>  >  > 

מרתף הנקמה

את אור בן ה-22 פגשתי במועדון ה-s&m ביפו באחד מערביי הגייז. מהשיחה עלה כי הוא חייל משוחרר שמחפש את דרכו בתקופה הזאת. הוא היה לבוש במכנסיי עור וחולצה שהבליטה את גופו החטוב והשרירי ותאמה לעיניו הירוקות. הוא גרם לבאי המקום ''להזיל ריר'' כשהביטו בו, למען האמת חשתי בר מזל לשבת לצדו ולזכות בתשומת ליבו. האלכוהול הרב ששתינו גרם לי להשתחרר והשיחה קלחה. הוא לא התקשה להבחין בעיניי הסורקות את גופו שוב ושוב בתאווה, כשחיוך קטן ואדיש על פניו לחש: ''אני מת להשתין, בוא תלווה אותי לשירותים''. פסעתי לצידו מתעלם בהפגנתיות מהמבטים שזרקו לעברנו.

''אני בטוח שאתה לא רוצה שזה יאבד באסלה, עבד''. המשפט גרם לי להסמיק, ידו סימנה לי לרדת לצד המשתנה על ברכיי. הבטתי מסביב המקום היה ריק ומעט חשוך, ידו פרמה את כפתורי מכנסיו וזין עבה השתחרר לחופשי. כרעתי על ברכיי מגורה, קולט אותו אל פי. זרם שתן עז נורה ממנו. חשתי את גופו מצמיד את ראשי אל הקיר בחוזקה ואת איברו חודר לגרוני. לא יכולתי לחשוב... הייתי עסוק מידיי בבליעת הנוזל שנפלט בכמויות מהר ככל שיכולתי על מנת שלא להיחנק, דקה ארוכה היה ראשי צמוד אל הקיר יונק אל תוכי את השתן החם שלו. כשהתרוממתי החוורתי לגמרי. שלושה גברים עמדו בגבם אל הקיר הביטו במחזה ושפשפו את הבליטות במכנסיהם. אור שהבחין במבוכתי חייך וזרק: ''בוא נצא מפה, אסלה שלי''.

ידו חבקה את כתפי ותמכה בי בדרכנו החוצה וכשהגענו לרכבי, הציע לנהוג. הושטתי לו את מפתחות הרכב, תוך כדי הורדת משענת המושב למצב שכיבה מסרתי את כתובתי, עצמתי עיניים והתמכרתי לטשטוש האלכוהול בדמי.

התעוררתי המום, מצאתי את עצמי שוכב עירום בכלוב קטן ומסורג בחדר חשוך מאוד ולא מוכר. לרגע הייתי בטוח שאני חולם. ראשי איים להתפוצץ מכאב ועברו דקות ארוכות עד שהצלחתי לשחזר את מאורעות הלילה הקודם. נענעתי את הכלוב הכבד והתחלתי לצעוק. על פי ההד הבנתי מיד שאני במרתף וכנראה שאיש אינו יכול לשמוע אותי, איבדתי את תחושת הזמן, שעון היד שלי נעלם ותחושת חוסר אונים אפפה אותי.

להערכתי חלפו מספר שעות עד ששמעתי את חריקתה של דלת הברזל הכבדה. דמותו הצטיירה בפתח ואור קלוש התגנב פנימה. עכשיו יכולתי לראות עד כמה המקום מאובזר. טבעות ברזל גדולות עוגנו בקירות ומהתקרה השתלשלו שרשראות מפחידות, לאורך הקירות היו תלויים מספר שוטי עור, בפינת החדר עמד מדף ועליו נרות גדולים, דילדו ענקיים, אזיקים, מצבטים ועוד כמה אביזרים מפחידים ומשונים שלא הכרתי.

