>  >  > 

ילד רחוב - פרק א'

לא רק בעיניי הצטייר אילן כעוף מוזר. התנהגותו הייתה שונה וכמוה לבושו, גם בימי הקיץ הלוהטים נהג לנעול נעלי עור שחורות גבוהות, חגורת עור מכוסה בניטים כסופים קישטה את מכנסיו, חולצותיו הצמודות היו תמיד גזורות שרוולים וצוואר ומעליהן נהג ללבוש ז'קט עור משובץ בניטים, אוזניו היו מחוררות ומכוסות עגילים מסוגים שונים ואת אפו קישט נזם. ילד רחוב, פנקיסט ,סטלן, אלה רק חלק מהשמות בהם נהגו לכנותו. בגיל 17 עזב את בית הספר שגם אותו נהג לפקוד רק לעיתים נדירות והשתלט על צריף נטוש בפאתי השכונה בצמוד לפרדסים, שיפץ ועבר להתגורר בו. אותם בודדים שחלפו בסמוך לצריף ראו אותו מתנדנד בערסל בכניסה בוהה בשמיים ומעשן, מאז ומתמיד המעיט לדבר ומטבע הדברים היו לו חברים בודדים.

שחר נער צנום ובעל שיער ארוך, טיפוס עדין וביישן במראהו היה אחד מהם, אף שהיה מבוגר ממנו בשנה. החיבור ביניהם ניראה לי תמיד מוזר ולא הייתי מקדיש לכך תשומת לב רבה אלמלא אותו לילה גורלי שבו הזמין אותי יובל לסיבוב לילי בפרדסים לקטוף תפוזים ולעשן.

קשה היה שלא לשמוע את הצעקות שבקעו מהצריף, קשה עוד יותר היה להתגבר על יצר הסקרנות. התקרבנו למקום, נזהרים שלא לדרוך על חפצים העלולים להשמיע רעש ולהסגיר אותנו, נצמדנו אל החרכים בקיר הצריף והצצנו פנימה. שחר עמד עירום כביום היוולדו במרכז החדר, ידיו נקשרו לקורות העץ בתקרה, רגליו מפוסקות בעזרת קורת עץ מיוחדת וקשורות אליה, אילן לבוש במכנסי עור ולגופו גופייה לבנה שחשפה קעקוע נשר ענק על כתפו אחז בשוט ארוך והצליף בו בכל כוחו, סימנים אדומים קישטו את גופו של הנער הצנום שצרח אחרי כל הצלפה ומלמל: ''כן, אדוני... אני מצטער, אדוני... תצליף בי, אדוני, מגיע לי... אני אהיה כלב טוב, אדוני''.

יובל ואני החלפנו מבטים המומים, התקשינו לזוז, נותרנו מרותקים. זאת הייתה ההצגה המוזרה ביותר שזכינו לראות בחיינו.

אילן שחרר את ידיו התלויות ושחר נפל על ברכיו לרגלי אדונו והחל ללקק את נעלי העור הגבוהות שלרגליו. לשונו עברה עליהן בסגידה, ס''מ אחר ס''מ. בסבלנות מדהימה ניקה והבריק אותן בלשונו כשאדונו ממשיך להצליף בגבו החשוף. בעזרת שיניו בלבד פרם את השרוכים וחלץ אותן מרגלי אדונו, אפו נצמד אל הגרביים האפורות והסניף אותן בהנאה. אט משך את הגרב בשיניו והחל מלקק בלשונו את אצבעותיו, זה התיישב על כורסה והביט בשאננות מוזרה בעבד המושפל עובר בלשונו מאצבע לאצבע מכניס את לשונו ביניהן מנקה אותן ביסודיות ועובר ללקק את כף הרגל. כחצי שעה סגד והבריק בלשון מיומנת את הרגליים שעה שאדונו שכב בעיניים עצומות, עישן להנאתו והתענג. אט טיפסה הלשון הצייתנית וליקקה את מכנסי העור עד שהגיעה אל המפשעה, קולו של אילן חתך את הדממה: ''לא, כלב... היום לא תזכה בכבוד למצוץ לי... לא היית טוב מספיק''.

בעיניו של שחר עמד מבט מתחנן אך הוא לא העז להוציא מילה. אילן התרומם מכורסתו שחרר את רגליי עבדו הקשורות, הניח קולר לצווארו, הוליכו על ברכיו לפינת החדר וקשר את הרצועה לטבעת ברזל בקיר. שוב החלפנו בנינו מבטים מלאי משמעות וחזרנו מסוקרנים להציץ פנימה, אילן שלף את איברו השתין אל קערת פלסטיק קטנה שעמדה שם, הבטנו המומים בשחר ששלף את לשונו ככלב צמא והחל ללקק בתאווה את השתן החם שהעניק לו אדונו. אילן צפה במחזה באדישות והמתין שיסיים, אז הורה לו באצבעו לקחת את בגדיו והוביל אותו על ארבע אל הדלת. שחר מיהר להשתחוות לאדונו ויצא בזחילה עירום מהצריף.

