>  >  > 

יוסי

הכול קרה כל כך במקרה. היה זה יום חמישי בערב, והחבר'ה לחצו עליי לבוא איתם למסיבת גייז בנמל.
''אתה חייב לבוא, זה ליין חדש.'' אמר לי רועי, ''אולי סוף סוף תמצא לך את הנסיך!'' והוסיף: ''כבר המון זמן שאתה מסתגר בבית עם שברון לב, מה אכפת לך לנסות?''
האמת, שלא הכי התחשק לי, כל מה שרציתי היה להישאר לבד בבית, עם התמונות והזיכרונות מאותה מערכת יחסים ארוכה שהייתה לי עד לפני חודש, ובעיקר לרחם על עצמי ועל מר גורלי. אבל לא ברור כיצד, בסוף השתכנעתי ובאתי עם החבר'ה. אפילו התלבשתי יפה יחסית, מבליט את השרירים שעוד לא התאיידו (מאז הפרידה הפסקתי ללכת לחדר הכושר כדי לא לפגוש בטעות את האקס).
לא נעים להודות, אבל ממש נהניתי, הייתה מוסיקה מעולה, שתיתי קצת וצחקתי עם החבר'ה, רקדנו ומדי פעם גם עשיתי עיניים לבחור רזה וחמוד שעמד בפינת האולם לבדו ועישן. היה לו מבט מכשף בעיניו, מעין שילוב של רוך ותמימות עם קורטוב אכזריות. לבסוף אזרתי אומץ וניגשתי אליו, הצגתי את עצמי וקצת דיברנו, הוא הציג עצמו בתור יוסי, דייל מכירות קוסמטיקה במקצועו (כמה טיפוסי...) ונראה עדין כל כך וחמוד, לרגע הייתי בטוח שזהו זה, הנה מצאתי לי את בעלי לעתיד, כבר דמיינתי לעצמי שעם קצת רצון, אפעיל עליו את קסמיי ואשכנע אותו להפסיק לעשן. המשכנו לפטפט והוא הזמין אותי לשני סיבובי משקאות על חשבונו. ''איזה ג'נטלמן.'' חשבתי לעצמי וכבר הייתי בעננים ואפילו הסכמתי לבוא איתו למכונית שלו כדי להמשיך את הערב בסגנון יותר ביתי.
הזיכרון האחרון שלי מאותה מסיבה היה שנכנסנו למכונית שלו ופתאום תפס אותי כאב ראש חד. אני זוכר את ההרגשה האחרונה שלי והמחשבה שחלפה בראשי כאילו מישהו הכניס לי משהו מרדים למשקה... ואז החושך עטף אותי.
התעוררתי לאחר מספר שעות בחדר חשוך ולא מוכר ולמרבה הבעתה הרגשתי שאני קשור לכסא עץ בידיי וברגליי. כעבור מספר דקות כשעיניי התרגלו לחושך, הבנתי שאני בתוך צריף קטן וריק למדי. חוץ מהכסא שעליו ישבתי היה שולחן עץ קטן שעליו הונחו קנקן מים וכיכר לחם, וכן היו בו שידה קטנה ומיטה ובפינתו כיור קטן וברז. ניסיתי להשתחרר מהקשירות בכל כוחי אך לא הצלחתי, זאת הייתה חוויה איומה. התחלתי לצעוק לעזרה ורק כעבור כמה דקות שמעתי קול מפתחות שפותחים את המנעולים, והדלת נפתחה.
לא האמנתי למראה עיניי: זה היה יוסי מהמסיבה. הפעם הוא נראה שונה: המבט בעיניו היה קר ואכזרי, והוא כלל לא נראה לי חמוד או מושך.
''ברוך הבא למעוני הצנוע'' הוא אמר. ''כפי שאתה יכול להבין, אתה נמצא עכשיו בידיי.'' הוא הוסיף. ''אנחנו נמצאים בצריף מבודד בתוך יער, אי שם בצפון הארץ. לא יעזור לך אם תצעק, אין סיכוי שמישהו ימצא אותך''.
לפתע התברר לי הכול, יוסי היה זה שאכן הכניס לי סם מרדים למשקאות שאותם הוא הביא לי בג'נטלמניות, ולאחר שאיבדתי את ההכרה הוא הסיע אותי לצריף וקשר אותי.