''מה קורה, כלב? ישנת טוב?'' גרוני התייבש ולא הצלחתי להוציא מילה. גופו נצמד אל הכלוב וקולו ציווה: ''פתח את הרוכסן ותמצוץ אותו, זונה''. ידי רעדה אך לא העזתי להמרות את פיו. איברו החל מתנפח וגדל לממדים מפלצתיים. ''תיזהר שלא ארגיש את השיניים שלך, שרמוטה''. הנחתי לזין הענק לחדור לגרוני ולפמפם אותו תוך שאני פותח את פי ככל שיכולתי. תנועות האגן שלו היו מהירות וקיוויתי שלאחר שיבוא אל פורקנו ישחרר אותי. קולו נשמע מפחיד כשמלמל שוב ושוב: ''אני אאלף אותך להיות זבל מושפל, אסלה ושרמוטה''. נחשולי זרע לוהט החלו עושים את דרכם בצינור הזין שלו ונפלטו אל פי וגרוני, ''תבלע כל טיפה. זונה, תעריץ את הנוזל המלכותי של אדונך ותן לו להיספג בגופך הנחות''.

''אדוני, תשחרר אותי, בבקשה, אני חייב ללכת לעבודה, אני מתחנן''. פלטתי את המשפט במהירות תוך שאני משתעל ומנסה להחזיר את נשימתי.
צחוק קצר ומרושע נפלט מגרונו כשפלט לעברי: ''זאת בדיוק הסיבה שאתה פה, חתיכת זבל, בן דוד שלי עובד תחת השגחתך והתייחסת אליו כמו לכלב, עכשיו הגלגל התהפך''. לבי איבד פעימה. ניסיתי להבין למה הוא מתכוון... בסך הכול הייתי אחראי משמרת באחת מרשתות המזון המהיר ובתוקף תפקידי הייתי ממונה על כשלושה נערים לפני גיוס. חשתי נוזל חם מרטיב את שערותיי וגופי, הכלוב היה קטן ולא אפשר להתחמק מהזרם. ''זה מה שאתה, אסלה מסריחה, כל פעם שיבוא לי אני אחרבן ואשתין עליך''.

הדלת הכבדה נסגרה אחריו ושוב הייתי שרוי בעלטה, גופי רטוב משתן וטעם הזרע שלו עומד בגרוני. דמעות פחד ותסכול חנקו את גרוני, חשתי אבוד כל כך וחסר אונים, נתון בידיו של צעיר אכזרי שהחליט לנקום בי, בסך הכול נחשבתי אחראי משמרת נוח ולא רודן במיוחד, מי מהם לכל הרוחות הוא בן דודו ומה עשיתי לו? המחשבות לא הניחו לי וניסיתי לשחזר כל צעד מרושע שלי שיכול היה להביא אותי למצב הזה. גיא. זה בטוח גיא, רק הוא, עליו התפרצתי כמה פעמים וניקיתי משכרו מספר שעות בגין איחורים ויחס מזלזל בעבודה, אבל לכל הרוחות... הוא ידע שאינו בסדר.

גופי הפך דביק וחשתי רעב וצמא. השעות נקפו ולא היה סימן חיים מהאדון המרושע. מדי פעם השמעתי כמה צעקות ונדנדתי את הכלוב הכבד כשאני מנסה למצוא תנוחה סבירה לשכב בו. קור הרצפה חדר אל גופי העירום והכריח אותי לשנות תנוחה בכל מס דקות, בכיתי כילד מבוהל והיסטרי, הייתי מוכן לעשות הכול ובתנאי שאשתחרר מהסיוט הזה.

