>  > 

הרי את מקודשת לו

''כבר תרמנו במשרד'', פתחתי את הדלת וטרקתי חזרה ושוב פתחתי לה, מצחקקת.
ידעתי שהיא צריכה לבוא ושמעתי עליה הרבה מקרן חברתי הטובה ביותר, אך לעולם לא חשבתי ש…

היא עמדה בפתח המומה ולאחר שתי שניות של תמיהה והשתהות נכנסה כפרץ לחדר, התיישבה בסלון ובהתה בעיניי, כמחפשת בהם מקלט לנפשה המיוסרת.
קרן הכינה קפה לשלושתנו וחן מיד התחילה לדבר. היא סיפרה על התלמידה שלה שהייתה מאוהבת בה
והאם זה נכון להישאר איתה בקשר.
אני מיד הגבתי. אמרתי שבשום פנים ואופן אסור לה לסכן את הקריירה שלה ושאין טעם לשמור איתה על קשר, בפרט כשלא קרה כלום ביניהן.
חן הביטה כל הזמן הזה בעיניי, הסכימה איתי. אני והרגשתי איך למרות פער הגילאים הגדול בינינו (15 שנים), היא ניזונה ולומדת ממני. הרגשתי סיפוק.

עוד באותו הערב, כששבתי לביתי, חיכה לי מייל ממנה בו הודתה לי על עצותיי, כתבה לי כמה שמחה להכיר אותי וכמה נהנתה לשוחח איתי.
הופתעתי לגלות את המייל, וכתבתי לה חזרה שגם אני נהניתי מבוקר משובח איתה ושמתי שרק תרצה אשמח לדבר איתה.
הייתה בה חוכמה ותמימות שהכניעו את יצר הסקרנות הגדול שלי ולמרות שלכאורה לא היה לנו הרבה מן המשותף, לפחות בהיכרות הראשונית, הרגשתי שאני רוצה לדעת אותה יותר לעומק.
השפה העשירה שלה, האינטיליגנציה הרגשית המפותחת שלה, הפתיחות והמודעות שבה, כל אלה כבשו אותי.
היא החזירה לי מייל נוסף בו סיפרה קצת על הילדים שהולכים לחוגים, על חוסר הזמן שלה לעצמה, ועל ההתרגשות שלה לקבל ממני מייל תגובה למייל הראשון ממנה.

כמה ימים לאחר מכן חגגה חן את יום הולדתה. כמתנה מקרן, ביקשה ממנה שתיקח אותה בפעם הראשונה לפאב של נשים, אל המינרווה.
גם אני הצטרפתי וכך יצאנו שלושתנו אל המינרווה, שאני וקרן כבר הכרנו וחן עדיין לא.
חן וקרן נסעו יחד ואני פגשתי אותם שם.
הרגשתי איך כל הערב חן מפשיטה אותי בעיניה, בוחנת אותי מכף רגל ועד ראש, וכשאני בתגובה הסמקתי, היא נהנתה עוד יותר.

קרן קיבלה טלפון שבעקבותיו נאלצה לחזור הביתה ואני החלטתי להישאר עוד. שאלתי את חן אם היא רוצה להישאר ואני אחזיר אותה הביתה. היא התלבטה שנייה והחליטה לחזור עם קרן, אמרה שלא נעים לה.
אמרתי לה שמבחינתי זה בסדר ואין לי בעיה להחזיר אותה, אך היא התעקשה שלא נעים לה ואמרה שאם היא באה עם קרן, היא גם תחזור איתה.
יצאתי החוצה ללוות אותן לרכב. כהרגלי, נתתי חיבוק גדול ונשיקה לקרן וגם חיבקתי את חן ואיחלתי לה
מזל טוב. היא לא הרפתה, חיבקה אותי כאילו שאנחנו חברות כבר שנים.
היה בו משהו אחר בחיבוק הזה, לא סתם חיבוק של חברות. היא קצת הצליחה לבלבל אותי האישה הזו.

