>  >  > 

פינוק אמיתי - פרק ב'

המים המשיכו לזרום. יוסי הכין לי ולו קפה בינתיים. נשארתי בסלון כדי לשים עין על דלת הכניסה. לא האמנתי שהשניים ינסו לברוח, בטח לא כשניר נמצא במצב שהוא נמצא בו, ואריק נהנה מכל דקה. אבל בכל זאת, לא הייתה לי כוונה לקחת סיכונים מיותרים ובסוף להצטער על אובדנו של אחד מהבחורים היפים ביותר שנפלו לידיי. 

עצמתי את עיניי והעברתי את לשוני על שפתיי. עדיין הרגשתי את טעם הפה של ניר, את הרוק שלו ואת הלשון הרכה. הרגשתי את הפטמות הקשיחות שלו בין השיניים שלי, ואת העור הלח והמיוזע שלו בין כפות ידיי ושפתיי. 

ריחמתי עליו, מאוד, אפילו. הוא היה בחור טוב, לא סתם נרקומן שיוסי ואני אספנו באמצע הלילה. חלק בי רצה להוציא אותו מהמקלחת ברגע זה ולשחרר אותו הביתה, בלי עוד משחקים והתעללויות. הוא עבר מספיק. אבל חלק אחר בי, חלק גדול יותר, לא הסכים שאוותר על דבר שכזה. החלטתי שאם לא אפיק מהלילה הזה את המקסימום, עוד אצטער במשך הרבה מאוד זמן. לא, הלילה ניר הולך לאכול הרבה חרא, וכמה שחבל לי עליו, הוא פשוט היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. 

הלכתי אל מערכת הסטריאו שהייתה לי בסלון והפעלתי אותה. הדיסק שהתנגן היה של מוזיקה קלאסית, מצוין לאווירה שניסיתי ליצור בדירה; אווירה טרגית, גורלית ומסוכנת. 

''אילן.'' 
הסתובבתי לאחור. יוסי עמד שם עם ספל קפה בידו. לקחתי את הספל ולגמתי. ''יצא לך טוב.'' 
''תקשיב.'' יוסי נראה מוטרד. לא טוב. ''נראה לי שכדאי שנעזוב את הניר הזה קצת.'' 
''מה זאת אומרת? ניתן לו הפסקה?'' 
''לא, לא התכוונתי לזה. פשוט... נעזוב אותו בשקט. נושיב אותו באיזו פינה וניתן לו להירגע. בינתיים נעבור לאריק או משהו.'' 
פרצתי בצחוק. ''יוסי, בחייך, באמת נדמה לך שאני הולך לוותר על ניר בשביל... בשביל אריק? הוא חמוד והכול, ויש לי הרגשה שמתחת לבגדים שלו יש יותר ממה שנראה, אבל עדיין...'' 
''מה אתה הולך לעשות לניר עכשיו?'' 
''לקשור אותו קצת. להצליף קצת. לזיין אותו בסוף. יש לי איזה ג'וינט זרוק איפה שהוא שאני רוצה לתת לו לעשן, אתה יודע, כדי להכניס אותו לאווירה.'' קרצתי. 
יוסי נד בראשו. ''אתה משוגע. הוא לא יעמוד בזה.'' 
''הוא יהיה בסדר. תגיד, בא לך על אריק?'' 
יוסי משך בכתפיו. ''הוא חמוד. ובאמת שאין לי כוח להתעלל יותר בניר.'' 
''אז תראה מה נעשה, תעזור לי קצת עם ניר בהתחלה, עם הקשירה והכול, ואז תעבור לאריק. הבחור לא יידע מה נפל עליו פתאום.'' 
יוסי שתה קצת מהקפה. ''בסדר,'' אמר לבסוף. ''נשמע טוב.'' 
לפתע שמענו צעקה חלשה מהמקלחת, ואז את ניר ממלמל, ''עזוב אותי כבר. די!'' 
''אריק,'' קראתי. ''מה קורה שם?'' 
''אני פשוט משחק לו קצת עם הביצים. כנראה שלחצתי חזק מדי. להוציא אותו החוצה?'' 
''כן. סגור את המים, תנגב אותו קצת ותביא אותו לפה.'' 
יוסי ואני סיימנו לשתות את הקפה והנחנו את הספלים במטבח. ''אז סיכמנו,'' אמרתי לו. ''אני עם ניר ואתה עם אריק.'' 
יוסי הנהן, שפתיו צרות. ''אני לא מרוצה מזה, אבל זה עדיף על כלום.'' 
טפחתי לו על הכתף. ''אל תדאג, יהיה בסדר. עוד מעט אריק יהיה כולו שלך, וניר...'' לא יכולתי שלא לחייך. 

* * *



הוא נראה כאילו הרגע קם משינה. העיניים של ניר היו נפוחות, כנראה מפני שבכה במקלחת. העברתי את מבטי בינו לבין אריק. אריק חייך, ללא ספק מרוצה מעצמו. ידעתי שבזמן המקלחת הוא התעלל בניר, כנראה צבט אותו ונגע בו בכל המקומות שעד לא מזמן ניר לא האמין שגבר אחר ייגע בהם. אם הלילה הזה יעבור על הצד הטוב ביותר, חשבתי לעצמי, אז אולי עוד אפשר יהיה להגיע לסידור כלשהו עם אריק. אולי יש לו עוד חברים שנראים כמו ניר ויהיה אפשר להביא אותם לפה. 

אבל כל דבר בזמנו. 

ניקיתי את גרוני ועשיתי צעד לכיוון ניר. ''מרגיש טוב יותר?'' 

הוא משך בכתפיו פעם אחת, מבטו מושפל לרצפה. השיער שלו עדיין היה רטוב, וגם העור שלו נראה לח. טיפות מעטות טפטפו ממנו על השטיח, ולפי המצב של הפטמות שלו, הייתי בטוח שהוא קופא מקור. אריק כנראה רחץ אותו במים קרים. 

