>  > 

המראה והפנים - א

''אם הפנים שלי משתקפות במראה, אז זה אומר שהמראה משתקפת בפנים שלי, ולכן אני יכול לומר שאם היה אפשר להיכנס למראה ולראות את עצמי, הייתי רואה את הפנים שלי משתקפות בי, ואז באותה מידה לומר שאני משתקף בפנים שלי, וזה הרי ברור לכל ילד''

''קום כבר!! 7:00 בבוקר!! למה אני זה שצריך להעיר אותך??? אתה רוצה עוד פעם לקום בכל יום בשש?? זוכר כמה קשה היה לך???''
הרגשתי שמיכה מוסרת מעלי. גל קור הגיע מהרגליים עד לחזה.
''שניה אבא ... אני קם ומתלבש''.
חשתי איך הקור מקפיא אותי מכל הכיוונים.
''איך בצבא אתה רוצה לקום בטירונות בחמש לפנות בוקר אם אתה ככה מתברבר במיטה? קדימה קום, ושב לאכול איתנו ארוחת בוקר!''


* * *


''היום אתה הולך להסתפר אצל שרוליק!''
''אבל אמא, הסתפרתי כבר לפני חודש! למה צריך כל הזמן להסתפר?? אני בכלל רוצה שיער ארוך!''
''שקט!! אתה הולך להסתפר אצלו היום, שומע?? קח 30 שקלים ולך שיעשה לך שיער קצוץ כמו שאבא ואמא אוהבים!''
''אבל אני לא רוצה שיער קצר.''
''אבל אתה נראה לא יפה בכלל עם שיער כזה!! איך אתה רוצה שהבנות בשכבה שלך יסתכלו עליך אם אתה ככה נראה???''
לא אכפת לי מהבנות... והחבר שלי אמר לי שהוא אוהב שיש לי שיער ארוך... שופע. אבל כמובן לא ארוך עד הכתפיים, אלא רק 'ליפה' כזו, בלורית, כמו של אלוויס פרסלי.
''טוב אמא, אני אלך להסתפר''.

הוא מתקשר.
''דרור, איפה אתה?''
''בבית, למה? אתה רוצה להפגש במספרה?''
אמא קוטעת את השיחה.
''דרור, אני לא מרשה לך להפגש עם שלו, אתה חוזר מיד הביתה ועוזר לאבא שלך להתקין את התמונה על הקיר!''
''אמא, זה לא שלו... זה ג'סטין''
''מי זה ג'סטין???''
''אמרתי לך פעם, זה מישהו מבית הספר שלי! הוא רוצה להפגש איתי, אני לא יכול להיות אצלו קצת?''
''לא! תבוא אליו אחר כך''
''-דרור, אני הולך אחר כך לסבתא שלי, אי אפשר להפגש אחרי 8:30.... אוף עד שהתעוררתי מוקדם כדי לראות אותך. טוב אם אתה עוזר לאבא שלך בבית...''
''בסדר ג'סטין, פעם אחרת''

כבר שבועיים אני לא מצליח להפגש עם ג'סטין שלי!! אוף עם כולם...
''ועכשיו לך לשרוליק ותגיד לו שיעשה לך קצוץ כמו שאמא רוצה!''
בדרך למספרה, צפיתי באגם הכינרת ההולך ומתייבש. קו החוף היה רחוק מפה, רחוק כמו גן העדן.
אני כל כך רוצה לקחת רפסודה, ולשוט עם ג'סטין עד קצה האגם, רחוק מכל מקום. ושם רק אני והוא לרשות עצמנו... ללא חוקים, ללא מגבלות, ללא עכבויות.

חופשת הקיץ מעולם לא נראתה מבוזבזת יותר. אבא שלי שידל אותי ללמוד קורס מכינה לצבא. כן, הוא מפקד בסיס. ואמא היא פקידה שלו, ממש חיים לתפארת. מי רוצה כל חייו לחיות במשטר צבאי כזה? אבא שלי עושה כל מה שתת האלוף המחורבן הזה, שוקרון אומר לו. לא פעם שמעתי את אבא מגדף אותו. גם אמא הייתה מצטרפת. שניהם תלויים במצב הרוח של שוקרון. הוא פעם הגיע הביתה, מזמן; הוא התארח אצלנו. הייתי אז בן 5 ואמא ואבא נורא נורא התחנפו אליו. אני זוכר את זה טוב.
אז איפה היינו? אה, כן. קורס המכינה הצבאית. באוקטובר בעוד שנה וקצת אני מתגייס לגבעתי, כמו שאבא רצה. אז יש קורס שמקנה כישורים צבאיים כאלה, כושר קרבי והמון המון דרעאק שאני לא סובל. אבא אמר שאני תמיד מפונק, שאני הכל מקבל במגש של כסף. הם מממנים הכל, הם דואגים לכל, ואני רק צריך למלא את הבקשות שלהם. נשמע עיסקה טובה אה?... לא נראה לי.
אז הלכתי למספרה, ושרוליק הספר התחיל לגזור בחיוך זדוני את השיער שלי.

