>  > 

המראה והפנים - ג

''מחר אני יכול לבוא אליך הביתה?''
''מה למה? לא תשמע.. אמא שלי תתחיל לשאול שאלות. למה שלא ניפגש במרכז המסחרי?''
''דרור, אני לא אוהב שבכל פעם שאני רוצה לבוא אליך אתה שולח את שנינו לאיזו רחבה עם מלא ילדים קטנים וצווחים. תפסיק לפחד מכל דבר. אמא שלך תשאל קצת שאלות ואני אענה מאיפה אני וכו'. אל תדאג!''
''מממ... ג'סטין אתה בטוח? טוב נו.. אני אבל צריך לבדוק מתי הכי נוח. יש לי ימבה עומס של דברים על הראש. מתמטיקה, מכינה צבאית...''
''אז תקריב משהו. אני בא מחר. ביי''.

* * *


דפיקות בדלת.
הלב והראש מתחילים להסתובב. דווקא היום מכל הימים, סבתא קפצה לביקור. אבא קיבל למרבה האירוניה מכל ימי העבודה דווקא היום יום מנוחה. אמא גם בחופשה מהצבא. 3 אחיי הקטנים סיימו את הקייטנות שלהם. אחד עולה לכיתה א', אחד עולה לכיתה ד', ואחד עולה לכיתה ט'. אני הבן הבכור. אני כמו שאמא ואבא תמיד אומרים ''צריך לשמש דוגמה ומודל לאחיך הקטנים, שירצו להיות כמוך!!!''.
אוי, איזה תפקיד.

סבתא נכנסה הביתה. היא אחת מהדמויות הקלאסיות שנותרו עוד בעולם הזה. אישה פשוטה, עם מבט מלא הבנה וחמלה לעתים. פעם יצא לי לשמוע אותה מתווכחת עם אבא שלי לגבי עתידי:
''אתה לא תכפה על הבן שלך ללכת למקומות שהוא לא רוצה!''
''הבן שלי ילך לאן שאני אגיד לו ואח''כ הוא יגיד לי תודה כל כך גדולה שנצטרך לבנות לה וילה נוספת!''
''דרור לא יוכל להיות עצמאי בחיים אם אתה תחליט עבורו בכל דבר, בכל פיפס! תן לו את חופש הבחירה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך. הוא רוצה מודיעין? שילך למודיעין! שמעתי שזה חיל טוב - אחרת לא היה קיים!''
''אין סיכוי שהוא הולך למודיעין!! רק בנות הולכות למודיעין ובנים חלשלושים מפונקים! דרור יאבד את עצמו וירגיש לא במקומו!''
''למה הכל אצלך כל כך מובן מאליו??? אולי דרור יאהב את זה?''
''טוב! את יודעת מה - אני לא אכריח אותו ללכת לאן שאני רוצה. אבל אני כן אעודד אותו, אעשה לו מעין קמפיין ואתן לו את כל הכלים ''הדמוקרטיים'' בשביל שיבחר ללכת לגבעתי! טוב לך? הנה- אני לא מכריח אותו. אני משכנע אותו, מנסה לגרום לו לבחור במשהו שיקדם אותו - יום אחד הוא אולי יהיה רמטכ''ל, ולא כמוני- שנמצא תחת פיקודו של תת אלוף מחורפן על כל השכל!''
''מה גורם לך לחשוב שהוא כל כך יסכים איתך? תשמע לי - אל תצפה ליותר מדי, הוא לא נראה לי מתאים לתפקיד הזה, הוא בכלל אמר שהוא לא רוצה ללכת לגבעתי. אם הוא ילך לחיל המודיעין או לכל חיל אחר שאינו ברשימת החובות שיצרת לו - תתמוך בו, תגיד לו שמבחינתך זה בסדר, תגיד לו שתקבל את זה בהבנה. מה כל כך קשה? כולה חיל מודיעין. הוא לא משתמט.''