כשחזרתי בלילה, חיכה לי מייל ממנה, בו כתבה לי בצורה המפורשת ביותר איך בחנה אותי, איך הסתכלה עליי ואיך רצתה להישאר איתי שם ולא היה לה נעים.
''חלומות מתוקים (עליי)'' כתבה לי בספק צחוק ספק אמת, והוסיפה ''אני מקווה לחלום עליך''.
המיילים שלה בלבלו אותי.
למחרת, יום שישי, דיברנו בצ'ט של האינטרנט, קשקשנו קצת, צחקנו ונפרדנו כשהייתה צריכה ללכת לארוחה משפחתית עם בעלה והילדים.

בשבת אחה''צ קיבלתי עוד מייל ממנה. סיפרה שנסעה קצת לאמא שלה, התיישבה על הנדנדה בחצר ושקעה במחשבות עליי.
כזו הייתה, ישירה ומרגשת.
כתבתי לה שהיא מבלבלת אותי. שאלתי לאן מוביל הקשר הזה, מה מותר לנו ומה אסור, ובעיקר רציתי לדעת האם אני סתם ריגוש בשבילה.
היא כתבה לי שהיא מרגישה שהיא נסחפת למשהו איתי, ברור לה שהוא לא ריגוש, אבל היא לא רוצה לוותר עליו - ''מתישהו זה ייגמר, אבל בינתיים אני לא רוצה להפסיק, הרי שום דבר ממשי עוד לא קרה בינינו''.
''גם לא ייקרה. אני בחיים לא אשכב איתך'', עניתי.
''ברור שאת כן..'', היא הייתה כל כך בטוחה בעצמה.


ביום ראשון דיברנו בצ'ט ולאחר שהתנתקה, ביקשתי מקרן את מס' הטלפון שלה ושלחתי לה הודעה שזו אני ושאני הולכת. במשך כמה ימים שוחחנו בהודעות כתובות בסלולרי ולפעמים גם בשיחה קולית.
אחרי כמה ימים, קרן הזמינה אותנו שוב אליה בבוקר לראות סרט.
התרגשתי מהמחשבה שחן תהיה שם, לידי, ושהפעם אבחן את התגובות שלה באמת ולא על נייר כתוב.
היא ישבה צמודה אליי כל הסרט, ליטפה לי את היד, חשה את חום גופי הקודח מהתרגשות, וצפתה בסרט.
לא יכולתי להתרכז במסך אפילו לשנייה. הסתכלתי, אבל לא ראיתי כלום.
ראשי היה טרוד בידה הענוגה, במגע הרך שלה, בצמרמורת שהעבירה בי כשאחזה בידי.
כל כולי הייתי בה, נפעמת.

כשנגמר הסרט והיא נאלצה ללכת להוציא את הילדה מהגן, ליוויתי אותה החוצה.
ושם, ממש ליד הקיר, התנשקנו.
זו לא הייתה נשיקה סוערת מהסוג שרואים בסרטים, לא מלאת תשוקה ולא מחרמנת.
זו הייתה נשיקה עדינה על השפתיים, מאלה שמשאירות רק טעם של עוד.
היא התקשרה אליי מהדרך וכל מה שהיה לה להגיד זה ''וואו''.
במשך כל השיחה היא רק דיברה על כמה מדהים היא מרגישה, איך אני מנשקת בצורה כזו מושלמת וכמה הייתה רוצה שהנשיקה הזו לא תיגמר.
הרגשתי דפיקות לב, חום, וזיעה בכל הגוף.

יומיים לא התראינו, רק התכתבנו ושוחחנו בטלפון.
הרגשתי שאני מתגעגעת אליה אבל שמחתי שהדברים לא קורים מהר מדיי ובצורה אינטנסיבית מדיי.
ביום השלישי, באמצע העבודה, קיבלתי ממנה הודעה: ''אוהבת הפתעות''?
כתבתי לה שכן והיא כתבה ''צאי החוצה''.
ביקשתי מהמנהל שלי לצאת להפסקה והיא חיכתה לי במסעדה שליד העבודה, עם הילדה שלה.
כמה שמחתי לראות אותה.
כל הגעגועים של היומיים בהם לא התראינו התפרצו וחיבקתי אותה כל כך חזק, עד כאב.
זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי את הילדה שלה,ממש חן קטנה.