''רוצה לנוח כמה דקות?'' שלחתי את ידי לפנים וצבטתי את הפטמות שלו, בעדינות יחסית, רק כדי להרגיש את הקשיחות שלהן בגלל הקור. להפתעתי, ניר נרתע רק לרגע, אבל לא התנגד למגע שלי. 
''אני רוצה ללכת,'' הוא מלמל. 
''אתה תלך, אל תדאג. זה פשוט לא יהיה בעתיד המיידי.'' 
''אתם מניאקים. קבוצה של מניאקים מסריחים וכולכם עוד תשלמו על זה.'' 
נאנחתי. חשבתי שהוא כבר למד את הלקח שלו. ''אריק,'' אמרתי, ''לפני שלקחת את ניר להתקלח, לא אמרתי לניר שאסור לו לדבר?'' 
אריק הנהן. ''כן, אני זוכר שאמרת את זה.'' 
''ובזמן שרחצת אותו, הוא לא אמר לך לעזוב אותו?'' 
''כן. זה מה שהוא אמר.'' 
''אז נראה לי שמגיע לו עונש. לא משהו רציני, רק משהו שיילמד אותו שלחוקים צריך לציית, אחרת יהיו השלכות לא נעימות לטעויות שלו. קדימה.'' 

אריק נראה מתלבט. הוא הרים את ידיו אבל השאיר אותן באוויר. הוא לא ידע איפה להכאיב. ניר בינתיים נשאר במקום, קפוא ושקט, עיניו עצומות. 

''אריק,'' אמרתי בקול תקיף. 
אריק קירב את פניו אל צווארו של ניר ונשך. לא משהו רציני, בלי דם, אבל כנראה הכאב הפתאומי וגורם ההפתעה היו יותר מדי בשביל ניר, שצעק בתגובה והניח את ידו על העור הנשוך. 
חיכיתי שיסיים לשפשף את האזור ואז אמרתי, ''אריק, אני נתתי לניר רשות לגעת בעצמו?'' 
אריק הרים גבה ואז חייך. ''לא. שום רשות.'' 
''קדימה.'' 

ניר עשה צעד אחורנית ונראה מוכן להתנגד. אריק, להפתעתי, היה מהיר הפעם. הוא הכניס את הברך שלו ישירות לתוך הבטן של ניר. ניר רכן על ברכיו, מקלל ואוחז בבטנו. 

החלפתי מבט עם יוסי, שנראה לא מרוצה. החלטתי להתחיל להניע את העניינים במהירות, ככה שניר יהיה שלי לבד ויוסי יוכל לקבל את אריק ויפסיק להיראות כל כך ספקן כל הזמן. 

פתחתי מגירה סודית בשידה ליד הסלון, והוצאתי ממנה ג'וינט. הדלקתי אותה ונתתי לניר לעשן. 

''מה זה?'' הוא שאל. 
''משהו טוב, שיכניס אותך לאווירה.'' 
''אני בסדר ככה.'' 
''ניר, או שתעשן מרצונך החופשי, או שנגרום לך לעשן. מה אתה מעדיף?'' 

הוא סקר את כולנו במבטו, אולי מוודא שבאמת היינו מוכנים להכריח אותו לעשן. לבסוף הוא לקח ממני את הסיגריה והכניס אותה לפיו. הוא השתעל מיד ופלט עשן. 

''עוד,'' אמרתי לו. 

הוא לקח נשימה, השתעל פעם נוספת, ואז לקח שאיפה נוספת. הוריתי לו להמשיך לעשן, עד שכמעט ולא נשאר כלום מהסיגריה. את הסוף נתתי לאריק, שהיסס לרגע אבל לא התנגד. 

ניר נראה פחות ממוקד, הוא גם מצמץ הרבה וניער את ראשו. החלטתי להמשיך לשלב הבא. 

הלכתי למרכז הסלון ונעמדתי על קצות האצבעות. בקושי הגעתי לתקרה, אבל זה היה מספיק בשביל שאתפוס את השלשלאות שהסתתרו מאחורי המנורה. לקח לי שעות לסדר אותן שם מבלי שישימו לב. 

הן היו קצרות, כך שמי שיקשר אליהן יהיה חייב לעמוד על קצות האצבעות עם ידיו למעלה. היו לי גם שלשלאות שיצאו מהקירות ונועדו להיקשר לכפות הרגליים, אבל העדפתי לשמור אותן למקרה שניר יגלה התנגדות. 

''בוא הנה,'' אמרתי לניר. 
הוא העביר את מבטו בין כולנו, פיו פתוח ועיניו רחבות. ''לא,'' אמר. ''מספיק.'' 
אריק אמר, ''הוא לא משחק איתך, אחי. הוא עדיין יכול לעצור אותנו על נשיאת סמים, ובום, העתיד שלך הלך.'' 
''אה, אז מזה אכפת לך, 'אחי'? מהעתיד שלי?'' 
''אכפת לי לא להסתבך, זין על העתיד שלך וזין עליך. או שתלך לשם ותרים את הידיים, או ששלושתנו נתפוס אותך, נקרע לך את הצורה ואז נקשור אותך. בחירה שלך, אחי.'' 

ניר לקח כמה נשימות עמוקות. נתתי לו את הזמן לעכל, לקבל את מה שהולך לבוא הלאה. לבסוף הוא הלך לכיווני, מבטו מושפל וצעדיו כבדים. הוא הרים את ידיו ואני הזזתי אותו כך שניצב מתחת לשלשלאות. קשרתי אותו, יודע שלא משנה מה הוא ינסה לעשות, כמו כל אלה שהיו לפניו באותו המצב, הוא לא הולך לשום מקום. 

''אתה צריך משהו?'' שאל יוסי. 
''לא,'' אמרתי. ''תהנה.'' 
הוא הניח יד על הכתף של אריק, שכמעט וקפץ בתגובה. ''בוא,'' אמר יוסי. ''עכשיו נראה ממה אתה עשוי.'' 

סקרתי את פניו של ניר, מצפה לראות חיוך על שפתיו לנוכח הגילוי שגם אריק הולך להיות חלק מהמשחק. אבל ההבעה על פניו של ניר הייתה רחוקה עידנים מחיוך. נעמדתי מולו, קרוב, והנחתי את ידי על הלחי שלו. הוא עדיין היה רטוב מעט, והריח נקי. הוא לא נרתע כשנגעתי בפניו, רק עצם את עיניו כאילו שאם יוכל להעלים את התמונה, הוא יוכל להעלם בעצמו. 