כן, זה לעתים מדהים איך שסבתא שלי מתבטאת. ממש בשפת רחוב. סבתא שלי ואני אוהבים לדבר הרבה על החיים. היא ייעצה לי ללכת בדרך שאני בוחר, במה שהלב שלי רוצה ושלא אשתכנע בקלות לקמפיינים של אבא שלי בפרט, ובחיים - להמלצות של אחרים בכלל, אם יש להם אינטרסים מובהקים לגביי. גם כשבחרתי ללמוד בתיכון במגמה מקצועית - זה היה הפעם תחת פיקודה של אמא שלי שבחרה במקומי ללכת למגמה המקצועית-מדעית. לאבא כנראה זה פחות חשוב אם אצא מהצבא בלי מקצוע אבל עם דרגה. לאמא - חשוב שאצא עם מקצוע וידע, פחות חשוב לה השירות הצבאי. רצונות משלימים. מבחינתי אגב המגמה בסדר, אבל הייתי מעוניין דווקא ללכת למגמה ההומנית. נשמעה לי נורא מעניינת. חברים מהשכבה מספרים דברים שהם לומדים שהייתי רוצה גם לדעת. בינתיים גם המגמה המקצועית הייתה בסדר גמור.
אולי כך זה יהיה גם בשירות הצבאי? הפעם מאוד לא נראה לי!

* * *


הייתי נורא לחוץ מזה שג'סטין אמור להגיע. מה אני אגיד, מה אני אעשה? למה כל כך נראה לי שקשה להציג סתם חבר? פתאום בואו יגרום לי למבוכה ולעליית לחץ דם ממש!
עברו השעות והשמש התחילה לשקוע. ג'סטין לא הגיע. איזה מזל. כנראה הבין שבאמת אני לא יכול לקבל אותו.

* * *


בערב הלכתי לזיו וטסתי ישר למחשב בחדר המחסן של ביתו. בקושי אמרתי לו שלום כשנכנסתי.
זיו שם לב שמשהו אצלי משתנה:
''אתה נורא נורא להוט ללכת לאינטרנט בזמן האחרון! מה, הכרת מישהי?''
''אה... כן. לא...''
''כן לא? אתה כאילו די ככה בערך נדמה לך שאתה מכיר?'', התלוצץ עם הביטויים.
''זיו תן לי חצי שעה על המחשב ואז נדבר. אתה יודע שבבית אין לי הזדמנויות כאלה!''
''מסכן שלי ...'' אמר בציניות והלך לעשות שיעורי בית.

ניצלתי את חוסר הפיקוח להיכנס לאתר ההוא. לחפש את ג'סטין.
הוא מחובר, הגיע הזמן לדבר איתו.

''תשמע ג'סטין אני לא יודע כמה יצא לנו להפגש. ההורים שלי נורא מפקחים עלי, ועד כה אתה כאילו לא קיים אלא אחותך דווקא...''
''למה אתה כל כך עיוור? תגיד שאני אח של אחותי''
התחלתי לצחוק.
''... ושאתה בגיל שלי וככה הכרנו. אני אהיה יענו הגיס שלך לחתונה''
התפוצצתי מצחוק.
זיו נכנס במפתיע לחדר!
''מה מצחיק דרור?''
''זיו!''

