר חלציו שהתחלפה לסירוגין בתשוקה עזה לגוף הגברי המדהים שלפניו. 

אחרי כעשרים דקות, ביקש רונן רשות להחליף את אילן במציצה. אדם הפנה מבט אישור לדני ורק לאחר שזה נד בראשו התחלפו המוצצים. דני, שהיה מסטול מהגראס, לא מיהר לגמור ועברה עוד כרבע שעה עד שהרגיש כי הוא מוכן לגמור, הוא רמז לאדם שאחז בשערותיו של רונן ואילן והחליף את הראשים שבין רגליו של דני שתוך שניות הציף את גרונו של אילן. אדם הציף את קצהו האחר של אילן שניות לאחר מכן, שלף את אברו והורה לשניים לנקות אותו. אילן ורונן כרעו למרגלותיו ושתי הלשונות ליקקו וניקו את אברו של אדם שנשאר נוקשה. כששוחררו, צנחו אילן ורונן על השטיח למרגלות אדם ודני באפיסת כוחות. 
''נראה לי שאין פה מי שיטפל בך היום.'' אמר אדם לדני. הוא פנה לשוכבים תחתיו: ''כשתרצו את הכלב שלי, תתקשרו ותבקשו. בכל מקרה, אם אני שומע שלא התייחסתם אליו כמו שצריך, יהיה לכם עסק איתי.'' הוא לא המתין לתשובה, אלא הוביל את דני לאוטו והם נסעו הביתה. 

רק באמצע הדרך, הגיע להכרתו המעורפלת של דני העובדה ששניהם עירומים. אדם ביטל את דאגתו בטיעון שממילא בשעות כאילו אין איש מחוץ לבית במושבים הרדומים. דני חייך לעצמו. מאז שזכר את עצמו נזהר מחשיפת גופו לעיני אחרים. בצבא לקח לו כמעט שנה עד שנכנס למקלחות עם כולם, עם אשתו קיים יחסי מין בחושך. לים הלך תמיד עם מכנס קצר עוד לפני אופנת מכנסי הגלישה. הבוקר, נראה היה לו שהוא עושה את המעשה המטורף ביותר בעולם כשפשט את בגדיו ונותר עירום על חוף הים. פתאום הכול התחבר. ההדחקה של סקרנותו המינית לבני מינו, קיבלה שכבת הגנה פיזית של לבוש. אכן, הלבוש הוסר לרגע והכול פרץ החוצה בשיטפון בלתי נשלט והנה הוא נוסע על כביש ראשי במכוניתו הנהוגה על ידי בנו ושניהם עירומים. 

הם הגיעו הביתה לארוחת ערב שהכין כרמי שהסתובב עירום בבית בחופשיות רבה. אחרי שאכלו צנחו כולם למיטה כשדני במרכז בין אדם לכרמי. דני התעורר בשמונה בבוקר ופחד אחז בו. הוא לא הבין למה הוא עירום ואיך זה שרק עתה התעורר. זיקפת בוקר נוקשה העמידה את הסדין כאוהל. מחשבותיו צפו בעירפול לא מוכר בראשו, הוא התקשה לקום מהמיטה והחליט כי לראשונה בחייו, לא ייצא לעבודה היום. הוא נאחז בקירות בדרכו לשירותים ומשם למטבח ומצא שולחן ערוך לארוחת בוקר עם פירות חתוכים וקפה חם בפילטר החשמלי. בפתק על צלחתו היה כתוב: 'אני בקורס באולגה, אגיע בצהריים.' חתום, אדם. 

דני הביט סביבו. הכל היה שקט. רק כשהתיישב גילה ששכח להתלבש וגרוע מכך, זקפתו נשארה איתנה ולא התרככה כמו תמיד, לאחר שהשתין. תמונות מעורבבות מיום האתמול החלו לעלות בזכרונו והלחץ בחלציו גבר. אחרי כוס קפה ראשונה התבהרה מחשבתו, הוא אכל ברעב את כל מה שהיה על השולחן, ועם כוס הקפה השנייה יצא אל שפת הבריכה שבחצר. רק אחרי שהתיישב על הכורסא, הסתכל סביבו וגילה לשמחתו שהגדר החיה סביב החצר מסתירה את השטח מעיני זרים. הוא התפלא על עצמו שיצא כך עירום בלי לוודא קודם לכן שאין צופים וידו נשלחה אל אברו. הוא נהנה מהחופש לאונן בלי דאגה אך גם אחרי שמילא את בטנו בזרע לבן, לא נרגעה זקפתו. 

