>  > 

את ואני - א'

אם הייתי יודעת איך זה ייגמר ומה יעבור עליי בדרך, כנראה שלא הייתי נותנת לזה לקרות.
לא כנראה, בטוח.
זה לא שאני מצטערת עכשיו.
מעטים זוכים לחוות אהבה כזאת בחייהם, אבל אחרי שחווים אותה, קשה לחזור אל הסטנדרט...
זה התחיל לפני כמעט שנתיים ואני עדיין זוכרת כל פרט.

תחילת חודש מאי, ערב קיצי ונעים, את ואני בסלון הדירה שלך, מדברות. אני כהרגלי, משפילה מבט כשאני מדברת אלייך ואת נוזפת בי כל פעם מחדש. זה לא שלא השתדלתי להסתכל לך בעיניים, פשוט היו רגעים שפחדתי שנראה דברים שכדאי שיישארו בגדר מחשבות בלבד.
מצחיק איך תמיד חשבת שאני נורא קשוחה למרות שזה כל כך לא נכון. נו טוב, ממש לא הכרת אותי באמת אז. האמת היא שאין לי ממש מושג על מה דיברנו כל השעות הללו. כל מה שקרה ''לפני'' נמחק לחלוטין, מלבד התמונה הזו ששתינו יושבות שם שכן זכורה לי.

היינו חברות רגילות, חברות מהלימודים, משהו סטנדרטי, לא קרוב מדי. לך היה משהו שהתחיל עם בחורה בעברך הרחוק אבל אחר כך היית רק עם גברים. ואני? בשנים האחרונות הייתי רק עם נשים וזנחתי את עולם הגברים.
היו לנו כמה שיחות אל תוך הלילה בטלפון, אבל אף פעם לא ממש חשבתי בכיוון (למרות שאת טוענת עד היום שפלרטטתי איתך ללא הרף).
עד ש...

יום אחד, האקסית שלי (שהייתה חברה של שתינו) עשתה לי שיחה שממש לא צפיתי אותה:
''זה ממש בסדר מבחינתי שתהיי עם גלי''.
''על מה לעזאזל את מדברת???'', שאלתי בתימהון.
''ראיתי אתכן ביחד וזה כל כך ברור ואני רוצה שתדעי שאין לי בעיה עם זה''.
הייתי פשוט בשוק מהשיחה ומהיכרותי העמוקה עם אותה אקסית, הנחתי שהיא פשוט חיה בסרט כמו תמיד...
למרות זאת, אצלי עמוק בפנים, המילים שלה התחילו לחלחל. לא באמת חשבתי שיש איזה שהוא סיכוי שיקרה בינינו משהו, אבל נהניתי להשתעשע עם המחשבה. פיתוי סטרייטיות הפך להיות הרגל מגונה שלי וזה נראה לי די מאתגר איתך, רק שלא לקחתי בחשבון את העובדה שאנחנו עלולות להתאהב...

החלטתי לספר לך על השיחה כדי לראות איך תגיבי.
''היא דיברה גם איתי'', אמרת בשלווה.
ושתינו צחקנו על כמה שאין לה מושג על מה היא מדברת...

באותו הערב, הייתי אצלך כאמור. אם זכרוני אינו מטעה אותי, בשלב מסוים של השיחה די השתתקתי. השעה הייתה שלוש לפנות בוקר בערך והחדר היה מואר בתאורה עמומה, אוירה רומנטית למען האמת. הרגשתי גוש של פחד עמוק בפנים. פחד מדחייה. הרגשתי לרגע שאני רוצה לנשק אותך, אבל את נראית די עייפה ולא ממש בכיוון.
''קרה משהו, יעלי?'', שאלת ברוך.
''חשבתי על מה שהיא אמרה לנו וזה מפחיד אותי שאולי באיזה שהוא שלב בקשר שלנו אני ארצה אותך ואת לא תרצי ואז נצטרך להתרחק ואני אפסיד אותך בתור חברה, כמו שכבר קרה לי עם אחרות בעבר''.
''לא נראה לי שיש חשש שזה יקרה מצד שתינו'', אמרת בשקט.
אאוץ'!! זה ממש כאב!!!
אחרי המשפט הזה קברתי עמוק מתחת לספה את המחשבות שלי והמשכנו לדבר כאילו כלום לא קרה. בסביבות חמש בבוקר התחלת להתמתח ולפהק והבנתי את הרמז.
''תלווי אותי למטה?'', שאלתי.
''בטח, אני יודעת שאת כזאת פחדנית'', אמרת בחיוך.
ירדנו במדרגות בשתיקה. כשנעמדנו ליד האוטו שלי הרגשתי צורך עז לחבק אותך, אבל עכשיו זה היה נראה לי קצת מביך לעשות את זה בטבעיות, במיוחד אחרי כל מה שדיברנו.
''אני רוצה לחבק אותך'', אמרתי ונראה לי שהסמקתי.
''טוב'', אמרת וחיבקת אותי.
נראה לי שזה היה החיבוק הכי טעון שהיה לי בחיים. מרגע שאחזת בי כבר הבנתי שמכאן זה לא ימשיך בכיוון תמים. חיבקנו אחת את השנייה כל כך חזק שהעולם כאילו נעצר. זה לא הזיז לנו שעמדנו על המדרכה של אחד הרחובות הכי סואנים בעיר (גם בשעות כאלה), לא הפריע לנו שעברו עשרות מכוניות ואוטובוסים, לא הפריע לנו שברחוב הזה גרים המון חברים שלנו מהכיתה באוניברסיטה, לא הפריעו לנו המבטים המשתאים של אנשים שחלפו על פנינו בדרכם לעבודה.
פשוט עמדנו ככה במשך שעה בלי לזוז.
כל כך רציתי לנשק אותך אבל פחדתי שתילחצי ושזה יהרוס, אז החלטתי לתת לך לעשות את הצעד הראשון...

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...