>  > 

המראה והפנים - ב

גבעות... הן אלמנט מעניין בנוף של הכינרת. אני תמיד אוהב לקחת תנופה, לרוץ על גבעה, לעלות לפסגה שלה ולהשקיף אל הכנרת. פעם היא הייתה מאושרת, הכינרת. מלאה מים, עד המקסימום לפעמים. היום זה אחרת.
התבוננתי מהחלון לגבעה סמוכה. היא כולה טרשים וצמחים קמלים. אין טעם לעלות למעלה, אני גם לא אותו הילד שאהב לרוץ בשדות ולעלות על גבעות.

צהריים.
מקבל שיחת טלפון פתאומית.

''דרור, פקידה מהמכינה הצבאית מחפשת אותך, תענה!''
''שניה אמא''
קיבלתי הצעה שאבא לא היה יכול לסרב לה. אחרי הקורס, אחרי השירות הצבאי, יש לי אפשרות לעשות קבע בצבא, עם משכורת שאת גודלה צריך ללחוש ברחוב, שלא יקנאו בי. זה כולל גם לימודים לתואר אקדמי, ובכלל יוקרה.
אבל אני לא רוצה את זה. לא רוצה מסגרת כזו. אני רוצה את ג'סטין - אני רוצה לטוס איתו להולנד. או לבלגיה. או צרפת. לא להיות באיזה בסיס צבאי עם משכורת גדולה כמו שלאבא יש יחד עם חיים מתוחים ולחוצים.

לא אכפת לי להיות אפילו רקדן, כזה שמרוויח גרושים, אבל נהנה מכל רגע. ומצידי שתהיה לי דירה פצפונת בלב תל אביב... זה עדיף על פני ווילה יוקרתית במקום כל כך רחוק מהעולם... בטבריה. מזל שיש לי את ג'סטין לפחות.
את ג'סטין הכרתי באופן שלא יאמן כמעט.

לפני כמה שנים הגיע האינטרנט לבית. אבא שלי מיד שם 1001 מגבלות שימוש בדבר הזה, ואמא הוסיפה עוד ח''י כללים ותרי''ג חוקים משלה.
''האינטרנט אך ורק לצרכים חיוניים - בירורים בלשכת הגיוס, בדיקת חשבונות בנק, תיאום עם כל מיני גופים ותו לא. כל הפקה-פקה הזה שנקרא צ'טים ופורומים וכו' וכו' - ממש לא. אין לבזבז זמן על שיחות סלון עם אנשים שבכלל לא תראה.''
אז למרבה הצער, את כל השיחות סלון האלה הייתי צריך לנהל דווקא מבתים של חברים שלי, שהיו מודעים לכך שאין לי הזדמנות בבית להשתמש באינטרנט לצ'טים ולכל מיני דברים. היה בי הרצון להכיר עולמות.

יום אחד הייתי אצל זיו, חבר טוב מהכיתה. כרגיל אני ישבתי במחשב והתכתבתי עם כל מיני אנשים לא ידועים בצ'אט וזיו הלך לשירותים.
כאן נפל לי אסימון מסוים. הקלדתי באתר חיפוש מילה מסוימת. מצאתי אינספור תוצאות. והאתר הראשון נראה לי מעניין. נכנסתי אליו. מה שראיתי שם היה מעבר לכל דמיון. מעבר לכל דמיון...
ושם היה מישהו בפורום מסוים, שקרא לעצמו ''הפנים והמראה''.

לא הבנתי מה משמעות הכינוי, אז סתם שלחתי לו הודעה ששואלת את זה.
הוא שאל אותי למה חשוב לי כל כך לדעת את זה, ואמרתי לו שפשוט זה נשמע אקזוטי. ככה התגלגלה השיחה אבל את פירוש הכינוי לא יצא לו לגלות לי ואני כבר שכחתי מהעניין. אז קבענו להיפגש פעם אחת במרכז המסחרי, כאשר שוב פעם הייתי צריך להסתפר. אכן, התברר שהוא גר מאוד קרוב אלי, בצירוף מקרים גורלי.

