>  > 

ספק באהבה - ז'

''שלום, הגעתי למוקד סדנאות של חברת טרפיה?''
''כן, במה אפשר לעזור?''
''אני מחפש דרך להשיג חבר שלי שנסע לסדנה שלכם לפני כמה שעות, קוראים לו גיא, הוא נמצא בסדנה 42, בצפון.''
''סדנה 42, רק שנייה אני בודקת לך.''

צלילי מוזיקת ההמתנה צימררו את אוזניו של יוגב, הוא עמד לבן באמצע הסלון עם האלחוטי השבור תוהה מדוע על הדף שהשאיר גיא על המקרר כתוב אותו מספר הטלפון של ה-''מאהב'' המפוברק שהוחדר לו לתיק. דורון עמד מאחורי יוגב הלך וחזר, הלך וחזר, גם הוא תוהה מה עולה ברגעים אלה ממש בגורלו של גיא, שמשום מה, לא עונה לטלפון.

''סליחה על ההמתנה'' השמיעה קולה המוקדנית בקו השני...
''כן כן... מה איתו? יש לך מספר? משהו?''
''אני מסתכלת ברשימה, השם של גיא מחוק פה, נראה שהתקשר אתמול והודיע שהוא חולה ולא יוכל להגיע לסדנה...''
''מה? זאת בטוח טעות הוא לקח לפני שעה מונית אליכם.''
''אתה רוצה שאני אעדכן את זה? לא רצוי שתדבר איתו קודם?''
''לא לא, זה בסדר... תודה...'' אמר יוגב וסגר לאט את הטלפון..

''אני לא מבין... לאן הוא נעלם, מה זה אמור להביע... אולי הוא עזב אותי?'' גימגם יוגב..
''לא נראה לי, ויש לי הרגשה שלרן יש חלק בזה... רגע! איזה טיפשים אנחנו!''
''מה?''
''תתקשר למספר! לעזאזל אנחנו עומדים פה שעה ולא מחייגים!''
השניים רצו בחזרה לדף על המקרר כדי שוב לרשום את המספר, יוגב החל לחייג... מהצד השני נשמע קו פנוי.. והקו ממשיך לחייג, וממשיך... בסופו של דבר ענתה בקו השני אישה מבוגרת, שנשמעה חלש...
''הלו...'' היא ענתה...
''שלום, לאן הגעתי?''..
''הגעת למשפחת חזן, את מי אתה מחפש?''
''סליחה.. זה טעות...'' ענה יוגב וסגר את הטלפון...

השניים התיישבו על הספה, מיואשים.
''לא יכול להיות, משהו קרה לו אני אומר לך!'' הצהיר דורון.
''אני מקווה מאוד, השאלה היא מה עושים עכשיו, מן הסתם הוא לא בדרך לשום סדנה''.
יוגב לא סיים את המשפט ודורון הבחין שעל הדף כתוב שם מקושקש שכזה.
''מה זה... צומת בית אלונים''... קרא דורון מהדף.
''צומת בית אלונים, זה בכיוון צפון ליד חרוזים...'' ענה לו יוגב...
''אולי הוא רשם את זה כתחנת אמצע או מש'ו? אולי מי שדיבר איתו ונתן לו את המספר השגוי אמר לו להגיע לשם?!?!?''

השניים קמו במהרה ולקחו את הדברים שלהם, ירדו לאוטו החדש של גיא והחלו לנסוע לכיוון צפון.
בדרך, היה בלתי נמנע שיעלה הנושא של רן שוב ושוב, ''מה פתאום נישק אותו'' שאל יוגב, ''מאיפה הוא משיג את החוצפה, הוא יודע שהוא גר איתי ואנחנו אוהבים'' הוסיף בעצבים...
''אל תשכח שגם הוא מאוהב, כבר הרבה זמן, הוא הכריח את עצמו לפחות לנסות... אני לא מצדיק אותו אבל בתור מי שגם אוהב את גיא בטוח שאתה מבין מאיפה העוצמה הזאת באה...''

אחרי כמה דקות של שיחה אינטנסיבית על איך יוגב מתכוון לתלוש לרן את הראש ולא משנה לא כמה אהבה הייתה שם, עלה במוחו של יוגב הרעיון להתקשר לתחנת המוניות ולשאול אותם אם באמת הורידו את גיא בצומת אליה הם נוסעים.

''שלום, הזמנו בבוקר מונית לבחור בשם גיא במוצארט, רציתי לשאול אם תוכלו להגיד לי באיזה תחנה הוא ירד... זה חשוב''... הסביר יוגב לתחנה...
''הוא ירד בבית אלונים. הבחור שחיכה לו שם שילם וביקש מהנהג שלנו לחזור לתל אביב.''
''הבחור? איזה בחור? איך קוראים לו?''
''אני לא יודע'' ענה סדרן התחנה. ''אני אתקשר לנהג לשאול אם הוא יודע איך קוראים לו, אולי זוכר מדיבור בינו לבין הבחור שלך שהסענו''.
''אוקי, תתקשר אלי בחזרה למספר שחייגתי ממנו, אוקי?? תשאל אותו אם הוא זוכר שקוראים לו אולי רן.'' ביקש יוגב בעצבנות.