ברפלקס סגרתי את כל החלונות.
''דרור... מה עשית כשלא הייתי פה? נו-נו-נו! בחורות עירומים זה חולירע!''
התחלתי לצחוק שוב.
''לא... פשוט הבהלת אותי''.
''טוב''. זיו חזר לחדרו.
פתחתי שוב את הכל.
''ג'סטין מצטער שאני נעלם לך, פשוט אני לא לבד פה''
''אוף! אתה קשה להשגה! לפחות רק מבחינה טכנית''
''כן... תשמע ההצעה שלך טובה. אבל אחותך צריכה לדעת שזה הסיפור, שלא יהיו אי הבנות עתידיות''.
''למה לספר לה? מה אתה רוצה שהיא תחשוב עלינו כל מיני דברים? תחשוב: אתה אומר - תשמעי אני רוצה שתחשבי שאני מכיר אותך ואח''כ הכרתי את ג'סטין, ולא להפך כמו במציאות. מה היא תחשוב? למה שאתה תגיד שאתה רוצה שהיא תדע''
''אוקי אוקי בלי להסתבך יותר מדי. הבנתי. אז אני צריך להראות למראית עין קשר עם אחותך. אולי נגיד שאני והיא כאילו נפרדנו או שהקשר דעך אבל איתך הקשר נשמר''
''מה מה מה? דרור, אתה מסבך לי ולעצמך את החיים. בלי סיפורים. אתה לא צריך לשתף אותה בכלום. אם היא תדע שאני ואתה...''
חלון השיחה נשאר דומם לדקה.

''תגיד ג'סטין אתה לא הבאת לי הסבר לכינוי שלך!''
''הפנים והמראה?''
''נו, כן''
''מה אכפת לך?''
''נו, תגיד''
''טוב. זה התחיל בכך שפעם המורה שלנו לחינוך כתב את המשפט הבא:
''אם הפנים שלי משתקפות במראה, אז זה אומר שהמראה משתקפת בפנים שלי, ולכן אני יכול לומר שאם היה אפשר להיכנס למראה ולראות את עצמי, הייתי רואה את הפנים שלי משתקפות בי, ואז באותה מידה לומר שאני משתקף בפנים שלי, וזה הרי ברור לכל ילד''
הסתכלנו עליו במבט כזה תמוה, והתחלנו לצחוק. המורה שאל אותנו מה אנו מבינים מכך ומה ניתן להדגים באמצעות המשפט הזה. לאף אחד לא היה כוח לחשוב, השעה הייתה כבר 14:15 וכולנו רצינו הביתה, אז התשובה לא ניתנה.
בינתיים הראש שלי התחיל לחשוב על המשפט, וניסיתי להתרכז בשני אלמנטים מרכזיים המופיעים בו: הפנים והמראה. מכאן מגיע הכינוי. למה בכלל הפכתי את זה לכינוי? כדי להזכיר לעצמי שעוד לא מצאתי רעיונות לגבי המשפט. זאת מעין תזכורת, מצחיק להגיד אבל זאת האמת''
אכן משפט מוזר להפליא. התחלתי גם אני לתהות על מהות המשפט. מאיזו פילוסופיה זה מגיע?
''טוב ... סיפור מעניין ג'סטין. חבל שהכינוי שלי לא מסתיר איתו כזה סיפור. Wanna-be-free אומר הכל לא?''
''אתה עוד תמצא את החופש שלך!''
''זיו מגיע, בוא נשנה נושא שיחה!''
ניקיתי את המסך מהמילים והתחלתי לכתוב לו:
''היי, אתה מחובר''
זיו התקרב ואמר: ''נו למה אתה לא מוריד את החלונות? פשש איזה פורנו מדהים אתה צופה! תסתכל על המסך! כמה תמונות'' צחק.
''חה-חה. טוב זיו תכיר מישהו נחמד מדגניה שיצא לי להכיר''
''מה פתאום דגניה? טוב שאתה לא מחפש אנשים בנתניה או... בכל מקום שמתחרז עם נאניה....''
''אל תשאל שאלות מעצבנות. מה אנחנו מוגבלים לטבריה? אם היינו גרים בג'סאר א-זרקא, היינו מוכרחים להכיר רק אנשים בג'סר א-זרקא?''

זיו התפקע מצחוק ואחר כך גם אני... כאלה הם הקטעים בינינו. זיו ואני התכתבנו עוד כמה שעות עם ג'סטין. התכתבות מאוד מלאכותית.
לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...