כשהוא נכנס, היה אפשר להרגיש את השדה המגנטי משתגע. זה היה בדיוק מושג שלמדתי בשיעור מדעי הטכנולוגיה וזה נראה לי קסום שהעולם כולו מכיל שדה מגנטי בלתי נראה שיכול לעשות המון דברים מגניבים כאלה...
ג'סטין היה פשוט מושלם. אין דרך אחרת לתאר את זה. מזל שהוא גר ביישוב סמוך לטבריה, בדגניה, ובמקרה גם היה צריך לנסוע לטבריה.
קשה לי לתאר את התחושה שהייתה לי באותו יום. מצחיק להגיד שחשבתי שכל פעולה שאני אעשה, תגרום לו לאהוב אותי פחות ולהתנתק ממני, כי ג'סטין לא היה בכלל מאלה שיסלקו אותך אם למשל תיראה קצת ביישן או משעמם.

* * *


''אמא, אני יכול לנסוע לדגניה? את יודעת, זה קרוב לטבריה''.
''למה? מה איבדת בדגניה?? מה לך ולקיבוץ הזה?''
''נו... הכרתי מישהי באינטרנט, ראיתי תמונה שלה... היא נראית סבבה. כבר יצא לי להיפגש איתה במרכז המסחרי אפילו, כך שאת לא צריכה לחשוש ממקרה של אכזבה. היא אחלה בן אדם באמת. כבר טיילנו בטיילת של הכינרת פעם אפילו''.
''לא לא לא. היא באמת קיבוצניקית? אולי שהיא תבוא לכאן קודם??? תן לי פעם אחת לראות אותה, למה לא הכרת לי אותה לפני כן??? מתי ראית אותה פעם ראשונה?''
''לפני חודש... נדמה לי. כשהסתפרתי בפעם המיליון כן!''
''דרור אתה תסתפר מצידי מיליארד פעמים! אתה לא תגדל שיער ארוך!''
''אבל היא אמרה שזה יפה לי...''
''היא יכולה להגיד שגם שיניים רקובות זה יפה למישהו. אני לא מסכימה שיהיה לך שיער ארוך, אפילו לא טיפה. טוב, הנה קח קצת כסף ולך תיסע לשם. ותהיה זמין בנייד! ותיזהר מאוד מאוד! אני מכירה כמה חבר'ה מדגניה, אני אבדוק שאכן היית שם. תספר לי איך היה!''

אוף... איך אמציא מישהי בדגניה עכשיו? לפחות זה היעד האמיתי שלי. אבל אני צריך לשאול את ג'סטין אם יש לו מישהי שתעשה show לכל הקיבוצניקים שמכירים את אמא בשביל שבשיחות הסלון שלהם הם יגידו ''ואי איזה בן ג'נטלמן יש לך! הוא מכיר מישהי חמודה מהקיבוץ שלנו! את מזמינה אותנו לחתונה..'' וכל הקיטש הזה. ג'סטין אמר לי בפלאפון שזה יהיה מוזר, כי הבת היחידה שלדעתו תשתף פעולה היא אחותו בת ה-21... זה יהיה מצחיק. אבל נו טוב.. אני מקווה שהגיל שלה יעמוד בקריטריונים של אמא ואבא. ממילא אני לא אתחתן איתה אה?

* * *


הנסיעה לדגניה הייתה מהארוכות שנסעתי. כך זה נראה לפחות. בשערי הקיבוץ ג'סטין ואחותו בת ה-21 קידמו את פני. הוא קיבוצניק יפהפה ג'סטין, ואחותו גם. אז אמרתי לאחותו כי אני מכיר את ג'סטין ושנפגשנו במרכז המסחרי פעם, ובכל מקרה נניח שהיא גם כן חברה שלי. אבל באתי לג'סטין. אחותו הסתכלה עלי קצת מוזר כזה.... בוחנת. אבל אמרה ''תעשו מה שבא לכם. אם אני מסתבכת ב-cover-up הזה אני מסגירה אתכם וזהו''.

ג'סטין ואני יצאנו קצת לטייל בקיבוץ עם אחותו, וכמה צפוי כולם שאלו מי אני ומה מעשיי בקיבוץ. היה קל לנפנף אותם בזמן ההליכה אבל הם נטפלו כמו זבובים כשבאנו לאכול את ארוחת הצהריים בחדר הקיבוץ. הם חקרו אותי כמו בשב''כ. התחלתי להתעצבן וג'סטין שם לב ואמר ''עזבו אותו, העירוני הזה לא מבין שפה כולם מכירים את כולם וכל דמות חדשה שנכנסת לקיבוץ היא בגדר סקופ חדשותי!''

