>  >  > 

דרך 103

משהו לא בסדר. עשן סמיך החל לצאת ממכסה המנוע, ומד החום הראה שהרכב רותח. אלכס, מקלל, עצר את הרכב בצד הכביש. הוא יצא החוצה וטרק את הדלת מאחוריו, עדיין מקלל. הוא ניסה לפתוח את מכסה המנוע, אבל נכבה בידיו, ומיהר לזוז אחורנית, בועט באוויר. 

הדרך הייתה נטושה, ובכל כיוון אליו הסתכל נראו רק יערות והרים. ''השממה''. ככה הוא שמה שמתייחסים אל הכביש הזה. אבל הוא מיהר מדי והיה עסוק מדי במצגת שהיה אמור להעביר, לכן לא ייחס לכינוי שום חשיבות לפני שיצא לדרכו. 

הוא היה חייב להספיק לכנס הזה, אחרת השותפים הבכירים בחברה יטגנו אותו על אש קטנה. 
היה חם. הוא פשט את המקטורן שלבש והניח אותו בצד הדרך, מחכה בינתיים לרגע בו יתקרר מכסה המנוע. 
הוא התיישב על סלע ליד המכונית, מעביר יד בשערו, מצטער על ששכח לקנות בקבוק מים בתחנת הדלק האחרונה בה עבר. הוא נזכר לפתע בטלפון הנייד שלו, ומיהר לחזור לרכב, כדי להודיע למזכירתו שהוא כנראה יאחר לכנס, ושבינתיים תודיע למי שצריך להודיע בעניין. 
הרכב היה נעול. 

''זין!'' 

הוא עמד לבעוט בדלת, אבל ברגע האחרון נזכר שמדובר ברכב שכור, ואלה מסוכנות הרכב תמיד מחפשים פגמים ''חדשים'', כדי לדרוש ממך לשלם יותר. 

עשן הפסיק לצאת ממכסה המנוע, ואלכס החליט לנסות שוב לבדוק מה הבעיה. הוא לה היה גאון במכוניות, אף פעם לא אהב את כל הקטע המכני הזה שנראה היה שהשתלט על אביו ואחיו. אבל לא היה צריך להיות בעל תואר במכונאות בשביל לזהות שמדובר במנוע דפוק, ששום טיפול על המקום לא ישיב לחיים. 

נחמד, חשב אלכס. לוקחים גרוטאה, מקשטים אותה מבחוץ, ומצפים ממך לשלם כאילו שכרת לימוזינה. נחמד מאוד. 
הוא טרק את מכסה המנוע פעם נוספת וחזר לשבת על הסלע. השעה הייתה אחת בצהריים, שיא החום. הוא שיחרר את הכפתורים העליונים בחולצתו, וניגב זיעה ממצחו. הוא בחיים לא יספיק בזמן, ומה שיותר גרוע זה שאף אחד לא יידע מה קורה איתו, מה מונע ממנו להגיע לכנס שאמור להיות קפיצת דרך עצומה בקריירה הלא כל כך מזהירה שלו. 
פשוט נהדר. 

הזמן עבר והדרך נותרה שוממה. רק אחרי שעה, רכב נראה במרחק, מתקרב. אלכס כבר היה מכוסה בזיעה והתחיל להרגיש מסוחרר מדי פעם. אני חייב לשתות, חשב. עכשיו. 
הרכב המשיך להתקרב. אלכס לא התכוון לקחת שום סיכוי שעלול לגרום לנהג הרכב לחלוף על פניו מבלי לעצור. הוא נעמד במרכז הכביש, והתחיל לנופף בידיו. 
הרכב נראה ישן כשהמשיך להתקרב יותר ויותר, מקרטע. אבל הנהג כן הבחין באלכס, וכן האט ונעצר כמה מטרים לפניו. אלכס מיהר קדימה ונעמד ליד חלון הנהג. 

''שלום לך,'' אמר אלכס, מתנשף. ''אתה האדם הראשון שראיתי פה בשעה האחרונה.'' 
הנהג היה מבוגר, בערך בן חמישים. הוא לבש בגדים פשוטים ודי מלוכלכים, ונראה מכוסה בשכבת שרירים מרשימה. הוא נעץ באלכס מבט בוחן, הרים גבה ואמר, ''כן, הדרך הזו איומה. לא משנה לאן אתה רוצה להגיע, תהיה בטוח שדרך 103 העתיקה תיקח אותך לשם ביותר זמן ובפחות בטחון. בהחלט.'' הוא חייך, אבל העיניים הקטנות והכחולות שלו נשארו קפואות ובוחנות. 

''כן,'' אלכס אמר. ''אני פשוט לא מהאזור הזה, אז לא היה לי מושג איזה דרך כדאי לקחת. והמכונית שלי...'' הוא הצביע לכיוון הגרוטאה. 
הנהג הנהן. הוא חבש כובע עם כתובית של איזו קבוצת כדורסל שאלכס לא הכיר. בצדדים עדיין היה לו מעט שיער, אפור ודבוק לעור. 
''אני מניח שאתה צריך טרמפ,'' אמר הנהג, רגע לפני שאלכס עמד להעלות את הנושא. 
''כן, אדוני. זה יכול לעזור לי מאוד. וקצת מים,'' הוא אמר לאחר שנייה של ערעור. ''אני חושש שאני מתחיל להתייבש.'' 
הנהג הנהן וטפח על המושב לידו. ''אני גר לא רחוק מכאן, אבל יש לי צריף קרוב יותר אלינו. אני נוהג לצאת לצייד שם, עם הילדים. אתה יודע.'' 

אלכס הנהן. הוא היה בן 25, ועדיין לא ממש חשב על אישה וילדים. 

''בכל מקרה, יהיה עדיף לנו לנסוע לצריף, ומשם כבר נזמין לך מונית. נשמע טוב?'' 
אלכס חייך. ''נשמע מצוין.'' 
הוא חזר למכונית השכורה ולקח משם את כל הדברים שלו. כשחזר למכונית שנעצרה, הוא התיישב ליד הנהג והציע לו את ידו. ''אלכס,'' אמר. ''נעים לי מאוד.'' 