נישקתי אותו, עמוק וחזק. הוא פתח את פיו ושיחרר את הלשון שלו, מאפשר לה להחליק לאורך הלשון שלי. מצצתי לו את השפתיים, גם נשכתי אותן בנגיסות קטנות של התגרות. מאחורי שמעתי את אריק פושט את בגדיו וממלמל: ''אתה הולך לעשות לי את מה שעשינו לניר?'' 

יוסי לא ענה, אולי כיוון שעדיין לא החליט לאיזה כיוון בדיוק הוא מעוניין לקחת את העניינים עם אריק. 

העברתי את ידיי לאורך הגוף של ניר, מרגיש כל קמר בגופו וכל בליטה של שרירים. הרגשתי את הזרועות שלו, לא יכול שלא להתרשם מעד כמה הוא היה חטוב ומוצק. העור מעל בתי השחי שלו היה מבריק וחלק. לא הצלחתי להתאפק, פשוט התחלתי ללקק אותו שם, מרגיש כמו אדם מורעב שלפתע הונך לפניו מגש של פיצה חמה. מדי פעם הרגשתי כמה משערות הבית שחי שלו מדגדגות לי את קצה הסנטר. העברתי את ידיי דרכן, נהנה לחוש מצד אחד את השיער הרך שלו, ומצד שני את העור החלק והמחרמן שלו. הרגשתי שהוא נוצר בשביל הדברים האלה, בשביל מגע. ייצור מושלם כל כך לא אמור להיות שייך לעצמו, חשבתי, הוא אמור להיות שייך לאחרים, כאלה שידעו להעריך אותו ולסגוד לגופו. הוא צריך להיות שייך לי. לא, הוא כבר שייך לי. 

נגעתי בשערות הערווה שלו והרגשתי קטע קירח משיער קצת מעל הזין. ''זה לא היה ככה מקודם,'' אמרתי. 
ניר לא ענה. 

''ניר... זה לא היה ככה מקודם.'' 
''אריק תלש את השערות, קודם, במקלחת,'' הוא אמר בשקט. ''אתה גאה בקופיף הקטן שחינכת?'' 
הנהנתי פעם אחת. ''האמת שכן.'' תלשתי עוד כמה שערות, וניר חרק שיניים וסינן קללה. 

העברתי את מבטי לאחור, אל הספה. אריק היה ערום, שוכב על הגב עם הידיים מאחורי הראש. שיער בית השחי שלו היה חום ומעט מתולתל. בתנוחה הזו הוא לא נראה שמנמן, רק מעט מלא. היה לו גוף חלק ובהיר, עם פטמות ורודות ועגולות. עיניו היו עצומות בזמן שיוסי לש לו את הביצים וליקק לו את הבטן. 

''גם החבר שלך נכנס לעניינים,'' אמרתי לניר. ''מרוצה?'' 
ניר לא ענה, כאילו שבכלל לא הייתי שם. 

נאנחתי והתמקמתי מאחוריו, רחוק ממנו בערך שני מטרים. הוצאתי את חגורת העור שלבשתי מהמכנס, והצלפתי בה באוויר. הרעש היה כמו שתכננתי, מהיר ומרתיע. ניר החל לנוע, השלשלאות חרקו. כעבור כמה שניות הוא נרגע והפסיק לנסות לזוז, כנראה מבין לבסוף שהוא לא הולך לשום מקום. 

הצלפתי באוויר עוד פעם אחת, בינתיים סוקר את גופו החלק של ניר מאחור. הגב שלו היה לא פחות מיצירת אומנות, גם הישבן שלו היה עגלגל ועם זאת מוצק. הירכיים שלו היה חלקות ברובן, ולפי המראה שלהן היה לי ברור שניר אוהב לרוץ. 

הצלפתי בו. 

השתמשתי בצד ללא האבזם, כי לא רציתי להשאיר עליו צלקות מדממות. לא, את הגוף הזה לא רציתי להשחית. ניר שיחרר צווחה, אבל היא דעכה במהירות. הצלפתי בו פעם נוספת, מתרכז באזור הגב העליון. עם כל הצלפה הוא ניסה לנוע לפנים, ושנייה לאחר מכן, כשלא היה לו לאן ללכת, הוא חזר בדיוק לאותו המקום, מוכן להצלפה הבאה. ראיתי כתמים אדומים על העור שלו, ובראשי הפכתי את ההצלפות למשחק. המטרה שלי הייתה להפוך את העור שלו משחום לאדום – לא רק חלקים בעור, אלא את כל אזור הגב העליון שלו. אם לא הצלחתי לפגוע באזור מסוים שאליו כיוונתי, לא נורא, המשכתי שוב ושוב עד שגם האזור הזה נכבש. זה היה משחק מלחמה משלי, בו אני הייתי מנהיג הצבא והחגורה הייתה הצבא הנאמן שלי. ניר היה שטח הכיבוש, העם המשועבד. 

כשסיימתי להצליף בגב העליון שלו, החלה כבר לכאוב לי היד, וניר רעד ללא הפסקה. התקרבתי אליו והקשבתי למלמולים שלו. ''די,'' הוא מלמל בשקט. ''די. די. די.'' 

הנחתי את ידי על הגב שלו, והוא צעק. הזזתי את היד שלי, מופתע מעט לגלות עד כמה לוהט היה העור שלו. 
בינתיים, על הספה, יוסי עבר לפטמות של אריק, נושך אותן בעוצמה שגרמה לבחור הצעיר שמתחתיו להיאנח מכאבים ולבקש בשקט, ''תן לי דקה של מנוחה, אחי. בבקשה, דקה אחת. איי... זה כואב. איי...'' 

מיהרתי למטבח והוצאתי קוביית קרח גדולה מהמקרר. חזרתי לסלון ונעמדתי מאחורי ניר. ''זה יעזור,'' אמרתי לו בשקט. ''קבל את זה כמו גבר. אתה יודע שאני לא מתרשם מקצת בכי.'' 