''את השבועות הבאים אנחנו נבלה ביחד'' הוא אמר ושלף קופסת סיגריות מכיס חולצתו.
הוא הוציא סיגריה, הצית אותה והחל לעשן, מה שמילא את הצריף בעשן. לא ידעתי מה לומר, הייתי בהלם והעשן החל להפריע לי. ''תוכל בבקשה לכבות את הסיגריה?'' ביקשתי והוספתי: ''העשן מפריע לי''.
''אז אתה לא מעשן ?'' שאל יוסי וחייך, ''כנראה שאנחנו עומדים לבלות תקופה הרבה יותר ארוכה, חינוכית ומשעשעת.'' הוא אמר, נשף ענן סמיך של עשן, צחקק ויצא מהחדר תוך שהוא נועל את הדלת אחריו.
כשהוא יצא התחלתי להתמלא בזיעה קרה, הרגשתי תחושת פחד וחוסר אונים כפי שלא הרגשתי מעולם, קראתי לו וצעקתי אבל שום תגובה לא הייתה. מבחוץ חדרו לחדר רעשים של לילה, צרצרים ורוח מנשבת בעצים, והבנתי שיוסי דיבר אמת. הצלחתי להושיט יד לקנקן המים ולגמתי לגימה. ככל שהזמן עבר הבנתי שלא אצליח לצאת מהמקום והדבר מילא אותי פחד וחלחלה. ולמרות זאת ולמרות שהכסא שאליו הייתי כבול היה קשה ולא נוח, כנראה הצלחתי לישון לכמה שעות.
כשקמתי לאחר מספר שעות הבנתי שכבר בוקר, למרות שהתריסים בצריף היו מוגפים, הצליחו להסתנן לצריף כמה קרני שמש. ישבתי וחיכיתי, ובשלב מסוים גם אכלתי פיסת לחם. לאחר כמה שעות שמעתי את חריקת המנעולים, הדלת נפתחה ויוסי עמד בפתח הדלת, אוחז בסיגריה בידו האחת ובאלה בשנייה.
''שלום לך'' הוא אמר וצחק והתקרב אלי. ''אני מקווה שנהנית בצימר הכפרי.'' הוא צחקק והמשיך להתקרב. בשלב זה כבר הרחתי אותו, היה לו ריח מצחין של סיגריות וזיעה. הוא המשיך להתקרב עד שהגיע ממש סמוך אליי, בשלב זה ראיתי את שיניו הצהובות-חומות שהיו מכוסות בכתמי ניקוטין, והריח היה קשה מנשוא וניסיתי להסיט את פניי.
לפתע הרגשתי מכת אלה בצלעות. ''שתף איתי פעולה, חצוף!'' הוא צעק. ''כשאני מתקרב אליך אתה לא מפנה את מבטך!'' והוסיף: ''אתה לא רוצה שאחסום לך את הפה כמו לכלב''.
ואז הוא לפת את ראשי והחל לנשק אותי באכזריות, לשונו לופתת את לשוני ושפתיו את שפתיי. זה היה נורא, הריח העז של הסיגריות דבק לפי, הרוק המסריח שלו ניגר לגרוני. לא יכולתי לעשות דבר.
''אתה עוד תתגעגע לזה.'' אמר יוסי והוסיף לצחקק.
לאחר מספר דקות שלף יוסי ברדס עור שחור מהשידה שבפינת החדר וחבש אותו על ראשי. ''אנחנו מתחילים באימון.'' הוא אמר. הברדס היה צר והכאיב לפניי, אך לא יכולתי לעשות מאומה. היו בו שני פתחים קטנים לעיניים ופתח צר לפה, ללא כל פתחים לנחיריים. יוסי שלף מהשידה גם צינור גומי, אותו הוא החדיר לי לפה דרך החור שבברדס. לא הייתה לי ברירה אלא לנשום דרך הפה, דרך אותו צינור. ואז, למרבה ההפתעה והבעתה, הוא שלף סיגריה, הצית אותה והחדיר אותה לקצהו השני של הצינור. ניסיתי שלא לנשום אך לא הייתה לי ברירה, כך שלמעשה הוא אילץ אותי לעשן.