הנהג לחץ לו את היד, חזק. היו לו קמטים על גב כף היד, חלקם שחורים ונראים מעט כמו עובש. ''בן,'' אמר הנהג. ''אני מציע שתחגור חגורה. הנה.'' הוא הוציא בקבוק של מים מתא קטן מול אלכס. ''זה חם, אבל עם הנוזלים שאתה מאבד פה, זה יותר טוב מכלום.'' בן משך באפו ונראה לרגע על סף בחילה. 

אלכס מלמל, ''כן, זה. לא חשבתי שיהיה כל כך חם היום. יש לי עוד בגדים, אני יכול להחליף אם זה מפריע לך.'' 
''לא – לא.'' בן התניע את האוטו והעביר להילוך ראשון. ''קצת זיעה לא תהרוג אותי, בחור. לא תהרוג בכלל.'' 

* * *



הם נסעו לפחות שעה. אלכס התאפק שלא לשאול את בן למה הנסיעה לוקחת כל כך הרבה זמן, ולמה הם כבר מזמן וויתרו על הדרכים הראשיות, ועברו לנסוע בדרכי עפר בצד הדרך, ועכשיו כבר באמצע היער. 
בן החנה לבסוף את הרכב ליד בקתה קטנה עשויה מעץ. עלים צהובים נשלו מהעצים וכיסו את האדמה מסביב לבקתה, ואפילו את הגג הכהה שלה. 

''בפנים,'' אמר בן. ''יש שם טלפון.'' הוא יצא החוצה ואלכס יצא אחריו, מחליט להשאיר את כל הדברים שלו ברכב. החולצה שלבש כבר הספיקה להתייבש מעט, והוא האמין שריח הזיעה נהפך לפחות מורגש בשעה האחרונה. 
פנים הבקתה נראה פחות מוזנח מאיך שנראתה מבחוץ, אבל עדיין נראה לאלכס שאף אחד לא דאג לתחזק את המקום באופן שוטף, לא לדבר על לטאטא ולאוורר מדי פעם. 

הטלפון ניצב על שידה קטנה, ליד מיטת ברזל עם מזרון קרוע ובלוי. אלכס מיהר אל הטלפון, בזמן שבן התיישב על כיסא מעץ ליד השולחן. 
לא היה קו. הוא ניסה כמה פעמים, אבל הקו לא היה שם. לפי המראה של הטלפון, לא נראה שמישהו השתמש בו בשנים האחרונות. הוא הסתכל על בן. ''אני חושב שיש בעיה עם הטלפון,'' הוא אמר. 

בן הנהן. ''כן, זה קורה לפעמים. תמשיך לנסות. הקו באזורים האלה חלש, תמיד עושה בעיות.'' 
אלכס החזיר את מבטו אל הטלפון והמשיך לנסות. מזווית העין הוא ראה את בן מוציא חפץ כלשהו ממכנסיו. 
לאחר כמה דקות נוספות של ניסיונות כושלים, אלכס הניח את השפופרת ונאנח בעייפות. ''אבוד''. הוא פנה אל בן, ומיד קפא במקום. בן ישב באותו הכיסא שישב בו מקודם, מסתכל על אלכס. האקדח נראה ישן וכבד בידו המקומטת, אבל היה משהו בדרך בה הוא אחז בנשק, שהבהיר מעל לכל צל של ספק שהבחור הזה יודע מה הוא עושה. אם הוא יירה, הוא יפגע. 

''בן,'' אמר אלכס, מנסה לחייך אבל לא מצליח. ''מה זה? למה האקדח?'' 
בן הסתכל לרגע על הנשק שבידו, ואז החזיר את מבטו אל אלכס. ''בחיי, תראה את זה. מאיפה הדבר הזה הגיע לפה?'' 
אלכס הצליח לצחוק. ''כמעט עבדת עליי עכשיו. יפה, יצא טוב. אבל אולי נוכל להפסיק לרגע עם המשחקים, בסדר? אני ממש ממהר, ואני יודע שאנשים ידאגו לי אם אני לא אצור איתם קשר בהקדם האפשרי.'' 
הוא ניסה לחשוב על מישהו שיחפש אותו בכנס, מישהו שמצפה לו. היו כמה שידעו שהוא אמור לבוא, אבל היו הרבה אחרים, חשובים ממנו, שהיו אמורים לבוא גם כן. הם כנראה יחשבו שהוא סתם השתפן ברגע האחרון וברח עם הזנב בין הרגליים. 

בן הנהן באיטיות. ''משחקים, אתה אומר? טוב, אני שמח שאתה משועשע. כי אני לא משועשע, בחור, ממש לא.'' 
''מה? אני חושש שאני לא מבין. אני פשוט רוצה – '' 
''לא –לא. אני אגיד לך מה אני רוצה, ואז נמשיך משם. בסדר?'' 
אלכס החליק את מבטו אל הנשק, שעדיין כוון ישירות אליו, עדיין נראה יציב בידו המקומטת של בן. ''אין בעיה,'' הוא הצליח לומר. ''מה שתרצה. אין בעיה, בן.'' 

בן חייך, ואלכס הרגיש את הקיבה הריקה שלו מתהפכת בתוכו. 
''מצוין. מצוין, בחור. בדיוק מה שרציתי לשמוע. אתה יודע, הייתה לי הרגשה טובה לגביך, עוד מההתחלה. ישר ידעתי שאתה בחור טוב, בחור רציני. ראש טוב על הכתפיים.'' מבטו של בן עבר מכפות רגליו של אלכס באיטיות עד ראשו. ''עכשיו. בוא נראה. הריח שלך. הוא פחות חזק עכשיו, פחות חריף. זה לא טוב, אלכס. לא טוב בכלל.'' 
''בן, תקשיב. אני – '' 
''אתה שותק עכשיו, בחור. זה כל מה שאתה צריך לעשות בינתיים. הבנת?'' 
''אני – כן, כן. הבנתי.'' הוא רצה לברוח משם. הוא רצה לקפוץ דרך החלון מעל המיטה, או לבעוט בדלת, או מה שזה לא יהיה. 
''אתה בחור יפה,'' אמר בן. ''אני אישית לא מתלהב במיוחד מהסגנון הבלונדיני הגבוה, עם העיניים הירוקות, אבל הפעם אני מוכן לחרוג ממנהגיי.'' בן ניקה את גרונו. ''אני חושב שהחולצה הזו שלך כבר ביצעה את תפקידה. אולי הגיע הזמן להיפטר ממנה, מה אתה אומר?'' 
אלכס בלע רוק. ''תקשיב, בן – '' 
''עכשיו!'' הוא ירה בתקרה, והירייה גרמה לאלכס לצרוח. 

