>  >  > 

זינוק של אמונה - פרק י''ד

ב-23:00 בדיוק חיכיתי למטה ואוסי הגיעה עם ''הפמליה'' תוך 2-3 דקות.

''הי'' נכנסתי במושב האחורי ליד אחת מהן.
''ריבי, תכירי זו הדר וזו חברה שלה גבי'' היא הצביעה על השחרחורת עם העיניים החומות והבורקות שלידי. עיניים, שבמידה רבה, הזכירו לי את רומי.
די!!! אני חייבת להפסיק לחשוב עליה, זה לא יכול להמשך ככה, אנחנו לא ביחד ואני צריכה לקבל את זה, אני יזמתי את זה.

נענעתי ראשי מצד לצד כאילו לנער את המחשבות הטורדניות מראשי העייף. הערב אני חייבת לשוב לעולם החיים, לבלות וליהנות ויהי מה.

''ריבי, את איתנו?'' אוסי הביטה בי במבט מוזר אך דואג.
''כן, סליחה, יום קשה בעבודה'' שיקרתי. ''נעים מאוד'' לחצתי את ידן של הדר וגבי והן השיבו לי בלחיצה חביבה.

הניסיון שלה לשדך היה כל כך שקוף אבל לא הראיתי את הסלידה שלי מהעניין כלפי חוץ מפאת נימוס, אני יודעת שיש לה כוונה טובה.

----


הגענו למסיבה וכמו תמיד, זה כאילו להיכנס לעולם אחר.
המעבר מהדיכאון השקט, הרחמים העצמיים והתסכולים לצעקנות הרועשת, החיות והדינמיות ההורמונלית הצליחו מעט להקהות ולשכך את התחושות שאפפו אותי.

הלכנו לבר והזמנו משקאות. אני הסתפקתי בבירה בינתיים ומשם נראה הלאה.
ישבנו קצת באזור הבר, ניסיתי פה ושם להשחיל מילה לשיחה הכללית אך בעיקר, כמו תמיד, כ'חוקרת' חובבת של ההתנהגות האנושית, נהניתי פשוט להסתכל מסביבי על הטיפוסיות (ופה ושם כמה טיפוסים) השונות. באמת עבר זמן מאז שהייתי במסיבה כזו. פעם אחרונה הייתה בערך לפני חודש עם רומי ברישפון כמדומני.

''שיואו, אני מתה על השיר הזה'' הבהילה אותי אוסי בצווחה פתאומית. תמיד אהבתי את יכולתה להתלהב מהדברים הכי קטנים, כמו ילדה. כמו רומי.
דייייי!!!

''בואי, הולכים לרקוד'' אוסי משכה אותי ביד ואני נגררתי אחריה באותה 'התלהבות' שילד קטן נגרר אחרי אימא שלו לרופא שיניים.
''אוסי, אולי אני...'' ''שום אולי'' היא קטעה אותי ''את הולכת ליהנות גם אם אני אצטרך להכריח אותך'' היא קרצה אלי.
חייכתי אליה ונענעתי ראשי מצד לצד ''טוב'' לבסוף התרציתי.

רקדנו לכמה שירים קצביים משנות ה-80 ודווקא התחלתי ליהנות קצת, להניע את הגוף ולהשתחרר ואז התחיל שיר איטי של רוקסט.
אוסי נצמדה להדר וגבי הסתכלה עלי במבט ביישן ושואל.
אחרי רגעים מספר בהם חככתי בדעתי, הסכמתי.
זזנו באיטיות לצלילי השיר, ידיה מקיפות בהססנות את מותני וידי מונחות ברישול על כתפיה.

לא דיברנו אף מילה, הרגשתי קצת נבוכה ובמידה מסוימת, כאילו אני בוגדת ברומי. איך זה ייתכן, אנחנו לא ביחד?
למרות זאת, זה לא הרגיש נכון.

מחשבותיי חזרו לעולם הנוכחי כשהרגשתי את ידיה מתחילות לזוז ממותני לאורך גבי ולאט לאט יורדות לכיוון הישבן.
ניתקתי ממנה במהירות ואמרתי בכעס ''הגזמת קצת!''
''אני מצטערת'' התנצלה, ''לא התכוונתי לפגוע בך'' היא נראתה כנה ולכן נדתי ראשי לאות קבלה של התנצלותה ''זה בסדר. אני רוצה ללכת לאזור הבר''.
''תתני לי לפצות אותך עם משקה?'' ''לא תודה, אינך חייבת'' ''זה המעט שאני יכולה לעשות על אי הנוחות שגרמתי לך להרגיש'' ''אוקי, משקה אחד'' הסכמתי כדי לתת לה הרגשה טובה. סך הכל היא נראתה בחורה טובה ולא רציתי לגרום לה להרגיש עוד יותר רע על הקטע הזה.

הלכנו לבר ושתינו עוד בירה. תוך כדי שיחה עם גבי, הסתכלתי הצידה וכמעט נחנקתי מהבירה.
התחלתי להשתעל והיא טפחה לי על הגב.
''הכל בסדר?'' שאלה בדאגה.

הסתכלתי שוב, לא מאמינה למראית עיני. שם, במרחק כמה ראשים, היא עמדה עם הגב אלי אך אי אפשר היה לטעות בה.

לא, הכל לא בסדר, הכל רע, רע מאוד, זה לא ייתכן, מה לעזאזל היא עושה פה??!!

לפרק הקודם לפרק הבא 

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...