זה היה נורא, העשן חרך את ריאותיי וחנק אותי, אבל גרועה מזה הייתה תחושה הקשה שלי: אני, שהפעם האחרונה שבה עישנתי הייתה גם הראשונה, שתמיד הקפדתי לעסוק בספורט ותמיד הפעלתי לחץ על הסובבים אותי שלא לעשן, אותי מאלצים לעשן !
כשכבר ממש נחנקתי, לאחר מספר שאיפות, הוא הוציא את הסיגריה מהצינור ואפשר לי לנשום מעט אוויר נקי )הכול יחסי, בשלב זה החדר הקטן למדי היה כבר אפוף בעשן).
''מה אתה רוצה ממני?'' צעקתי לעברו והוא חייך ולא ענה, שאף בעצמו כמה שאיפות מהסיגריה ויצא מהצריף תוך שהוא נועל אחריו את הדלת. את שארית היום ביליתי בדיכאון. שתיתי קצת מים ואכלתי עוד שתי פרוסות לחם והבנתי שאין לי תקווה לצאת מהצריף הזה.
באותו הלילה כמעט ולא הצלחתי לישון. אבל כשסוף סוף הצלחתי מעט לישון, העיר אותי יוסי במשב של עשן סיגריות לפנים. טקס האתמול חזר על עצמו בשינוי קל, הפעם אולצתי לעשן שתי סיגריות. זה היה נורא.
למחרת בבוקר כשיוסי נכנס לחדר, הוא הציב בפני שתי ברירות: ''שמע, אפשרות אחת היא שנמשיך את הטקס עם הברדס. האפשרות האחרת היא שתעשן מרצונך, את כמות הסיגריות שאני מקציב לך''.
רק המחשבה על הברדס הכואב והמשפיל גרמה לי לבחור באפשרות השנייה. וכך מצאתי את עצמי עדיין קשור לכסא עם סיגריה בוערת תלויה בזווית פי. אי אפשר היה לעבוד עליו, יוסי הורה לי לשאוף ואני נאלצתי לשאוף מלוא ריאותיי את הסיגריה. אחרת זכיתי במהלומת אלה לצלעות. לאחר כשעה שבה אולצתי לעשן שלוש סיגריות, הוציא יוסי חבילה לבנה מהשידה. ''אתה מכיר את מדבקות הניקוטין של האנשים שמנסים להיגמל?'' הוא שאל. ''למה שלא נשתמש בהם הפוך ? היום אני אדביק לך את המדבקה המיועדת לאנשים שכמעט נגמלו, עם כמות הניקוטין הקטנה ביותר, מחר תוגבר כמות הניקוטין שתזרום לדמך, וכך הלאה''.
הרעיון היה מבעית, אבל כמי שקשור לכסא לא נותר לי אלא ''לזכות'' במדבקה שכזאת על זרועי. לא עזר לי דבר, גם לאחר שיוסי הלך לא הצלחתי להוריד אותה. לאחר כחצי שעה הרגשתי תחושה של זרימת דם מוגברת בשל המדבקה.
וכך הימים עברו, הבקרים היו תמיד מתחילים בנשיקה מסריחה ומעושנת, אז הייתי נאלץ לעשן את הקצבת הסיגריות היומית, שהלכה ותפחה עם הימים, ולבסוף הייתי ''זוכה'' במדבקה. זה החליא אותי אבל לא הייתה לי כל ברירה.
לאחר כשבוע קרה לי שלראשונה פתאום הזדקקתי לסיגריה. לא הבנתי איך זה קרה לי, התעוררתי מעט מוקדם מהשעה שבה יוסי נכנס לחדר, ופתאום ייחלתי בסתר ליבי שכבר יגיע. הסיגריה הראשונה שאולצתי לעשן באותו היום נסכה בי תחושת הרגעה ואושר. זה הפחיד אותי אבל לא יכולתי לעשות כלום.
כמה ימים לאחר מכן נכנס יוסי אל החדר, ולמרבה ההפתעה הוא שחרר אותי מהכבלים שקשרו אותי לכסא, לא אמר מילה ועזב תוך שהוא משאיר אחריו קופסת סיגריות חדשה ומצית.