לפני שהוא הספיק בכלל לפקוח שוב את עיניו, האקדח חזר להיות מכוון ישירות אליו. עשן יצא מהקנה של האקדח, וריח אבקת שריפה הגיע לאפו של אלכס. הוא תפס את כפתורי החולצה שלו באצבעות רועדות, והתחיל לשחרר אותם. זיעה החלה לכסות שוב את עורו, בעיקר בבתי השחי ועל המצח. הגרון שלו היה יבש והראש לא הפסיק להסתובב. הוא רצה להקיא. 
כשסיים לפתוח את הכפתורים הוא הוריד את החולצה ממנו והניח אותה על הרצפה לידו. משב רוח קריר שנכנס מהחלון גרם לו לרעוד, ולפטמותיו להתקשח. 

''יפה,'' אמר בן והנהן פעם אחת. ''אתה מתאמן, בחור?'' 
''כן. מדי פעם. כשיוצא לי.'' 
''כן, אני רואה. מוריד שיערות?'' 
אם הוא לא היה כל כך מפוחד, אלכס כנראה היה פורץ בצחוק. ''לא,'' הוא אמר. ''זה... ככה זה. טבעי.'' 
בן ניקה את גרונו. ''כן, חשבתי כך. יותר טוב ככה, טבעי. אמיתי. בוא לפה, בוא לדוד בן.'' עם היד שלא אחזה באקדח הוא טפח על רגלו. 

אלכס עצם את עיניו לרגע ועשה צעד מהסס לכיוון בן. הוא נעצר במקום, ובן סימן לו עם היד להמשיך קדימה. הוא עשה עוד כמה צעדים, עד שעמד כחצי מטר מבן. 
''עכשיו יותר טוב. רד על הברכיים, בחור.'' 
אלכס ירד על ברכיו, מרגיש צריבה בעיניו. הוא הולך לבכות? לא. הוא לא בכה כבר שנים. אבל עכשיו, מול בן, הוא הרגיש כמו ילד קטן ומפוחד. 

''תרים את הידיים,'' בן אמר לו. 

אלכס הרים את ידיו מעל ראשו. בן רכן קדימה והצמיד את האקדח לחזה של אלכס, שבתגובה הפסיק לנשום. בן דחף את אפו לתוך בית השחי של אלכס, נוגע בעור. הוא שמע את בן מושך באף, ולאחר כמה דקות הרגיש את הלשון הרטובה של בן עוברת על העור המזיע שלו, בין השערות. בן מלמל, ''אין כמו זיעה טובה. לא שמת דאודורנט, אני מודה לך על זה. גם השערות בסדר. לא יותר מדי, לא פחות מדי. אבל נגיע לאזור הזה עוד מעט. אל תדאג.'' הוא עבר לבית השחי השני, ועשה שם את אותו הדבר; הריח, ואז ליקק. 
כשהוא התרחק לבסוף, אלכס הוריד את ידיו. בן סטר לו. ''מה זה אמור להיות? אמרתי לך שסיימתי? אמרתי לך להוריד את הידיים?'' 
אלכס מיהר להרים את ידיו בחזרה. ''לא. סליחה. אני פשוט – '' 
סטירה נוספת. אלכס השתתק. הוא הרגיש את הדמעות זולגות לו במורד הלחי, אבל הוא לא יכל לעשות כלום בשביל לנגב אותן. 
''עכשיו,'' אמר בן, ''אתה יכול להוריד את הידיים.'' 

אלכס היסס, ואז הוריד את הידיים באיטיות לצד גופו. הוא הסתכל לבן ישר בעיניים, מנסה לראות בהן משהו שאולי יסביר את כל החרא הזה, את כל המשחקים האלה שלא יצרו שום היגיון. אבל לא היה שם כלום. המבט של בן היה קפוא, ובאותה המידה אלכס היה יכול להסתכל בקיר הסדוק של הבקתה. מזווית העין הוא ניסה להסתכל על הדלת, ניסה לחשב כמה קשה יהיה לפרוץ אותה, או פשוט לבעוט בה עד שתיפול. 

''רק תנסה,'' אמר בן. ''הדלת הזו נעולה במנעולים שייקח לך שעה רק למצוא. החלון מכוסה בסורגים שלא תצליח לשבור בחיים. רק תנסה, בחור, ואני אכניס את האקדח הזה עמוק לתוך התחת שלך ואלחץ על ההדק.'' 
אלכס לא אמר כלום. הוא הפסיק לחשוב, כאילו שהמוח שלו נכנס למצב של הלם. כל המערכות כבו. 
''כיסא,'' אמר בן והצביע על כיסא ישן שניצב בצד החדר. ''תביא אותו ושב עליו. שים אותו פה.'' הוא הצביע על המקום בו אלכס עדיין היה על ברכיו, לפני בן. אלכס קם על רגליים כואבות והלך להביא את הכיסא. לא היה לו ספק שהאקדח כוון עליו בכל רגע, עוקב אחר כל תנועה שעשה. 