התחלתי להעביר את הקובייה הקרה על העור שלו, כמו מים על מדורה. הוא צעק פעם נוספת, והשלשלאות חרקו בפרעות כשניר ניסה לברוח. המשכתי לטייל עם הקרח על הגב שלו, תנועות עדינות ואיטיות. הגעתי לכל מקום שלפני כמה דקות קיבל הצלפות. ניר בינתיים נרגע מעט, אבל מדי פעם הגוף שלו נכנס להתקף של רעידות, כנראה ברגעים בהם הגעתי עם הקרח למקום כואב במיוחד. 

ניר חזר להזיע, הריח שיצא מבתי השחי שלו הבהיר לי את זה. העור המועט שנגלה בין שערות בתי השחי שלו החל להבריק, וגם השערות עצמן החלו להידבק מעט אחת לשנייה בגלל הזיעה. 

הלכתי אל אותה השידה ממנה הוצאתי את הג'וינט, והוצאתי משם כמה אטבים ורסן לפה. כשחזרתי ניר אפילו לא הביט במה שהבאתי. נעמדתי מאחוריו והנחתי את הרסן מסביב לפיו. הוא התנגד לרגע, וניסה לחסום אותי על ידי סגירה חזקה של השניים שלו. אבל הפעלתי לחץ וכמעט מיד הוא וויתר ופתח את פיו. חזרתי לפנים וסקרתי את פניו. הרסן כיסה לו את רוב אזור הפה, עד מתחת לאף. זה היה מסוג הרסנים שיש להם בליטה במרכז, שנכנסת ישירות לתוך הפה וגורמת לרוק שלך לנזול החוצה מזווית השפתיים. כלומר, רחוק מלהיות נוח. 

הוצאתי אטב אחד ואחזתי בו מול פניו של ניר. עיניו התרחבו לרגע ואז חזרו להיות רגילות. הוא מלמל משהו שלא הצלחתי להבין. הצמדתי את האטב לפטמה הימנית שלו, והתגובה הייתה מיידית. הוא נאבק והחל לקלל, אפילו דרך הרסן הצלחתי להבין את רוב הקללות. יש אנשים שלוקחים דברים כאלה בקלות, ידעתי, כאלה שהעור שלהם קשיח מספיק בשביל לעמוד בכאב שמעוררים האטבים. ניר, ללא ספק, היה מהסוג השני. אנשים כאלה יכולים להשתגע מהכאב החד שאוחז להם בעור בצביטה של ברזל. 

חיכיתי עד שניר יפסיק להשתולל והצמדתי אטב נוסף לפטמה השנייה שלו. שוב הוא השתולל. נאנחתי והסתובבתי לאחור. אריק עדיין היה שכוב עם גבו על המיטה, מחזיק את רגליו בתנוחה שדרשה גמישות. אבל כיוון שלאריק כנראה לא הייתה יותר מדי גמישות, הוא נראה כאילו עמד ללדת מקרר. יוסי בינתיים ליקק לו את פי הטבעת, ואז עבר להחדיר פנימה אצבעות. יפה, חשבתי, כנראה שאדון חרמנות קפץ לבקר גם את יוסי. לא ציפיתי שהוא יזיין בסוף את אריק, וגם הבחור הצעיר כנראה לא ציפה לכך בכלל. 

חזרתי אל ניר. ניגבתי כמה דמעות מזווית עיניו ואז ליקקתי אותן מאצבעותיי. אהבתי את המליחות. נשארו לי עוד שני אטבים. רכנתי על ברכיי. הנחתי אצבע על הטבור של ניר, שהיה מעוגל עם שקע קטן פנימה. אהבתי כשהטבור היה ככה, בפנים במקום בחוץ. בקצה האצבע שלי הרגשתי את ריכוז הזיעה הקטן שהסתתר בתוך הטבור של ניר, וכשהרחתי את האצבע שלי לאחר מכן עצמתי את עיניי בעונג. מעולם לא פגשתי בן אדם שכל דבר בו יכול לגרום לך להשתגע מהנאה. הרמתי את מבטי. ראשו של ניר היה מוטה לאחור, והשרירים בידיו בלטו כשהוא אחז בשלשלאות בחוזקה. או שהוא ניסה להימלט, או שהוא ניסה להתמודד עם הכאב האיום שגרמו האטבים. תהיה מה שתהיה הסיבה, לראות אותו ככה, כבול, מזיע ומנסה להשתחרר, היה שווה הכול. 

הצמדתי אטב נוסף לטבור של ניר, ישירות על שכבת העור הדקה והעליונה של השקע היפה. הצרחות שלו היו כמו של חיה שהובלה לשחיטה. הפעם לא חיכיתי עד שיירגע. אחזתי לו בביצים והצמדתי אטב אחרון למרכז שק האשכים. נאלצתי להתרחק אחורנית במהירות, אחרת הייתי מקבל כנראה בעיטה בראש מהרגליים של ניר. הבחור החל לצרוח ולבכות בהיסטריה. התיישבתי וצפיתי בו נאבק ומתחנן להשתחרר. הרגשתי כמו מבקר בגן חיות, צופה בעובדי המקום מתעללים באחת החיות הכלואות. אני יכול לשבת עכשיו ולתאר במשך שעות את המראה הזה, אבל עדיין יהיה סיכוי שלא אצליח לקלוע בדיוק למה שראו עיניי. 

גוף שחום ושחרירי, כבול לשלשלאות ברזל, מתוח ומזיע בכל המקומות הנכונים. הגוף הזה משתולל ונאבק, מה שמבליט כל שריר ושריר מגופו. האטב שחובר לו לביצים נע מצד לצד עם כל תנועה של הגוף המעונה, מה שללא ספק רק הגביר את הכאב הבלתי נסבל. כל התנועות האלה גרמו לזין של ניר להתעורר מעט, והדבר קיבץ מעט את שק האשכים. התוצאה הייתה לחץ נוסף על פיסת העור שהייתה אחוז בתוך האטב, והגביר עוד יותר את הכאב, כנראה עד רמה שהספיקה בשביל שניר יאבד את העשתונות. 