מיהרנו לעזוב את המקום, רוב הדרך שתקנו, נראה שמוחנו ניסה לעכל את המחזה שצפינו בו. רק בסמוך למכולת השכונתית התיישבנו על אחד הספסלים מתנשמים בכבדות. יובל היה הראשון שהצליח להוציא מילה: ''שמע, אחי, אני המום. בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה''.
דיבורי היה מגומגם כשהשבתי לו: ''כן... ניראה לי שהוא שפוט שלו... אני לא מאמין שיש דבר כזה במציאות''. לבי הלם בחוזקה, מעולם לא גיליתי עניין כה רב בתחום המוזר הזה. בלבי ידעתי שלמחרת אהיה שם שוב.

השעה הייתה בדיוק 22:00 כשעזבתי את חדרי ויצאתי לכיוון הצריף. שוב התמקמתי באותו מקום והצצתי פנימה. האור בחדר היה קלוש, שחר העירום קשור לכסא עץ ישב במרכז החדר, אילן עמד ובידו נר עבה וטפטף שעווה חמה על גופו ופניו. זה השמיע צעקה בכל פעם שהטיפה חרכה את גופו, אברו עמד זקור והיה ברור כי העינוי מסב לו גירוי רב. כשאילן כיוון את טיפות השעווה הלוהטת אל הזין הזקור החל להתפתל בכיסאו וצרח, חיוך משונה התפשט על פניו של האדון המרושע. הוא הצית לעצמו סיגריה, פלט את העשן אל הפנים המעונות של עבדו והמשיך באדישות במלאכת הטפטוף. כשגופו של העבד כוסה בטיפות שעווה ציווה: ''תוציא את הלשון שלך, אפס!'' שחר מיהר לציית וזה בתנועה מהירה כיבה עליה את הנר ופלט באכזריות, ''אתה מרגיש כמה הנאה יש בכאב זיבלון?'', שחר בלע את רוקו ולא השיב. מבטו היה ממוקד באבר הגדול שנשלף מול עיניו. ''תתכונן למצוץ לי, זונה, אני רוצה לשמוע כמה אתה רוצה אותו''.
שחר החל למלמל בקול חרישי: ''אדוני... אני מתחנן... תן לי למצוץ לך. תכניס לפה הנחות שלי את אברך המלכותי. תן לי את הזכות לענג אותו, אדוני, אני מוכן לעשות הכל, בבקשה, אדוני, תן לי אותו עמוק בגרון''.

חשתי את אברי מתקשה. הופתעתי מעצמי. מעולם לא חשבתי שמראות מסוג זה יכולים לגרום לי לגירוי מיני עז כל כך. ידי ליטפה את הבליטה במכנסיי עת שהבטתי באברו של אילן עושה את דרכו פנימה וחודר לגרון של עבדו. לא יכולתי יותר. אברי איים לקרוע את מכנסיי. שלפתי אותו החוצה במהירות, הצמדתי את עיני לחרך הזעיר ואוננתי כמטורף.

ידו של אילן אחזה בכוח בשיער הארוך של עבדו המאולף עת שתקע את אברו שוב ושוב עמוק בגרונו. שחר השמיע קולות חנק ורוק רב נפלט מפיו. נראה שהמראה רק גירה את האדון המחורמן יותר. קולות הנאה חייתיים נפלטו מפיו והוא החל מפמפם את הפה האומלל במהירות גדולה יותר. בבת אחת שלף את איברו, ניגש אל פינת החדר, פלט את זרעו בקערית הפלסטיק הקטנה ושב אל עבדו. ידו אחזה שוב בשערו, כך גרר אותו קשור לכסא, ללא רחמים הפילו כשפניו אל הרצפה וציווה: ''תזחל ותלקק את הזרע הטעים של אדונך מהקערית, כלב עלוב''.

איבדתי את השליטה באברי המגורה. הזרע טיפס מעלה במהירות ונפלט בצרורות אל קיר הצריף. הספקתי עוד לראות את העבד מסיים ללקק את שאריות הזרע של אדונו ופולט בקול כנוע: ''תודה, אדוני, על הזכות שהענקת לי לספוג אל גופי הנחות את זרעך המלכותי''.
זרקתי מבט אל השעון שהצביע על חצות ועשר דקות. לכל הרוחות... לא חשתי איך הזמן טס. צעידה בת קילומטר עוד עמדה בפניי ולמחרת הייתי צריך לקום לשעת אפס בבית ספר.