הוא הניח את הכיסא מול בן והתיישב. בין הברכיים של שניהם לא הפרידו יותר מכמה סנטימטרים בודדים. בן התמקם על הכיסא שלו, ואלכס הרגיש את הברכיים של בן נוגעות בשלו, מפשקות לו את הרגליים, והדמעות פשוט יצאו ממנו. הוא מיהר לנגב אותן, עד שבן צעק עליו והוא נאלץ להפסיק. 
''אם אתה רוצה לנגב את הדמעות, בחור,'' אמר בן, ''אתה תאלץ לבקש רשות בשביל לעשות את זה. אני מובן?'' 
''כן. מובן.'' 
''יפה. עכשיו, לך אל הארון במטבח. תמצא שם אזיקים. כך אותם ותחזור לפה. זוז.'' 
אלכס הלך אל המטבח, שהיה בעצם פינה בחדר עם כיור, תנור שנראה שבור ומקולקל, וארון אחד עם ציפוי עץ מתקלף. הוא פתח את הארון, והרגיש שההלם משתק את כל השרירים בגופו. היו שם אזיקים, ללא ספק אלה שבן דיבר עליהם. אבל היו שם גם עוד דברים. דברים שנראו כואבים, מסוכנים. אלכס מצמץ והתעלם מהם. ניסה, לפחות. הוא לקח את האזיקים, שהיו קשורים אחד לשני בשלשלאות חלודות וכבדות, וחזר אל בן. 
''שב,'' אמר לו בן. ''תרים את הידיים מעל הראש.'' 
אלכס עשה את מה שנאמר לו, האזיקים על רגליו. בן קם ואמר, ''אם תנסה לעשות משהו עכשיו, בחור, אפילו תנשום חזק מדי, אני ארה בך לפני שתדע מה פגע בך. אני רציני.'' 

אלכס הנהן. הוא ידע שהוא לא ינסה לברוח. לא היה לו את הכוח לזה. לא היה לו את האומץ לזה. חלק קטן ממנו עדיין חשב שהכול סתם משחק חולני של אדם לא כל כך שפוי, אבל המשחק הזה יגמר במהרה. לבן ימאס ממנו, הוא יצטרך לחזור הביתה, לאישה ולילדים, והוא ישחרר את אלכס מבלי להוסיף מילה. 
בן קם ונעמד מאחורי אלכס. הוא קשר את כפות ידיו לכיסא, שלמרות שנראה ישן, היה חזק ויציב. אלכס הרגיש את השרירים בזרועותיו נמתחים בזמן שידיו נקשרו מאחורי ראשו. הריח שוב הגיע אליו, אבל הוא כבר הספיק להתרגל אליו. 

לאחר שסיים עם הקשירה, ובדק שהאזיקים מספיק הדוקים, בן חזר לשבת מול אלכס. הוא הניח את האקדח על השולחן והניע את אצבעותיו. ''קשה להחזיק את האקדח הזה במשך כל כך הרבה זמן. קשה מאוד.'' 
בן קירב את הכיסא שלו קדימה, ועכשיו רגליו היו בין רגליו של אלכס, קרובות מאוד למפשעה שלו. 
השמש החלה לשקוע, והרצפה כוסתה בצללי הרהיטים והקירות. אבל עדיין היה מספיק אור, ואלכס היה די בטוח שראה נרות ומנורות גז בארון עם האזיקים. בן היה מוכן. 

''נוח לך?'' 
אלכס ניקה את גרונו, שהיה יבש. ''מה נראה לך?'' 
בן חייך. ''חוצפה, בחור. כדאי שתשמור על הלשון שלך, אלא אם כן אתה מוכן לאבד אותה. עכשיו, שאלתי אם נוח לך.'' 
''לא,'' אמר אלכס. ''לא נוח לי.'' 
בן הושיט קדימה את ידו ותפס את הפטמה הימנית של אלכס. ''עכשיו?'' 
אלכס נשך את שפתיו. אצבעותיו של בן מחצו את הפטמה שלו וסובבו אותה, כמעט סיבוב שלם. דרך שיניים צמודות הוא סינן, ''גם עכשיו לא.'' 
''באמת? ועכשיו?'' בן תפס פטמה נוספת, וסובב ומשך גם אותה. 
אלכס גנח מכאב. ''בבקשה. זה כואב. בן, בבקשה.'' 
''נוח לך?'' שאל בן, קולו רגוע. 
''כן,'' אמר אלכס, כמעט צועק. ''נוח לי. נוח לי.'' 
האצבעות עזבו את הפטמות, ואלכס נאנח בהקלה. 
''יופי,'' אמר בן. ''כל עוד נוח לך.'' 

הוא העביר ציפורניים מלוכלכות על מכנסי הג'ינס של אלכס, מהברכיים וכמעט עד למשפעה. אלכס הרגיש צמרמורות, בזמן שהחזה שלו עדיין כאב. הוא רצה לשתות, להרטיב קצת את הגרון היבש והכואב שלו. הייתה לו הרגשה שאם הוא יבקש מבן מים, בן יסכים מיד, ילך לקחת כוס, ישתין לתוכה ויכריח אותו לשתות הכול. הוא העדיף למות מצמא. 
''עכשיו,'' אמר בן, ''בוא נראה מה המצב בבתי השחי היפים שלך.'' הוא רכן קדימה והצמיד את אפו לשני בתי השחי של אלכס, כמו שעשה בפעם הקודמת. כשסיים, הוא אמר, ''פחות זיעה, בהחלט.'' הוא שלח קדימה את ידו אל בית השחי, אחז בכמה שערות בין אצבעותיו, ומשך. לאחר מכן הוא העביר באיטיות את השערות על פניו של אלכס, מדגדג אותו באזור האף. אלכס התעטש כמה פעמים, ובן צחק. 
כשנמאס לו, בן הניח את ידיו הגדולות על מפשעתו של אלכס, והתחיל לפתוח את הרוכסן. 

''בבקשה,'' אלכס אמר, ''תן לי ללכת ונשכח מזה.'' 
בן נאנח והטיח את אגרופו בצלעות של אלכס, שצרח בתגובה. ''כשאני אפנה אליך, בחור, אתה תוכל להגיב. אבל עכשיו, אתה שותק.'' הוא הכניס את ידיו לתוך כיס בחולצתו והוציא משם שפתון בצבע אדום. ''שרבב שפתיים, בחור, אתה הולך להתיפייף קצת בשבילי.'' 
מקלל בליבו, אלכס שרבב את שפתיו ועצם את עיניו. השפתון נגע בשפתו התחתונה ועבר בעדינות על העור. כשבן סיים הוא אמר, ''זהו, עכשיו את יפה, יקירתי.'' 
לחרדתו של אלכס, בן רכן לפנים. ''מה אתה – '' 

השפתיים של בן כיסו את שפתיו, הלשון שלו חדרה פנימה, גדולה ונחושה. אלכס הפסיק לנשום ונכנע לנשיקה. במשך זמן רב, שנראה לאלכס כמו נצח, בן ינק לו את הפה ועשה שם דברים שאף בחורה לא עשתה מעולם. הריח של בן היה חזק, מסריח מסיגריות, והרוק שיצא ממנו מילא את הפה של אלכס וחדר לתוך גרונו. 
כשבן החליט לסיים את הנשיקה אלכס נאנח בהקלה, למרות שדאג שבן לא ישים לב. 