''אולי תרחם עליו קצת,'' שמעתי את יוסי אומר מאחורי. 
''איך התחת של אריק?'' שאלתי מבלי להסתכל אחורנית. 
''קצת הדוק, אבל חלק ומגרה. יש לו אחלה פטמות, אני יכול לשבת שעה ולנשוך אותן.'' 
''קח את הזמן,'' אמרתי. ''הוא כולו שלך.'' 
קמתי על רגליי והתקרבתי אל ניר. ''אני אעשה איתך עסקה,'' אמרתי בקול רגוע. הוא נרגע מעט כשהתחלתי לדבר, אבל שריריו עדיין היו מתוחים ועיניו רחבות ולחות. ''יפה,'' אמרתי. ''יותר קל לדבר איתך כשאתה שולט בעצמך. הנה העסקה- אתה תישאר רגוע, ואני מתכוון רגוע לגמרי, צמח, במשך דקה שלמה, ואני אשחרר אותך אם תצליח. אם לא...'' תפסתי את האטב שחובר לשק האשכים של ניר ומשכתי אותו לכיווני. התוצאה הייתה מיידית- עוד צעקות. 
שמעתי אותו ממלמל ''בסדר'', דרך הרסן. 
נעמדתי מאחוריו והצמדתי אותו אליי. הנחתי את ידיי על הבטן שלו, מרגיש את הרטיבות החמימה של עורו. ''הדקה מתחילה עכשיו,'' לחשתי לו. ''קדימה.'' 

הוא לא זז- ניסה, לפחות. החזקתי אותו בין זרועותיי, מרגיש את השרירים הרועדים שלו צמודים לגופי, ואת ליבו שפעם במהירות מטורפת. הנשימות שלו יצאו במהירות, וטיפות של ריר נזלו לו מזווית הפה. עיניו היו חצי פקוחות, במעין מבט של עילפון. ידעתי שהוא עוזר עכשיו את כל הכוחות שעוד נשארו לו בשביל לשמור על שליטה חזקה כל כך בשרירי הגוף שלו. הוא נלחם בדחף להשתולל ולנסות להימלט, בשביל לעמוד קפוא כמו גוויה. התרשמתי. 

בעשר השניות האחרונות החלטתי להקשות לו קצת את החיים. תפסתי את האטבים שחוברו לפטמות של ניר ומשכתי אותן קלות. הוא יילל, קול חד ומעורר רחמים. דמעה זלגה מעיניו ופגשה את שובל הריר שנזל מפיו. 
הזמן עבר. חזרתי לעמוד מולו. ''בסדר גמור,'' אמרתי. ''ניצחת. עכשיו, זה הולך לכאוב. תנסה לא לעשות סצנות.'' 

שחררתי אטב אחד מהפטמה שלו, וניר השתולל. בעבר לא הבנתי למה דברים כאלה מעוררים כזו תגובה, אבל יותר מאוחר גיליתי שבכל פעם שמפרידים אטב מהעור, הכאב שמופיע הוא גרוע יותר מהכאב הקודם. למזלו של ניר ידעתי איך אפשר להלחם בכאב הזה. כיסיתי את אצבעותיי ברוק והצמדתי אותן לפטמה האדומה של ו. הוא נרגע מיד, כאילו קיבל תרופה. עשיתי את אותו הדבר עם הפטמה השנייה שלו, ועם שני האטבים האחרים. כשסיימתי ניר בקושי הצליח לעמוד. רגליו היו מכופפות לפנים ואם לא היו השלשלאות, הוא כנראה היה קורס על הרצפה. 

תפסתי את השיער שלו ויישרתי את ראשו, כך שפניו היו מול פניי. העברתי אצבע על העור הרך מתחת לעיניו, והרגשתי את הלחות של דמעותיו. העיניים שלו היו חומות וגדולות, וכשהתבוננתי בהן ישירות, גיליתי שכל רוח הקרב נעלמה מהן. רציתי להתיש אותו לפני הזיון, כדי שלא יתנגד וייאבק איתי באמצע. לפי איך שהדברים נראו עכשיו, הצלחתי במשימה. ניר הובס. 

עזבתי את השיער שלו וראשו נפל שוב לפנים. 

''אני הולך לזיין אותו,'' אמר יוסי מאחורי. 
הסתובבתי. יוסי כבר הצליח להחדיר שלוש אצבעות לתוך פי הטבעת של אריק, ועכשיו היה עסוק בהוצאה והכנסה של האצבעות האלה במהירות. הצליל של השפשוף עם העור הרטוב של פי הטבעת היה מטריף. 
''עוד רגע,'' אמרתי לו. ''תעזור לי קודם לקחת את ניר לחדר השינה.'' 
''אתה רוצה לקשור אותו שוב?'' 
''כן. אני מתחיל להיות עייף, ואין לי כוח להתמודד עכשיו עם ניסיונות התנגדות.'' צבטתי את הלחי של ניר. ''לא שאני צופה יותר מדי בעיות מצד החמוד שלי פה.'' שחררתי את הרסן שלו, ושלולית של ריר זלגה מהפה שלו ונפלה על הרצפה. ניגבתי את הפנים שלו בגסות עם שרוול החולצה שלי, בזמן שניר פתח וסגר את פיו, כדי להחזיר תחושה ללסת הרדומה שלו. 
יוסי קם ממקומו, אבל לא לפני שנשכב על אריק ולחש לו, ''מי הולך להיות ילדה טובה ולחכות לדוד יוסי שיחזור ויפתח אותה?'' 
אריק בלע רוק. ''אני, אדוני.'' 

אה, אז יוסי החליט להכריח את אריק לקרוא לו 'אדוני'. יפה. אני אישית לא אהבתי את השטויות האלה במיוחד. הספיק לי לראות את המבט הכנוע והמושפל בשביל להרגיש את השליטה שבידיי. 

אני ויוסי התמקדנו משני צידיו של ניר. שחררתי את הנעילה של השלשלאות ויוסי תפס את גופו התשוש של ניר לפני שזה התרסק על הרצפה. 

שנינו ביחד סחבנו את הבחור החצי מעולף לתוך חדר השינה שלי. הנחנו אותו עם הגב על המיטה והרמנו את ידיו מעל ראשו. הוצאתי אזיקים ממגירה ליד המיטה וקשרתי את ידיו למסגרת הברזל שבקצה המיטה. בכל הזמן הזה עיניו של ניר היו עצומות, ותהיתי לעצמי על מה הוא חושב, יודע כבר על מה הוא ללא ספק מנסה לא לחשוב. 