לאחר שעזב ונעל אחריו את הדלת, קמתי מהכיסא ופניתי לדלת ולחלונות. לא עזר כמה שניסיתי, היה בלתי אפשרי לפתוח אותם. התיישבתי על המיטה ואז שוב באה אליי התחושה הזאת שאני מוכרח סיגריה כדי להתחיל את היום, זה היה נורא: התמכרתי לסיגריות? – חשבתי לעצמי, וניסיתי למנוע מבעדי לגשת אל הקופסא, אבל ללא הועיל, לא עזר לי כמה שנלחמתי בעצמי, לא הצלחתי להתאפק והצתתי לי סיגריה שמילאה אותי תחושת סיפוק. סיימתי את הסיגריה בתחושת דכדוך שאפפה אותי ורק גרמה לי להדליק לעצמי סיגריה נוספת. את שאר היום ביליתי בעישון והמתנה, ובסוף היום הקופסא התרוקנה.
למחרת נכנס יוסי, ראה את המאפרה הגדושה והקופסא המרוקנת, חייך והשאיר אחריו שתי קופסאות סיגריות חדשות, ולמרות שלא רציתי מצאתי עצמי מעשן אותן לאורך אותו היום.
ביום הבא נכנס יוסי והבין שעישנתי מרצוני את כל הסיגריות. ואז נשפך על פניו חיוך, והוא אמר'' סוף סוף הגענו למצב אליו ייחלתי. אתה מכור, ואין לך ברירה. כעת כדי לקבל את הסיגריות להן הגוף שלך זקוק, תצטרך לעשות את מה שאומר לך. אין לך כל סיכוי לברוח מפה, לא כדאי לך גם לפגוע בי, האזור עצמו מסוכן למדי ורוב הסיכויים שלא תצליח לצאת חי מהיער, אני האפשרות היחידה שלך לצאת מכל העסק הזה בחיים''. בשלב זה הוא הדליק לעצמו סיגריה ושאף מלוא ריאותיו. כל כך השתוקקתי לקבל שאיפה שכזאת אך לא נעניתי, בשלב מסוים גם ביקשתי ממני ונעניתי בהתעלמות גמורה. ''בבקשה, תן לי שאחטה, אני ממש זקוק לה'' – התחננתי אך לא קיבלתי את מבוקשי.
יוסי סיים לעשן אותה, ניגש אלי והחל לנשק אותי. זה היה מגעיל אבל ריח וטעם הסיגריות של פיו הרגיעו אותי מעט. ובסופו של דבר זכיתי לשתי קופסאות חדשות להמשך היום. למחרת יוסי לא בא. נגמרו לי הסיגריות וחשתי שאני משתגע אך לא זכיתי לעשן ולו סיגריה אחת.
ביום הבא הגיע יוסי מחזיק בידיו שלוש קופסאות. חשתי שאני מתפוצץ. אני חייב לעשן, פשוט חייב. ''מישהו כאן צריך את המנה היומית שלו?'' יוסי שאל וחייך. ''תתחיל לעבוד בשביל הסיגריות האלה.'' הוא הוסיף, הוריד את מכנסיו והורה לי למצוץ לו את איברו המיוזע. זה ממש הגעיל אותי, חשתי כמו זונה אבל המחשבה של התגמול עודדה אותי להמשיך במלאכה. יוסי גמר והשפריץ לפי כמות שפיך אדירה ומגעילה והכריח אותי לבלוע הכול. זה היה נורא. הוא לא עזב אותי והכריח אותי לשכב על הרצפה. הוא שתה בקבוק של מים והחל משתין על כל גופי תוך שהוא מכריח אותי לבקש ממנו שישתין עליי עוד ועוד. לא הייתה לי ברירה, זה היה נורא, משפיל ומסריח אבל הכמיהה לסיגריה גרמה לי לציית לו. וכך קיבלתי את הסיגריות המיוחלות אותן עישנתי בהנאה לאורך אותו היום.
