>  >  > 

ואלס

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    -איך אתה בטנגו?
    -לא רע בכלל, כל עוד נותנים לי להוביל.
    -אה, נהדר, אני מצויין בלעקוב אחרי הוראות.

    אז איך אנחנו רוקדים את זה? אה, כן, מיד נזכרתי. רק כמה צעדים, ואני קולט את העסק. צעד-שתיים-שלוש, צעד-שתיים-שלוש. כאילו הריקוד המגוחך הזה, זה כל מה שאי פעם עשינו. אנחנו רוקדים כמו מפגרים, כמו משוגעים, כמו שבורי-לב, כמו בריטים מנומסים, כמו חיות טרף. זה כל מה שתמיד עשינו, לא? רק רקדנו.

    -ואיך אתה בוואלס?
    -הו, אני חושש שוואלס זה לחלוטין לא התחום שלי.
    -למה?
    -מעודן מדי, מוקפד מדי, יש יותר מדי חוקים. אני צריך ריקוד עם לב, עם מנוע, עם תנופה. בוואלס אני תמיד מפחד לפגוע במי שאני רוקד איתו, או גרוע מזה- בעצמי.
    -כנראה שיש לך עוד דבר או שניים ללמוד על וואלס.

    זה כבר הרבה יותר קשה. אבל, באיזושהי דרך מעוותת, נראה לי שגם את הוואלס אני מצליח לקלוט. אנחנו זזים מהר, אולי מהר מדי. אנחנו עוד נשרוף את עצמנו על הרחבה המסחררת הזאת. אבל נראה שהוא יודע בדיוק מה לעשות. הצעדים יוצאים ממנו בכזה ביטחון, והוואלס כאילו מתעופף לו מתוך הרגליים. בהתחלה הצעדים עוד מסתרבלים לי, ואני בכלל לא מבין למה הוא רוצה להמשיך לרקוד דווקא איתי, הרי יש ראויים ממני ומנוסים ממני בוואלס, אבל הוא מתעקש. ביד בוטחת אנחנו מסתובבים סביב החדר, והמוזיקה נמשכת ונמשכת עד ש-

    -מה זה?
    -אתה לא מזהה?
    -כנראה שלא. איזו מוזיקה זו?
    -משהו חדש. משהו טוב.
    -...אם אתה אומר.
    -אתה מכיר את הצעדים?
    -לא, אבל אם תעזור לי כמו קודם-
    -לא, אתה תראה שתבין תוך דקה. זה די פשוט, כשחושבים על זה.

    והוא ממשיך לרקוד. בהתחלה אני עוד מסתכל עליו בהערצה, בעיניים פעורות, שמוכנות לבלוע את כל ההוראות שלו. הוא לא מבקש ממני להצטרף אליו, הוא רוקד עם מישהו אחר. לא נורא, זה בטח יעבור לו תוך דקה. הוא הרי הסתכל רק עלי כשהוא רקד איתי. המוזיקה מתחלפת שוב. היא איטית יותר, רצינית יותר. אני ממשיך להסתכל עד שכואבות לי העיניים, ואני מתרחק אל קצה רחבת הריקודים, ומשפיל את המבט.

    -למה אתה לא רוקד?
    -אני חושב שאני כבר לא זוכר איך רוקדים.
    -אבל זה נורא פשוט- שים את הרגל שלך פה, ואת היד פה... נו, אתה לא זוכר?
    -תן לי רגע לבדי, אני בטוח שזה יחזור אלי.

    עכשיו השעון מצלצל. מי היה מאמין שעבר כל-כך הרבה זמן מאז? אני נשאר לעמוד לבד על רצפת הריקודים, מחכה. פתאום אני מרים את הראש, ומגלה רק את ההד שנשאר.

    כל הזכויות שמורות 1999-2014 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...