>  > 

את ואני - ב'

בחזרה לסצנת החיבוק שאינו נגמר...

השעה הייתה כבר שש בבוקר ועדיין עמדנו ככה בלי לזוז ובלי להרפות אחת מהשנייה אפילו לרגע. מדי פעם הרחקת קצת את הראש כדי שתוכלי להסתכל לי בעיניים, אבל מיד היית מחזירה את הלחי שלך בחזרה אל הכתף שלי. מילים לא נשמעו בינינו. נראה לי שכל אחת פחדה להגיד משהו שיכול להרוס את הדקות המושלמות האלה.

בערך בשש וחצי בבוקר, כשהשמש כבר סיימה לזרוח והרחוב כולו האיר, אזרת אומץ. נתת לי שלוש נשיקות – שתיים בלחי ובשלישית הצמדת את השפתיים הרכות שלך לשלי והזמן עמד מלכת. הנשיקה הזאת עשתה לי דברים שכבר לא זכרתי שקיימים. כל הגוף שלי רעד, הרגשתי גל חום מתפשט לי ממרכז הבטן לכל הכיוונים בגוף. כנראה שאת הרגשת בדיוק כמוני.
''את רוצה לעלות?'', שאלת בחשש.
''את רוצה שאני אעלה?'', שאלתי.
הנהנת בשתיקה ואז הוספת בצחקוק ילדותי, ''אם היית גבר בחיים לא הייתי שואלת את זה''.
איזה מזל שאני לא...הא??
נתתי לך יד ועלינו בחזרה אלייך.

השעה הייתה כבר שבע בבוקר והשיעור הראשון מתחיל בשמונה, אבל למי אכפת עכשיו?
נתת לי טרנינג שלך לישון איתו וצחצחת שיניים (עד היום אני לא שוכחת לך את זה שלא הסכמת שאני אצחצח במברשת שלך..) ונכנסנו למיטה.
שוב שתקנו.
התקרבתי אלייך מהצד וחיבקתי אותך.
''מוזר לי'', אמרת בלחש.
''גם לי, אבל זה בסדר, כלום לא חייב לקרות'', עניתי בלחש.

דקה אחר כך כבר התנשקנו בלהט, חוקרות אחת את טעמה של השנייה. הפשטתי אותך בעדינות ונגעתי בך ברכות.
''אני מתה על הגוף שלך'', אמרתי.
''אני סתם שמנה, את לא רואה את הצמיגים שיש לי בבטן? והחזה שלי יותר מדי גדול. הגוף שלך לעומת זאת הוא מושלם''
''גלי, אין לך מושג על מה את מדברת. יש לך את הגוף הכי נשי שראיתי וזה ממש עושה לי את זה''. טבעתי ברוך שבך ופשוט לא יכולתי להפסיק.
גם את לא יכולת להפסיק... לדבר... כל רגע התחלת לפתח שיחה בנושא אחר, עד שכמעט נעלבתי (מאוחר יותר טענת להגנתך שזה היה מתוך מבוכה מאוד גדולה).
היו לך את האנחות הכי מתוקות ששמעתי בימי חיי (ושמעתי לא מעט), ואת החזה הכי רגיש בארץ (עד אותו בוקר לא ידעתי שאפשר כמעט לגמור רק מנגיעות שם).
''את רוצה לראות אותי גומרת?'', שאלת ללא מבוכה.
''כן'', עניתי במבוכה רבה וקברתי את הראש שלי בשקע שבין הצוואר והכתף שלך כדי שלא תראי שאני מחליפה צבעים.
זה לקח עוד כמה שניות עד ששמעתי את ה -''אוי, אה,יו, אה אהההה'', וככה נשמעה הפעם הראשונה שגמרת לידי.
מדהים כמה אושר יכולות להסב כמה אנחות לא חרישיות במיוחד. שכבנו ככה והתלטפנו במשך שעות. מדי פעם נרדמנו ואז שוב התעוררנו והתלטפנו. לא יצאנו מהמיטה כל היום. זה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. בעצם לא היום הכי מאושר אלא החודש הכי מאושר.
למרות שסיכמנו שזה עניין חד פעמי, לא יכולנו לעמוד בפיתוי והאפיזודות האלו המשיכו ללא הרף. הבטחתי לך שנשמור את זה בסוד מכולם כי ככה רצית וכנראה שאלמנט ההסתרה הפך את הכל למתוק הרבה יותר.
אבל...
כן, יש אבל...(מישהו חשב לרגע שלא יהיה??)
שום דבר לא יכול להיות טוב מדי לנצח. ולמרות שהקיץ רק התחיל, הבעיות החלו לצוץ כמו פטריות אחרי הגשם.

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...