טלפון צילצל, קולו של אדם נשמע שואל בדאגה: ''אבא אתה בסדר?'' 
''לא, אני לא 'בסדר', אני מאושר, חמוד, אני הכי מאושר שהייתי מאז שאני זוכר את חיי.'' 
''חכה לי, אנחנו צריכים לדבר.'' אמר אדם בקול מודאג. 
''אל תדאג לי,'' ענה. ''ואל תדאג בקשר לאתמול. עוד יהיו לנו הרבה ימים כאלו, אני לא חוזר למחבוא שלי. אני רק מקווה שהאחרים יוכלו להבין ולהסתגל כי מהיום אני חי את חיי ולא את הציפיות שלהם.'' 
''אבא, אל תצא מהבית, אני עוד מעט בא.'' אמר אדם וניתק. 

הטלפון צילצל בשנית, הפעם היתה זאת אשתו שאמרה שהם צריכים לדבר. היא גם אמרה שתישאר בעיר עד סוף השבוע. דני שאל למצבה של אימה והיא אמרה שהוטב. 
''אז למה את לא חוזרת?'' שאל. התשובה הדחוקה על האם שצריכה אותה לידה ועל עוד סידורים שיש לעשות מצאה חן בעיני דני. ''אז מה?'' שאל בבדיחות. ''התאהבת בעיר או בעירוני?'' מצידו השני של הקו היה שקט ואחריו גמגומים. בקור רוח שהפתיע גם אותו, אמר דני: ''מצידי זה בסדר, את יכולה להישאר בעיר עם העירוני, אני אתמול הבנתי שנישואינו נגמרו ואני שמח שאת לא לבד.'' הוא ניתק את השיחה ושמחה של הקלה מילאה אותו. בגיל 43 הוא הרגיש חופשי ומשוחרר לראשונה בחייו. בבת אחת השתחרר מהמוסכמות, ההדחקות הבגדים ואישתו. נועם יחזור רק ביום שישי, גיל באימון ולא יגיע לשבת וגם במשק אין עבודה דחופה, כך שלפניו לפחות ארבעה ימים של חופשה. את כל הדאגות האחרות החליט דני לדחות ליום אחר. הוא נכנס לבית ופנה לחדרו של אדם. חיפוש קצר העלה קופסא מלאה גראס קצוץ ומוכן לגילגול. ניירות היו במגירה הסמוכה. דני לא ידע לגלגל סיגריה ומאחר שהכיר את אדם כמסודר ואוהב גד'טים, חיפש במגירה נוספת והעלה מכשיר גלגול. אחרי כמה נסיונות וניירות אבודים, הצליח לגלגל לעצמו סיגריה ראשונה והכין עוד שתיים לאחר כך. 

אחרי שעישן בנחת ליד הבריכה, את הסיגריה הראשונה, נהנה מקרני השמש ששזפו את כל גופו, נזכר בהערתו של אדם והתמלא סקרנות. הזיקפה שלא ירדה, פסלה את האפשרות ללבוש ג'ינס או כל מכנס אחר מארונו. הוא נכנס שוב לחדרו של אדם וכרך על גופו שרוואל שמצא זרוק בחדר. הוא הסתכל ארוכות המראה ונהנה למראה האוהל בקדמה המכנס. כך, כשרק השרוואל הנפוח על גופו יצא לעבר החממה לחפש את צמחי הקנביס. מאחורי החממה, מוסתרים על ידי מחסן ישן שהיה שם, מצא את שחיפש. הוא לא זכר מה היה ההסבר של גיל כשזרע של את הצמחים הללו כשהיה בן 16, אבל מאז הם שם, גדולים ומטופחים. מדי פעם היו גיל ואדם אחריו, עוקרים חלק מהצמחים ושותלים אחרים תחתם. 

