>  >  > 

מלך הפז''מ

זה היה בסוף דצמבר 96' סיימתי את הטירונות שלי כולל קורס של שלושה חודשים בחייל האוויר, קורס מכונאי מטוסים. הקורס היה קשה וכך גם הכינו אותנו שהעבודה קשה אבל זה לא הפחיד אותי כי אם התפקיד יהיה מעניין אז אין לי בעיה. יום חמישי סיימנו את הקורס וקיבלתי צו לפיקוד דרום שם אני אצטרך להתייצב ביום ראשון.
ביום ראשון התייצבתי בפיקוד, התקבלתי אצל המש''ק שרון. הוא שאל לשלומי ונתן לי צו לבסיס בדרום כמובן.

שרון: ''אתה צריך להתייצב שם היום אחרי הצהריים מחכים לך שם'' המשפט הזה היה מלווה בחייך שדוני כאילו שהוא מסתיר ממני משהוא.

לקחתי את חפצי והתחלתי במסע חיפוש אחרי הבסיס שלי. בשעה 15:30 הגעתי לבסיס. הבסיס היה נטוש כמעט לחלוטין כאליו אף אחד לא מפעיל אותו. חשבתי לעצמי כי אולי בגלל גודלו אני לא רואה אף אחד והתחלתי ללכת לכיוון משרד השלישות שלי, בדרך פגשתי חייל שאמר: ''אני רואה שאתה חדש כאן, נכון ?'' נכון עניתי , החייל: ''welcome welcome'' הוא אמר ושוב חייך את אותו חייך שדוני. חשבתי לעצמי לאן כבר הגעתי? הכל נראה לי כל-כך רגיל, לא ייחסתי לזה חשיבות והמשכתי למשרד.

שם הייתה פקידה חביבה העונה לשם רינת שברכה אותי לרגל כניסתי לבסיס ונתנה לי כמובן טופס טיולים אותו הייתי צריך למלא עד למחרת. בטופס היו כל מני משרדים ובניהם משרדו של הרס''ר. התחלתי למלא את הטופס כאשר בכל משרד חותמים לי על הטופס ומברכים אותי על כניסתי. כולם אומרים לי ''שיהיה לך בהצלחה'' ושוב החיוך השדוני הזה או שחלק החמיצו פנים.

הגעתי למשרדו של הרס''ר, דפקתי על הדלת בנימוס ומשהוא צעק לי ''כן, אפשר להיכנס'', נכנסתי היו בו כמה חיילים שישבו על כיסאות ואחד ישב על השולחן שלום אמרתי אני חייל חדש ואני צריך שמשהוא יחתום לי על הטופס, ''אהה בבקשה'' אמר אחד החיילים ''אני אחתום לך עכשיו אבל אתה צריך לעבור ראיון אצל מש''ק המשמעת שמו ירון והוא יהיה כאן בערב, תגיע בשעה 20:00 בבקשה לדייק הוא שונא שמאחרים לו, טוב ?'' אין בעיה אני אהיה כאן בשמונה אמרתי והמשכתי לדרכי.

מכאן הלכתי לחדרי המגורים שם התמקמתי בחדרי עם עוד שותף שישן. סידרתי את חפצי בשקט והשעה כבר הייתה שבע וחצי, לא אכלתי כלום כבר מהבוקר ואני רק בריצות כל היום אז הלכתי לחדר אוכל שהיה פתוח ואכלתי משהוא. היה טעים ולא שמתי לב כי כבר שמונה וחמישה. סידרתי מהר את כלי האוכל שלי והלכתי למשרדו של הרס''ר. דפקתי על הדלת

הקול בפנים: ''כן'' ענה לי קול חזק וצלול אפשר להיכנס שאלתי
הקול בפנים: ''מי אתה?'' שמי יריב ואני חייל חדש, התבקשתי לעבור ראיון אצל מש''ק המשמעת הקול בפנים: ''תכנס! '' פקד עלי הקול.

נכנסתי וסגרתי את הדלת מולי ישב גבר גבוה יחסית בעל שער שחור קוצים עיניים כחולות עצמות לחיים גבוהות לסתות מובנות ומבנה גוף שרירי הוא היה יפה תואר אמיתי. רק מזה קבלתי הלם. הוא היה לבוש בבגדי ספורט והיה נראה כמו מלאך.