הו ג'סטין... אתה שומר עלי מכל החטטנים האלה. מושלם שלי.
אחותו הודיעה לנו כשסיימנו לאכול שהיא הולכת לחבר שלה שגר ממש רחוק, בקריית מוצקין. התפלאתי כמה אנשים יסעו רחוק בשביל האהבה. ואז קלטתי את גודל האירוע-
ג'סטין ואני סוף סוף יכולים להיות לבד בבית!! הרי הוריו עובדים כנראה איפהשהוא במשרדי הקיבוץ או במשהו חקלאי כזה, ואני והוא לרשות עצמנו.

* * *


חזרתי מקיבוץ דגניה כשמבט חולמני על פני... פתאום הבחנתי גם בכמה גבעות ירוקות שלא שמתי אליהן לב מקודם בנסיעה לשם. משהו בנוף נראה זורח יותר, חי יותר. מה, ירד גשם באמצע הקיץ?
חזרתי לבית, והדיכאון התחיל להשתלט.

אמא - ''נו איך היה? תספר עליה!''
אין לי כוח לזה, באמת.
''היה בסדר. טיילנו בקיבוץ ונורא נהנתי''.
''קיבלת מכתב! תקרא אותו''
מה זה?
אוי לא. צו גיוס. לא. עכשיו יקבע איפה אני אהיה ומה אני אעשה. וזה מחר! איך זה מגיע בהתראה קצרה כל כך???
''מה זה למה זה למחר?? אני רציתי להפגש עם חברה שלי שוב!''
''הו לא. אתה יודע למה זה מחר? כי אני רציתי שתקבל דברים בהפתעה. שלא תחשוב שהכל צפוי. המכתב הזה כבר הגיע לבית לפני הרבה זמן. רק עכשיו אתה מקבל אותו ולכן תתכונן כבר לצו הגיוס. זה רחוק, אתה נשלח לחיפה דווקא, לא יודעת למה. לא משנה - ההסעה על חשבון הצבא. תראה קצת את העיר הגדולה הזו.''
אוי לא... אני שונא ערים גדולות. עשן, בלאגן, פיח. למה? אני בטוח אתבלבל בכיוונים בחיפה. אף פעם לא הייתי לבד שם.
ואז הבליח בי רעיון- אחותו של ג'סטין! אולי היא גם מחר תלך לקריית מוצקין ותסיע אותי בדיוק עד ללשכת הגיוס??

התקשרתי לג'סטין. הוא לא ענה. ניסיתי שוב. הוא לא ענה.
צו הגיוס היה אחד מהדברים שהכי לא צריכים אותם בעולם. נסעתי עד לחיפה רק בשביל ראיון אישי! עניין של שעה. כבר הייתי פעם בצו גיוס אבל אז אבא שלי ממילא היה צריך לנסוע לחיפה והוא לקח והחזיר אותי. עכשיו הרגשתי שכל המאמץ עם התחבורה הציבורית הזו היה סתם.
אולי כדאי שתבינו למה התעצבנתי מהראיון האישי הזה:

''יש לך חברה?''
''כן, מישהי שהכרתי באינטרנט לא מזמן''
''כמה זמן אתה מבלה באינטרנט?''
''לא הרבה במיוחד... תלוי''.
''הרגשת אליה רגשות מסוימים?''
כאן כבר באמת זה התחיל לעלות לי על העצבים.
''מה זה חשוב עכשיו?!''
''אנא תענה לי על השאלה - הרגשת אליה משהו?''
''נראה לי כן... לא יודע''.
''אולי הרגשת פעם משהו לגבי מישהו דווקא? אתה יודע... ניתקלתי באינסוף אנשים כאלה. בדרך כלל זה מסתדר עם הזמן והם כמובן מכירים מישהי שמסובבת להם את המוח... מה איתך?''
''ממש לא! מה 'תה רומז שאני איזה פאג?? ברור שלא!''
''הממ.. טוב בסדר. תספר לי על בית הספר שלך''
מכאן כבר עניתי כמו רובוט לשאלות המעצבנות של המראיין. בחור תימני כזה, נראה לי שכל מי שטיפ טיפה נשמע לו אחרת גורם לו לחשוב שהוא הומ... נו איך פעם קראה לזה המחנכת? הומוסקסואליסט כן. אויש איתה.
לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...