''יפה,'' אמר בן. ''אתה יודע לנשק. עם עוד קצת אימונים אתה עוד תהיה מצוין.'' הוא הוציא חבילת סיגריות מכיס במכנסיו והדליק לעצמו סיגריה. ''אתה מעשן, בחור?'' 
''לא.'' 
''לא נורא.'' בן הצמיד את הסיגריה לפיו של אלכס והכריח אותו לעשן. החום חדר ישירות לתוך החזה שלו, כמו קליע. 

הוא נחנק והשתעל, אבל בן לא חיכה אפילו שתי שניות לפני שהחזיר את הסיגריה פנימה פעם נוספת. 
לאחר שאלכס סיים לעשן חצי מהסיגריה, וכמעט הקיא כמה פעמים, בן לקח אותה ועישן את היתר בעצמו. בכל הזמן הזה הוא פשוט בהה באלכס, סוקר אותו במבט שנע בין אדישות לרעב. רגע לפני שעמד לסיים את הסיגריה, בן הושיט את ידו לפנים וכיבה את הסיגריה על החזה של אלכס. 
אלכס צרח. 

''בפעם הבאה אני אנסה לזכור להביא מאפרה,'' אמר בן, מגחך. 

אלכס נשך את שפתיו במטרה לשמור את הכאב בפנים. הוא התקשה לנשום, התקשה לחשוב. הוא הרגיש שחור נפער במרכז החזה שלו, חור מלא בכאב כמוהו הוא לא חש אי פעם. 
בן הניח לפתע את ידיו על מפשעתו של אלכס, פותח לאט כפתור אחר כפתור. אלכס בינתיים ניסה להחזיר את פעימות ליבו לקצב סדיר. זה לא קורה לי, הוא אמר לעצמו שוב ושוב, עד שכל מחשבה אחרת נהדפה החוצה מראשו. זה לא קורה לי, לעזאזל. 

בן משך את המכנסיים למטה, עד לקרסוליים של אלכס. התחתונים נשארו. ''לא רע,'' אמר בן והתחיל למשש את האיבר המכוסה. הוא התמקד בעיקר בביצים, וכמעט מיד החל לסחוט אותן, מכאיב לרגע ואז משחרר. אלכס עצם את עיניו, מדמיין שהוא במקום אחר, מנסה להתעלם מהגבר שנוגע בו כמו ששום גבר לא נגע בו מעולם, בטח לא כשהוא נמצא במצב שכזה. 

''בוא נראה,'' מלמל בן, והוריד את התחתונים של אלכס עד לסוף אזור שיער הערווה, משאיר את האיבר עצמו עדיין מכוסה. בן העביר אצבעות קרות בין השערות, ואלכס התקשה לעצור את הדמעות בפנים. הוא רצה לקלל ולצעוק, להילחם בסוטה הזקן הזה, למרות שידע עד כמה חזקים האזיקים ועד כמה קצר הפיוז של בן. אבל הישיבה הזו בחוסר אונים, בזמן שנגעו בו ככה, הסתכלו עליו ככה... לפעמים כדאי להילחם בתחנות רוח כשהכבוד העצמי שלך מונח על הכף, הוא חשב, אבל נתן למחשבה לרחף לה. 

התחתונים ירדו לגמרי, ואלכס מיד הרגיש את הקור מציף אותו, מתרכז בבטנו ומטפטף עד למפשעה. 
בן החל להעביר את ידו לאורך הזין, מנסה להעמיד אותו. לאחר כמה ניסיונות לא מוצלחים הוא אמר, ''יש לך דקה לעורר חיים בזין שלך, בחור, אחרת אני תופס את השערות החמודות שלך ומושך בהן עד שהן כבר לא יהיו חלק מהגוף היפה שלך. הדקה מתחילה עכשיו.'' 

לאלכס לא היה ספק מאיפה הולכות להיתלש השערות שלו, או האם בן באמת התכוון לאיום שהציב. הוא עצם את עיניו וניסה להיזכר בסקס הכי טוב שהיה לו בחיים. מחשבותיו נקטעו בכל פעם שיצרו תמונה ברורה בראשו. היד של בן המשיכה לגעת בו, הכאב בצלעות שלו עדיין היה שם, נחלש אבל בכל זאת מורגש, והכול יצר סלט של מחשבות בתוך הראש שלו. הוא לא הצליח להתרכז. 

''חבל, בחור.'' בן הניח את ידו על שערות הערווה של אלכס ויצר אגרוף. 
''בבקשה,'' אלכס מלמל והכין את גופו לכאב. ''עוד דקה אחת, רק עוד – '' הוא צרח כשבן משך בחוזקה את השערות. באותה המידה הוא יכול היה להניח ברזל לוהט על העור שלי, חשב אלכס לאחר שהפסיק לצרוח ונשם בכבדות. 
בן ניקה את ידו על מכנסיו והשערות נפלו להן על הרצפה. ''אני לא משחק,'' אמר. ''וכדאי שתכניס את זה טוב – טוב לראש הזה שלך.'' הוא נתן לאלכס סטירה על הרקה, שהייתה יותר רועשת ממכאיבה. 
''שים רוק,'' אמר אלכס, מתקשה להאמין שהמילים באמת יצאו מהפה שלו. בן הסתכל עליו עם גבה מורמת, נראה משועשע. ''רוק,'' חזר אלכס. ''ככה יעמוד לי יותר מהר.'' 

בן הנהן לאחר שנייה של מחשבה ופלט כמות נכבדה של רוק על כף ידו הפתוחה. ברגע שנגע באלכס עם היד הרטובה, ההבדל היה מורגש. הזין התחיל להתקשח, ואלכס הצליח לרכז את מחשבותיו בדברים נעימים, בנשים יפות עם תחת חטוב וכוס לח ורחב שקיבל אותו פנימה ועטף אותו בגלים של תענוג מחשמל. 