מיד כששמעתי את חריקת הדלת נעמדתי על ברכיי והתחלתי לצרוח, דמותו נעה לקראתי המהירות, ידו סטרה לי בחוזקה. ''סתום את הפה שלך, כלב, יש לנו אורחים''. המנעול הכבד שסגר את דלת הכלוב נפתח והוא גרר אותי בשערותיי החוצה, אזיקים נקשרו לרגליי וידיי וכובע עור משונה ובו פתח לאפי ופי בלבד הולבש לראשי. קולות האנשים שנכנסו למרתף נשמעו עמומים ולא הצלחתי לזהות אותם. חשתי בעיטה חזקה בצלעותיי, עפתי הצידה מקופל מכאב. ''תשתחווה ותתחנן ללקק לי את הרגליים, אפס!'' בקול מיוסר שמעתי את עצמי מתחנן ללקק את רגליו, לשוני גיששה את דרכה מפתח כובע העור, אצבעות רגליים שהיו נתונות בכפכפי אצבע הוחדרו אל פי. מצצתי אותן בקפידה משתדל לבצע את ההוראה כראוי ולהימנע מבעיטה נוספת. קולו של האדון נשמע מרוחק: ''נו, איך?? הפכתי אותו לכלב מאולף או לא?'' הבנתי שאני מלקק את רגליו של אחד האורחים שהביא וחשתי מושפל כפי שלא חשתי מעולם. מה עוד שלא ידעתי מי צופה ורואה אותי מבוזה כל כך.

הושכבתי בכוח על גבי, ידיי הקשורות באזיקים מתחתיי הכאיבו לי מאוד אך לא העזתי לצייץ. ''תדליקו את האור''. הקול נשמע לי מוכר אך לא הצלחתי לזהות את בעליו. חשתי איך הוא מתיישב על פני והקול המוכר ציווה: ''תלקק לי את החור, מניאק, תכניס את הלשון המושפלת שלך פנימה ותנקה הכול!'' לשוני חפרה בחור התחת הלא מוכר וניקתה אותו ביסודיות. ''נכון שאתה רעב, כלב?'' הרמז היה ברור ולא עניתי. אגרוף הוטח בכוח בבטני וגרם לי להתקפל. ''כשאני שואל אתה עונה, עבד! מובן?''
קולי רעד כשפלטתי: ''כן, אדוני, אני רעב מאוד, אדוני''. קולות צחוק רבים נשמעו בחדר, להערכתי הם היו לפחות ארבעה.
''בתיאבון, עבד, תלעס ותבלע בהנאה, אני מרשה לך לחשוב על המבורגר בזמן שאני מאכיל אותך''. גוש חרא גדול החליק אל פי. חשתי בחילה שעה שלעסתי אותו. ידיו צבטו את פטמותיי וקולו נשמע מאיים. ''ללעוס ולבלוע הכול, זבל, זה מזון מלכותי, וכדאי שתתרגל לטעם המיוחד שלו כי זה מה שתקבל בימים הקרובים כמזון''. זכות תגובה לא ניתנה לי, גוש נוסף עשה את דרכו אל פי וסתם אותו.

משיכה עזה בגרוני הביאה אותי למצב עמידה על ברכיי. זין עבה ומוכר נדחף בכוח אל פי, זרם השתן שלו החל משקה אותי לקול צחוקם של הנוכחים. קולו של האדון נשמע מבודח: ''תראו איך הוא שותה את זה בהנאה, במועדון הורדתי אותו על הברכיים כמו כלב ליד המשתנות והשתנתי לו בפה ליד אנשים והוא בלע הכול''. הזין סיים לפרוק את הנוזל לתוכי אך לא נשלף. ''תמצוץ, זונה, תעמיד אותו, תראה לבן דוד שלי ולחברים שלו איך אתה אוהב למצוץ ולבלוע שפיך, תראה להם כמה אתה אפס ומושפל''. חשתי שאני עומד להתעלף, הזין נתקע בגרוני ולא אפשר לי לנשום. ידיו אחזו בראשי והצמידו אותי אליו בחוזקה בזמן שאגנו נע לקראתי בתנועות דפיקה מהירות וחזקות, רגליי נעו מנסות לסמן לו שאני נחנק אך הוא לא התייחס. ''תמצוץ. תתרגל לגודל, תעשה עבודה טובה ותהנה מהפרס הנוזלי שאעניק לך בסוף''.