''איך אריק?'' שאלתי את יוסי בזמן שנשכבתי ליד ניר, נשען על המרפק. עם היד השנייה נגעתי בחזה של ניר, מתענג על כל פיסה של עור ושריר שהיו בשליטתי. 
''הוא מצוין,'' אמר יוסי. ''אנחנו הולכים לצלם אותם אחר כך?'' 
''בטח. את שני אלה חייבים. יש לך תכניות ארוכות טווח בקשר לאריק?'' 
יוסי משך בכתפיו. ''כן, אפשר להגיד. הייתי שמח אם הוא היה הזונה הקבועה שלי. מה עם הבחור פה, היית רוצה אותו באופן קבוע?'' 
ניר פקח מעט את עיניו כששמע את הדברים האלה. שרבבתי את שפתי התחתונה. ''לא יודע, יכול להיות נחמד. הבחור פה הוא אל, חתיכת יצירת אומנות. אבל מצד שני, הוא ידרוש הרבה השקעה. לא יודע אם יש לי חשק לחנך אותו עכשיו.'' 
''טוב,'' אמר יוסי, ''לי דווקא נראה שהוא שווה את זה.'' 
''אוי, הוא בהחלט שווה את זה. את זה והרבה יותר מזה.'' 
''אתה הולך להשתמש בנר?'' יוסי שאל. 
הנהנתי. ''כן. בא לך להביא נר מהמטבח?'' 
יוסי נאנח וקם מהמיטה. בדיוק עמדתי לנשק את ניר כששמעתי את יוסי צועק מהחדר השני, ''למי נראה לך שאתה מתקשר?'' 

זינקתי מהמיטה ורצתי לכיוון הסלון. יוסי בדיוק הוציא את חוט הטלפון מהקיר ונתן לאריק סטירה מצלצלת על פניו. 

''מה הוא הספיק להגיד?'' שאלתי. 
''כלום,'' גמגם אריק. ''לא הספקתי להגיד כלום. אני נשבע.'' 
''כן,'' אמר יוסי. ''נראה לי שהוא אומר את האמת. בדיוק כשנכנסתי שמעתי אותו אומר, 'הלו'.'' 

ניגשתי אל אריק והכנסתי לו אגרוף ישירות לבטן. הוא צעק וניסה לברוח. יוסי מיהר לתפוס את ידיו של אריק מאחורי גבו, וריתק אותו במקום. הכנסתי לו אגרוף נוסף, הפעם בצלעות. סטרתי לו כמה פעמים, ועם כל סטירה הפנים של אריק נעשו יותר ויותר אדומות ונפוחות. בסוף החלטתי לתת ליוסי להמשיך עם העונש, כי לי חיכה משהו טוב בהרבה בחדר השינה. 

ירקתי על הרצפה ואמרתי לאריק, ''תלקק את זה.'' לאחר מכן לקחתי נר מהמטבח וחזרתי לחדר השינה. 

* * *



ניר ישן, לפחות ככה זה נראה. האור בחדר שלי היה כחלחל, לא אור רגיל, והוא גרם לשרירים של ניר לבלוט אפילו יותר. הריבועים שלו נראו כאילו צוירו בעפרון, כך גם השרירים בזרועותיו. מהכניסה לחדר שערות בית השחי שלו נראו כמו גוש שחור של שיער, מוצמד לגוף שהיה חלק כמו של אישה. הביצים שלו שכבו בין ירכיו, גדולות וחלקות. הזין שלו היה נפול, אבל בכל זאת היה מרשים במימדיו. הייתה לו כיפה גדולה וכהה, עם חריץ במרכז הכיפה שהיה גדול ומזמין. רציתי להכניס לתוך הזין שלו קיסם אוזניים, אבל החלטתי לוותר הפעם. 

פשטתי את בגדיי ונשארתי ערום. אומנם הגוף שלי היה רחוק מלהראות מושלם כמו הגוף של ניר, אבל גם אני השקעתי זמן ומאמץ בשמירה על הכושר, וגם אצלי לא היה שומן מיותר. 

הוצאתי שרשרת מהתקרה, עד שהגיע לגובה של בערך מטר וחצי מהמיטה. חיברתי לקצה שלה את הנר שהבאתי, ועם מצית שהייתה לי בחדר הדלקתי את הנר. 

נשכבתי ליד ניר והעברתי אצבע באיטיות מסביב לפטמה שלו. היא נראתה מעט מעוכה, בגלל האטבים. אבל לניר הייתה רגישות באזור הפטמות, ובגלל המגע העדין שהפעלתי על האזור, הפטמה שלו החלה כמעט מיד להתקשח. ''זה הולך לכאוב, חמוד,'' אמרתי. ''ממש לכאוב. אבל עוד כמה דקות העור שלך יתחיל להתרגל לתחושה, והכאבים יהיו פחות איומים.'' 
''בבקשה,'' הוא מלמל, עיניו עצומות. ''אל תעשה את זה. בבקשה, תן לי ללכת.'' 
''ששש.'' הצמדתי אצבע לשפתיים העבות שלו. ''אל תבזבז אנרגיה על מלחמות אבודות. כבר הגענו רחוק מדי בשביל להפסיק עכשיו. החדשות הטובות הן שאני חרמן אש. כנראה שלא ייקח לי הרבה זמן לגמור.'' נשקתי לו על הלחי, ובדיוק אז טיפות השעווה הראשונות נפלו מהנר, ישירות על הבטן של ניר. 

הוא צרח, כמובן. כיסיתי את פיו בידי ואמרתי לו, ''עכשיו זה לא הזמן לצרוח כמו כוסית. או שתשמור על הקול שלך או שהרסן חוזר. בחירה שלך.'' 

הוא נשך את שפתיו בחוזקה, והייתה לי הרגשה שעד שנסיים השפתיים האלה כבר ידממו. 