ירון: ''שב'' צווה עלי ירון, הוא התמתח לאחור ושם את רגליו על השולחן והמשיך ''אז כמו שאתה מבין אני מש''ק המשמעת פה! וכאן עושים מה שאני אומר ברור לך?'' כן, עניתי
ירון: ''ואתה כבר התחלת לעצבן אותי''. למה, שאלתי ''קודם כל אתה אחרת שנית אתה לא יודע לדבר אלי אז מעכשיו תקשיב לי ותקשיב לי טוב: קודם כל אתה לעולם לא מאחר לי שנית כשאתה עונה לי אתה אומר כן המפקד ותמיד אבל תמיד אתה עושה מה שאני אומר לך ברור לך אפס?'' כן המפקד! עניתי כשכולי בהלם מה נפל עלי.

''יפה! עכשיו תגיד לי כמה זמן אתה בצבא?'' חודשיים. ''וברור לך מי הבוס כאן נכון?''
כן המפקד! אתה המפקד! ''יפה עכשיו אתה צרייך לעמוד למסדר הבוקר שלי בשעה 07:30 ובזמן התנועה שלך בבסיס אתה תמיד מגולח ומצוחצח בנוסף אתה צריך לתת גם לי עבודה ברור לך?'' כן המפקד! ברור המפקד, אבל איזה עבודה אני צריך לתת לך המפקד?

חייך ירון חיוך יפה ואמר ''לאט לאט אתה תבין למה אני מתכוון, בינתיים אתה רואה את הנעליים שלי?'' על השולחן היו הרגליים של ירון עם נעליים כמובן, היו לו נעליי נייק לבנות וכחולות ''נשק לך את הנעליים אפס'' צווה עלי ירון ואת זאת עשיתי במהרה בלי לחשוב בכלל הוא אמר את זה בטון מאוד מאיים ולא הייתה לי בררה. ''יפה... יפה מאוד אפס, אתה משוחרר לעכשיו, מחר בשעה שבע אתה מתייצב אצלי במשרד ברור לך? כן המפקד!
''עכשיו עוף לי מהעניים, אפס''

לקחתי את עצמי ורצתי לחדר כולי מבוהל שותפי לחדר שאל מה קרה לי וסיפרתי לו על המפגש המפוקפק עם מש''ק המשמעת אז הוא הסביר לי שזה לא חדש ושהוא עושה כאן מה שהוא רוצה. בעבר הייתה לו תאונה קשה בצבא וכדי שלא יתבע את הצבא נתנו לו את התפקיד הזה והוא עושה מה שהוא רוצה בלי שאף אחד יגיד לו כלום הוא עושה מכולנו משרתים שלו כל פעם הוא נטפל למשהו אחר ''כדאי לך לעשות מה שהוא אומר לך אחרת יהיה לך מאוד מאוד קשה לשרת כאן'' הזהיר אותי שותפי לחדר. התארגני והלכתי לישון כאשר כל הזמן הטרידה אותה המחשבה מה יקרה מחר ולבסוף נרדמתי.