''מה נשמע דרור? השיער שלך מביא לי הרבה כסף, אה? כל 3 שבועות אתה אצלי פה. מה שלום אמא ואבא?''
''בסדר''.
''הם מרגישים טוב? שמעתי מאמא שאתה הולך לקורס מכינה צבאית!! ישר כוח בן אדם! לא כל אחד זוכה להתקבל לקורס כזה!''
''אכן, כן...''
לא כל אחד זוכה להתקבל לקורס כזה, אבל רק אני חייב להיות בקורס הזה. אוף.
חזרתי לבית. היום רק התחיל. השמש הייתה ממש מול לכינרת. איזה נוף... צחיח. הייתה שנת בצורת, הכל קמל ביובש.

הלכתי לחדר שלי והתחלתי ללמוד. לא הצלחתי השנה בבגרות במתמטיקה. אז צריך ללמוד עוד פעם הכל. בכלל לא נראה לי ה-5 יחידות האלה, מה רע ב-4? אבל אמא נורא נורא רוצה שהתעודה שלי תהיה מושלמת. לאבא זה פחות משנה, אבא מתרכז בעתיד הצבאי שלי.
''אל תשכח שבגבעתי כולם מכירים את אבא! כך שאם מישהו יסדר לך יותר מדי מטבחים תגיד לו שאבא כבר יטפל בו, אפילו שאתה לא תוכל להיות בבסיס שלי כי פשוט החלטתי שאבא לא יהיה לצידך כל הזמן ואתה תסתדר לבד.''

ובכן, אני מגיל 5, נראה לי מתחת לצל הצבאי. מהילדות קיבלתי המון המון ערכים כאלה צבאיים, לתת למדינה, לתרום לה.
לא שיש לי משהו נגד הצבא, ובוודאי שאני לא אשתמט, אבל מה כל כך מלהיב בשירות צבאי? קראו לי מפונק, אבל האוהלים והמשמעת הצבאית לא נראים לי. אולי הייתי צריך להתעקש על שירות בחיל המודיעין. לשבת באיזה משרד ולפצח צפנים. זה משהו שאני תמיד רציתי לעשות. לא ריצות בוקר קשות במרחבי דיונות ברמת הגולן.
אני עוד זוכר את השיחה ההיא:

''אבא, מה דעתך על שירות בחיל המודיעין? זה נשמע לי מעניין!''
''מה??? לא לא לא. אתה לא תשרת שמה. זה כל הרמת אביבינקים המפונקים מתל אביב משרתים. כל יום קמים ב-8, עובדים עד 1 בצהריים ואחר כך כל היום קוראים משהו במגזין מחשבים וכו'. אולי אמא שלך הייתה מרשה לך, אבל אני אומר לך שלמרות שלא אכריח אותך לשרת בגבעתי, כדאי לך למען עתידך הצבאי או האזרחי שיהיה לך עבר צבאי בגבעתי או אפילו גולני או... פשוט מאוד! מה חיילים במודיעין כל כך מתפארים בשירות הזה?? יושבים כל היום ומגרבצים! מדי פעם מפענחים משהו. זה שירות זה? זה בכלל לא מעניין!! מה אתה תעשה שם 3 שנים? תחשוב לעומת זאת על גבעתי - יהיה אקשן! תוכל להיות הגיבור של היחידה, תוכל לפגוע במחבלים שירצו להסתנן לארץ! ואז - כל בת שרק תרצה, תיפול לידך כמו פרח. בוגר גבעתי זה תואר. ומה זה מודיעין?? כל המתרוממים במודיעין! מתפלא שהחליטו בכלל לגייס גם אותם לצבא, חולי נפש. חבל שאין מכינה צבאית להחזיר אותם למוטב, אולי זה היה עוזר קצת.''

אחרי המילה הזו, כבר לא הקשבתי. בקיצור הבנתי שאם לא אהיה בגבעתי או ביחידה קרבית אחרת, אז אבא פשוט לא ימשיך לעודד אותי ולתמוך בי. רק גבעתי. רק.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...