נשארתי לשכב לידו בדקות הבאות, נהנה לראות את הגוף שלו רועד עם כל טיפה של שעווה שטפטפה עליו. לאחר שחלק נכבד מהבטן שלו היה מכוסה בשעווה אדומה, התרוממתי והתמקמתי בין הרגליים שלו. העברתי את ידיי דרך שיערות רגליו השחורות והקצרות, מרגיש את הרעידות של השרירים שלו. 

קיפלתי את ברכיו ופיסקתי את רגליו. ניר התנגד מעט, לכן לחצתי פעם אחת על הביצים שלו, והוא מיד הפסיק להתנגד. העור בין רגליו, שחיבר בין הביצים לבין פי הטבעת, היה חלק ברובו. העברתי את ידי על האזור, והרגשתי עור לח ומחוספס. המשכתי לטייל עם אצבעותיי, עד שהגעתי לפי הטבעת. כל האזור היה רטוב מזיעה, חלקלק וחמים. החדרתי אצבע לתוך ניר. באותו הרגע טיפה נוספת טפטפה מהנר על הבטן שלו, ושני הדברים ביחד גרמו לו לצרוח. טיפה של דם זלגה מזווית פיו. 

התחלתי להניע את האצבע שלי בתנועות מעגליות בתוכו, מרחיב את החור ומרגיל את השרירים ההדוקים של ניר לחפץ הזר שחדר לתוכו. הגוף שלו התפתל, והעור שלו הבריק מזיעה כשנמתח במעין חצי עיגול. האזיקים פגעו במסגרת המיטה כשניר ניסה להניע את ידיו, ללא הצלחה, כמובן. 

הכנסתי אצבע נוספת, מתענג על כל שנייה שהחום הלח בתוך גופו של ניר נוגע בעורי. אם הייתי יותר ערני, וטיפה פחות חרמן, כנראה שהייתי מתחיל בתהליך שיסתיים בכך שכל האגרוף שלי יהיה בתוך ניר, עד המפרק. המחשבה הזו גרמה לזין שלי להזדקף אפילו יותר משהיה עד כה. 

החדרתי אצבע נוספת, החור החל להתרחב. ניר מלמל בשקט, ''זה כואב. בבקשה, אילן, זה כואב. תן לי לנוח קצת, אני מתחנן. אני לא יכול יותר עם כל הכאבים האלה... בבקשה, אילן, רק קצת מנוחה.'' 

הוא בכה, והאמת הייתה שכבר התחיל להימאס לי לראות אותו בוכה כמו כוסית. הרחבתי את האצבעות שלי בבת אחת, מפסק לו את החור במהירות ובעוצמה. הוא צעק, אבל היה לו מספיק שכל בשביל להשתיק את הצעקה הזו במהירות האפשרית. 

''עוד מעט זה ייגמר,'' לחשתי לו. ''רק עוד קצת.'' 
''אבל בלי הנר, בבקשה. בלי הנר.'' בקושי שמעתי את המילים דרך היבבות שלו. נאנחתי והסרתי את הנר מהשרשרת. הנחתי אותו על השידה ליד המיטה. 
''מרוצה?'' שאלתי. 
הוא הנהן, עדיין בוכה. ''תודה.'' 
''עכשיו תשתוק ותפסק יותר את הרגליים.'' 

הוא ציית מיד. החור שלו נראה עכשיו רחב יותר, מזמין יותר. היה לו גוון ורדרד בפנים, שבא כניגוד קל לעור הכהה שהיה מסביב לפי הטבעת. החזרתי את האצבעות פנימה, שלוש בבת אחת. הפעם ההתנגדות הייתה מזערית, והצלחתי להמשיך ולהחדיר את האצבעות עמוק יותר ויותר. ככל שהתקדמתי במעלה הרקטום של ניר, הרגשתי את החום שבתוכו מתגבר, וכך גם את התחושה המרתקת שאני נמצא בעצם בתוך גוף זר. 

הוצאתי את האצבעות שלי, ומבלי להוסיף מילה החדרתי את הזין שלי לתוך פי הטבעת המורחב. לא האמנתי בכניסה איטית, בנתינת זמן לגוף להתרגל לזין שחודר אליו. נכנסתי בבת אחת, עד הסוף, מבלי לעצור לרגע. ניר לא צעק, רק עצם את עיניו בחוזקה ולפט את מסגרת המיטה. 

התחושה הייתה הטובה ביותר שזכרתי. מעולם לא נחשפתי לחור כל כך חמים ומזמין, ולגוף שנע בכזו גמישות בזמן החדירה. ניר נולד לקבל בתחת, חשבתי, ומיד החדרתי את הזין שלי מעט עמוק יותר. 

''זה טוב לך?'' שאלתי אותו, מתעניין לראות מה הוא יאמר. 
''כן,'' ניר מלמל. ''זה טוב.'' 

הוא משקר, ידעתי. משקר במצח נחושה. מצוין, אמרתי לעצמי. הוא מתנהג איך שכל בחור עם שכל שנמצא במצבו צריך להתנהג; כמו עבד ממושמע שלא רוצה לעצבן את מי שאונס אותו, בטח לא בזמן האונס. 

התחלתי לזיין אותו, תנועות מהירות של דחיפה ויציאה. הצלילים שהשמיע הזין שלי כשהשתפשף עם עור הישבן הרטוב של ניר הלכו והתגברו, והקפיצים של המיטה החלו חורקים עם כל תנועה משותפת של הגופים שלנו. 

ניר החל להתנשף במהירות, והחזה שלו עלה וירד כאילו עבדה מכונה משומנת מתחת לעור שלו. מהחדר השני שמעתי את יוסי צועק, ''כן, זונה שלי, כן. תקבלי אותי כמו ילדה גדולה!'' דמיינתי את אריק ניצב על ארבע, ואת גופו העצום של יוסי צמוד מאחוריו, חודר פנימה בעוצמה שמשאירה את אריק מסוחרר והמום. כל הכבוד, יוסי. 

הרמתי את רגליו של ניר והנחתי אותן על כתפיי. אחזתי בירכיו בזמן שהגברתי את קצב הזיון. קולות החלו לצאת מניר, קולות עמוקים של הנאה מלווה בכאב שכמוהו הוא מעולם לא חש, או האמין שיחוש אי פעם. 

