>  >  > 

השתלמות בטורקיה

שמי אסף ואני בן שלושים עובד בחברת הייטק גדולה.
באמצע שבוע נקראתי שוב למשרדו של המנהל. ''אסף אני רוצה שאתה תיסע להשתלמות באיסטנבול.''
''אין בעיה.'' אמרתי, ''אשמח מאוד.''
זה לא דבר חדש בחברה שלנו, כל פעם יש משהו אחר. פעם שולחים אותנו לעבוד, פעם שולחים אותנו להשתלמויות. זאת הפעם השנייה שאני נוסע אבל למי איכפת העבודה משלמת ואסף נוסע!
יום שבת ארזתי כל מה שאני צריך לנסיעה בת שבוע. ראשון בבוקר אני מתייצב לטיסה שלי שתיערך שעתיים. כל הדרך ביליתי בין נמנום לדפדוף בדפי עיתון הבוקר. הגענו סוף סוף לאיסטנבול, לקחתי מונית לאחד המלונות המפוארים בעיר. לשם הוזמן לי מקום, בזמן הנסיעה בחנתי את העיר על צדדיה השונים, החלקים העניים שלה והחלקים העשירים שלה, המלון שלי היה כמובן ממוקם באחד האזורים היוקרתיים ביותר בעיר. הגענו למלון, שילמתי לנהג המונית, לקחתי את המזוודה שלי והלכתי כמה צעדים בכניסת המלון .
בתוך הלובי, ממש בכניסה, היה ממוקם דוכן השומר ולידו נשען גבר בהיר רזה יחסית בעל שיער שחור קצר לבוש בחליפה מחויטת ונעלי מגף חומים ובמראה טורקי טיפוסי. הנחתי את המזוודה שלי על הרצפה ונעצתי מבט בגבר היפה שעמד מולי, תמיד הייתה לי רגישות מסוימת ליופי הגברי וכנראה שהיופי שלו עשה לי משהו מיוחד. אני מרגיש איך הכול נעלם סביבי ונצבע בלבן ורק אני והוא נשארים, הוא נועץ בי מבט בדיוק כמוני ואני מסתכל עליו, הוא מחייך כנותן אישור להתקרב, אני מרחף אליו ומשתטח למרגלותיו, הוא מוריד את הראש למטה ומסתכל עליי בחיוך ואני מאושר להיות לרגליו, הוא מרים טיפה את הרגל ונוגע בי בכתפיים, עוד נגיע ועוד נגיע ''אושטזם קזז, סניור.'' אני שומע לפתע, מייד הכול חוזר ואני נוחת שוב בלובי של המלון, אישה צעירה מציעה לי עזרה, אמרתי שאני דובר אנגלית והיא הסבירה לי את הדרך לקבלה שנמצאת ליד, מבט אחרון על השומר שגם הוא הסתכל עליי בכל הזמן הזה וזהו. הלכתי לקבלה, נרשמתי וקיבלתי מפתח לחדרי. בדרך שלחתי לגבר החלומות שלי חיוך נוסף והוא, מצדו, החזיר לי חיוך. המשכתי למעלית.
חדרי היה כמובן שיא הפאר המתאים למלון, חדר מרווח שלא חסר בו כלום, ההשתלמות שלי מעשר בבוקר ועד ארבע אחרי הצהריים ואם תשאלו אותי זה בזבוז זמן, אבל אתם כבר מבינים, העבודה משלמת ואסף הולך.
סידרתי את הדברים שלי בחדר והתארגנתי לטיול קצר בעיר. בדרך ללובי תהיתי לעצמי האם אזכה לראות שוב את השומר. ירדתי למטה, חלפתי על הלובי ועמדת השומר שלא היה שם, לבי נחמץ מאוד כי רציתי לראות אתו שוב.
הסתובבתי בעיר שאותה אני כבר מכיר יחסית ממספר ביקורים קודמים. השווקים, המסעדות... ישבתי לאכול ארוחת צהריים מאוחרת. ילד ניגש אליי וביקש ממני כמה לירות טורקיות. נתתי לו כמה שיכולתי, אני מאוד אוהב לתת למי שחסר, אני מרגיש שאני נותן משהו מעצמי וזה המעט שאני יכול לעשות למען האחר שאין לו.