הועמדתי על רגליי וידיי נקשרו לשרשראות שהשתלשלו מהתקרה. זרם מים קרים הושפרץ על גופי ושטף אותו. שוב שמעתי אותם צוחקים. הם התבוננו בי תלוי רטוב והחליפו ביניהם בדיחות. מכת השוט הפתיעה אותי. פלטתי צרחת כאב, קולו של בן הדוד היה מרושע: ''תתרגל, זה יחמם וייבש אותך, זבל. אתה צריך להגיד תודה שאני מצליף ומאלף אותך, אפס''. השוט הכה שוב ושוב בגופי הרטוב וחשתי כי הוא חורץ בי וחודר את שכבת העור. ידעתי שבקרוב אאבד את הכרתי ונראה שהוא גם חש בכך. זרם המים הקרים חודש וגרם לגופי להתלקח בכאב איום. חשתי שהמים הקפואים מקלפים מעליי את עורי. צעקתי בכל כוחי, דילדו ענק פילח בכוח את ישבני, צרחתי ובכיתי בעת ובעונה אחת, שמעתי את עצמי מתחנן על חיי ומבטיח לעשות מה שיחפוץ, התחננתי להיות לו לכלב ולמשרת רק שיניח לי. הדילדו נשלף מתוכי ונוזל שמנוני הוזרק אל החור המעונה שלי. ''עכשיו תאכל אותו יותר בקלות, זונה''. הוא לא המתין לתשובה ודחף שוב את הדילדו אל תוכי. בסרט דבק עבה הקיף את מותניי, מחזק את הדילדו ולא מאפשר לו לצאת מתוכי. ''עכשיו תישאר ככה, זה ירחיב את החור הזנותי שלך עד שנחזור מארוחת צהריים. נותרתי תלוי כשהדילדו תקוע בתוכי, שומע את חריקת דלת הברזל נסגרת אחריהם .

ידיי התלויות איבדו את תחושתן, הייתי שרוי בעילפון על סף אובדן ההכרה, כמו מתוך חלום חשתי שהדילדו נשלף מתוכי. ידיו אחזו במותניי כמצבטים ואברו חדר עמוק אל תוכי. כמו מרחוק שמעתי אותם צוחקים, גופי התלוי התנדנד קדימה ואחורה בקצב בו טחן אותי, אנחות ההנאה שלו הלכו וגברו והבהירו לי כי הוא עומד לבוא אל סיפוקו. ידו מעכה את הזין המעונה שלי ומחצה את שק הביצים שעה שפלט אל תוכי את מטען הזרע החם שלו. אברו טייל על פלחי ישבני דקות ארוכות כשניגב עליהם את שאריות הזרע. כובע העור שכיסה את עיניי לא אפשר לי לזהות את הטוחן הבא. ידיו הכו בחוזקה בישבני הבוער ופיסקו אותו, חשתי את ראש האיבר העבה שלו מגשש אחר הפתח שלי. בבת אחת חדר לתוכי והחל במלאכת הפמפום. איבדתי תחושה, גופי כמו התנתק ממני, ידיו הכו בי שוב ושוב וצבטו את פטמותיי אך כבר לא חשתי דבר, הם השתמשו בגופי כבובת מין שלהם וכל שחפצו היה להגיע אל פורקנם. אברו העבה קדח בי בלא רחם. הוא צרח בהנאה באוזניי: ''אני מזריע אותך, שרמוטה, תהנה!'' נחשולי זרע הציפו את מעיי בשנית, גופו רעד והתנועע בתוכי עד שפרק בתוכי את טיפותיו האחרונות.

התעוררתי מעלפוני כשדלי מים נשפך על גופי, שוב הייתי מקופל עירום בכלוב הברזל, ידיי נקשרו לסורגיו ורק רגליי היו חופשיות. אבר זקור הוחדר בין הסורגים וקול לא מוכר של אחד מהם הורה לי למצוץ. כובע העור אפשר לי בקושי לפתוח את פי והזין נדחף את תוכו בכוח. פי וגופי הכואבים סירבו להישמע לי ותיפקדו בקושי אך עליו זה לא עשה רושם. בתנועות אגן חזקות נע עמוק בגרוני, ביציו הגדולות הכו בסנטרי בכוח והוא נהם בחרמנות: ''תמצוץ, חתיכת כלב, תרגיש זין צעיר בגרון המזדיין שלך, תעבוד עליו טוב עד שתזכה לטעום את הזרע שלי''.