השיחה הסתיימה, השאירה את יוגב עוד יותר עצבני, ואז לא מאוחר מכך, עצרו השניים בצומת והסתכלו סביב, רק כדי לראות המון מכוניות עוברות בלי יותר מדי סימנים לנוכחותו של גיא.
''אני מתקשר למשטרה!'' אמר יוגב לדורון.
''אין לך מה להתקשר, אין לנו שום דבר שמוכיח שקרה לו משהו! לא עברו שלוש שעות אפילו!''.

השניים חזרו לתל אביב, הם התיישבו בדירה, אחד ליד השני, בלי לדבר, חיכו וחיכו... והשעות רק עוברות וכלום לא קורה. הפלאפון של גיא ממשיך להיות לא זמין, גם לאחר ניסיון נוסף לחייג לטלפון שהיה על המקרר ענתה אותה זקנה צרודת קול ובטלפון של מרכז הסדנאות התעקשו שגיא איננו שם ולא הגיע לשם בשום שלב באותו יום.

את השיעמום שבר שוב הצילצול בפלאפון של יוגב, הוא ענה במהירות היסטרית.
''הלו...''
''יוגב? מה שלומך זאת אמא של גיא.''
''היי'' ענה יוגב בעצבנות.
''הוא לא עונה לי בפלאפון, איפה הוא?''
''הוא נסע לצפון לסדנה, הוא לא אמור לענות לטלפון''.
''אה מוזר, תגיד רן חזן היה אצלכם? מוזר הבחור, הפתיע אותי שבוע שעבר וביקש מאבא של גיא את הפרטים של הסדנה, אמר שהוא שוקל להירשם לשם גם, לא יודעת בשביל מה''.
''אמרת... רן חזן? השם משפחה שלו זה חזן?''
''כן... טוב לא משנה, אני מקווה שהוא יעדכן אותך, ותתקשר אתה לעדכן אותי.. טוב?''
''כן כן בסדר.. אין בעיה'' ענה יוגב. ''להתראות''.

''קוראים לו רן חזן...'' הסביר יוגב לדורון שעמד סקרן לידו. ''שם המשפחה שלו חזן! זה המספר של הבית שלו! מה הוא עשה לו לעזאזל?!?!?''.
''תרגע! בוא נתקשר שוב למספר ונדרוש לדבר עם רן!''
השניים חייגו שוב את המספר, אותה זקנה שוב ענתה.
''רן. רן אמר שהוא נוסע לטיול ויחזור רק עוד כמה שבועות. אני לא יודעת.'' גימגמה הזקנה ליוגב בצד השני.

יוגב סגר את הטלפון, הסתכל על דורון, ''מה עושים?''.
''אני לא יודע יוגב, אני חושב שעד הבוקר יש לנו סיבה להתקשר למשטרה''.
''ומה אם הוא נסע איתו כי הוא רצה לנסוע איתו. והכל היה מתוכנן. מה אם הוא רצה להיות איתו?''
''מה אתה אומר ? שהוא נכנע לחיזורים האובססיביים שלו?!''

הטלפון של יוגב שוב צלצל... ''הלו!'' ענה שוב בתקווה שגיא יהיה בצד השני.
''שלום מדבר אסף מהתחנה''.
''כן אסף. דיברת עם הנהג? מה הוא אמר לך?''
''מסתבר שהיה שם בלאגן, הבחור הזה, שהוא אינו זוכר את שמו. שילם לנהג פחות ממה שסוכם מכיוון והיה אמור לקחת אותו לצפון ולא לקח... הנהג אומר שגיא צעק כל הזמן וקילל... היה נורא עצבני.''
''אתה רציני?!?! וזה לא היה נראה לנהג שלכם חשוד??? למה הוא לא עשה משהו???''
''הוא אמר שהבחור שלכם גיא, זרק את הפלאפון שלו על הבחור השני והלך משם עצבני, לא נראה כאילו היה צריך הרבה עזרה. לא יודע, הנהג נשמע די מגמגם ומבולבל, לא נראה לי שהוא זוכר...''

יוגב טרק את הטלפון בעצבים. ''אני לא מאמין! הוא עבד עליו! הוא לא ידע שהוא לא נוסע לסדנה בכלל! הרן הזה! מה אנחנו עושים?!?!? הוא לא היה שם איתו לעזאזל! הצומת הייתה ריקה! איפה הם עכשיו?!?!''

יוגב להספיק לסיים ושוב צלצל הפלאפון שלו. הפעם בקו השני נשמע קול נמוך של גבר מבוגר, הוא גמגם בהתחלה אבל אחר-כך היה מאוד ברור...
''הוא שילם לי 500 שקל, הוא שילם לי 500 שקל כדי שאני לא אגיד שהורדתי אותו שם, שאני אגיד שהוא ירד בצפון...''
''מה? מי זה?'' ענה לו יוגב בצעקות...
''אני הנהג של הבחור שנסע לצומת אלונים... תתקשרו למשטרה... תסמוך עלי... תתקשרו...''

לפרק הקודם

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...