למחרת קמתי וכהרגלי חיכיתי לסיגריות. גם היום הייתה צפויה לי הפתעה. בחדר הייתה מונחת קופסא עם שתי סיגריות בלבד. קמתי ועישנתי אותן בשרשרת (אחרת כבר קשה לי להתחיל את היום) ולפתע ראיתי שהדלת פתוחה! תחושת אושר מילאה אותי – סוף סוף אני חופשי.
יצאתי מהצריף שאכן היה באמצע יער, והתחלתי לצעוד על השביל. צעדתי כחצי שעה עד שבא לי הצורך העז בסיגריה. החלטתי להיות חזק, אבל בשלב מסוים נשימתי קשתה עליי, בכל זאת, אני כבר מעשן כבד (שלוש קופסאות ליום), וההזדקקות לסיגריה הכריעה אותי. לא היה אך אחד באזור. לא האמנתי שזה קורה לי אבל נאלצתי לסוב על עקבותיי ולחזור לצריף כדי לקבל את המנה היומית.
כשחזרתי לצריף חיכה לי בו יוסי, עם מבט מתמוגג. ''התגעגעת אלי, עבד?'' הוא שאל. ''רוצה נשיקה? אתה בטח תהנה ממנה, לא צחצחתי שיניים כבר שלושה ימים''. הוא הזיע והיה לפיו ריח של סרחון, ולא רק מסיגריות אבל הייתי חייב לטעום את טעם הניקוטין של פיו. התנפלתי עליו והתנשקתי איתו ארוכות תוך שאני מתמוגג מהניקוטין למרות הסרחון שנלווה לפיו. ''היום יש לנו הפתעה חדשה.'' הוא אמר ושלף מכיסו נייר פרסומת ועליו הכיתוב הבא:

''עבד צעיר בן 23
חטוב עם כלי גדול (24 ס''מ)
מעוניין לענג אותך, האדון בתשלום סמלי.
עדיפות למבוגרים (50+) אקטיביים''

לא האמנתי למראה עיני, וכמעט שהתעלפתי כשהפכתי את העלון וראיתי מצידו השני את תמונתי. השטן הזה צילם אותי כשהייתי מעולף ואח''כ ריטש את התמונה (פתאום היו לי בה עיניים ירוקות ולא כחולות כמו במציאות). בשלב זה כבר לא יכולתי יותר והתחלתי לבכות, הכול פשוט התפרץ החוצה. ''הדלת פתוחה, אתה חופשי למעשיך, הברירה היא שלך.'' הוא אמר, אבל זה היה שקר מוחלט. הייתי תלוי לחלוטין בסיגריות שלו, אין לי חיים מלבדן.
יוסי, במחווה נדיר של רוך, הניח את ידו על כתפי והצית לי סיגריה מנחמת. אבל כבר כעבור חצי שעה צלצל הנייד שלו, אחד הלקוחות. ''אם תתנהג יפה, תזכה לקופסא שלמה להמשך היום.'' הוא אמר.
זה היה נורא, הלקוח היה אכן מבוגר, בן 55 להערכתי, שמן עם זקן. בדיוק ההפך ממה שאני אוהב. הוא זיין אותי בגסות והכאיב לי למרות שאיברו היה מדולדל וקצר. זאת הייתה הפעם השנייה שזיינו אותי וזה היה נורא. בסוף הפגישה הוא חיבק אותי ומסר ליוסי שטר של 50 שקל, מה ששוב גרם לי לפרוץ בבכי. בתור מישהו שנראה טוב כמוני, שכמעט וחתם על חוזה דוגמנות הייתי מצפה לקצת יותר...
ושוב, הסיגריות ניחמו אותי מעט, לפחות עד ללקוח הבא, גבר בן 45 מכוסה בצלקות ורודות (חלקן מדממות) שהורה לי ללקק את כל גופו תמורת 55 שקלים.
בלילה זכיתי לשני לקוחות בו זמנית. שניהם נראו שיכורים למדי ואחד מהם הקיא עליי באמצע האקט.
למחרת היה לי ''יום חופשי'' או יותר נכון יום המוקדש ליוסי. הוא זיין אותי, החדיר לי חפצים ומדי כשעתיים השתין לי על גופי ובפי, אבל זה היה יחסית טוב למה שציפה לי בהמשך...

רוצים המשך ?

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...