''מי שם?'' שמע את הפועל קורא מתוך החממה. 
''אני.'' ענה דני. אמנם, לא הייתה כל עבודה מוגדרת בחממה אך וואליד, נער מהכפר הסמוך, היה תמיד בחממה, הוא ישן במחסן הישן והיה הולך לביתו לכמה שעות ביום שישי ראשון של כל חודש כדי להביא לאימו את משכורתו. הוא היה דואג לכל התקלות והעבודות הקטנות שלעולם לא נגמרות. ''יש לך שם מים לשתייה?'' שאל דני. 
''יש מים קרים, אדון דני.'' ענה וואליד ואחרי רגע הופיע עם תרמוס בידו. עקב החום בחממה לבש תמיד הנער מכנס התעמלות קצר לגופו ולמרות זאת על גופו נצצו אגלי זיעה. הנער המופתע כמעט ושמט את המים מידו כשראה את דני. הוא מעולם לא ראה את מעסיקו אלא במכנס עבודה קצר או ארוך וחולצת טריקו שצבעה אבד זה מכבר. עיני הנער סרקו את דני ונתקעו על האוהל שמקיומו דני כמעט ושכח. דני חייך אל הנער הנבוך שבליטה הולכת וגדלה טפחה במכנסיו הדקים. הנער קרב אל דני והושיט לו את המיכל. מכסה התרמוס נשמט מידיו של דני אך הוא לא התעקב והרים ראשו לשתות. כשהוריד את מבטו בין לגימה אחת לשנייה, ראה את הנער עומד על ברכיו, ראשו סנטימטרים ספורים מפסגת האוהל והוא מושיט את ידו האוחזת המכסה למעלה אל ידו של דני. דני לקח את המכסה והרים ראשו שנית לשתות. בעודו לוגם חש משהו מצמיד את הבד אל כיפת אברו, הוא הוריד את מבטו וראה כי כיפת אוהלו נתונה בין שפתי הנער שאף שלף את אברו ושפשף אותו במהירות. 

דני שלח יד אחת ללטף את ראש הנער בעוד בידו השנייה משך בשרוך השרוואל והניח לו לצנוח. הנער לקח מיד את מלוא אברו של דני לפיו ומצץ כשהוא משמיע קולות. בתוך כמה שניות החל גופו לרעוד וזרעו ניתז על הקרקע בין רגליו של דני. 
''סליחה, אדון דני.'' אמר הנער. דני רק חייך וואליד מיהר להיכנס למחסן בצעדים כושלים מהתרגשות. דני נכנס אחריו להרגיעו ומצא אותו כשפלג גופו העליון מונח על ארגז ורגליו פשוקות על הקרקע. 
''מה אתה עושה?'' שאל דני. 
הנער התרומם במבוכה, הסתובב אליו ואמר: חשבתי שאתה רוצה לזיין אותי כמו אדון נועם.'' 
''אדון נועם?'' שאל דני המום מהגילוי. 
''כן,'' ענה הנער. ''אדון נועם אוהב לזיין אותי בתחת, הוא בא כל יום אחרי הלימודים ולפעמים גם בערב.'' 
''ואני חשבתי שהוא ממהר לחממה כי הוא אוהב את העבודה כאן.'' צחק דני. אך השתתק כשהתמונה הקבועה שהדחיק כמו דברים אחרים שלא רצה לראות עלתה מול עיניו. היה זה האוהל הענק שקידם את פניו כל בוקר כשהעיר את נועם. ''אני מקווה שהוא לא מכאיב לך.'' אמר דני שכבר ידע משהו על כאב החדירה. 
''רק בשניות הראשונות, אבל זה שווה כי אחר כך זה נעים. אני רוצה שתזיין אותי, אדון דני, כי נועם לא נמצא. אני כבר התרגלתי וזה חסר.'' אמר הנער ושב לארגז. 
דני קרב את אברו לחור הצעיר וחדר בזהירות. ''כואב?'' שאל. 
''לא,'' ענה הנער. ''זה לא כל כך גדול כמו של אדון נועם, זה נעים.'' 
דני פמפם תוך שהוא מגביר את הקצב. הנער ביקש חזק יותר ויותר ודני הלם באחוריו. הוא עצר לאחר סדרת התכווצויות של התחת שהעידו על גמירה אך הנער מחה וביקש עוד. אחרי עוד דקות ארוכות של פמפומים גמר דני ועימו גמר הנער שוב. 