אכלנו צהריים יחד ובאמצע הארוחה חן ביקשה שאבוא איתה שנייה לשירותים.
היא השאירה את הילדה רגע להמתין ושם בשירותים נישקה אותי בלהט.
חזרתי לעבודה והיא נסעה הביתה. סיכמנו שנדבר בערב.
הודיתי לה על ההפתעה הנעימה שעשתה לי ואיחלתי לה יום קסום.

בערב שוב שוחחנו, שיחה קצת יותר עמוקה. סיפרתי לה הרבה עליי, על החברים שלי, על הדברים שאני אוהבת לעשות, על המשפחה המדהימה שלי, על העבודה, על השאיפות שלי ,על הקשרים שהיו לי.
והיא, כמו למדה אותי, הקשיבה והבינה.
גם היא סיפרה לי עליה. על בעלה, על הילדים, על ביה''ס בו היא מלמדת ואפילו קצת על התלמידים.
השיחות שלנו הפכו מיום ליום לעמוקות יותר ויותר, והרגשתי איך אני מתאהבת בה.

שמואל, בעלה, התחיל לשמוע את השם שלי כשסיפרה שהיא נפגשת עם חברה, והכול זרם על מי מנוחות. כששאל מאיפה אנחנו מכירות, אמרה לו שמחוג ההתעמלות.
שמואל אפילו לא העלה על דעתו שמתפתח בינינו קשר רומנטי.

כמה ימים אחר כך, אח של חן שגר אצל אמא שלה טס לחו''ל, כך שהתפנה שם חדר וחן ביקשה ממני להצטרף אליה לנסיעה לשדה התעופה כדי לקחת אותו.
השעה הייתה שעת לילה מאוחרת כשחזרנו, וחן ביקשה שניכנס לבית של אמא שלה כדי לשתות משהו לקראת הנסיעה חזרה הביתה
החדר הריק כל כך קרץ לנו. סופסוף הייתה לנו הזדמנות להיות באינטימיות, לילה שלם.
חן שלחה הודעה לשמואל שהיא נשארת לישון אצל אמא שלה, ושתגיע הביתה בבוקר.
היא הראתה לי את הנדנדה האהובה שלה, עליה ישבה כשחשבה עליי.

התחבקנו לנו בחוץ וכשנהיה קר נכנסנו הביתה. נשארתי איתה לישון שם.
זה היה הלילה הראשון שלנו יחד והפעם הראשונה בה שכבנו.
עבור שתינו הייתה זו הפעם הראשונה בה שכבנו עם אישה, ולכן הייתה לכך חשיבות כה גדולה .
''את כבר לא בתולת נשים'', התגרתה בי טרם הלכנו לישון. היא אהבה להביך אותי.





הזכרון הזה שלה בתוכי ושלי בתוכה ליווה אותי כל היום למחרת.
לא יכולתי להתרכז בעבודה או בשום דבר אחר, חשבתי רק עליה.
היינו נפגשות המון, בעיקר בימים כשסיימה ללמד מוקדם ואני הייתי עובדת משמרות ערב.
לפעמים בלילות היא הייתה הולכת לעשות ''הליכה'' והייתה מגניבה את עצמה אליי, או קובעות איתי באיזה מקום שקט בחוץ.
את בעלה יצא לי לפגוש כמה פעמים כשהייתי אצלה והוא הגיע הביתה.
לפעמים הייתי באה איתה בצהריים לקחת את הילדה מהגן, והיא הייתה רצה לקראתי כאילו אני אמא שלה ומחבקת אותי. מקסימה כזו.

יום אחד, חן התקשרה אליי מבוהלת ואמרה ''אנחנו לא יכולות להיפגש יותר''.
נלחצתי. שאלתי מה קרה. היא סיפרה ששמואל קיבל חשבון טלפון עם פירוט, ושיש שם איזה 500 הודעות ושיחות בעלות של 350 ש''ח רק אליי, וזה עוד אחרי שקניתי טלפון בחברה הסלולרית שלה כדי שיהיה לנו יותר זול לדבר.
היא אמרה שהוא נלחץ ושאל אותה על הקשר בינינו והיא כמובן הכחישה הכול.
היא אמרה לו רק שאנחנו חברות טובות ושיש דברים שהוא לא יבין.

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...