סיימתי את הארוחה שלי וחזרתי למלון. נכנסתי בציפייה לראות שוב את המלך שלי, הסתכלתי על דוכן השומר והוא לא היה שם. השפלתי מבט. עצוב ומאוכזב המשכתי למעלית ושם המתנתי כמה דקות כשלפתע הבחנתי מרחוק באותו שומר עומד ומסתכל עליי, נועץ בי מבט ומחייך, אני מחזיר לו חייך מבויש, נכנס למעלית, עולה לקומה שלי ונכנס לחדר.
אני ניגש לחלון המרפסת, כורע על ברכיי ומתפלל שיבוא אליי. אני מוכן לעשות הכול כדי שיבוא, יש לו יופי אלוהי, אני חושב לעצמי. אחרי כמה דקות נרגעתי והבנתי שהדבר בלתי אפשרי, הרי אני אורח כאן ואסור לו ליצור קשרים כאלה עם אורחים.
בערך בשעה תשע בערב, בזמן שישבתי בחדרי וצפיתי וצחקקתי לי על הערוץ הטורקי, נטרקה דלת חדרי. מישהו נכנס ובתוך שניות הוא בחדרי, אני מייד קם מהספה, יורד על ברכיי ומשתחווה בפניו. הוא נעמד מולי כמי שיודע את מעמדו ואני מייד מנשק את הנעליים שלו, הוא מחייך שוב את החיוך הכובש שלו ומתיישב על הספה שלי. אני מוריד לו את נעלי המגף שלו ומעסה את כפות רגליו העייפות שעליהם עמד כל היום. הוא מתענג על העיסוי שאני עושה לו ואני שוב נהנה מכל רגע שאני למרגלותיו.
בזמן שאני מעסה את כפות רגליו הוא מתחיל לדבר איתי באנגלית: ''מאיפה אתה?''
''אני אסף מישראל ובאתי להשתלמות של שבוע.''
פרצופו נחמץ. שאלתי אותו אם אמרתי משהו לא בסדר ואז הוא הסביר: ''שמי גולר ואני עובד כאן כמה חודשים. מרוויח מעט ועובד קשה למען המשפחה הענייה שלי, אתה יודע שזאת הפעם הראשונה שאני רואה את החדרים מבפנים, אוסרים עלינו להיכנס ועוד יותר חמור אם ידעו שאני כאן איתך. זה יהיה הסוף שלי.''
נישקתי את כפות רגליו ואמרתי: ''אין לך מה לדאוג, אני רוצה רק לטובתך ואני מקווה שנהנה ביחד בשבוע שאהיה כאן, אם תירצה כמובן.''
''בטח שאני רוצה, מהרגע שנכנסת למלון משכת את תשומת ליבי ואני בכיף אעביר את הזמן איתך. רק תבטיח לי שלא תספר שום דבר לאף אחד, בסדר?''
''אין בעיה גולר, אני שלך ורוצה לעשות לך רק טוב.''
''אחלה. עכשיו אני חייב ללכת כי ידאגו לי בבית ומחר אני צריך להתייצב כאן מוקדם. אני עובד משבע בבוקר עד תשע בערב ואני גר רחוק יחסית.''
''אתה יכול לישון כאן אם אתה רוצה. אין לי בעיה.''
''טוב היום אני אלך הביתה וממחר אשן איתך.''
''אין שום בעיה, אשמח מאוד. הרי בסך הכול די משעמם לי כאן לבד.''
שוב נשכתי את כפות הרגליים שלו, הלבשתי לו את המגפיים ונפרדנו לשלום, כל הלילה לא יכולתי להירדם מההתרגשות של מחר בערב לבסוף נרדמתי מעט.
קמתי בבוקר התארגנתי וירדתי לאכול ארוחת בוקר. בדרך, כמובן, חייכתי לשלום לגולר ולא יותר כדי לא לסבך אותו. אכלתי ויצאתי להשתלמות שלי. שיעמום אמיתי, היה אפשר לוותר על כל הסיפור אבל אתם כבר יודעים למי איכפת, העבודה משלמת ואסף נהנה.
היום הסתיים סוף סוף ואני רצתי למלון במהירות כדי להתארגן. כאילו הזמן יזוז יותר מהר.
השעה תשע הגיעה, הזמן שבו גולר מסיים את עבודתו. אני מצוחצח ומוכן לבואו של המלך והוא לא איחר לבוא. הדלת נפתחה וגולר נכנס ושוב אני קיבלתי אותו בהשתחוות ובנשיקות לנעליו. בירכתי אותו לשלום. הוא התיישב על הספה והורדתי לו את הנעליים. ''להתקלח'' הוא אמר, ומייד הוריד את בגדיו ופנה למקלחת. בינתיים אני סידרתי את הדברים שלו בארון וקיפלתי את הדברים שהוא הוריד, שמתי מים להרתחה כדי להכין קפה.