הרגשתי שאני קרוב לגמור, והתחושה הייתה משחררת ומענגת. התיישרתי לאחור, פי פתוח. שחררתי אנחה שבקעה ישירות מעומק הגוף שלי, מכל עצם ומכל וריד. גמרתי בתוך ניר במטחים שלא נפסקו. כל מה שהצטבר בתוכי בשעות האחרונות יצא סוף כל סוף החוצה, והתחת של ניר היה שם, לספוג את הכול מבלי שתהיה לו היכולת להתנגד. 
כשיצאתי ממנו הרגשתי שלא ישנתי במשך שבוע. ניגבתי את קצה הזין שלי על הרגל של ניר ועברתי לשכב לידו. התנשפתי המון, אבל זה היה כלום לעומת המצב שהיה בו ניר. עם עיניים עצומות, החזה שלו המשיך לעלות ולרדת, לעלות ולרדת. הפנים שלו היו מכוסות בטיפות של זיעה, וכל שערות בית השחי שלו היו דבוקות אחת לשנייה. 
התקרבתי אליו והנחתי את הלחי על בית השחי שלו, מרגיש מיד את הרטיבות הלוהטת של האזור על עור פניי. הנחתי את כף ידי על החזה שלו, והרגשתי את הלב שלו משתולל בתוכו. 

''זהו זה,'' לחשתי לו. ''עמדת בזה. איך אתה מרגיש? ותהיה כנה...'' 
הוא ליחך את שפתיו, ורק אז שמתי לב לכתם של דם שנמרח לו מתחת לסנטר. נו, מילא. ''אני מרגיש... אני מרגיש שאני רוצה למות. רק את זה.'' 
''אתה עייף?'' 
הוא הנהן. 
''אז קדימה, תישן כמה שעות ואז אני אעיר אותך.'' 
הוא פקח את עיניו והטה את פניו לכיווני. ''לא,'' אמר. ''אני רוצה ללכת. אמרת שתשחרר אותי.'' 
נדתי בראשי, מחייך. ''מה שאמרתי או לא אמרתי מקודם, לא משנה עכשיו. נכון לרגע זה שנינו עייפים, ושנינו הולכים לישון, מיוזעים מלוכלכים ומחובקים. יש התנגדות?'' 
הוא עצם את עיניו ונד בראשו. שום התנגדות. 

ניקיתי ממנו את השעווה, שכבר התייבשה וכיסתה את רוב הבטן שלו. לאחר מכן קמתי מהמיטה. ''אני הולך לבדוק מה שלום החבר שלך. אל תלך לשום מקום,'' אמרתי. 
יוסי כבר סיים לזיין את אריק. הוא עמד ללבוש את בגדיו כשנכנסתי לסלון. אריק היה שכוב על הרצפה, נראה חסר הכרה. 
''הוא בסדר,'' אמר יוסי, בתשובה למבטי. ''מסתבר שהחור שלו היה צר יותר ממה שחשבתי.'' 
''כן, מסתבר.'' בעטתי בירך של אריק, והבחור מיד פקחת את עיניו. ''קום,'' אמרתי. הוא נעמד על רגליו, לאחר שכמעט ומעד פעמיים. הנחתי את ידיי על כתפיו ועשיתי צעד לכיוונו. הרכנתי את ראשי קדימה ונישקתי אותו. הוא לא התנגד, לא היה לו כוח לכך. ניר מנשק יותר טוב, חשבתי כשסיימתי עם הנשיקה. ''עכשיו,'' אמרתי לאריק, ''בוא איתי.'' פניתי אל יוסי. ''תביא את המצלמה.'' 

כשחזרתי עם אריק לחדר השינה, ניר מיד הביט לכיווננו. המבט על פניו היה קר מדי בשביל שאוכל לקרוא אם הוא מרוצה לראות את אריק במצב בו היה, או שפשוט כבר לא היה לו אכפת. 

''שכב על ניר,'' אמרתי לאריק. ''תתחיל ללקק לו את החזה.'' 
אריק לא היסס, וניר לא התנגד כשלשונו של אריק החלה לעבור על עורו. 
יוסי הופיע עם המצלמה, ושנינו צילמנו את שני הבחורים הצעירים בשלל תנוחות. למי שיראה את התמונות האלה לא יישאר מקום לספק- זוג הומואים באמצע סקס לוהט. 
''אז ככה,'' אמרתי לאחר שסיימתי לצלם. ''אם מישהו מכם ילך ויזמר על מה שקרה פה הלילה, אני מבטיח לכם שהתמונות האלו יצאו החוצה, וכל מי שאתם מכירים יוכל לראות אותם ולהסיק את המסקנות שלו בעצמו. אני גם מבטיח לכם שבתור שוטרים, לי וליוסי יש לא מעט חברים שישמחו להתנקם בשני אלה שהפלילו אותנו. ותהיו בטוחים, גם הם אוהבים לשחק.'' 

הם לא הגיבו, והמבט על פניהם שידר קבלה ותבוסה. הם ישמרו על הפה, ידעתי. אין לי מה לדאוג. 
אמרתי ליוסי שכדאי שהוא ייקח את אריק וישחרר אותו. סיכמו שנפגש מחר לפני המשמרת ונשתה כמה בירות. לאחר שהם יצאו נשכבתי שוב ליד ניר. ''תראה,'' אמרתי לו, ''השמש מתחילה לזרוח.'' 
הוא הטה את פניו לכיוון החלון. קרני שמש ראשונות חדרו פנימה והאירו את גופו הקשור של ניר ואת פניו. ''אתה כל כך יפה,'' לחשתי לו. ''אני חושש שלשחרר אותך לא בא בחשבון.'' 
''אמרת שאחרי שנישן אני אוכל ללכת.'' 
''זה באמת מה שיקרה. הבעיה היא מה יקרה אחר כך, בימים הבאים. אני לא יכול לוותר עליך.'' 
''מה אתה רוצה ממני?'' 
''אותך. רק אותך.'' נשכבתי עליו והצמדתי את שפתיי לשפתיו. הנשיקה הייתה מושלמת, עמוקה וארוכה. חיבקתי את ניר ולחשתי לו, ''תישן טוב, חמוד. יום חדש מתחיל, ואני לא הולך לשום מקום.'' 

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...