בן קירב לפתע את פניו אל החזה של אלכס והחל ללקק אותו, בזמן שידיו המשיכו לשפשף את האיבר העומד. התחושה הייתה משכרת בשביל אלכס, כל גופו רעד והקולות שיצאו ממנו באו בגלים של אנחות עמוקות וקולניות. הוא שנא את זה, שנא את התחושה הזו של העונג הכל כך מלוכלך והכל כך אסור. אבל עם כל השנאה הזו בא גם חוסר האונים, וחוסר הברירה של אלכס נגד רצונותיו של בן. 

הוא עמד לגמור ואמר זאת לבן, שבתגובה הידק את ידיו סביב ביציו של אלכס ולחץ. הזרע יצא בכמויות, מלכלך את מכנסיו של בן ונופל על הרצפה. בן המשיך ללחוץ בזמן שאמר, ''קדימה, בחור, תן לי את כל מה שיש לך. קדימה, אני רוצה לראות עוד. עוד, בחור. תן לדוד בן לחלוב אותך עד הסוף.'' 

כשאשכיו של אלכס התרוקנו, בן שיחרר את אחיזתו. הוא ניגב את הזרע הסמיך על בטנו של אלכס ועל החזה. כשאלכס היה דביק ומכוסה בזרע, בן שלח את ידו ואסף כמה טיפות מהחזה של אלכס. הוא החזיק את האצבעות מול פניו של אלכס ואמר, ''תלקק.'' אלכס עצם את עיניו ושלף החוצה את לשונו. הטעם היה גרוע כמו שציפה שיהיה, שונה לחלוטין מכל מה שטעם עד כה. הוא הרגיש בחילה, והקיבה שלו מיד החלה להשמיע קולות של מחאה. בשלב מסוים בן דחף את אצבעותיו הגדולות והמחוספסות לתוך פיו של אלכס, והעביר אותן על כל פיסה של עור בתוך הפה. אלכס נשאר עם הפה פתוח, נושם דרך האף. 

בן נעמד לפתע, האקדח בידו. ''אני הולך לשחרר אותך,'' הוא אמר. ''ואם אני רק אחשוב שאתה מנסה לברוח, אני ארה בך. בלי לחשוב פעמיים, אני אנקב אותך כמו מסננת. זה ברור?'' 
''כן. ברור.'' 

בן נעמד מאחורי אלכס ועם מפתח שהיה לו שחרר את השלשלאות. הן החליקו על הרצפה והשמיעו צליל חבטה. אלכס הוריד את ידיו באיטיות לפניו. הן היו תפוסות ונוקשות. הוא סינן קללה וניסה לעסות אותן. 
''קום.'' 

אלכס נעמד, מרגיש מסוחרר. המכנסיים עדיין היו עליו, מסביב לקרסוליים. הוא הוריד אותם ממנו, לא מחכה להוראות מבן. 

''יפה,'' אמר בן וסימן עם האקדח לכיוון המיטה שניצבה בצד החדר, מתחת לחלון. אלכס הלך אל המיטה בצעדים נוקשים, מודע לאקדח שכוון אליו ולא הוסט לרגע, כמו צל. ''שכב.'' אלכס לקח נשימה עמוקה והסתכל על בן. 
''בבקשה,'' אמר אלכס. ''עשית לי את מה שרצית, נגעת בי... גמרתי.'' הוא הרגיש בחילה, אבל הצליח להילחם בהרגשה. ''פשוט תשחרר אותי. אני מבטיח לא לספר לאף אחד על מה שקרה פה. גם ככה אני לא רוצה שאף אחד יידע על זה, לעולם. בבקשה.'' 

בן נד בראשו באיטיות. ''כשאני אסיים איתך, בחור, אז נוכל לדבר על השחרור שלך. אבל בינתיים, אני מציע שתחסוך באנרגיה ותשכב על המיטה.'' 

זה אבוד, אמר הקול בראשו של אלכס. אבוד. הוא נשכב על המיטה, מרגיש את המזרון הדק והמגרד תחת גבו החשוף. בן הלך אחורנית והרים את השלשלאות, האקדח לא זז לרגע מידיו. הוא חזר וקשר שוב את ידיו של אלכס, הפעם למסגרת הברזל של המיטה. חזק. 

לאחר שאלכס היה קשור בחוזקה, והסיכוי שיצליח לברוח היה אפסי, בן התמתח והניח את האקדח על הרצפה. הוא התיישב על המיטה, ליד מותניו של אלכס. את היד שלו הוא הניח על הבטן של אלכס, מטייל בעדינות מסביב לטבור. ''יפה,'' הוא מלמל. ''חלק, שרירי ויפה. איך אתה מרגיש, בחור?'' 

אלכס לא ענה. השאלה הזו הייתה טיפשית, והוא היה בטוח שבן לא באמת התכוון לקבל עליה תשובה. הוא הרגיש לפתע כאב חד ועמוק, כשהאצבע של בן הנוחה על הטבור שלו, ונלחצה עמוק יותר ויותר. הוא הרגיש שסכין חדה חודרת לתוכו. הוא צעק, אבל האצבע עדיין הייתה שם, קורעת אותו מבפנים. 

''אני בסדר! בסדר!'' 

האצבע התרחקה ממנו, הכאב החל להיחלש. אלכס נשך את שפתיו עד שאלה דיממו, אבל הוא בכל זאת לא הצליח להחניק את הדמעות שדרשו לצאת. 