עכשיו ידעתי בבירור שהם ארבעה. כל אחד מהם בא אל פורקנו בתוכי בתורו, מנסה להוכיח לחבריו עד כמה הוא אכזרי יותר מהם. ארבעה זרמים של שתן החלו להרטיב את גופי, הם עמדו סביב כלוב הברזל והשתינו עליי כמו הייתי אסלה. לפתע השתררה דממה, קולו של האדון נשמע בבירור כשפנה אליי: ''נו, כלב, למדת לקח?''
ראשי נע בתנועת חיוב ובשארית כוחותיי הצלחתי ללחוש: ''כן, אדוני, למדתי''.
הוא פרץ בצחוק: ''עכשיו אני בטוח שתתייחס לצעירים שעובדים במשמרת שלך בכבוד מלכים''.
בלחישה צייתנית עניתי: ''כן אדוני אני מבטיח, תשחרר אותי בבקשה, תן לי לצאת מפה''.
קולו הפך קשוח: ''תקשיב, זבל, האכלת את בן דוד שלי הרבה חרא בחודשיים האחרונים, אני לא אשחרר אותך בלי שתרגיש טעמו של חרא מה הוא''.

תחושת הזמן אבדה לי לחלוטין אך כשחזרו כבר היה גופי יבש מהשתן. נגררתי החוצה מהכלוב והושכבתי על גבי, אחד מהם התיישב על פניי והורה: ''קדימה תתחיל ללקק, זמן הארוחה העיקרית שלך הגיע. אם תסיים לאכול הכול כמו ילד טוב, אולי נשחרר אותך''.
ליקקתי חור אחר חור מחדיר את לשוני פנימה וקולט אל פי את גושי החרא שהחליקו אל תוכו. איבדתי את תחושת הטעם וגם הריח כבר לא עשה עליי רושם. לעסתי את הגושים באדישות, שומע אותם פורצים מדי פעם בצחוק, מתחלפים ביניהם ופולטים משפטים אכזריים: ''הוא רעב האפס הזה, אוכל את החרא שלנו בתיאבון, עכשיו הוא מבין מה זה לאכול חרא, המזדיין הזה''.
ידו של האדון דחפה כמוסה כל שהיא אל פי וידו הושיטה לי כוס ובה מעט מים. ''תבלע את זה, זבל''.

התעוררתי בחניון שקט וחשוך סמוך לכפר המכבייה. גופי היה עירום אך בגדיי היו זרוקים סביבי. חשתי מטושטש לגמרי. חפציי היו מפוזרים ברכב והנייד שלי כבוי במושב האחורי. כשניסיתי להתרומם ולהגיע אליו הבנתי עד כמה גופי כואב. בהיתי במכוניות הבודדות שחלפו, השעון ברכב הורה 4:20 פתחתי את החלון מניח לרוח הקרירה לחדור פנימה ולעורר את מוחי הרדום שעה שהתלבשתי באיטיות.

השעה הייתה שמונה בבוקר כשחייגתי אל מנהל הסניף והתנצלתי על אי הגעתי לעבודה. קולו נשמע מבודח כשענה: ''די, זה בסדר, אחיך הודיע לנו שאתה חולה. אם אתה כבר מרגיש טוב תוכל להגיע למשמרת צהריים. ואל תדאג, החבר'ה שלך תיפקדו ממש יפה בזמן שנעדרת''.
קולי היה חנוק כשעניתי: ''כן, אני בטוח, הספקתי להכיר אותם, הם יודעים לעשות עבודה טובה כשהם רוצים, הם מאוד יסודיים''.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...