את יובל פגשתי באחת ההפסקות, חייכתי אליו אך לא דיברתי על הנושא. בכלל בימים האחרונים קצת התחמקתי ממנו למרות שהיינו ידידים טובים, פחדתי להתעמת עם עצמי ועם הנושא ויותר מכך חששתי לשוחח על הנושא אתו. רק חסר לי שיחשוד שהדבר גורם לי לגירוי כלשהו וילעג לי בכל בית הספר.

בדרכי חזרה הביתה נכנסתי למכולת השכונתית, מיד הבחנתי במעיל העור השחור. הוא עמד בגבו אליי. לבי החל פועם בחוזקה, כל הדם אזל מפניי, השפלתי מבט אל נעליו הגבוהות והמבריקות, פתאום הפך בעיניי מסתם ילד רחוב חריג וחסר משמעות לאדון רב עוצמה. הסתובבתי במהירות ועזבתי את המקום מגלה בתדהמה שאברי זקור. שכבתי במיטתי ואוננתי בפראות, לא היה לי ברור מה אני רוצה מעצמי, ומה בהופעתו גרם לי לגירוי חזק כל כך.

באותו לילה הקדמתי את יציאתי מהבית ופסעתי לכיוון הצריף. חשתי כנרקומן הזקוק למנת הסם היומית שלו. מוחי נלחם בי וסירב להשלים עם ההתמכרות היומית אך גופי, בשיתוף עם אברי, גברו עליו. מצאתי את עצמי שוב צמוד לחרך בצריף מציץ פנימה ומלטף את אברי המגורה.

העבד שכב שם על ריצפת החדר כשחבלים בידיו וברגליו מפסקים אותו לארבע פינות החדר. גפו הצנום התפתל בכל פעם שאדונו הצמיד אטב כביסה נוסף לגופו, פטמותיו היו אדומות וזקורות, לכל אחת מהן הוצמדו שלושה אטבים. אדונו ביצע בידיו קפלים בעורו והצמיד להם אטבים. כך תפר את הגוף המעונה לכל אורכו. לעבד הקשור היטב לא הייתה יכולת תזוזה ורק גופו הצטמרר ופיו פלט צעקה כשאילן החל מצמיד לביציו אטבים, פניו היו אטומות כשעבר לאבר הזקור והניח אטבי כביסה גדולים לכל אורכו. לפתע התרומם, הרים את רגלו ודרך בנעלו הגבוהה על פיו, זה שלף לשון צייתנית והחל ללקק את הסוליה ולנקותה בלשונו. אילן שלף סיגריה ועישן להנאתו כשהוא מחליף רגל מידי פעם. את האפר כיוון לפניו של שחר האומלל שלא העז לצייץ, ''אתה מרגיש איזה כבוד גדול זה ללקק את סוליות הנעליים שלי ולשמש לי מאפרה, עבד מושפל?''
בקול כנוע הצליח העבד למלמל מתחת לסוליות הנעל הכבדה: ''כן, אדוני, אני מרגיש ומוקיר לך תודה על כך''.

אילן ניגש למקרר ופתח את המקפיא, כשחזר היו בידיו שתי תבניות ובהן קוביות קרח. בקור רוח שלף אותן אחת לאחת והניח לאורך גופו של העבד. זה צרח בכל פעם, מה שהרגיז את האדון האכזר. ארבע קוביות נדחפו לפיו בכוח ושלושה אטבים נוספים תפרו את שפתיו. ידיו המשיכו לשלוף את הקוביות. על כל עין הניח קוביה כשהוא מאיים: ''אם תעז לזוז ותיפול מגופך קוביה לפני שתימס לחלוטין, סופך יהיה רע ומר, אפס''. העבד האומלל הניע את ראשו בזהירות לחיוב. חיוך ניצחון עלה על פניו של אילן. ''כן, כלב, ככה אני אוהב. תצטרך לסבול הרבה עד שאסכים להפוך אותך לעבד קבוע שלי''.

ידי שלפה את איברי, המראות העבירו בי חלחלה אך באותה מידה גרמו לי לחרמנות שכמוה לא הכרתי מימיי. שפשפתי אותו בטירוף כשעיניי אינן מרפות מהחרך. אילן יצא מן החדר מותיר את עבדו שרוע כשגופו הרועד הופך רטוב יותר מרגע לרגע. לתדהמתי העבד לא העז לזוז גם כשחש שאדונו אינו מביט בו.

כף יד אטמה בכוח את פי מאחור. רעד אחז בכל גופי ושערותיי סמרו. אברי איבד במהירות את זקפתו. ניסיתי להסתובב ולהביט בזה שאחז בי אך הוא הפעיל כוח רב. בקול שקט אך תקיף לחש באוזני: ''שב בשקט ואל תוציא מילה. תמיד חשדתי שאתה הומו ועכשיו אני יודע שאתה גם עבד מושפל''.

לפרק הבא 
תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...