''זה רק עניין של זמן עד שתתחיל להבין את המשחק הזה,'' אמר בן. ''וכשתבין, החיים שלך יהיו הרבה יותר קלים.'' 
הוא אחז בביציו של אלכס והחל ללוש אותן. ''כמו ביצים של פר,'' מלמל. ''פר חלק ויפה. אתה יודע מה הייתי רוצה לעשות לך, בחור? הייתי רוצה להעמיד אותך בחוץ עם קולר על הצוואר, ולעשות לך מבחן חליבה. נראה כמה פעמים תוכל לגמור לפני שתתעלף.'' הוא גיחך לעצמו. ''כן, נעשה את זה. בהזדמנות. אבל עכשיו... רגליים למעלה, בחור. יש אזור שלם ונפלא שעדיין לא הגענו אליו. רק מילת הזהרה לפני שנתחיל, עומד לי עכשיו כמו חרטום של ספינה ואני עייף כמו אחרי לידה. אם תעשה לי בעיות ותסגור את החור שלך בזמן שתהיה אמור לפתוח אותו, אז באמת תראה מה זה כאב.'' 
''אתה הולך לזיין אותי?'' 
''אפשר להגיד. אני הולך לקרוע לך את הרקטום. אתה הולך להרגיש עכשיו כמו נערה בת 16 שנפתחת בפעם הראשונה. רק שאני לא בחור בן 16 שהולך להיות עדין, אה.'' 

בן הרים את רגליו של אלכס בחצי פישוק. לאחר מכן הוא הביא חבל וקשר את הרגליים למיטה. אלכס הרגיש את השרירים שלו נמתחים ומתחממים במהירות, אבל הוא כבר הבין שאין טעם להתלונן, הוא רק יקבל סירוב ויאריך את הזמן שנותר לו לסבול. 
היה לו קר. ברגע שרגליו נקשרו ופי הטבעת שלו נותר חשוף לעיני כל, הרגשה של קור עמוק ריחפה לו בין העצמות, בעיקר בקיבה. הוא בלע רוק בכמויות כדי לא להקיא והמשיך לומר לעצמו בראש שכל מה שקורה זה לא יותר מחלום רע, חלום רע שיגמר בקרוב. הוא רק צריך לשמור על קור רוח, להיות אדיש ולתת לכל לעבור על ידו כמו גלים על החוף. 
משהו דביק וקר הרטיב לו את פי הטבעת. בן מרח שם משחה כלשהי, בזמן שהמהמם לעצמו שיר שאלכס לא הכיר. האצבע כמעט וחדרה מדי פעם דרך הפתח הצר והסתום, אבל בסופו של דבר הסתפק בן בהפעלת לחץ על השרירים ההדוקים. 

''יפה,'' אמר בן כשסיים עם המריחה. ''חור קטן שללא ספק יכול להיפתח למימדים מדהימים. ורוד וחלק, כמו של ילדה קטנה. יש פה כמה ורידים מסביב לחור, אבל בקושי רואים אותם. הוא מבריק עכשיו, כאילו גמרת מהתחת והכול נמרח באופן שווה מסביב. מחזה יפה, בחור. אתה מפסיד.'' 
פשוט תעשה את זה, חשב אלכס. תעשה את זה ותן לי ללכת. זה יכאב, אני בטוח, אבל עם כל כאב אפשר להתמודד – 
אלכס צעק. 

בן החדיר לתוכו את האצבע האמצעית שלו, את כולה בבת אחת. התחושה הייתה... מוחו של אלכס התקשה ליצור מחשבה מסודרת. הוא הרגיש שמישהו קילף לו את העור ועכשיו בחן את איבריו הפנימיים. בן היה בתוכו, חלק ממישהו אחר, מישהו זר, פלש אל הגוף שלו. הוא התחיל לצרוח ולקלל, מנסה להשתחרר מהחבלים ולהוריד את הרגליים. בינתיים בן שמר על קור רוח, דואג להשאיר את האצבע בדיוק איפה שהייתה, אפילו דוחף אותה עמוק יותר. 
''זה בסדר,'' אמר בן בשקט וברוגע, ''אתה תתרגל. רק תזכור, הסבלנות שלי היא פתיל קצר, ונכון לעכשיו הפתיל הזה מתקרב בצעדי ענק לדינמיט. תיק, תיק, תיק, בחור. תיק, תיק, תיק.'' 

אלכס הפסיק לצעוק. השרירים ברגליו הרגישו כאילו טוגנו על האש, וכל שאר הגוף שלו כאב לא פחות. האצבע עדיין הייתה בתוכו, עמוקה ופולשנית ו... זין, הוא בחיים לא ציפה לחוות משהו כזה. 
''ממשיכים,'' אמר בן במעין אנחה. ''בלי עוד סצנות, בסדר? לא ככה אתה רוצה לזכור את ליל איבוד הבתולים שלך, אה?'' 

עוד אצבע חדרה פנימה, מעצימה את התחושה ויוצרת כאבים בשרירים מסביב לפי הטבעת. אלכס נשך את שפתיו והחניק ייבבה. התחושה בתוך הקיבה שלו הייתה של רצון עז לחרבן, להדוף החוצה את הפלישה. הוא נלחם בה, אולי מפני שהיא הייתה מגעילה מדי בשביל שיוכל להתמודד איתה. 

האצבע השלישית חדרה פחות מדקה אחרי השנייה. בשלב הזה בן כבר הפסיק לזמזמם והקול היחיד שנשמע היה של הציפורים ביער שבחוץ. השמש כמעט ושקעה, ואם בן לא היה מדליק מקודם כמה מנורות שמן ישנות, הם כנראה בקושי היו רואים אחד את השני. 

האצבעות החלו לנוע בתוך אלכס, כמו סרט אימה זול בו תולעת קטלנית ניסתה למצוא דרך לחדור אל תוך הגוף שלו ולהטיל בו את ביציה. האצבעות נעו בתנועות סיבוביות בהתחלה, מרחיבות את הפתח ומפעילות לחץ על השרירים מסביב. אחרי כמה שניות כאלו בן החל להניע את אצבעותיו קדימה ואחורה, כמו בזמן זיון. 

אלכס הרגיש את הלחץ בתוכו גובר עם כל דחיפה של האצבעות, והוא מיד חשב על צירי לידה. הוא דמיין את עצמו על מיטה בבית החולים כשבן הרופא שדוחף לתוכו ידיים בשביל להוציא את התינוק. אלא שבן היה רחוק מלהיות רופא, והדבר האחרון שהוא רצה לעשות היה להוציא משהו מאלכס. ההיפך. 

עוד אצבע חדרה פנימה. ''תראה כמה אני נחמד,'' אמר בן, שנשמע מרוכז. ''במקום לדפוק אותך כשאתה צר ויבש, אני מרטיב ומרחיב אותך מספיק בשביל להכניס פנימה את הראש שלי. מה אומרים?'' 
''תודה,'' אלכס הצליח למלמל. 