הבוקר הגיע התארגני מהר ובשעה שבע בדיוק דפקתי על הדלת ''הכנס'' בוקר טוב המפקד.
''אתה רואה את הקופסה החומה הזאת בצד כך אותה ושים אותה במרכז החדר'' לאור מה ששמעתי אתמול בערב זה בדיוק מה שעשיתי ובזמן שאני לוקח את הקופסה קם ירון מהכיסא שלו ונעמד מולי. ''רד על הברכיים שלך אפס תפתח את הקופסה ותוציא את מה שיש בה'' לקחתי את משחת הנעליים המברשת והסמרטוט שהיה שם ולפתע דפק ירון על דלת הקופסה עם הרגל שלו והחל לצעוק ''צחצח את הנעליים שלי אפס צחצח אותם ככה שיהיו מוכנות למסדר, תבריק לי אותם ואם זה לא ימצא חן בעיניי אתה תוענש, ברור לך
אפס?'' ברור המפקד! אמרתי וצחצחתי לו את הנעליים כמו שלא צחצחתי נעליים מעולם. בסוף הם היו מבריקות למופת. ''יפה מאוד עכשיו לסיום וכדי שהם יהיו באמת מבריקות תלקק לי אותם'' אני לא הבנתי מה נפל עלי והתחלתי להתמהמה אז ירון החל לצעוק '' נו... מהר '' תוך כדי שהוא מניח את הרגל שלו על היד שלי , לא נותרה לי בררה אלה ללקק לו את הנעליים וכך עשיתי. ליקקתי וליקקתי עד שהתייבש לי הגרון, נעצרתי לרגע אבל זה לא עזר כי מיד הוא החל לבעוט בפנים של תוך שהוא צועק '' נו… נו … '' המשכתי עוד דקות ארוכות עד שירון אמר: ''טוב יפה אפס עכשיו רוץ לרחבת המסדרים רוץ מהר שלא תאחר'' אמר וצחוק, ''הערב אני רוצה אותך אצלי כאן בעשר בבגדי ספורט ברור'' כן המפקד עניתי ורצתי מהר לרחבה. במהלך המסדר ירון התעלם מהכל כאילו לא היה דבר מעולם כידוע המש''ק עובר אחד אחד לבדוק גילוח הוא התקרב אלי נעצר ליידי הסתכל ממושכות בזמן שאני עוד שנייה משתין במכנסיים והלך נרגעתי, המשכתי את היום כאשר המחשבה מה יקרא בערב העסיקה אותי.

השעות עברו והשעה עשר הגיעה. כשאני לבוש בבגדי ספורט אני דופק על הדלת, ''הכנס'' אמר ירון ונכנסתי. הוא עמד במרכז החדר גבוה ויפה מתמיד. ''נו ??? למה אתה מחכה אפס? תשתחווה בפני המפקד שלך'' מיד ירדתי על ברכיי והורדתי את הראש ארצה, ''עכשיו תזחל לנעליים שלי ותלקק לי אותם מהר'' תוך כמה דקות מצאתי את עצמי לרגליו של גבר יפה תואר מלקק את נעליו כשהוא מתבונן בי, דקות ארוכות ליקקתי את נעליו ''יפה! עכשיו תשכב על הרצפה אני רוצה לדרוך עליך, אני אראה לך מה זה משרת אמיתי, אני אראה לך מה זה אדון אמיתי''

מתחתי את כל עברי על הרצפה וירון עלה עלי לאט לאט הרגשתי את כל המשקל שלו עלי, תוך שנית אני מרגיש מעוך לחלוטין תחת כובד משקלו ''נוח לך אפס ?נוח לך להיות השטיח שלי ?'' כן... כן המפקד עניתי לו כשקולי מגמגם ורועד. לא היית צריך לראות אלא היה אפשר להרגיש את החיוך שהיה מרוח על שפתותיו של ירון. באותו הרגע עברו בי כל אותם פרצופים של האנשים שפגשתי בדרך לכאן, אז הבנתי למה הייתה כוונתם. המקום הזה הוא גן עדן לאדם אחד פשוט לא להאמין שדבר כזה קיים בצבא. לפתע הטלפון צלצל ירון הרים את השפופרת והחל לדבר כאילו כלום, כאליו אני אויר בשבילו, לא הצלחתי לשמוע מה הוא אומר כי הייתי עסוק במשקל שאני צריך לסחוב על הגב שלי.

עם סיום השיחה הוא ירד מהגב שלי גלגל אותי על הבטן שם את רגלו על הבטן שלי ואמר ''עכשיו כשאתה יודע מה זה להיות שטיח אתה תעשה את זה טוב, אתה רק מתחיל להבין מה זה להיות במקום הזה עכשיו עוף לי מהעיניים ומחר שלא תעיז לאחר למסדר שלי ברור?'' כן המפקד, אמרתי לו ויצאתי מהחדר לא לפני שהשתחוותי לו.