דני הביט סביבו וראה כי הנער סידר לעצמו מקום מגורים נוח. על ארגז אחר ראה בקבוק עם מבחנה תקועה בצידו ונוזל עכור בתוכו. 
''מה זה?'' שאל דני. הנער הביט בו מבוהל. ''זה בסדר,'' אמר דני. 
''זה באנג.'' ענה וואליד. 
''אתה גם מעשן?'' 
''כן, אדוני.'' 
''וגם אדון נועם?'' 
''כן אדוני.'' 
''איך מעשנים עם זה?'' 
''אתה רוצה?'' 
''כן.'' 
וואליד קם, כשפתח את הארון, ראה דני ערימת קופסאות כמו זאת שראה אצל אדם. וואליד הוציא הוציא קופסא עם גראס קצוץ, וכשראה את מבטו של דני הסביר כי הוא מייבש וקוצץ את הפרחים והבנים לוקחים כל פעם קופסא מלאה ומחזירים את הריקה. דני חשב שהוא אמור לכעוס או משהו כזה אך רק חיוך יצא לו. 

הנער לקח קמצוץ של חומר, הניח אותו בתוך הקונוס שקצה המבחנה. 
''קוראים לזה 'ראש','' אמר. קירב מצית בוער ושאף דרך פיית הבקבוק שאיפה ארוכה עד שכל הגחלים נשאבו פנימה. הוא מילא שנית את המבחנה והגיש לדני. בפעם הראשונה, נתקף דני שיעול ולא הצליח להוריד את כל החומר, אך בפעם השלישית כבר למד את קצב ועוצמת השאיפה והצליח. ראשו ריחף גבוה והוא קם לשוב לביתו. ''המכנסיים שלך, אדון דני.'' רץ אחריו הנער. 
''תודה.'' אמר וכרך את השרוואל סביב מותניו. 
''אני אבוא עוד מעט לנקות את הבריכה, אם זה לא מפריע לך אדון, דני.'' אמר הנער. 
''לא, וואליד, אתה לא מפריע לי בכלל.'' 

מיד כשנכנס דני הביתה נפתר מהמכנס שנראה לו מיותר לחלוטין. הוא מזג לעצמו מיץ תפוזים קר ויצא לבריכה. הוא הניח את ראשו הכבד על משען מיטת השיזוף ומחשבותיו החלו במסען. 'מהיום שאני זוכר את עצמי,' חשב. 'כילד יחיד, הייתי תמיד ילד טוב, אחראי, עושה כל מה שצריך, עוזר במשק ובבית. תמיד היו לי ציונים טובים וכולם אהבו אותי בחברה. אפילו את השטות הנוראה של אובדן שליטה ואחריות רגעית, הזיון שממנו היא נכנסה להריון, הפכתי למשפחה למופת. קיבלתי את המשק מתמוטט ובניתי משק לתפארת שנותן לי עצמאות כלכלית וחיי רווחה למשפחתי. אני בן 43, ילדי כולם גדולים, ואיזה ילדים, אחד יותר חתיך מהשני, והכול עשיתי תוך הקרבת עצמי. לא עוד. מהיום אני אקח פרקי זמן של חופשה מהשליטה ואתמסר לשליטתם של אחרים, אזדיין עם מי שארצה ואיך שארצה. אלך לבוש או לא לפי החשק ולא לפי ה'צריך'. מהיום אני דני, ולא אוסף של חובות ומסכמות. 'אדון נועם'... מה הוא זומם? בשבת אעשה לשני הזכרים שלי מסדר מדידות, נראה למי יש גדול יותר. לפחות, נראה שבתחום הסקס כולם למדו מהשגיאות שלי והולכים עד הסוף אחרי עצמם ותחושותיהם ולפי כמויות הקונדומים שהם קונים, הם גם למדו להיזהר, לא כמוני. עם התוצאות והביצועים שלהם, אז לא נורא אם יעשנו גראס לפעמים. חיים רק פעם אחת, אני צריך להודות למי שלא יהיה אחראי, על שגופי ובריאותי עדיין כשהיו כשהייתי בן עשרים ולהינות מהחיים כל עוד אני יכול. מהיום יש דני אחר ומי שלא מוצא חן בעיניו שימשיך לחפש לו את דני ההוא אבל במקום אחר. די לשעבוד, חופש, שחרור, חופש... חופש...'

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...