הוא יצא מהמקלחת ומייד התנפלתי על הרגליים שלו מנשק ומלקק לו אותן. מה שהדהים אותי זה שהוא ממש לא התרגש מכל ההתנהגות הזאת, כאילו הוא רגיל שככה מתנהגים אליו, אבל אם לי טוב ולו טוב אז ממשיכים.
הכנתי קפה לי ולו, הגשתי לו את הקפה עם עוגיות שקניתי ונהנינו מכל רגע. גולר הסביר לי קצת מה אנחנו רואים בטלוויזיה בעוד אני מעסה את רגליו ומנשק אותן מדי פעם. אנחנו צוחקים, נהנים ואני משרת אותו ומביא לו מה שהוא רוצה.
נעשה קצת מאוחר. ''אני רוצה עיסוי בכל הגוף,'' הוא אמר.
''בבקשה. שכב על המיטה ואעשה לך.''
הוא נשכב על המיטה ועיסיתי לו את כל הגוף. שמעתי אותו מתענג ואני התענגתי עוד יותר לשרת אותו. נגשתי לאמבטיה והבאתי שמן עיסוי, גולר נהנה מכל רגע.
הוא הוריד לי את הבגדים והשכיב אותי במקומו. הוא התיישב עליי ולאט לאט החדיר לי את איבר מינו, מעולם לא התנסיתי ביחסים עם גבר למרות המשיכה שלי. אולי זאת הפעם הראשונה לנסות, חשבתי ולכן לא התנגדתי. הוא הגביר את הקצב מהר יותר ויותר ושמעתי אותו גונח בשקט. אני התעניתי תחת הכאב אבל הייתי מוכן לסבול בשבילו. הוא יפה כל כך. חשבתי לעצמי שהוא יכול להמשיך כמה שהוא רוצה והוא אכן המשיך חזק וכואב עד לרגע הנשגב שהוא התחיל לגמור וברגע אחד הוא נשכב לידי והתנשף. ''לילה טוב.'' הוא אומר לי ונרדם.
כואב אך מרוצה אני גם הולך לישון ומחכה לערב הבא.
בבוקר גולר קם, התארגן מוקדם ויצא לעבודה בלובי המלון, לא לפני שאנחנו נפרדים בנשיקה. מאוחר יותר אני יוצא לקייטנה שלי, היום איזה פרופסור בלבל לנו את המוח על כבלים משוכללים. אני נותן למילים לעבור לידי וממתין שהיום יסתיים.
בערב סיים גולר את העבודה ועלה אליי לחדר. הצעתי שנלך למסעדה בערב אבל הוא סירב מייד, התעניינתי למה והוא הסביר כי הוא לא יכול להרשות לעצמו ללכת למסעדה בגלל בעיה כספית. התפוצצתי מצחוק ואמרתי לו שאני לא אתן לו לשלם. ''תודה, אני מאוד מעריך את זה.'' ויצאנו למסעדה. העברנו את הערב בכיף ובצחוק והכול היה מושלם. כשסיימנו שילמתי וחזרנו לחדר במונית כמובן.
גולר נשכב במיטה ואני לצידו. מבטו החודר הסביר וכמו בערב הקודם הוריד לי את הבגדים ואני בפרצוף מתחנן מבקש שיחוס עלי וייוותר לי הערב אבל גולר לא מוותר. ''תסתובב.'' ציווה עליי ואני עשיתי כמבוקשו. הוא מתחיל להחדיר את איברו ושוב הכאב חוזר אליי. הוא ממשיך ומגביר את הקצב, גונח ונהנה בזמן שאני מתפתל וסובל מכאב. גולר גומר תוך כדי שהוא מגמגם משהו בטורקית ונשכב לצידי. ''מים.'' הוא מצווה ואני, בקושי הולך, ניגשתי והבאתי לו מים. הוא שתה הכול והחזיר לי את הכוס ושאל: ''למה אתה מחכה? נשק את רגליי.'' במשך שעה אם לא יותר אני מלקק ומעסה את כפות הרגליים שלו עם הפה שלי עד שגולר נרדם. נשכבתי לידו כשאני נח מהכאבים.
בבוקר שנינו קמנו מוקדם ועזרתי לגולר להתארגן מהר. הוא יצא לעבודה ואני להשתלמות שלי, בערב גולר חוזר ומתקבל בכבוד מלכים. ''אני נכנס להתקלח ואני רוצה שבזמן זה תצחצח לי את הנעליים.''