אחרי כמה דקות בן הוציא החוצה את אצבעותיו ונאנח. ''יותר פתוח מזה ואתה אפילו לא תרגיש שמזיינים אותך.'' הוא נעמד והחל לפשוט את בגדיו. אלכס הפנה את מבטו הצידה עד שבן אמר לו, ''תסתכל עליי. תסתכל על הגוף שהולך בעוד דקה להזיע מעליך ולהיצמד אליך כמו צל.'' 
אלכס הפנה את מבטו באיטיות אל בן, שסיים בינתיים לפשוט את חולצתו ואת מכנסיו. חוץ ממעט שיערות כהות על החזה, בן היה ברובו חלק. גופו היה שרירי, מוצק. התחתונים ירדו לרצפה והזין של בן נגלה, זקוף, ארוך ועבה. אלכס בלע רוק. 

הקפיצים של המיטה חרקו כשבן התמקם בין רגליו של אלכס. הוא העביר את ידיו על הירכיים החשופות שלפניו, ומלמל, ''ממש ממתק, בחור. אתה ממש ממתק. הדברים שאני הולך לעשות לך... אני יכול לגמור רק מלחשוב על זה.'' 
בן התרומם ומיקם את עצמו בצמוד לפי הטבעת של אלכס. ''עוד רגע, בחור, עוד רגע אתה הולך להפסיק להיות בתולה חרמנית וביישנית. עוד רגע...'' כיפת הזין חדרה אליו ללא קושי. אלכס שיחרר צווחה חלשה, לא בגלל הכאב, יותר בגלל התחושה. הכיפה של בן הייתה רכה וחמה, ולא משנה כמה ניסה אלכס להדוף את המחשבות על מה שקורה לו מראשו, הוא נכשל כל פעם מחדש. הוא היה מודע למה שנעשה לו באופן מושלם, הרגיש את הזין העבה חודר אליו סנטימטר אחר סנטימטר, מרחיב אותו אפילו יותר משהרחיבו האצבעות. 

אחרי שכל הזין היה בתוכו, בן החל לנוע קדימה ואחורה. בהתחלה זה כאב, אבל כעבור דקה קצרה תחושה נעימה הופיעה, עמוקה ומגרה. אלכס המשיך לנשוך את שפתיו, מנסה להתנגד לדם שזרם במהירות לאיבר מינו. אתה לא אמור ליהנות מזה, אמר קול בראשו. אתה לא הומו מזוין. 

תנועות הזיון של בן התגברו ונעשו מהירות ועמוקות יותר. הוא נאנח ומצחו התכסה בזיעה. הנשימות שלו היו מהירות וקולניות. ''כן, כן, אתה טוב, אוי, אתה טוב. אני הולך לזיין אותך עד שתתחנן לקבל עוד. אתה שלי, כלבה, שלי מעכשיו ועד שימאס לי ממך. אה, עוד, עוד, עוד. כן, ככה. אה... אה...'' 

בן אחז ברגליו של אלכס בחוזקה, תופס בשר ושערות בין אצבעותיו וציפורניו החדות. אלכס צעק כשבן החל לחבוט בו בכל הגוף באגרופיו. הבעיה הייתה שככל שאלכס צעק יותר, בן הכה יותר. 

הקפיצים על המיטה יצרו סימפוניה של חריקות, ובן החל לנשוך את אלכס בירכיו. בשלב מסוים אלכס הרגיש נוזל חם וסמיך זולג מהמקום בו ננשך לפני שנייה קצרה. הוא לא ידע אם הנוזל היה רוק או דם. דם, כנראה. 
הזין העבה של בן המשיך לחדור אליו, יוצא ונכנס, יוצא ונכנס. אלכס מעולם לא הרגיש כל כך חסר אונים, כמו חתיכת בשר שלא מסוגלת לחשוב או להרגיש. הידיים שנגעו בו והכאיבו לו, השיניים שנשכו אותו במקומות הרגישים ביותר... והזין שזיין אותו כאילו היה בחורה... אם יכול היה, הוא כנראה היה מנסה לחתוך לעצמו את הורידים. 

הידיים של בן חיפשו דברים לאחוז בהם, כל דבר. בשלב מסוים אחת מידיו של בן עזבה את ירכיו של אלכס ועברה לאחוז בו בביצים. הלחיצה על שק האשכים הייתה פתאומית וחדה, וגרמה לכל גופו של אלכס לרעוד מכאבים. ''אוי, איזה ביצים יש לזונה שלי, איזה ביצים יש לה פה. מה שאני הולך לעשות לביצים שלך, זונה שלי, הדברים שאני הולך לעשות לך... את תראי כוכבים, כלבה חרמנית שלי.'' אגרוף נוסף הוטח בגופו של אלכס, ישירות בצלעות. הכאבים המשיכו לפגוע בו מכל הכיוונים, חלקם באמצעות סטירות, חלקם דרך נשיכות וצביטות, ואחדים היו פשוט אגרופים שהלמו בו כמו פטישים. 

''אני גומר, זונה. כן, כן, אני גומר בתוך הכוס החם שלך. אוי, אני הולך למלא אותך בשפיך שלי, זונה, למלא אותך עד שתיחנק. כן... כן...'' 

חום הציף את אלכס מבפנים, חום רטוב דביק ועמוק. האגרופים המשיכו לנחות על גופו בכל הזמן שלקח לבן לשחרר את מטחי הזרע הלא נגמרים שלו. לבסוף הזין החליק ממנו החוצה, והמכות נפסקו. 
אלכס שכב במקום, קשור, רטוב מרוק, דם וזרע. הוא לא היה צריך לסקור את גופו בשביל לדעת שחבורות חדשות מעטרות אותו כמו כתמי איפור. בן הכה אותו ללא רחמים, בכל מקום אליו יכול היה להגיע. 

הוא בכה בשקט, ובן, שישב על הכיסא עם איברו רטוב ונפול, בהה בתקרה וחייך. ''מושלם,'' הוא מלמל. ''מושלם, בחור. תנוח טוב, תצבור קצת שעות שינה. הכיף רק מתחיל.'' 

הבכי התגבר. 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...