>  > 

יום המזל שלי - א

הסיפור שאני אספר לכם הוא סיפור מתוך חיי הפרטיים.
אני אספר לכם בהתחלה על חבר שלי ואיך הכרתי אותו, ומאוחר יותר בסיפורים נוספים
אני אספר לכם את שאר החוויות והעלילות שלי ושלו.

הסיפור שלי מתחיל לפני שנתיים, אז הייתי נער בן 16.5
כסף לא ממש היה חסר לי אבל לקחת מההורים אני ממש לא אוהב וגם להשתעמם בבית זה לא תענוג כזה גדול, אתם יודעים, אז החלטתי להעביר את השבועיים הראשונים של החופש הגדול באיזה ג'וב קטן.

הג'וב שסודר לי על ידי מכר של המשפחה היה לבצע סקרים בשיטת ה''דלת לדלת''.
ביום החמישי של העבודה שלי עבר כעוד יום די רגיל, כמה לקוחות נחמדים
כמה לקוחות נחמדים פחות... אתם בטח מתארים לעצמכם.

אבל אז בבניין אחד לפני סוף הקומה השניה (השיטה הטובה היתה לעלות במעלית עד למעלה ואז לרדת קומה קומה, זה הרבה יותר קל מאשר לעלות כל פעם קומה עד למעלה)
אני דופק בנימוס על הדלת, כבר באתי ללכת אבל אז... שמעתי את הדלת נפתח וניסיתי להראות כמה שיותר נחמד.

הדלת נפתחה ולמראה עיני התגלה נסיך (ככה אני קורא לו עד היום).
נער בן 16 שיער שטני מתולתל מעט, עשה רושם שגם מתאמן (הסתבר בהמשך שהוא משחק טניס)
שזוף אך לא יותר מידי, ופרצוף שמשדר חושניות.
שיערו המבולגן ועיניו שידרו ''חופש עכשיו למה לא נותנים לי לישון?''

אני כמובן מיהרתי להתנצל.
''הפרעתי לך?!''
''אממ... לא זה בסדר'' הוא ענה.
''אם הפרעתי אני באמת מתנצל'' התעקשתי.
''לא זה בסדר, אתה עורך סקר בטח, אין אצלי אף אחד בבית''
''הא, זה בסדר, מצטער אם הערתי אותך''.
''לא, זה בסדר... רוצה לשתות משהו? חם בחוץ כמו בסהרה''.
לא יכולתי לסרב כמובן, אפילו דקה נוספת להביט בו היתה שווה כל התעכבות שלי.

''שב, תרגיש בנוח'' הוא אמר.
הוא פתח את המקרר הכניס כמה קוביות קרח לשתי כוסות ומזג בשתיהן קולה קרה.
''לא מבזבז יותר מידי זמן?'' הוא שאל והתכוון לעובדה שהחופש בקושי התחיל ואני כבר מצאתי עבודה.
''היית נח מספר ימים מהלימודים ואז מתחיל לעבוד'' הוא המשיך.
''אני לא יכול לשבת בבית, אני עוד לא התרגלתי לשעות הפנויות ואני מתעורר מוקדם כהרגל מהיום יום במסגרת הלימודים ואני סתם משתעמם בבית מול המחשב ובטלויזיה אז החלטתי לעשות משהו עם הזמן הפנוי שלי'' עניתי.

המשכנו ככה לדבר על כל הנושא, הוא הסביר שלו אין את הבעיה של להתרגל לישון עד מאוחר ושזה בא לו בטבעיות.
המשכנו קצת לדבר ''למזוג לך עוד כוס?'' הוא שאל, ואני סירבתי בנימוס.
התחלתי להבין שהנה אני עוד מעט אצטרך ללכת וכל היום הקשה והמעייף שהיה לי היה שווה רק בשביל המפגש הזה עם ה''נסיך'' שעומד מולי.

כבר באתי לקום וללכת אבל אז כנראה ש''עצבנתי את קופידון''
פתאום הבנתי שאני בעצם לא אפגוש יותר את ה''נסיך'' לטוב ולרע אז מה אכפת לי להיות טיפה חצוף?
פתחתי את שפתי וכאילו כח עליון שלט בהם וגרם לי להגיד משהו שספק אם הייתי אומר ללא אותו כח עליון ששלט בי באותו רגע.

''אמרו לך פעם שאתה מדהים?'' שמעתי לפתע את עצמי שואל.
חיוך נמרח על פניו, ''אתה מנסה להתחיל איתי?'' שאל.
כאן כבר לא יכולתי להתחמק, מה אני אגיד לו? שהוא מדהים כי הוא הציע לי לשתות?!
כל הנחמדים שפתחו לי את הדלת הציעו לי לשתות.
אמרתי לו ''מהרגע הראשון שפתחת את הדלת, רציתי להגיד לך כמה אתה מדהים''
הוא שוב חייך... שקט קסום שרר באוויר, הוא אחז בשתי ידיי שעדין אחזו את כוס הקולה
התקרב אליי, עצמנו שנינו את עיננו והתנשקנו, נשיקה עדינה שעד היום אני לא אשכח.

עצרנו לרגע את הנשיקה, אני לא יכולתי לדבר, הוא פתח את פיו ואמר.
''מהרגע הראשון שפתחתי לך את הדלת פינטזתי שאני מנשק אותך,
ולהציע לך לשתות היה בעצם רק תרוץ''.
אז אני הבנתי כמה אותו יום בעצם היה יום המזל שלי.
''אני רוצה עוד הרבה רגעים כאלה ואחרים איתך, אני רוצה אותך'' אמרתי.
''אז אתה רק צריך להציע.'' אמר.
''להציע?!'' שאלתי. ''כן, אני הצעתי לך לשתות, בשביל לצאת תיקו אתה צריך להציע לי חברות'' הוא ענה.

חיכתי ושמחתי לגלות שגם חוש הומור יש ל''נסיך שלי''.



עוד על הקשר שהתפתח מאז ביני לבינו אני אספר בעתיד, וכמו שאמרתי על החוויות והעלילות שלנו.
הסיפור מתחיל כאהבת נעורים, אבל בהמשך הוא ''יקפוץ'' בן כמה קטגוריות בשל תכניו, תשתדלו לעקוב.

לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...