''אין בעיה, גולר.'' אמרתי ומייד נגשתי למשימה שלי. הוא סיים להתקלח ואני גם התארגנתי ויצאנו שוב לבלות, היה מדהים. התחלתי להתאהב בו ולא רציתי שזה ייגמר למרות הכאב המלווה. חזרנו למלון וגולר אמר: ''אני יודע שאתמול קרעתי אותך, הלילה ומחר בלילה אני אתן לך לנוח, אבל מחרתיים תצטרך להוכיח את עצמך.'' השתחוותי בפניו והודיתי לו על כל הרגעים שהוא איתי, הלכנו לישון וביומים הקרובים בילינו ונהנו כמו שלא ביליתי בחיים שלי.
ועכשיו הגיע ערב המבחן שלי וכמו בערבים הקודמים גולר הגיע וקיבלתי אותו בכבוד הראוי למלך. הוא נכנס להתקלח לא לפני שציווה עליי להיות מוכן עירום במיטה.
הוא יוצא מהמקלחת עירום ומייד מתיישב עליי. ''הערב אני ארכב עליך כמו סוס, הערב אתה תעבוד בשבילי עד אינסוף.'' הוא התחיל לפמפם אותי חזק, מגביר את הקצב יותר ויותר, הוא קורע אותי אבל אני לא מאכזב ומקבל אותו כמו שהוא רוצה. הוא גונח ומתענג עד שהוא מסיים, נשכב לידי ואומר: ''עוד לא סיימנו. עכשיו תסתובב ותחכה.'' גולר נח קצת ומתיישב עליי שוב ומחדיר לי את איברו לפה וכמו קודם הוא מגביר את הקצב חזק יותר ומהר יותר עד שהוא גונח ומסיים. שוב הוא נשכב לצידי ואומר: ''עכשיו אני רוצה שתיתן לי לשכב לבד על המיטה ואתה תמתין על הרצפה.'' התיישבתי על הרצפה, ממתין להוראות. ''אני יודע בדיוק מה אתה אוהב, אסף. אתה אוהב את היופי שלי, נכון?''
''כן.'' עניתי והשפלתי מבט.
''טוב, עכשיו תסגוד ליופי שלי, קדימה. לקק אותי מכף רגל ועד ראש.'' כמו ילד ליקקתי את כפות רגליו ולאט לאט עליתי וליקקתי את כל גופו בלי לפספס אף מילימטר מגופו המושלם, נהנה מכל רגע עד שבשלב מסוים אני מרגיש שזה פשוט חלום.
עד השעות הקטנות של הלילה גולר קרע אותי לגזרים אבל נהנינו והתענגנו על הרגעים אלה שהיו פשוט מושלמים.
וכמו לכל דבר מושלם, גם להשתלמות שלי יש סוף. אני מסביר לגולר שהיום זה היום האחרון שלי ובלילה אני חוזר לארץ. הרגע היה קשה מאוד ועצוב מאוד. ''אני מודה לך מאוד על כל מה שנתת לי, אסף. נהניתי להיות איתך לא פחות ממך והלוואי שהיינו יכולים להמשיך.''
''מדוע אי אפשר להמשיך? אתה תמיד מוזמן לבוא לישראל.''
''איך אוכל לבוא לישראל? אין לי כסף.''
''גולר, אם תחליט לבוא אני אשלח לך כרטיס טיסה ואתה יכול לישון אצלי, יש לי בית גדול ומרווח ואני מבטיח לטפל בך כמו מלך, בדיוק כמו שטיפלתי בך כאן.''
גולר ואני התנשקנו נשיקה ארוכה וסיכמנו להיות בקשר טלפוני. כל הדרך לשדה התעופה נזכרתי ברגעים היפים שהיו לי בעיר עם גולר.
המטוס צבר תאוצה ותוך שניות אחדות היינו באוויר. דמעות מילאו את עיניי וגרוני נחנק. אני רוצה לחזור, אני רוצה להמשיך את מה שנקטע בינינו. כל הטיסה לישראל הייתה סיוט אחד גדול ולא יכולתי להירגע מהפרידה מגולר. הלוואי שיתקשר, הלוואי שיסכים להגיע לישראל, חשבתי לעצמי.
חבטת המטוס בקרקע הזכירה לי כי חזרנו לישראל. זהו, הסתיים לו פרק קצר וחשוב בחיי שהלוואי שיהיה לו המשך .

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...