בבוקר הופעתי למסדר ועברתי אותו בהצלחה מיד אחריו פניתי לעבודתי השוטפת, העבודה קשה הרמתי מספר חלקים כבדים של מטוס וסחבתי אותם למשטח העבודה כעבור שעה הגיע אחד מעובדי הרס''ר ''בוא, המש''ק רוצה לראות אותך'', הנחתי מבוהל את כלי העבודה ונגשתי לחדרו, כרגיל דפקתי על הדלת נכנסתי והשתחוותי. ''בוא תתקרב אלי'' התקרבתי אליו לאט ומפוחד, הוא תפס אותו בעורף ומשך אותי על הרציפה מתחת לשולחן עבודה שלו נשכבתי על הגב בלי להתנגד הוא הוריד את נעליו ושם את הרגליים שלו על הבטן שלי ''אף מילה אני לא רוצה לשמוע, מעכשיו אתה שטיח לרגליים שלי עד שאני אחליט אחרת'' שכבתי שם בלי לזוז מילימטר כשאני רועד מפחד ממה שהוא יעשה לי אם לא. אחד מעובדי הרס''ר נכנס ואמר כי הם סיימו את הניקיון אז הוא צעק עליו ''יפה מאוד אבל השעה כבר 9:30 ולא הבאתם לי את ארוחת הבוקר שלי'' בלי לחשוב רץ החייל ותוך כמה דקות הוא הופע עם הארוחה. ירון אכל אותה והמשיך בעבודתו במשרד כאשר מדי פעם הוא מעביר את הרגל שלו על הפרצוף שלי. כעבור זמן מה הוא החל דופק על הבטן שלי ואומר ''יאללה סימנו להיום לך אפס'' קמתי השתחוותי ועזבתי.

השעה הייתה כבר שתיים וחצי הלכתי לאכול ותוך כדי הארוחה אני הבנתי בדיוק לאן הגעתי.
סיימתי את האוכל ונגשתי להמשיך את עבודתי , לצערי נשארתי שעתיים נוספות אחרי כולם כי בזמן שהם עבדו אני שימשתי כשטיח למש''ק המשמעת. חזרתי לחדר הרוג מעייפות בקושי רב התקלחתי וזרקתי את עצמי למיטה.

כך במשך שנה העברנו כולנו את השרות שלנו כאשר כולם מפחדים ממש''ק המשמעת שכל כמה זמן התנפל על מישהוא אחר.

פעם אחת הוא תפס מישהוא לא מגולח בבסיס אז הוא צווה עליו לעמוד כשהוא משפריץ עליו עם צינור, אחר הוא צווה לא לישון כל הלילה כי הוא אחר למסדר , באחד מסופי השבוע הוא נגש אלי ואמר לי שאני צריך לנקות לו את החדר לפני שאני יוצא הביתה, כמובן שעשיתי את זה. בסיום קראתי לו והוא צווה עלי לשכב בפתח החדר שלו, הוא נכנס אחרי שדרך עלי ועשה מסדר ניקיון לחדר שלו ''יפה... יפה מאוד עכשיו תלקק את הרגליים שלי בזמן שאני כותב לך את הפס, אם לא תלקק מספק טוב אתה עלול להישאר כאן'' כמובן שליקקתי לו את הרגליים כמו שמלקקים גלידה, ''לקיקת יפה אבל אני רוצה אותך עוד יום בבסיס, ב 24 השעות הקרובות אתה הופך למשרת האישי שלי'' לכל מקום שהוא הלך אני הייתי צריך ללכת, במקומות שהוא עמד אני נשכבתי ושימשתי לו שטיח, הוא רק שרק ואני ליקקתי לו את הנעליים או הרגליים בסוף כל ארוחה הוא צווה עלי לעסות לו את כפות הרגליים. ביום שיש בבוקר קיבלתי את הפס המיוחל ויצאי הביתה.

אחרי שנה ירון השתחרר וכולנו נשמנו לרווחה, הינו מפוחדים מפני המש''ק החדש אבל זה היה בסדר גמור. סיימתי את שרותי הצבאי הלכתי ללמוד מחשבים , סיימתי בהצטיינות לכן לא היה לי קשה למצוא עבודה , הוזמנתי לראיון עבודה בחברת הייטק הגעתי בבוקר למשרד שהתבקשתי להגיע, בקבלה הייתה בחורה חמודה ''בוקר טוב'' היא אמרה ''שמי רינת אפשר לעזור'' כן אני הוזמנתי לראיון עבודה בחברה שלכם.
''אהה בבקשה ירון מחכה לך בחדר 5 אתה יכול להיכנס''.

התעלפתי...

תגיות

תגובות הגולשים

הגיבו בפייסבוק

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...